newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לעזאזל התועלתנות: להציל חיים בכל מחיר, עכשיו

לצעדי הבידוד החברתי ולסגרים שהוטלו על מיליארדי אנשים ברחבי בעולם יש מחירים כבדים, אך רוב הציבור מעדיף לתמוך בהם ולציית להם. הדבר מלמד על קדימותו המובנית של העיקרון המוסרי להתגייס כמעט אינסטנקטיבית להצלת חיים מיידית. יש שיאמרו כי זו תמצית האנושיות

מאת:

יותר מ-3.9 מיליארד בני אדם ביותר מ-90 מדינות התבקשו על ידי הרשויות להישאר בביתם בתקופה האחרונה. אף שבמקומות שונים מתקיימות הנחיות שונות לאזרחים, רוב הגופים המקצועיים בעולם – ובעקבותיהם המנהיגים – מאמצים מדיניות אחידה להתמודדות עם מגיפת הקורונה, שמבוססת על שני עקרונות: בידוד האזרחים אלה מאלה כדי לעצור את התפשטות הנגיף ורכישה מסיבית של מכונות הנשמה כדי לטפל במי שחלו.

גם מנהיגים ניאו-ליברלים מובהקים אינם יכולים להתנגד לדרישה להציל את הקורבנות עכשיו. צוות רפואי בהדסה מתכונן לטיפול בחולה קורונה (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

גם מנהיגים ניאו-ליברלים מובהקים אינם יכולים להתנגד לדרישה להציל את הקורבנות עכשיו. צוות רפואי בהדסה מתכונן לטיפול בחולה קורונה (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

לעקרונות האלה וליישומם בפועל יש מחירים כבדים, ויש מי שיאמרו שהם כבדים מנשוא: משבר כלכלי חריף, אבטלה בהיקפים שלא נודעו בעבר, ובמקרים לא מועטים סבל רב לחולים ולמשפחותיהם. גם בעתיד, לאחר שוך המגיפה, צפויה המדיניות הזאת לגבות קורבנות לא מעטים בנפש. ואף על פי כן, רוב הציבור מעדיף, לפי סקרי דעת קהל שונים, להתעלם מהמחיר ולגבות את מקבלי ההחלטות ונוטה ברובו המכריע לציית להנחיות.

המגיפה הנוכחית מעלה ביתר שאת שאלות של תיעדוף בהקצאת שירותי בריאות וצעדים מינהליים שננקטים כדי לקדם את בריאות הציבור. אך אלה אינן שאלות חדשות, והן עולות מדי פעם למרכז הדיון הציבורי מאז שנות ה-80 של המאה שעברה.

באותה תקופה התחיל להתברר כי הטכנולוגיות שנועדו להציל חיי אדם ולשפר את רווחתו הן יקרות מאוד, ולכן אין באפשרותה של אף מדינה – לא מדינת רווחה, ובוודאי שלא מדינה שמאמצת מדיניות ניאו-ליברלית כמו ארה"ב – לספק את האמצעים הרפואיים החיוניים לכל מי שנזקק להם. יתרה מזאת, הסתבר כי שימור החיים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות כמו מכונות הנשמה הוא לעתים קרובות לא אפקטיבי, ואף כרוך בסבל מיותר לחולה ולמשפחתו.

גם אם מעולם לא נתקלו במשנתו, בין הרעיונות הבולטים המעצבים את מחשבתם והתנהלותם של חלק ניכר מקובעי מדיניות הבריאות בעת הזאת נמצאת הגותו של הפילוסוף והרפורמטור האנגלי ג'רמי בנת'ם, האב המייסד של התועלתנות המודרנית.

הגותו של בנת'ם מבוססת על העיקרון שהמטרה הנכונה והרצויה של כל פעולה היא לקדם את האושר הגדול ביותר. בנת'ם פיתח אלגוריתם שנקרא גם "החשבון ההדוניסטי", המסכם את ההנאה והכאב שנגרמים על ידי פעולה כלשהי לכדי ערך אחד המשקף את תוצאותיה ביחס לפעולות אחרות.

החשבון ההדוניסטי הוא הבסיס וההשראה של ניתוחי העלות/תועלת – מאבני היסוד של הכלכלה – התופסים מקום חשוב גם בהערכה של טכנולוגיות בשירותי הבריאות. כך, מרבית קובעי המדיניות בתחום הבריאות הם תועלתנים נאמנים, המשתמשים במדד כמותי כדי לדרג את הטכנולוגיות על בסיס מאזן של תועלת/נזק ועלות כבסיס לקבלת החלטות.

הניסיון המקיף והרציני ביותר לממש את החשבון ההדוניסטי של בנת'ם נעשה במדינת אורגון בארה"ב באמצע שנות ה-80. בהמלצת המומחים, החליטו המחוקקים במדינה להעביר תקציב של 1.1 מיליון דולר שנועד לממן השתלות למעוטי יכולת למימון של טיפולים פרה-נטליים, המבטיחים את שלומו של העובר לפני הלידה, לאמהות החיות מתחת לסף העוני. ברמה הפרקטית, החישוב היתרגם לסירוב ל-12 אנשים הנזקקים להשתלה כדי לאפשר לידה של 25 תינוקות בריאים.

ההחלטה הזאת התקבלה ללא התנגדות ממשית בבית המחוקקים ובקרב הציבור הרחב, עד לאותו הרגע שבו החולים הסטטיסטיים הפכו לחולים בעלי זהות: שם, פנים ומשפחה. ב-1987 חלה ילד בשם קובי הווארד בלוקמיה, ותוך זמן קצר הסתבר שהדרך היחידה להציל את חייו היא להשתיל לו מח עצם. בהתאם להחלטת המחוקקים, המדינה סירבה לממן את ההשתלה. משפחתו ניסתה לגייס את הסכום מתרומות הציבור, אך לרוע המזל הילד נפטר כשבקופה היו חסרים עדיין 30 אלף דולר.

המקרה של הווארד זכה לתהודה תקשורתית גדולה. כצפוי, הנבחרים לא עמדו בלחץ, ולמרות התנגדותו הנחרצת של נשיא הסנאט של אורגן, ד"ר ג'ון קיצהבר, שהיה בעברו רופא חדר מיון, נחקק תיקון שמאפשר מימון של השתלת מח עצם בילדים.

מקרה כמעט הפוך של תהליך קבלת החלטות בתחום הרפואי התרחש ב-2009, בעת תהליך החקיקה של הרפורמה בשירותי הבריאות בארה"ב הידועה בשם אובמה-קייר. בתקופה ההיא התחוללה סערה ציבורית גדולה סביב סעיף שולי לכאורה בתוכנית, שנועדה להגדיל את מספר הזכאים לביטוח בריאות תוך שמירה על מסגרת תקציבית סבירה.

הסעיף מעורר המחלוקת נגע לתגמול שיינתן לרופאים על שיחות שינהלו עם חוליהם לגבי תכנון למפרע של קץ החיים. כדי לזכות בתגמול נדרשו הרופאים בין השאר לברר עם החולים את העדפותיהם לגבי טיפול משמר חיים (כמו הנשמה) במצבים שונים.

יריבם של נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, הצליחו לשכנע את הציבור כי ההצעה הזאת אינה אלא מנגנון להקמה של "ועדות מוות", אשר יחרצו את גורלם של קשישים כדי לחסוך במשאבים. הסיסמה "Obama lies and grandma dies" (אובמה משקר וסבתא מתה) כבשה את הרשתות.

האשימו שהרפורמה שלו תיצור "ועדות מוות" לחולים קשים. הנשיא אובמה אחרי אישור רפורמת הבריאות שלו (צילום: פיט סוזה, הבית הלבן)

האשימו שהרפורמה שלו תיצור "ועדות מוות" לחולים קשים. הנשיא אובמה אחרי אישור רפורמת הבריאות שלו (צילום: פיט סוזה, הבית הלבן)

לא עזר שמצדדי ההצעה הצביעו על נתונים שמורים על כך שבחלק ניכר מהמקרים, הטיפולים משמרי החיים האגרסיביים מאריכים את סבלם של החולים, וכופים עליהם מוות אנונימי בסביבה קרה ומנוכרת – בניגוד לרצונם המפורש של 80% מאזרחי ארה"ב. הם סיפקו גם נתונים שמראים כי מערכת הבריאות, המשוועת גם כך לתקציבים, מוציאה יותר מרבע מתקציבה על שנת החיים האחרונה של המבוטחים. אך ניסיונות השכנוע נפלו על אוזניים ערלות, והסעיף הוסר מהצעת החוק.

הפילוסוף והאתיקן האמריקאי אלברט ג'ונסן הצביע על מחסום שמונע קבלת החלטות רציונלית בכל הנוגע לבריאות – על פי הנוסחה של בנת'ם או כל נוסחה אחרת. הוא קרא למכשול הזה "חוק ההצלה" (rescue rule): התגובה המוסרית למוות ודאי ומיידי, שדורשת מהיחיד להציל את הקורבן – לזרוק חבל לטובע, לחלץ אדם מבניין בוער, לעשות החייאה ולחבר למכונת הנשמה.

יש המסווגים את החובה להציל כעיקרון דאונטולוגי – ציווי אבסולוטי המחייב את האדם המוסרי, ללא קשר לתוצאותיו. ציווי מסוג זה מנוגד לסמכות הרציונלית של התיאוריה התועלתנית. על פי עיקרון זה יזכו כל טכנולוגיה או צעד מינהלי הקשורים ישירות להצלת חיים לעדיפות, ללא קשר לסך התועלת שלהם או למחיר שכרוך בהפעלתם.

אם אפשר ללמוד משהו מההסכמה הגורפת בכל הנוגע לצעדים שיש לנקוט כדי להתמודד עם מגיפת הקורונה, הרי זה על האוניברסליות של "חוק ההצלה". גם מנהיגים ניאו-ליברלים מובהקים, שמוּנעים בעיקר מרצונם להגדיל את רווחיהם של בעלי ההון, אינם יכולים להתנגד לדרישה להציל את הקורבנות עכשיו ובכל מחיר.

יש מי שיגידו שיש כאן שיבוש מובנה, שלא מאפשר קבלת החלטות רציונליות בעת משבר. אחרים יאמרו כי ההתגייסות הכמעט אינסטנקטיבית כדי למנוע את מותו המיידי של הזולת היא תמצית האנושיות, תמצית הטוב, ומה שיאפשר את המשך הקיום האנושי והקידמה לאחר שוך המגיפה.

ד"ר בנימין מוזס הוא רופא פנימי ואפידמיולוג קליני

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf