התחנה הבאה – השמדה
גם כיבוש עזה וגם ההשמדה הפיזית של עריה לא יוכלו לחלץ את ישראל מהדילמה – מה לעשות עם שני מיליון תושביה. והשימוש במילה "השמדה" עלול להוביל אותנו למקומות מסוכנים מאוד
הרס שיטתי ומכוון של מרחב אורבני. כוחות הגנה אזרחית פלסטיניים מחפשים ניצולים אחרי הפצצה ברפיח, אפריל 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
"השמדת שכונת זייתון, השמדת גדוד זייתון, כיעד", הסביר אור הלר, הכתב הצבאי של חדשות 13, את מטרת הפעולה של חטיבה 7, שאת מפקדה הוא הלך לפגוש ביום חמישי בשבוע שעבר. בדברי מפקד החטיבה – חבר קיבוץ כנרת, לפי עדותו של הלר – נעלמה המילה "גדוד", ונותרה רק ה"השמדה" של שכונת מגורים בדרום עזה. "ההשמדה של זייתון משרתת באופן מצוין את היכולת לכבוש את העיר עזה", אמר הקיבוצניק.
"מֶה הָיְתָה הַמִּלָּה שׁוֹאָה / שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַשּׁוֹאָה? / הִיא הָיְתָה מִלָּה לְרַעַשׁ גָּדוֹל. / מַשֶּׁהוּ עִם הֲמֻלָּה", כתב מאיר ויזלטיר בשירו "מילים" (מתוך "קו הקץ", 1981). אבל 80 שנה אחרי אושוויץ וטרבלינקה, גם למילה "השמדה" אין אותה משמעות שהיתה לה לפני 1941, ומי שמשתמש בה בעברית היום אינו יכול, במודע או שלא במודע, להתעלם מהמשמעות הזו. ובכל זאת, שני ישראלים שנולדו לתוך העברית הגו אותה בלי שלשונם כשלה, בלי שקולם רעד, בכתבה שאורכה חמש דקות בסך הכול.
ה"השמדה" שהלר ומפקד החטיבה דיברו עליה היא כמובן השמדת המרחב האורבני של שכונה שלפני המלחמה חיו בה כ-80 אלף איש: מבני מגורים, מבני ציבור, כבישים וגם מן הסתם עצי הזית שאולי נותרו בה ונתנו לה את שמה, זייתון. הרס שיטתי ומכוון של מרחב אורבני, מה שמכונה "דומיסייד", הוא פעולה שהצבא החל בה בשלב מוקדם במלחמה בעזה, ואנחנו הצבענו עליה כבר בדצמבר 2023.
אבל בעוד בתחילת המלחמה אפשר היה לחשוב שאולי מדובר ביוזמות מקומיות, לקראת סוף 2024, לפני הפסקת האש, ובמיוחד אחרי שישראל הפרה אותה באופן חד צדדי במרץ 2025, מדיניות "האדמה השטוחה" – החזרת עזה לחולות שמהם צמחה לפני אלפי שנים – הפכה לשיטת הלחימה הרשמית, ואולי המרכזית, של הצבא ברצועה; רפיח שוטחה לחלוטין, אחר כך בית חאנון וגם כנראה חלקים נרחבים מאוד מח'אן יונס.
בעוד דובר צה"ל, באופן פתטי כמעט, ממשיך להכחיש שמדובר במדיניות של הרס לשם הרס ומספר, בעיקר לעצמו, כי "אין בצה"ל מדיניות של הרס מבנים ככאלה", ברור לכולם שזו המדיניות. "הרס רצועת עזה הוא כנראה הפרויקט ההנדסי הגדול שנעשה בישראל – ואחד היקרים שבהם", נאמר בכתבה נרחבת ב-TheMarker, שבה סיפרו בגאווה בעלי חברות לציוד כבד על פועלם כאילו היה מדובר לפחות במוביל הארצי. זה גם מה שמתוכנן לעיר עזה. "העיר עזה תיראה כמו בית חאנון", אמר שר הביטחון ישראל כ"ץ לרבני הציונות הדתית.
"שחרור החגורה" בדיבור על הרס ערים שלמות כמטרה צבאית, כנראה עזר גם לבטל את הטאבו על השימוש במילה "השמדה" ביחס למרחבי החיים של יותר משני מיליון פלסטינים. "חטיבת הצנחנים השמידה במרכבות גדעון (א') 2137 מבנים בח'אן יונס, עד ליסוד, 'רצפה לתקרה', בתוך 3 חודשים", צייץ יואב זיתון (אין קשר לשכונה), הכתב הצבאי של ynet, לפני כמה ימים, ופירט שם שיטה שהמציא סמג"ד סיירת צנחנים כדי לצמצם את משך הריסתו של מבנה משעה לדקות ספורות. תיעוש של ההרס, השמדה מתועשת.
מטרתה המוצהרת של פעולת ההרס הזו היא להפריד בין התושבים לבין מרחבי החיים שלהם. זו לכאורה החשיבה הצבאית, שייתכן שאותו מח"ט אכן מאמין שהוא פועל לאורה: הצבא "יניע" את האוכלוסייה דרומה – "מכלול הנעת האוכלוסייה" הוקם במיוחד לשם לכך בפיקוד דרום, כך דווח ב"ישראל היום" – ויהרוס לחלוטין את עזה, כפי שהוא כבר הרס את רפיח ובית חאנון. ואז, כשהערים יהפכו לשטח פתוח, הן לא יוכלו להוות יותר איום על הצבא, חמאס לא יוכל להמשיך להסתתר בהן או מתחת להן, וכך יושג הניצחון המוחלט.
מה שהצבא לא מדבר עליו, וגם אינו מופיע לכאורה באותה תוכנית להנעת מיליון תושבי עזה שפורסמה ב"ישראל היום", הוא מה יקרה לאוכלוסייה אחרי שהמהלך לגירושם מבתיהם ומעריהם יצלח, ושני מיליון תושבי רצועת עזה יצטופפו בכמה קילומטרים רבועים. אכן, הצבא מדבר על מרכזים מסודרים לחלוקת מזון ותרופות ומתיחת קו מים לאזור המואסי, אבל גם אם נצא מתוך הנחה שזה יעבוד – הנחה שהניסיון עד כה עם מרכזי הסיוע של GHF אינו תומך בה בשום אופן – אין שום תשובה לשאלה איזה מין חיים יחכו לשני מיליון העזתים לאורך זמן.
אין תוכנית להחזיר את התושבים לבתיהם אחרי שהמלחמה תסתיים. מחנה עקורים ליד החוף בעיר עזה, ב-2 ביוני 2025 (צילום: יוסף זענון / אקטיבסטילס)
הרי אין תוכנית להחזיר אותם לבתיהם אחרי שהמלחמה תסתיים וחמאס יוכרע. להפך, הצבא הורס את הערים כדי "שלא יהיה לאן לחזור", כפי שאמר אור הלר בכתבה. הפלסטינים יחיו בתוך מחנה ריכוז עצום – אין צורך כבר לשים את הביטוי במירכאות כפי שעשינו כשדיברנו על כך לראשונה לפני כמה חודשים. זה בדיוק מה שזה יהיה.
נקודה עיוורת
כפי שהצבא ממשיך להכחיש עד עכשיו את קיומה של תוכנית מסודרת להרס הערים, הכפרים והשטחים החקלאיים, הוא משחק ב"נדמה לי" גם לגבי המטרה הממשית של עקירת שני מיליוני פלסטינים. המטרה שורטטה כמעט מיומה הראשון של המלחמה.
"אני רוצה לראות מאות אלפים נוהרים ובורחים למצרים", אמר שר החינוך (!) יואב קיש יומיים אחרי 7 באוקטובר באולפן ערוץ 14 (תודה ליורם קופרמינץ שחשף את הקטע הזה בעמוד הפייסבוק שלו). ארבעה ימים אחר כך, ב-13 באוקטובר, המשרד לענייני מודיעין בראשות גילה גמליאל כבר פרסם תוכנית מסודרת לטרנספר של העזתים למצרים, כפי שחשף יובל אברהם. תוכנית הריביירה בעזה של דונלד טראמפ רק נתנה לגיטימציה לטיהור האתני של עזה כמטרה העליונה של המלחמה: מעל לשחרור החטופים, מעל ל"חיסול" חמאס.
אולם הנקודה העיוורת בכל המהלך הזה הוא שלפחות כרגע נראה שאין אפשרות ריאלית לממש את הטיהור האתני. אירופה, שהפוליטיקאים היום מתחרים בה מי יגרש יותר זרים ומי יעצור באופן יעיל יותר את זרם הפליטים, בוודאי שלא תקלוט שני מיליון עזתים, אפילו לא עשרות אלפים מהם. התוכניות להעביר אותם למדינות באפריקה או באסיה גם לא ממש מתקדמות, ובכל מקרה נראה שלכל היותר יקלטו מספרים קטנים של מגורשים.
ומה שעלול להיות מסוכן אפילו יותר: מצרים הכריזה שגירוש תושבי עזה הוא "קו אדום" מבחינתה. ידיד פלסטיני שעוקב אחרי התקשורת המצרית סיפר לי שהאווירה השלטת היא שמלחמה עם ישראל היא בלתי נמנעת. יש מרחק בין דיבורים למעשים, אבל ניסיון לגרש בכוח את העזתים עשוי לצמצם את הפער הזה.
כרגע נראה שגם אם כיבוש עזה יושלם, העיר תושמד ותושביה יברחו, ישראל תישאר "תקועה" עם שני מיליון פלסטינים במחנה ריכוז ענק על חוף הים בדרום הרצועה. אם הם יישארו שם ולא יגורשו, מבחינת שרי הימין שדחפו כל העת לכיוון טיהור אתני זה יהיה כישלון. פוליטיקאי נבון כמו בצלאל סמוטריץ' ואחרים בימין יודעים יפה כי כל עוד שני מיליון פלסטינים יישארו על אדמת עזה, יש סבירות לא קטנה שבשלב מסוים ישראל תאלץ "לשחרר" אותם מהמקומות שבהם רוכזו כתוצאה של לחץ בינלאומי, ערבי ואולי אפילו פנימי – ואז כל מעשה הנס של העלמת תושבי עזה, שהימין אכן מאמין שמתרחש מול עיניו, יתפוגג לו.
הבעיה היתה ונשארה האנשים
כפי שהוכיחו תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הבעיה היתה ונשארה האנשים. ישראל הרסה מאות כפרים ב-1948, אבל בלב ליבה של הנכבה – מבחינת ישראל לפחות – עמד גירוש האנשים ומניעת חזרתם; הדמוגרפיה לפני הגיאוגרפיה. אפשר לראות זאת במה שקרה למיעוט הפלסטיני בתוך ישראל. רבים מכפריהם נהרסו, רבים מהם הפכו "עקורים פנימיים", אבל עצם נוכחותם בתוך ישראל נתפסת כאיום על רעיון "המדינה היהודית". "אתם פה בטעות כי בן גוריון לא גמר את העבודה", אמר סמוטריץ' בנאום בכנסת בפנותו לח"כים הערבים. הוא לא ירצה לחזור על הטעות בעזה.
ייתכן שגם בצבא יראו את הדברים בסופו של דבר באופן דומה. הרי לא בית חאנון ובית לאהיא "המטירו אש" על יישובי העוטף, כפי שנאמר בדיווח בתקשורת ששמעתי בימים האחרונים, אלא לוחמי חמאס וג'יהאד אסלאמי שפעלו שם. במילים אחרות, כל עוד שני מיליון פלסטינים יישארו בעזה, אפילו מרוכזים בשטחים מצומצמים ואולי מגודרים, הצבא עשוי לראות בהם איום, ואולי אפילו במידה של צדק. תמיד יהיה שם מישהו שירצה לנקום, שלא יוותר, תמיד אפשר יהיה לראות בעצם העובדה שהם, הפלסטינים, שרדו בעזה "טעות" שיש לתקן.
וכאן שיח ההשמדה שפתחנו בו עלול לקבל משמעות מחודשת. פרופ' אלון קונפינו לימד אותנו שדמיון פוליטי של "עולם ללא יהודים" היה יכול לאפשר את השואה, ודמיון פוליטי של "ארץ ללא ערבים" היה יכול לאפשר את הנכבה. השימוש במונח "השמדה" כלפי מרחבים אנושיים כמו ערי רצועת עזה, ולא רק בהקשר צבאי נטו של השמדת כוח האויב, עלול להוביל אותנו למקומות מסוכנים מאוד כשתעלה השאלה מה לעשות עם שני מיליון פלסטינים המרוכזים בשטח זעיר ואיש בעולם אינו רוצה לקבל אותם.
שיח ההשמדה עלול לקבל משמעות מחודשת. פלסטינים שנהרגו במתקפה ישראלית ליד בית החולים נאסר בח'אן יונס, ב-3 ביוני 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
איתמר בן גביר כבר אותת איך צריך לנהוג בפלסטינים שיחליטו או ייאלצו להישאר בעיר עזה, לאחר שיתחיל המבצע לכיבוש העיר כולה (לפי עמוס הראל ב"הארץ", ההערכה בצבא היא שכ-300 אלף פלסטינים יישארו בעיר): "מי שלא מתפנה, אחת דינו – אתה הורג אותו", צייץ השר. השיטות שהצבא נוקט כבר עכשיו כמו ביטול ההפוגה ההומניטרית בעיר עזה, שנועדה להעניק לתושבים הזדמנות להצטייד במזון, מלמדות שהצבא מתקרב לאימוץ רעיון "ההרעבה או השמדה", שעליו המליץ בזמנו המזרחן פרופ' עוזי רבי.
בתחקיר ב"ישראל היום" נאמר שהצבא הגיע למסקנה שהדרך היעילה ביותר "לשכנע" את התושבים לעזוב היא באמצעות פגזים. ההפגזה על בית החולים בח'אן יונס יכולה לתת לנו הצצה לתוצאות בחיי אדם שעלולות להיות לאימוץ שיטה כזו בעיר צפופה כמו עזה: עשרות אלפי הרוגים אזרחים.
ההשמדה כדרך פעולה, כדרך מחשבה, עלולה להשפיע על האופן שבו תפעל ישראל מול אותם שני מיליון פלסטינים שאמורים להתרכז בשטחים המצומצמים בדרום הרצועה, במיוחד אם, כאמור, הניסיון לפנות אותם למדינות אחרות לא יצלח.
"השמדה" אין פירושה תאי גזים. ממש לא. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בכך שיניחו למאות אלפי פלסטינים שם למות מרעב או ממחלות. היא יכולה לבוא לידי ביטוי באלימות קטלנית כלפי כל מי שינסה להתקומם נגד כליאתו באותם מרחבים. העובדה שהשיח הצבאי אימץ בקלות כזו את המושג "השמדה" גם כלפי מרחבי חיים אנושיים מבשרת רעות. ברגע שיותר מ-70% מהיהודים מאמינים ש"אין חפים מפשע בעזה", הדרך למעשים קיצוניים פתוחה.
במילים אחרות, גם כיבוש עזה וגם ההשמדה הפיזית של בתיה, רחובותיה ועציה לא יוכלו לחלץ את ישראל מהדילמה: או שהיא תיאלץ להשלים עם כך שחלום הטיהור האתני אינו יכול להתממש ועליה לחלוק את הארץ הזו עם שבעה וחצי מיליון פלסטינים, על כל המשמעויות הפוליטיות הכרוכות בכך; או שהיא תצעד לעבר ההשמדה, בדרכים כאלה ואחרות, של גופם של הפלסטינים, ובכך – כך אני מאמין – תצעד גם לעבר השמדת הלגיטימציה שלה כמדינה החברה במשפחת העמים והמדינות.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
