"הכוח שלנו נגמר. אנחנו עוזבים, אבל האדמה נשארת"

אחרי שסבלו מהתעללות ממושכת מצד מתנחלים והצבא, אלימות יומיומית והקמת מאחז בשטח הכפר, אחרוני התושבים בקהילת הרועים הגדולה ביותר בשטחי C, ראס עין אל-עוג'א, נשברו ועזבו את המקום – כמו כל הקהילות הסמוכות

מאת:
המשפחות האחרונות עוזבות את ראס עין אל עוג׳א, 25 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"שנתיים אנחנו מדברים אל העולם – והעולם לא רואה מה המצב שלנו ולא שומע". המשפחות האחרונות עוזבות את ראס עין אל-עוג'א, ב-25 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"עקירה שלישית 2026" – כך כתב חאלד ע'וואנמה, בן 35, על אחד מקירות ביתו המפורק בקהילת ראס עין אל-עוג'א בדרום בקעת הירדן, רגע לפני שנפרד מהמקום בפעם האחרונה. "התחושה רעה, רעה. אתה חי באזור 50 שנה ופתאום עוזב אותו – איך התחושה יכולה להיות?", הוא תהה בעוד בני משפחתו וקרובים שהגיעו לעזור מעמיסים לכלי הרכב עמודי מתכת ומזרנים. "זה הגירוש השלישי", סיפר ע'וואנמה, בן לשבט הג'אהלין, "ב-48' גורשנו מתל ערד שבנגב לגדה, אחרי 67' מאזור חברון לכאן, ועכשיו – מכאן ליריחו". לרוב חברי הקהילה סיפור דומה: עבור כולם זהו הגירוש השלישי או הרביעי.

>> גירוש ראס עין אל-עוג'א: "אין דבר קשה יותר מלפרק את ביתך בעצמך"

ראס עין אל-עוג'א היתה קהילת הרועים הגדולה ביותר בשטחי C, והאחרונה שנותרה באזור שבין רמאללה לדרום בקעת הירדן. במהלך השנים ביקרתי במקום עשרות פעמים והכרתי מקרוב את התושבים, כמו גם את הפעילים שעמדו לצידם בנחישות. העזיבה אומנם אינה מפתיעה – לאחר שיתר הקהילות באזור גורשו, המתנחלים, בגיבוי הרשויות, מיקדו כאן את מאמציהם – אך אין בכך כדי להקהות את הכאב נוכח מראות הגירוש.

עקירת המשפחות האחרונות בקהילה מגיעה לאחר שבתחילת החודש החריפו המתנחלים את ביטויי האלימות וההטרדות כלפי התושבים, והקימו מאחז בתוך הקהילה עצמה. ימים אחדים לאחר מכן עזבו 26 משפחות, ומאז היה ברור כי גירוש ההקהילה כולה הוא עניין של זמן בלבד. בקהילות סמוכות, מוערג'את ומוע'ייר א-דיר, הקמת מאחז בתוך תחום היישוב גרמה לעזיבה מלאה תוך ימים. בראס עין אל-עוג'א התהליך היה איטי יותר. האלימות היומיומית, שנמשכה שנים, התגברה מאז תחילת המלחמה. אז הוקם מאחז סמוך למעיין ששימש את תושבי הכפר; מתנחלים החלו לפלוש לכפר מדי יום, רעו את עדריהם בין הבתים, מנעו מהתושבים לרעות, גנבו צאן והפכו את חיי הקהילה לבלתי נסבלים.

בעוד התושבים אורזים את חפציהם ומפרקים את בתיהם, המתנחלים חגו סביבם עם עדר כבשים וטרקטורונים, מוודאים שנוכחותם לא תישכח עד הדקה האחרונה ממש. "אנחנו שורפים כדי שהמתנחל לא ייקח", אמר ע'וואנמה על הצתה מכוונת של חלק מהצריפים והדירים שלא פורקו בידי צעירי הקהילה.

המשפחות האחרונות עוזבות את ראס עין אל עוג׳א, 25 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"אנחנו שורפים כדי שהמתנחל לא ייקח". המשפחות האחרונות עוזבות את ראס עין אל-עוג'א, ב-25 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"מתחילת 2026 המתנחלים הביאו אולי 700 ראשי צאן לאזור וההטרדות גברו", סיפר ע'וואנמה. "אחר כך התחילו לסגור את הכביש שוב ושוב, פעמיים-שלוש ביום. אחר כך פירקו את המשטחים הסולריים שהיו אצל השכנים, ואין יותר חשמל. מים כבר אי אפשר להביא כמו פעם, במכליות. איך נחיה? נגמרו כל האפשרויות".

רבים מהמפונים ניסו להתיישב בשטח A בפאתי יריחו, אך באחד המקרים החרימו כוחות הרשות הפלסטינית את האוהלים שהקימו. בשטחי C לא ניתן להקים אפילו מחסה זמני, מכיוון שהמנהל האזרחי והמתנחלים אינם מאפשרים זאת. "יש אזור של חבר שלנו, אדמה שאפשר לגור בה בינתיים", אמר ע'וואנמה. "אבל כיום אי אפשר לתכנן יותר משבוע קדימה. מה יהיה בהמשך – זה בידי אלוהים. הלוואי שתהיה הקלה".

נאיף ע'וואנמה, בן 50, עסק גם הוא בפירוק ביתו והדירים. "אני גר פה יותר מ-45 שנה. עזבנו עכשיו כי הסבלנות שלנו נגמרה", אמר. "המתנחלים מכניסים את העדרים שלהם לפה יום-יום, ממש על הבתים שלנו. חסמו לנו את המים, חסמו את הכביש, חתכו את כבלי החשמל. אף אחד לא עוזר לנו. שנתיים אנחנו מדברים אל העולם – והעולם לא רואה מה המצב שלנו ולא שומע. דיברנו גם עם המשטרה, הגשנו הרבה תלונות, אבל זה לא שינה כלום. המשטרה לא עוזרת. דיברנו גם עם המת"ק הפלסטיני, והם שלחו אותנו למת"ק הישראלי. יש הרבה סרטונים, הרבה תמונות, המון, אבל אף אחד לא שומע אותנו.

"אין בית ספר, אין חשמל, כל הזמן זורקים בקבוקים על המכוניות שלנו בדרך, מפריעים לנו בכביש. בגלל זה עזבנו. המשפחה שלנו היא האחרונה שעוזבת. אף פעם לא חשבתי שנגיע לזה, אבל בגלל המתנחלים האלה, עזבנו. אם רק תיגע במתנחל או תחסום את העדר שלו, תיעצר. נגמר לנו הכוח. הילדים לא רוצים לעזוב – זה המקום שהם גדלו בו. גם אני גדלתי פה. אומרים 'דמוקרטיה', לי אין דמוקרטיה".

במשך כשנתיים נכחו בכפר פעילים מישראל ומחו"ל מקבוצת "מסתכלים לכיבוש בעיניים" וקבוצות נוספות, הם שכרו מבנה ושהו במקום מסביב לשעון. אך כמו התושבים, גם הם לא זכו להגנת המשטרה כאשר מתנחלים פלשו לשטחם עם עדריהם והטרידו אותם. עם זאת, נוכחות הפעילים הצליחה להאט את קצב הגירוש, לספק לתושבים תחושת ביטחון מסוימת ולסייע בפרסום והפצה של חומרים תיעודיים המציגים את האלימות היומיומית. לא פעם הפעילים עצמם נעצרו, היו יעד לתלונות שווא מצד המתנחלים ולמסעות הסתה ברשתות החברתיות. רק לפני שבוע הגיע פעיל הימין רועי סטאר למתחם הפעילים, נכנס אליו ללא רשות, התעמת עם השוהים בו, איים עליהם וריסס לעברם גז פלפל – תוך שהוא מתעד את האירוע ומעלה את החומרים לרשת.

כעת תיפסק נוכחות הפעילים בכפר, וסביר להניח כי הוא ייסגר בפני מי שאינו אורח של מתנחלי האזור. כפי שקרה בקהילות אחרות, גם אם בהמשך יחייב בית המשפט את הרשויות לאפשר לתושבים לחזור לשטח, שכן חלקם הם בעלי הקרקע, הסיכוי שהחלטה כזו תמומש קלוש. מרגע שהתושבים פירקו את המבנים, כל ניסיון להעמידם בשנית ייחשב ל"בנייה מחדש", כלומר לתהליך הדורש אישור. בקהילות אחרות שניסו לשוב, המתנחלים הגיבו באלימות רבה והבהירו כי לא יאפשרו זאת.

"אנחנו עוזבים, אבל האדמה נשארת", אמר אחד התושבים שישב עם אחיו לשתות כוס תה אחרונה ליד הבתים המפורקים. אחר הוסיף: "עוד נחזור לפה".

המשפחות האחרונות עוזבות את ראס עין אל עוג׳א, 25 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"עוד נחזור לפה". המשפחות האחרונות עוזבות את ראס עין אל-עוג'א, ב-25 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית
אישה רוכבת על סוס בחוף של אשדוד, בעיד אל-אדחא, 9 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אישה רוכבת על סוס בחוף של אשדוד, בעיד אל-אדחא, 9 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

צעירות עוטות חיג'אב מבחירה, לא תפקיד ביה"ס להתערב

בחברה הערבית בישראל מתקיים דיון סוער, לאחר שבית הספר הנוצרי טרה סנטה בעכו אסר על תלמידה מוסלמית לעטות חיג'אב. האיסור מתעלם מכך שקם דור חדש של נשים שעבורן כיסוי הראש אינו סמל לכפייה דתית, אלא ביטוי לזהות אישית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf