ישראל נערכת להנצחת השליטה במחנות הפליטים בגדה המערבית
שנה אחרי מבצע "חומת ברזל" במחנות ג'נין, טולכרם ונור שמס, עשרות אלפי העקורים עדיין ממתינים לחזור לביתם. בינתיים הצבא משנה את המבנה הפיזי של המחנות, והופך אותם ממרחב אזרחי מוגן לשטח פתוח שמאפשר שליטה צבאית
העקירה הגדולה ביותר של פלסטינים בגדה המערבית מאז תחילת הכיבוש. כוחות ישראליים פועלים במחנה הפליטים נור שמס, ב-12 בינואר 2026 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
בשנה האחרונה, אימאן אמין גרה עם משפחתה בדירה שכורה בא-זבאבדה, עיירה ששוכנת כ-16 ק"מ דרומית לג'נין בצפון הגדה המערבית. כמו עשרות אלפי פלסטינים, היא ברחה מביתה במחנה הפליטים ג'נון בינואר אשתקד, כשישראל פתחה במבצע צבאי שכונה "חומת ברזל", במחנות הפליטים ג'נין, טולכרם ונור שמס.
במסגרת המבצע התרחשה העקירה הגדולה ביותר של פלסטינים בגדה המערבית מאז תחילת הכיבוש ב-1967, שבמהלכה גורשו יותר מ-30 אלף תושבים מביתם במחנות אלה בלי לדעת מתי או אם בכלל יוכלו לחזור.
"בעבר התייחסנו למחנה כתחנה זמנית, שבו אנו גרים עד שנוכל לחזור לכפר שלנו, זִרעין", אמרה אמין למגזין 972+ (זרעין היה כפר פלסטיני ששכן צפונית לג'נין, שנכבש ונהרס ב-1948). "עכשיו אנחנו ממתינים לחזור לתחנת ההמתנה".
אי-ודאות זאת מעצבת את חיי היומיום של אמין ופלסטינים רבים ממחנות הפליטים שבצפון הגדה. "אנחנו מרגישים כאילו אנחנו תקועים בלימבו", הוסיפה אמין. "השגרה שלנו השתבשה. אפילו על הדברים הפשוטים ביותר – ללכת לשוק, לשלוח את הילדים לבית ספר – מוטל צל אי-ודאות אם אי פעם נראה שוב את ביתנו".
לפי הערכות האו"ם, יותר מ-1,460 מבנים ברחבי ג'נין, טולכרם ונור שמס נהרסו או ניזוקו בצורה קשה או בינונית מאז תחילת הפלישה הישראלית. בין השאר, נהרסו יותר מ-52% מהמבנים במחנה ג'נין, שנפגע בצורה הקשה ביותר מבין השלושה. מדובר ברמת הרס שחורגת מתקיפה של מטרות מבודדות, ומהווה מתקפה גורפת על המרקם העירוני של המחנה.
>> ישראל הורסת את מחנות הפליטים בגדה המערבית. יומן מצולם
בסוף דצמבר, בולדוזרים ישראליים השטיחו 25 מבנים במחנה נור שמס, שכללו כ-100 יחידות דיור. ועדות מקומיות הגישו עתירות דחופות לבג"ץ, בטענה שההריסות הן לצורכי ענישה ואינן נחוצות. בית המשפט דחה את העתירות, כמו שעשה במקרים דומים בג'נין מוקדם יותר בשנה שעברה, ולמעשה נתן כיסוי משפטי להמשך ההרס.
"לא מדובר בהריסות אקראיות", אמר פייסל סלאמה, ראש הוועדה העממית במחנה הפליטים טולכרם, למגזין 972+. "זה חלק מתוכנית רחבה יותר לכפות מציאות מבנית חדשה בתוך המחנות".
לפי הצבא, ההריסות מתבצעות בחלקן כדי לאפשר לכוחות הישראליים "חופש פעולה מבצעי". לצד ההרס הנרחב, הצבא התחיל לסלול דרכים רחבות בתוך המחנות, המסמנות עוד שלב בשינוי המרחבי הקבוע.
דרכים אלה החלו להיווצר ביולי, כשמכונות כבדות התחילו לפתוח נתיבי גישה רחבים דרך שכונות שבנויות בצפיפות, במקומות שבעבר הגישה אליהם היתה רק ברגל. אף שהרשויות בישראל לא פרסמו פומבית תוכניות שמפרטות את היקף הסלילה, תושבים וגורמים מקומיים אומרים שהנתיבים האלה רחבים משמעותית מהסמטאות הקיימות, ונראה שהם נועדו לאפשר תנועה חופשית של כלי רכב צבאיים.
"ברגע שפותחים את הדרכים האלה, משנים את הכל", אמר סלאמה. "זה הופך את המחנה ממרחב אזרחי מוגן לשטח פתוח שמאפשר שליטה צבאית. זו אינה בנייה מחדש, זו מחיקה".
ריקון שיטתי של המחנות
ביולי, לוטננט גנרל מייקל ר' פנזל – שמשרת כיום כמתאם הביטחוני מטעם ארה"ב בין ישראל לרשות הפלסטינית – ביקר במחנה נור שמס כדי להעריך את ההשפעה ההומניטרית של המבצע הישראלי המתמשך. לדברי מושל טולכרם, עבדאללה כמיל, שהתלווה לפנזל בנור שמס יחד עם גורמים מקומיים ונציגים מהרשות הפלסטינית, פנזל יידע אותו במהלך הביקור שישראל טוענת כי המבצע הצבאי "הסתיים", ושהאחריות האדמיניסטרטיבית על המחנות תועבר לרשות.
עם זאת, כמיל הסביר למגזין 972+, "מה שנאמר לנו לא תואם את המציאות בתוך המחנה: לא היתה שום הודעה ישראלית רשמית, לא היתה נסיגה של כוחות ולא היתה הקלה בהגבלות. לישראל אין שום צורך ביטחוני להישאר בתוך המחנות. ההכרזה הזאת [על סוף המבצע] היתה תגובה ללחץ פוליטי, בזמן שהמציאות בשטח – הריסות, סלילת דרכים ושליטה צבאית – ממשיכה ללא שינוי".
שגרירות ארה"ב בישראל לא הגיבה עד כה לפניית מגזין 972+ בנוגע להערה של פנזל.
לדברי כמיל וגורמים פלסטינים נוספים, הרשויות הישראליות הבהירו במהלך הביקור ביולי שכל העברת אחריות אדמיניסטרטיבית לרשות תותנה באימוץ תוכנית מבנית שתוכתב על ידי ישראל, במקום תוכניות עירוניות שאושרו בעבר על ידי הרשויות המקומיות ושמרו על האופי והתשתיות האזרחיות של המחנות.
"עקירה כפויה באמצעים מנהלתיים". פלסטינית עוברת ליד חיילים ישראלים אחרי שחילצה כמה מטלטלים מביתה במחנה הפליטים נור שמס, ב-17 בדצמבר 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
אך התוכנית המבנית היתה רק חלק אחד ממערכת רחבה יותר של דרישות ישראליות. לפי גורמים פלסטינים, הרשויות בישראל הציגו ארבעה תנאים נוספים לנסיגה ולחזרת התושבים, שכמיל מגדיר כ"הרסניים".
תנאי אחד היה שהתושבים יעברו בידוק ביטחוני מקיף, כשלכוחות הישראליים תהיה הסמכות לאסור כניסה של כל מי שיוגדר כ"סיכון ביטחוני". יתרה מכך, התושבים יוכלו לחזור רק אחרי שהצבא ישלים את מה שהוגדר כ"הנדסה מחדש" של המחנות. בנייה של כבישים ושל תשתיות חשמל ומים תהיה מתואמת לחלוטין עם הצבא, והרשות הפלסטינית תידרש להקים מחסומים ותחנות משטרה כדי למנוע כניסה מאנשים שישראל מגדירה כ"טרוריסטים".
בעיני סלאמה, תנאים אלה הם יותר מאשר אמצעי אבטחה, ולמעשה מהווים ריקון שיטתי של המחנות. "חזרה תחת התנאים שהציבה ישראל תכווץ את אוכלוסיית המחנה לכמחצית", הוא אמר לגבי טולכרם. "זו עקירה כפויה באמצעים מנהלתיים".
תנאי ישראלי נוסף היה הדרה של אונר"א (סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים) מכל תפקיד באספקת שירותים ובשיקום, כחלק מקמפיין רחב יותר להגבלת פעילות הסוכנות. כמה ימים אחרי תחילת מבצע "חומת ברזל" בינואר אשתקד, נכנסה לתוקף חקיקה שאסרה על פעילות הסוכנות בכל רחבי מה שישראל מגדירה כ"שטח הריבוני" שלה, והגבילה מתן אשרות כניסה לצוות הבינלאומי שלה בגדה המערבית. ממשלת ישראל פועלת כעת להשתלט על נכסי אונר"א במזרח ירושלים ולשלול מעובדיה את החסינות מטעם האו"ם, תוך הפרת החוק הבינלאומי. הבוקר (יום שלישי) הרסו הרשויות את מטה אונר"א בירושלים.
עכשיו בירושלים המזרחית: הריסת משרדי אונר"א
צילום: אורן זיו pic.twitter.com/1xnZGIi1IE
— שיחה מקומית (@mekomit) January 20, 2026
הדרת אונר"א ממחנות הפליטים ג'נין, טולכרם ונור שמס, אמר סלאמה, תהיה משמעותית מאוד. "אונר"א אינה רק ספקית שירותים. הנוכחות שלה מאשרת שהמחנות האלה עדיין קיימים מכיוון שלפליטים לא ניתנה אפשרות לחזור לביתם. הרחקת אונר"א הופכת את המחנות לשכונות רגילות תחת שליטת הרשות הפלסטינית, וזה סוגר למעשה את תיק הפליטים".
>> "התקפה על אונר"א היא מתקפה על ההיסטוריה הפלסטינית"
מתנגדים למחיקה קבועה
בסוף נובמבר, הצבא הוציא צווי הריסה לכתריסר בתים וצווים לפירוק חלקי של מבנים אחרים במחנה ג'נין. ע'דיר אל-ח'ליפה, אישה בת 54 שנעקרה מהשכונה המזרחית של המחנה, סיפרה שאמרו לה שיש לה רק שעה לקחת את חפציה במסלול מאושר אחד שעובר דרך המחנה, לפני שביתה ייהרס. "הבית שלי נמצא בקצה המחנה", היא אמרה למגזין 972+. "לא הצלחתי להגיע אליו. חזרתי בלי כלום".
סיפורים כמו שלה הם שכיחים. ישראל מאפשרת למשפחות העקורות להיכנס למחנות רק בתנאים מגבילים מאוד. הוועדה האזרחית הפלסטינית, שמשמשת כמתאמת בין הרשות הפלסטינית לרשויות בישראל, עשויה לקבל הודעה, אבל אין לה שום סמכות לקבל החלטות ותפקידה הוא בעיקר להעביר את ההודעות.
הגישה לרוב ניתנת בחלון זמן מוגבל תחת פיקוח צבאי מתמיד. בדרך כלל אסור להוציא חפצים גדולים, רהיטים או ציוד כבד, והתושבים מספרים שחיילים דוחקים בהם לעבור מהר במחסומים, מסרבים לבקשות להוציא רהיטים, מסמכים או תרופות ומאיימים במעצר על מי שמשתהה יותר מדי. "זה מרגיש כמו להיפרד מבלי לדעת אם נחזור אי פעם", אמרה אבו-ח'ליפה.
כשישראל פתחה בפלישה בינואר 2024, פלסטינים רבים במחנות מצאו מקלט במחסות זמניים כמו בתי ספר ומסגדים, אך עד מהרה הסתבר כי פתרון זה אינו בר-קיימא. ככל שהעקירה התמשכה, משפחות פנו לשוק השכירות הפרטי ונאלצו להתמודד עם מחירים מאמירים. בערים כמו ג'נין וטולכרם מחירי השכירות הוכפלו ואף הושלשו בכמה אזורים, בגלל הזינוק הפתאומי בביקוש וההיצע המוגבל.
באמצע אוקטובר, תושבים עקורים ממחנה ג'נין פתחו בשביתת שבת ליד מתחמי מגורים בקרבת האוניברסיטה הערבית-אמריקאית, במחאה על הזינוק במחירי השכירות ועל האיומים בפינוי. "אנחנו משלמים יותר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, ועדיין לא נותנים לנו לחזור הביתה", אמר מוחמד אבו סאלח, אחד ממארגני השביתה.
מחאות פרצו גם במקומות אחרים. בדצמבר, מאות תושבים עקורים התאספו בכניסה למחנות טולכרם ונור שמס כדי לדרוש גישה לביתם ולמחות נגד קמפיין ההריסות והבנייה מחדש המתמשך של ישראל. חברי ועדה מקומית הדגישו שפעולות אלה הן חלק מהתארגנות רחבה יותר של תושבים ברחבי הגדה המערבית למאבק במחיקתם הקבועה של המחנות.
"המחאות האלה אינן רק על בניינים; הן על החיים שלנו ועל עתידנו", אמר אחד המפגינים. "אחרי שנה של עקירה, אנחנו עדיין ממתינים לצדק ולאפשרות לחזור".
לפי דובר אונר"א, ג'ונתן פאולר, הסוכנות מעבירה כסף כדי לנסות לסייע לעקורים בתשלומי שכירות ובסיפוק צורכי היומיום שלהם. נוסף על כך, הסוכנות מחלקת תלושי מזון יחד עם תוכנית המזון העולמית. אך למרות תמיכה זו, המשבר נמשך, והרשויות המקומיות לא מצליחות לכסות אפילו את עלותם של שירותים בסיסיים כמו מים, חשמל ודלק. במקביל, מופעל על המשפחות העקורות לחץ מצד בעלי נכסים, רובם משקיעים פרטיים, לשלם שכירות או לעמוד בפני פינוי.
פגיעה בשירותי בריאות וחינוך
העקירה פגעה קשות ביכולתן של משפחות פלסטינית להשיג גישה לחינוך ולשירותי בריאות. יותר מ-12 אלף ילדים נעקרו מהמחנות, ועשרת בתי הספר של אונר"א במחנות נסגרו. חלק מהילדים הצליחו להירשם לבתי ספר ממשלתיים או להשתתף בתוכניות למידה מרחוק, בהן כאלה של אונר"א. אבל רבים אחרים נאלצו לוותר לגמרי על הליכה לבית הספר.
גם התלמידים שממשיכים ללמוד סובלים משיבוש חמור בלימודים. אל-ח'ליפה ממחנה ג'נין סיפרה שבתה נאלצה לעבור כמה וכמה בתי ספר מכיוון שהמשפחה נעקרה שלוש פעמים מאז תחילת המבצע הצבאי. כל מעבר היה כרוך ברישום הילדים לבתי ספר שניתן להגיע אליהם פיזית, מה שהשפיע מאוד על ההתקדמות של בתה בלימודים.
הגישה לשירותי בריאות הידרדרה אף יותר. מרפאות אונר"א בתוך המחנות הפסיקו לפעול, והעקורים נאלצים ללכת לבתי חולים ולמרפאות בערים סמוכות – תהליך מסובך לעיתים קרובות, בגלל עלויות התחבורה וזמינות נמוכה של תורים. אחרים נאלצים להסתמך על צוותים רפואיים ניידים, שמגיעים בזמנים בלתי סדירים שלא ניתן לצפות מראש, ושאינם מסוגלים לענות על הצורך.
השיבושים בגישה לשירותי בריאות כבר הובילו להידרדרות במצבם הבריאותי של אנשים. כוחות צבא בכניסה לבית החולים הממשלתי בג'נין, סמוך לכניסה הראשית למחנה הפליטים, ב-28 בינואר 2025 (צילום: אורן זיו)
"עבור מטופלים שסובלים ממוגבלויות שונות, יש משמעות לכל תור שהוחמץ", אמרה נהאיה אל-ג'ונדי, בת 54, מנהלת האגודה למען הנכים בנור שמס, למגזין 972+. היא הוסיפה שהשיבושים בטיפול כבר הובילו להידרדרות במצבם הבריאותי של אנשים, במיוחד של קשישים, נשים וילדים.
אל-ג'ונדי עצמה היתה נצורה בביתה בתחילת הפלישה הישראלית לנור שמס, וחיילים הכריחו אותה לעזוב את המחנה עם בעלה ובתה המתבגרת. כשאישרו לה לחזור במרץ כדי להוציא ציוד רפואי, היא אמרה למגזין 972+ שנדהמה מהיקף ההרס. "חיילים הרסו הכל, ממכשירים רפואיים וכיסאות גלגלים ועד לרהיטים וציוד חיוני. לא נשאר שום דבר".
היא הוסיפה שאובדן הציוד והשיבוש במתן השירותים מותירים תושבים רבים ללא טיפולים שהם זקוקים להם נואשות, מסכנים אנשים שסובלים ממחלות כרוניות ונכויות ומעמיקים את המשבר ההומניטרי במחנה.
שישה חודשים אחרי שפנזל דיווח על סיום המבצע, הצבא לא נסוג מאף אחד ממחנות הפליטים בצפון הגדה, ועתידם של התושבים אינו ברור. וייתכן שהמחנות הצפוניים הם רק ההתחלה. בתחילת החודש הנוכחי, שר הביטחון ישראל כ"ץ הנחה את פיקוד המרכז לתכנן מבצעים לכיבוש מחנות פליטים נוספים ברחבי הגדה המערבית.
ככל שמתקדמות התוכניות להנדסת מציאות חדשה, שבה מחנות הפליטים מרוקנים ממשמעותם הפוליטית כמרחבים שגילמו בעבר גם מקלט וגם התנגדות, פלסטינים נותרים תלויים בין עקירה לחזרה. הם אינם ממתינים רק לחזור הביתה, אלא גם להחזיר לעצמם את הזכויות שהמחנות הוקמו כדי לשמר.
דובר צה"ל מסר בתגובה לפניית מגזין 972+ כי המבצע במחנות הפליטים "התבסס על ההבנה שמחבלים מנצלים את האזור ואת הסביבה הבנויה בצפיפות של המחנות, שמגבילה את חופש הפעולה של צה"ל. בימים אלה הכוחות ממשיכים לפעול לפירוק מעבדות לבניית פצצות ומתקני נשק שהוקמו בתוך בתים בסביבה אזרחית.
"כחלק מהמבצע, צה"ל פועל לעצב ולייצב את האזור. חלק מהותי מהמאמץ הזה הוא פריצת נתיבים בתוך המחנה, שדרשה הריסת שורות של מבנים. ההחלטה להרוס מבנים אלה התקבלה מתוך צורך מבצעי ברור וחיוני, ורק אחרי שנשקלו אפשרויות חלופויות להשגת אותו יתרון צבאי. בשלב זה, הצורך הביטחוני בהמשך נוכחותו של צה"ל במחנות הפליטים מקבל מענה מלא".
מאג'ד ג'וואד היא עיתונאית עצמאית מרמאללה, משפחתה במקור מהכפר הפלסטיני זרעין בעמק יזרעאל, שנהרס ב-1948. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
