תוך 4 דקות הוכרזה התקהלות לא חוקית, ואז הגיעו רימוני ההלם

ביום שישי, 24 בדצמבר, התארגנה הפגנת הסולידריות הערבית-יהודית נגד גירוש המשפחות משייח' ג'ראח, שמתקיימת מדי שבוע כבר יותר מעשר שנים. בצל הפינוי הצפוי של משפחת סאלם, בית המשפחה הפך לנקודת עצירה בצעדת המחאה בשכונה.

מצפון לבית משפחת סאלם נמצאת חלקת אדמה ריקה, שגם סביבה יש מחלוקת משפטית. מונחת בה מכונית שרופה של מתיישב יהודי, ומכונית רגומה באבנים של תושב ערבי, שמהדהדות את המאבק בשכונה.

במהלך ההפגנה בשבוע שעבר נעצרו שלושה מפגינים, בהם השחקנית ע' – שמוכרת למפגינים ולכוחות המשטרה בעיר כגורם חוצץ וממתן בסביבות עימות. מעצרה זכה לסיקור רב. אך בעוד רבים עוסקים בנסיבות המעצר ורואים בו מעצר שווא – ראוי לחזור לדקות שקדמו לו, בהקשר של הפינוי הצפוי, ולתמוה לגבי התנהלותה של המשטרה וההפעלה החריגה של רימוני הלם רבים באירוע, בפרט בתקופה מתוחה זו.

לצורך ההשוואה, בהפגנה שהתקיימה שבוע קודם לכן, ב-17 בדצמבר, כשכתבי "שיחה מקומית" יובל אברהם ואורן זיו היו במקום, כמה צעירים יהודים דוברי אנגלית החלו לגדר את החלקה הריקה שמצפון לבית משפחת סאלם. בהתחלה, המשטרה עצרה את עבודות הגידור, שלא תואמו עמה, בחשד לבנייה לא חוקית. לפיקוח על העבודות מונה מקורב לאריה קינג, סגן ראש עיריית ירושלים. בהמשך, הושלמה עבודת הגידור של השטח, חלקה 48 ברחוב קונד'ר.

בהפגנה ב-17 בדצמבר, המפגינים יצאו לצעדה מהצומת ברחוב שכם לכיוון בית סאלם שבצד המערבי של השכונה, המכונה אום-הארון. כוחות שיטור רבים נכחו במקום, ומנעו מהמפגינים לעמוד בחלקה המגודרת. המפגינים פעלו בהתאם להוראת המשטרה והפגינו על דרך קונד'ר – רחוב צדי, שמתאפיין בתנועה ממונעת נמוכה עד זניחה, ומשרת בעיקר את תושבי המקום, התומכים במחאה.

מעתה ואילך, כל הזמנים שמוזכרים בכתבה הם מניתוח שעת הצילום במצלמה שלי.

המפגינים נכחו במקום 30 דקות. במהלכן, ח"כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) נשא דברים, והמשטרה, כהרגלה, החרימה באלימות דגלי פלסטין מידי המפגינים, וכן כיבתה את המדורה של משפחת סאלם בחזית ביתה, על גבול חלקה 48. לאחר כחצי שעה המשיכה הצעדה, כרגיל, לכיוון המחסום המשטרתי, שבצדה המזרחי של השכונה, ברחוק עות'מאן בן עפאן, ובהמשך בחזרה לנקודת המוצא ברחוב שכם.

אירועי שישי האחרון נראו אחרת. המפגינים יצאו לצעדה, שבראשה עמדו סאלח דיאב – פעיל חברתי בשכונה, שמוביל את הפגנות הסולידריות הערביות-יהודיות, ופאטמה סאלם – שמשפחתה מיועדת לפינוי. ההפגנה הגיעה מול חלקה 48 ובית משפחת סאלם. שלא כבשבוע הקודם, את הצעדה ליוו רק שני שוטרי מג"ב זוטרים.

שני השוטרים נעמדו בחלקה 48, והמפגינים "מישטרו" את עצמם לאור נוהלי המשטרה מהשבוע הקודם – וכלל לא נכנסו לחלקה. החלקה הגדולה יכלה בקלות לאכלס את המפגינים. כמו בשבוע הקודם, הם מילאו את רחוב קונד'ר – שחלקו המערבי שימש בעבר כמגרש חנייה וגודר אף הוא לא מזמן לקראת עבודות בנייה – וכן את הסמטאות הצרות מצפון וממזרח אליו.

כעבור כארבע וחצי דקות, שבהן המפגינים קראו קריאות נגד הכיבוש ונגד אלימות המשטרה במגפונים, במחאה שלא היה בה ולו שמץ אלימות, נשמע קול כריזה עמום. סנ"צ רונן חזוט, מפקד תחנת שלם, עמד לצד ניידת וכרז כי ההפגנה "חוסמת מעבר" ברחוב קונד'ר, ובכך מפרה את הסדר הציבורי ומוגדרת מאותו רגע כהתקהלות בלתי חוקית. חזוט נוסיף כי אם קהל המוחים לא יתפנה "תוך זמן סביר של שתי דקות", המשטרה תיאלץ להשתמש בכוח.

מפגינים שנכחו באירוע מעידים כי כלל לא שמעו את הכריזה בהמולה שהיתה. עו"ד ריהאם נסרה, ממשרדה של עו"ד מיכל פומרנץ, שמייצגת מפגינים משייח' ג'ראח, אומרת כי פרק זמן של שתי דקות לפינוי של 200 איש אינו פרק זמן סביר מבחינה משפטית, ואינו מאפשר למפגינים להתרחק על מנת להימנע מביצוע עבירה.

צילום: נתן רושנסקי

שוטרים נוספים הגיעו בזריזות לזירה, והתחילו לפנות בדחיפות את המפגינים מהסמטאות לעבר הכביש ברחוב קונד'ר, אשר דקה קודם ההתקהלות בו הוגדרה אסורה. בתיעוד הווידיאו ניתן לראות את הליצנית-שוטרת אז-אולי חוצצת בין הכוחות למפגינים, ונדחפת אף היא. כן ניתן לראות בבירור את סנ"צ חזוט מביט תכופות בשעונו.

כשבע דקות וארבעים שניות מתום הכריזה, החל יידוי רימוני ההלם, שהושלכו לעבר קהל המפגינים ללא כריזת אזהרה. הכאוס חגג.

במשך כשמונה דקות רימוני הלם רבים נזרקו לעבר המפגינים. חבר מועצת עיריית ירושלים יוני יוסף ופעיל הליכוד רמי בן יהודה עמדו בקרבת המוחים והתריסו כנגדם באותו זמן. מפגינים נדחפו על ידי שוטרים, ועימותים רבים נוצרו. חלק מהמפגינים קראו לעבר השוטרים שהם אלימים – ונענו בדחיפה לקרקע.

אחרי כשמונה דקות, סנ"צ חזוט גער בכוח להפסיק עם הרימונים, "הגזמתם", בזמן שרימון מושלך מעל ראשו לכיוון ההתקדמות שלו.

אפילו רונן חזוט חושב שהגזימו עם רימוני הלם. "מספיק עם זה!". צילום: קארין סער. pic.twitter.com/hMB8sAHHj0

— نير حسون Nir Hasson ניר חסון (@nirhasson) December 24, 2021

לאחר מכן, המפגינים עמרי ערן ורדי וקרן בר נעצרו באשמת העלבת עובד ציבור. בהמשך ע', השוטרת אז-אולי, נעצרה אף היא לאחר ששאלה את אחת השוטרות הבכירות בשטח, שהובילה את קרן בר לניידת בעודה מתלוננת על כאבים בזרוע בגין פציעה כרונית בחוליה: "מה מניע אותך?"

מעצרה של האייקון ממחאת בלפור עורר הדים רבים ברשתות החברתיות, ובמהלך השבת התקיימה הפגנה מול כלא נווה תרצה, שבו הוחזקו המפגינות. ע' העידה לאחר שיחרורה, בין השאר בראיון ל"כאן 11", כי רימוני ההלם השפיעו עליה.

לאחר המעצרים, וכ-25 דקות אחרי תחילת יידוי הרימונים, ההפגנה חזרה לנקודת המוצא – הצומת בדרך שכם, שם הפגינו המוחים כחצי שעה נוספת.

ניחוח של אכיפה בררנית

לכאורה, ההפגנה ב-24 בדצמבר התנהלה בדיוק כמו ההפגנה ב-17 בדצמבר. ההבדל היחיד היה התנהלות המשטרה, שארבע וחצי דקות אחרי שהיית המפגינים במרחב הגדירה אותה כהתקהלות בלתי חוקית, וכשמונה דקות לאחר מכן התחילה להשליך רימוני הלם. סביר להניח כי ללא התערבות המשטרה, הצעדה היתה ממשיכה במסלולה לאחר כחצי שעה.

תהלוכות מחאה בערים הן צורת מחאה שגורה, שנידונה רבות על ידי מערכת המשפט הישראלית. בית המשפט העליון הכיר בכך שמדובר באמצעי מקובל למימוש זכות המחאה וחלק מחופש הביטוי כמה פעמים, וקבע שיש לפרש באופן מצומצם את סעיף החוק המגדיר "התקהלות אסורה".

כמו כן, עוד ב-2010 קבע שופט בית משפט השלום גד ארנברג לגבי מחאת שייח' ג'ראח כי "הזכויות לאסיפה, להפגנה, לתהלוכה ולהבעת דעה הן זכויות יסוד (…) כל צמצום של זכות כזו צריך להיעשות על דרך הצמצום ותוך מתן פרשנות מצמצמת".

עוד קבע השופט ארנברג כי "התקהלות של 50 איש ומעלה אסורה אך ורק אם מטרת ההתקהלות היא לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל עניין מדיני או כדי לדון בנושא כזה. ככל שמטרת ההתכנסות אינה כזו – לא דרוש רישיון כדי לקיימה".

יתרה מכך וחמור מזאת, המשטרה בשטח פעלה לכאורה בניגוד לנוהל "הפעלת אמצעים באירועי הפרות סדר" (מס' 220.010.11) שקובע כי השימוש ברימוני הלם ומכת"ז (מדרג ג') מותר רק במקרים בהם המפגינים מתנהלים באלימות.

על פי האגודה לזכויות האזרח, בפנייה למפכ"ל המשטרה קובי שבתאי מ-28 בפברואר 2021 בנוגע לפיזור ההפגנה באום אל פאחם, אשר בה המפגינים פנו לעבר כביש ארצי 65 המוגדר כ"חיוני", "ניסיון לחסימת צירי תנועה ללא הפעלת אלימות וללא חשש לפגיעה פיסית בשוטרים או באנשים אחרים – אינו מהווה עילה לשימוש באמצעים אלו", כפי שעולה בסעיף 5א.3 לנוהל.

הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום להרחיק את העצורים משייח' ג'ראח לשבוע, שהוגש היום (שני), יהיה הזדמנות טובה של בית המשפט לדון בשאלה אם שהייה של כארבע וחצי דקות של צעדת מחאה ברחוב צר ולא חיוני, שמשפיעה רק על תושבי המקום התומכים במחאה, נחשבת "הפרת סדר". אך גם אם יוחלט שכך הדבר, השימוש ברימוני הלם מול היעדר אלימות מצד המפגינים לכאורה חורג מנוהלי המשטרה עצמה.

נזכיר כי כבר למחרת, כביש 4 בצומת רעננה-כפר סבא – דרך בין עירונית חיונית – נחסם למשך יותר מ-50 דקות על ידי מתנגדי התו הירוק, ללא תגובה אלימה מצד המשטרה.

עו"ד נסרה אומרת כי "המחאה בשייח' ג'ראח היא מחאה חוקית שאינה טעונה רישיון. קודם צריך לשאול מדוע הפגנה חוקית שאינה מסכנת איש מפוזרת ומדוע משטרת ישראל ממשיכה להפר בבוטות זכויות יסוד. גם ההכרזה על פיזור ההפגנה והשימוש בכוח נעשה בניגוד לנהלים ולפסיקה. חובת המשטרה להכריז למפגינים להתפנות מטרתה לתת להם התראה שלא יסתכנו בביצוע עבירה ושתהיה להם הזדמנות להתפזר בעצמם.

"לתת ל-200 מפגינים שתי דקות להתפנות זה לא זמן סביר בעליל, וזו הכרזה למראית עין שנועדה 'להכשיר' את הפינוי האלים והמעצרים. גם השימוש ברימוני הלם בהפגנה בלתי אלימה מנוגד לנהלי המשטרה. המשטרה עושה שימוש בכלי זה כדי להציג מצג שווא שהיה מדובר בהפרת סדר. כשלמעשה מי שהפר את הסדר זה המשטרה עצמה".

חומרת האירוע מתעצמת, ועולה ממנו ניחוח של אכיפה בררנית, אם משווים את המקרה להפגנת הימין שהתקיימה בשכונת שייח' ג'ראח ב-8 בדצמבר. בבוקר אותו יום התרחש פיגוע דקירה, שבו נערה שמשפחתה מיועדת לגירוש תקפה ישראלית בשכונה.

חומרת האירוע אף מתעצמת וניחוח של אכיפה בררנית עולה למול הפגנת הימין בשכונת שיח ג'ארח ב8 לדצמבר. בבוקר השמיני לדצמבר התרחש פיגוע דקירה ע"י נערה שמשפחתה מיועדת לגירוש כנגד מתיישבת יהודיה מן השכונה. בערב אותו יום התקיימה הפגנת פעילי ימין אשר חסמו את דרך שכם, שהינה עורק חיים חיוני במזרח ירושלים בו עוברים קווי תחבורה ציבורית רבים. הפעילים חסמו את הציר למשך למעלה משעה וחצי, תחת אבטחת המשטרה, בעודם קוראים "מוות למחבלים". רק לאחר למעלה משעה וחצי, ההפגנה התפזרה. ללא רימוני הלם. בהמשך אותו לילה מפגיני ימין ניפצו שמשות של רכבי תושבים ערביים.

באותו ערב התקיימה הפגנת פעילי ימין, שחסמו את דרך שכם – עורק חיים חיוני במזרח ירושלים, שבו עוברים קווי תחבורה ציבורית רבים. הכביש נחסם במשך יותר משעה וחצי, תחת אבטחת המשטרה, כשהפעילים קוראים "מוות למחבלים". רק אחרי יותר משעה וחצי ההפגנה התפזרה, ללא רימוני הלם. בהמשך אותו לילה מפגיני ימין ניפצו שמשות של מכוניות של תושבים ערבים.

Around 50 right wing settlers march in #SheikhJarrah alling "death for terrorists" after this morning a Palestinian youth stabed an Israeli settler in the neighborhood pic.twitter.com/iuEYGR0gBm

— Oren Ziv (@OrenZiv1985) December 8, 2021

חיכוכים בין מפגיני מחאת הסולידריות הערבית-יהודית של ימי שישי לבין המשטרה הם עניין שבשגרה. ברוב המכריע של המקרים, החיכוכים נוגעים ל"חטיפת" דגלי פלסטין על ידי השוטרים, שממשיכה להתרחש מדי שבוע למרות הנחיית השר לביטחון פנים עמר בר-לב בספטמבר האחרון לחדול מהחרמת הדגלים אלא אם הם מהווים סכנה מיידית לשלום הציבור. אולם השלכת רימוני הלם לא התרחשה מאז הקיץ. מדוע הפעם?

פתרון אפשרי מסתתר אולי באירוע שהתרחש בבית משפט השלום בעת הדיון במעצרים, שבו הציגה המשטרה לבית המשפט חומר מודיעיני רגיש, לטענתה, שהשפיע על ההחלטה. ניתן רק לשער מה היה המידע הרגיש, אך סביר שהוא קשור לפינוי הקרב של משפחת סאלח.

ב-23 בדצמבר דיווח יובל אברהם כי המשטרה ביקשה מההוצאה לפועל לדחות את הגירוש מ-29 בדצמבר לפינוי גמיש בין 20 בינואר ל-8 בפברואר, בטענה כי "בהתאם להתרחשויות בעת האחרונה בירושלים, ביצוע הצו במועד נקוב או קרוב וידוע מראש עלול לסכן את הכוחות ולסכל את הצלחת הפינוי".

האינטרס המשטרתי בהצבת מחסומי קבע לקראת הפינוי באום-הארון מובהק. השכונה, שבנויה כקסבה קטנה עם סמטאות צרות בין בניינים צפופים, לא מאפשרת ניטור של השטח אלא אם תיחסם הגישה אליה מדרך שכם.

אירוע הפינוי הרגיש, שעיני העולם נשואות אליו, צפוי לייצר התנגדות רבה – שפוטנציאלית תעמיד את הכוח המשטרתי בסכנה פיזית או הסברתית. אך כדי לחסום גישה לכמה בתי אב, נדרשת משטרת ישראל להוכחה של היסטוריה של הפרות סדר רציפות ומתעצמות במרחב.

רחוב עות'מאן ממזרח, לדוגמה, נחסם לציבור למשך כמה חודשים לאחר אירועי "לשכת בן גביר" במאי האחרון, על ידי מחסומים משטרתיים שאוישו יום ולילה. באותה תקופה, תושבי הרחוב לא הורשו לצאת מבתיהם בלילות, והמרחב מושטר בדומה לרחוב השוהדא בחברון. חסימת המרחב כשטח "משטרתי סגור" מבעוד מועד תסייע לעמימות בדבר מועד הפינוי, על ידי הרגלת השטח לנוכחות המשטרתית.

רציונל צמצום האיום על כוחות המשטרה ברור, אולם חסימה מניעתית מוקדמת פוגעת קשות בזכות לחופש התנועה, ודרושה לה הצדקה. "הפרות סדר", אם כן, עשויות לסייע למשטרה משפטית בהיערכותה לחסימת המרחב לקראת הפינוי הקרב. אך ביום שישי האחרון, את הפרת הסדר דה-פקטו ביצעה המשטרה עצמה, בעת שתקפה מפגינים לא אלימים.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "ביום שישי האחרון החלה הפרת סדר במהלך מחאה שהתקיימה בשייח' ג'ראח. כוחות משטרה שפעלו במקום הדפו את מפרי סדר לאחר שלא נשמעו לאזהרות השוטרים והוראת הפיזור שניתנה על ידי קצין משטרה.

"מספר מפרי סדר חסמו את הציר, גידפו את השוטרים, איימו עליהם, התעמתו אתם ועשו פרובקציות במקום. המשטרה נאלצה להשתמש באמצעים לפיזור הפרות סדר, ונעצרו שלושה מפרי סדר בגין חסימת הציר, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור.

"נמשיך לאפשר מחאות בגבולות החוק, אולם לא נאפשר הפרת הסדר הציבורי, התפרעויות וכל פגיעה בשוטרים בניגוד לחוק".