newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המתיחות גוברת: משפחת סאלם משייח' ג'ראח תפונה מביתה בעוד שבועיים

המשפחה מתגוררת במקום 70 שנה, ושלושה דורות נולדו בבית. מבחינה משפטית, הסיכוי למנוע את הפינוי נמוך מאוד. איש הימין וחבר מועצת העיר ירושלים יהונתן יוסף צפוי להיכנס לגור בבית במקומם. האיום בגירוש משפחות משייח' ג'ראח היה גורם עיקרי להסלמה במאי

מאת:
פאטמה סלאם ומתנחל (צילום: רחל שור)

"כל הזיכרונות שלי מכאן". פאטמה סאלם ומתנחל (צילום: רחל שור)

בעוד שבועיים צפויים שוטרים לפנות את בני משפחת סאלם מביתם שבשכונת שייח' ג'ראח בירושלים. כך נקבע בצו הפינוי. מבחינה משפטית, הסיכוי כעת למנוע את הפינוי נמוך מאוד, מכיוון שהוא נשען על פסק דין חלוט, שלא ניתן לערער עליו.

משפחת סאלם מונה 11 נפשות. שלושה דורות נולדו בבית. והם ייזרקו לרחוב. יהונתן יוסף, איש ימין וחבר מועצת העיר ירושלים שטוען כי רכש זכויות בקרקע, צפוי להיכנס לגור בבית במקומם.

האיום בגירוש משפחות משייח' ג'ראח היה גורם עיקרי למתיחות שהובילה במאי למלחמה בעזה ולעימותים ברחבי הארץ. אם הדרג המדיני לא יתערב באופן חריג לעכב את ההחלטה, מסתמן כי ב-29 בדצמבר תפונה משפחה פלסטינית מהשכונה, לראשונה מאז 2017.

פאטמה סאלם, בת 69, נולדה בבית. "כל הזיכרונות שלי מכאן", אמרה ל"שיחה מקומית" בסלון ביתה. היא מתגוררת במקום עם שלושת בניה וארבעה מנכדיה. על השולחן תמונה ישנה, ממוסגרת, של בנה הבכור כשהיה ילד, ועל המקרר תמונת מגנט מהיום שבו הבת שלה התחתנה בחצר. "גידלתי את כולם מול העיניים פה", סיפרה, "טיפלתי בהורים שלי כאן, בחדר הזה. שניהם נפטרו. הריח שלהם, לפעמים אני הולכת בבית ומרגישה שהוא דבוק לקירות".

השבוע פאטמה שמעה דפיקות חזקות בדלת. כשפתחה, ראתה את סגן ראש העיר, איש הימין אריה קינג, מחזיק טלפון ומצלם. לידו עמד יהונתן יוסף, מספר שתיים ברשימה של קינג לעירייה, שטוען כי רכש זכויות בקרקע ממשפחה יהודית שחיה בה לפני 1948. יוסף אמר לפאטמה: "זה הבית שלי", והושיט לה את צו הפינוי. כשתהתה, "באמת?", ענה: "כן, זה הבית שלנו, ואנחנו נקבל אותו בחזרה". האירוע כולו תועד בסרטון.

"החזקתי את הצו ורעדתי בכל הגוף", סיפרה פאטמה, "לא ידעתי מה לחשוב, או מה לעשות". צו הפינוי חתום על ידי ההוצאה לפועל, והוא מהווה ישורת אחרונה בהליך משפטי ארוך, שהחל עם תביעות פינוי שהוגשו בשנות ה-80. הוריה של פאטמה עברו לגור בבית בראשית שנות ה-50, והם שכרו את השטח מרשויות ירדן.

המתנחלים שמפנים אותם מהבית מביתם מעולם לא גרו במקום, אך פעלו לרכוש את האדמה מבני משפחת חדאד היהודית, שהשטח היה בבעלותה לפני יותר מ-70 שנה, וחוק בשם הסדרי משפט ומנהל איפשר לה לתבוע אותו בחזרה.

איברהים, בנה של פאטמה, ישב בסלון בשקט, עיניו חצי עצומות. את כל הסבך המשפטי הוא מסכם בשתי מילים: "החוק נגדנו". בניגוד למשפחות יהודיות, פלסטינים אינם יכולים לקבל את האדמות הרבות שמהן גורשו ב-1948.

בשבועות האחרונים איברהים לא ישן. "הם רוצים למחוק את כל החיים שלנו פה עם חתיכת נייר. כאילו הרגשות שלנו זה משחק עבורם. אני פתחתי את העיניים שלי בבית הזה. הבת שלי, הקטנה, משחקת בחצר שבה אני שיחקתי. מה, הם לא מבינים שאנחנו בני אדם?"

ואז הוא קם בפתאומיות. בתו בת הארבע, פאטמה, שקרויה על שם סבתא שלה, החלה לקפוץ בשלוליות בגינה, יחפה, והוא קרא לה לחזור. פאטמה, שנשארה לבד בסלון, הוסיפה בשקט: "אני לא יודעת מה נעשה אם יזרקו אותנו. המצב הכלכלי רע". היא סיפרה שכל חייה עבדה כמנקה – בבית ספר, במעונות סטודנטים ובמלון הילטון.

משפחת סלאם המורחבת (צילום: אורן זיו)

משפחת סאלם המורחבת (צילום: אורן זיו)

המתנחלים גידרו, המשטרה הגנה

השיחה שלנו נקטעה כשנשמעו צעקות בחוץ. צעירים יהודים, דוברי אנגלית, הגיעו למקום עם בזנטים. פאטמה יצאה, נסערת, וצעקה: "מה אתם עושים?" הם החלו לגדר חלקת אדמה הסמוכה לבית של פאטמה, המשמשת את תושבי השכונה לחנייה. מתנחל עבר אליה לפני כשנתיים.

תושבים פלסטינים הגיעו, והתפתח עימות מילולי. "איך אני אכנס לבית שלי? למה אתם עושים את זה?" פאטמה צעקה. האדם שפיקח על עבודות הגידור היה חיים סילברשטיין, מקורב של אריה קינג, שלבש חליפה ודרש שלא אצלם אותו.

כאשר עלה חשד כי העבודות במקום אינן חוקיות, השוטרים עצרו אותן ובניית הגדר לא הושלמה. "זה ההתחלה של הגירוש שלנו בעוד שבועיים", אמרה פאטמה.

כעבור כשעה קינג הגיע למקום, נעמד מול בני המשפחה, ואמר: "עוד מעט תהיה פה שכונה ליהודים, ברוך השם". ואז הוא מנה שכונות פלסטיניות בירושלים שלדבריו הצליח להעביר אליהן מתנחלים.

אריה קינג ליד הבית בשייח' ג'ראח (צילום: רחל שור)

סגן ראש העיר ירושלים אריה קינג, ליד הבית בשייח' ג'ראח (צילום: רחל שור)

ביום שישי האחרון קיימו פעילים פלסטינים תפילת מחאה מחוץ לביתה של משפחת סאלם. בסיום התפילה, כשהמוחים התכנסו בשטח שגודר חלקית על ידי המתנחלים מחוץ לבית המשפחה, המשטרה החלה לפזר אותם בדחיפות, בעזרת אלות ורימוני הלם.

במהלך האירוע, שוטרים תקפו באגרופים את צלם סוכנות הידיעות AP, מחמוד אעליין. בתיעוד האירוע נראים כמה שוטרים מתנפלים על אעליין כשהוא עומד סמוך לרכב. הוא נפצע בפניו ופונה לקבלת טיפול רפואי. אעליין סיפר ל"שיחה מקומית" כי כשהשוטרים התחילו להכות אותו הוא הזדהה כעיתונאי, אך הם לא הפסיקו. בנוסף, השוטרים עצרו שלושה מפגינים, ושוטר אחד נפצע בראשו לאחר שהושלך לעברו כיסא פלסטיק.

בהמשך היום התקיימה הפגנת השמאל השבועית בשכונה, בהשתתפות חברי הכנסת עופר כסיף (הרשימה המשותפת) ומוסי רז (מרצ). מאות צעדו והגיעו למחות מחוץ לבית המשפחה. המשטרה ניסתה שוב למנוע מהמפגינים להתכנס בשטח שגודר חלקית, כשהם דוחפים מפגינים ומכבים מדורה שבני המשפחה הדליקו כדי להתחמם. מפגין נעצר לאחר שהניף דגל פלסטין, כשבמקביל שוטרים החרימו דגלים מידי אחרים.

במשך היום, נראה שהמשטרה החליטה "להגן" בכוח על השטח שמתנחלים החלו לגדר ביום רביעי, אף שמדובר במגרש ריק ומוזנח, ולפעול פעם נוספת בשירות המתנחלים בשכונה.

מגינים על השטח שהמתנחלים ניסו לגדר בשייח' ג'ראח, ב-17 בדצמבר 2021 (צילום: אורן זיו)

מגינים על השטח שהמתנחלים ניסו לגדר בשייח' ג'ראח, ב-17 בדצמבר 2021 (צילום: אורן זיו)

בדומה לאירועים במאי, אז מדי ערב המשטרה פיזרה צעירים שהגיעו לבית משפחת אל כורד, נראה כי גם כעת בכירי המשטרה מתעקשים לפזר בכוח פלסטינים שמתכנסים בשקט מחוץ לבית המשפחה. פעילים ועיתונאים מעריכים שההתנהלות המשטרתית רק תגרום לפלסטינים נוספים להגיע בשבוע הבא למחאה.

הבית של פאטמה נמצא בצד המערבי של שייח' ג'ראח. מתוך 45 משפחות שגרות כאן, 17 מתמודדות עם תביעות פינוי. משפחת סאלם היא היחידה שלגביה הסתיימו ההליכים המשפטיים והתקבל צו פינוי סופי מהוצאה לפועל.

כל תביעות הבעלות נגד בתים פלסטינים בשייח' ג'ראח מתאפשרות על רקע דומה: חוק הסדרי משפט ומנהל, שמאפשר למשפחות יהודיות שהיו להן אדמות בירושלים לפני 1948 לקבל אותן בחזרה. גורמי ימין, שמעוניינים לייהד את מזרח העיר, מנצלים את החוק הזה כדי לרכוש את האדמות ממשפחות אלו, ולאחר מכן לפנות את הפלסטינים שגרים בבתים שנבנו בהן מזה יותר מ-70 שנה.

המשפחות המפונות בשייח' ג'ראח גורשו אף הן מאדמות במלחמת 1948, אך הן אינן יכולות לדרוש אותן בחזרה, כי אפשרות זו נמנעה בחוק נכסי נפקדים שחוקק ב-1950. סדר עניינים מפלה זה יצר מצב אבסורדי: ישראלים שמעולם לא גרו בשכונה עוברים לגור בבתים של משפחות פליטים פלסטיניות ותיקות, המגורשות בפעם השנייה.

המקרה האחרון של פינוי בשכונה היה ב-2017, כאשר הוצאו בני משפחת שמאסנה מביתם. גם אז אריה קינג היה מעורב ישירות: לפי דיווחים בתקשורת, ארגון ימין אותו הוא מנהל, "הקרן לאדמות ישראל", סייע למתנחל שעבר לבית לרכוש אותו. במקרה של משפחת סאלם, חבר העירייה יוסף, שמכנה את עצמו בפייסבוק "מחדש היישוב היהודי בירושלים", טען כי רכש את הקרקע משרה אסולין, צאצאית למשפחת חדאד שגרה במקום לפני 1948.

"חיים שלמים אני פה", פאטמה אמרה, "העברנו את החיים יחד בבית הזה, אני ובעלי. אני זוכרת איך הוא היה אופה עוגות. וגם ההורים שלי הזדקנו פה. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. מה לחשוב".

"פסיקת בתי המשפט היא מחייבת"

גורם מדיני אמר ל"שיחה מקומית" כי במשרדי ממשלה שונים עסקו השבוע בנושא פינוי משפחת סאלם, לאור ההשלכות הפוליטיות הרחבות של סוגייה זו. בתוך כך, נבדקה גם השאלה האם בידי משפחת סאלם אפיק משפטי לערער על פסק הדין, משנת 1988, שעליו נשען צו הפינוי.

יצויין כי יהונתן יוסף הוא זה שתובע את פינוי משפחת סאלם, ולא גוף ממשלתי. מסיבה זו, יכולתה של המדינה להתערב מצומצמת יותר. הפינוי מתנהל כמשפט אזרחי, משום שהאופוטרופוס לנכסי נפקדים, הגוף הממשלתי שניהל את הקרקע, העביר אותה לבני משפחת חדאד בשנות ה-80, לפי חוק הסדרי משפט ומנהל. לאחר מכן הקרקע עברה כמה ידיים, עד שלכאורה נרכשה על ידי יוסף, שתובע את פינוי המשפחה.

מדוברות משרד החוץ נמסר ל"שיחה מקומית" כי זו העמדה המתואמת של כל הגורמים שעוסקים בנושא הפינוי: "מדינת ישראל היא מדינת חוק ופסיקת בתי המשפט – הידועים בעצמאותם ובאיזונים שהם מפעילים בסוגיות רגישות – היא מחייבת.

"יישום ההחלטה של בית המשפט מבוצע על ידי הרשויות המוסמכות, השוקלות את כלל השיקולים הרלוונטיים במסגרת סמכותן לרבות היערכות מתאימה לפני כל מהלך.

"יש לדחות כל ניסיון של קיצוניים, ובראשם ארגון הטרור חמאס, לנצל את המצב להגברת ההסתה, האלימות והטרור".

בית משפחת סלאם בשייח' ג'ראח (צילום: רחל שור)

בית משפחת סאלם בשייח' ג'ראח (צילום: רחל שור)

שייח' ג'ראח, ב-17 בדצמבר 2021 (צילום: אורן זיו)

שייח' ג'ראח, ב-17 בדצמבר 2021 (צילום: אורן זיו)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf