newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לאן נעלמת הסולידריות העיתונאית כשקולגה פלסטיני יושב 100 ימים במעצר מנהלי?

ארגון העיתונאים קרא במהלך מעורר הערכה לעמוד לצד עיתונאית שמתמודדת עם תביעת השתקה. אבל כשמדובר בעיתונאי פלסטיני, שנעצר בנסיבות עלומות, נשמרת הדממה. אומץ עיתונאי אמיתי הוא לעמוד לצד עומר נזאל. לא במקום שרון שפורר, אלא בנוסף

מאת:

ארגון העיתונאים פונה השבוע לחבריו בבקשה לעמוד בסולידריות לצידה של העיתונאית שרון שפורר בעקבות תביעת ענק שהגישה נגדה חברת הנדל"ן "אורבן" לאחר שכינתה את החברה "מפוקפקת" מכיוון שהייתה בבעלותו של סוחר הנשים דודו דיגמי בפוסט שפרסמה. שאיפתם של אנשי הארגון לגייס 3000 תומכים שיחלקו את הסכום אותו תצטרך שפורר, אולי, לשלם, מעוררת הערכה.

הקמפיין של ארגון העיתונאים הישראלי קורא באומץ לתומכיו הפוטנציאלים: "תתנו יד להקמת כוח הרתעה ציבורי נגד איום ההשתקה… תתנו עוד פומביות לסיפור… נעמיד עוד נדבך לחופש העיתונות ונתרום לשינוי כללי המשחק בכל הנוגע לתביעות השתקה… נחזק את הסיכוי שלנו, כאזרחים, לקבל עוד מידע על עוולות אחרות מצד בעלי ממון וגורמים בעלי כוח", ולבסוף: "תעשו משהו טוב. משהו טוב בשבילכם ובשביל החברה בה אתם חיים".

דרושים 23 עיתונאים ל-23 ימי מעצר מנהלי

אין אלא לברך על ההתגייסות הזו לצד קולגה, ולתמוה, שוב, איפה אותה התגייסות כשמדובר בקולגות שאינם יהודים. היום הוא היום ה-100 לכליאתו של העיתונאי הפלסטיני עומר נזאל, המוחזק בכלא הישראלי ללא משפט וללא האשמה. מעט מאוד עיתונאים ישראלים טרחו לכתוב בכלל על הפרה בוטה כל כך של חופש העיתונות, ועל סולידריות בכלל אין על מה לדבר.

ברוח האקטיביזם והסולידריות אותה נוקט ארגון העיתונאים הישראלי, טוב היה לראות קמפיין נוסף באותה הרוח: כל עיתונאי יתנדב לשבת יום אחד במעצר מנהלי במקומו של נזאל. מאה ימים כבר עברו, ונותרו רק עוד 23 לסיום ארבעת החודשים שנגזרו עליו מידי אלוף פיקוד מרכז רוני נומה, בהנחה שזה לא יחליט לחדש אותו. 23 עיתונאים אמיצים שיסכימו להתייצב לצד נזאל, בן 53 ואב לשלוש בנות, שנשלח לכלא בלא שהואשם בדבר.

> התאומות של חסן כראג'ה יוולדו כשאביהן בכלא ללא משפט

עיתונאים פלסטינים מפגינים בסולידריות עם העיתונאי עומר נזאל מחוץ לכלא עופר לאחר שנעצר במעבר אלנבי. 26 באפריל 2016. (פלאש90)

עיתונאים פלסטינים מפגינים בסולידריות עם העיתונאי עומר נזאל מחוץ לכלא עופר לאחר שנעצר במעבר אלנבי. 26 באפריל 2016. (פלאש90)

עם כל ההערכה לתמיכה הברוכה בעיתונאית שרון שפורר, התומכים בה יודעים שהם לא מסכנים דבר. הסיכוי שהיא באמת תידרש לשלם מליוני שקלים נמוך מאוד, ופרט לפסאודו-אקטיביזם למען חופש העיתונות, אין פה באמת אומץ עיתונאי או אזרחי. יש פה סוחר נשים, ויש עיתונאית שחשפה אותו. הקו בין הרע לטוב, בעיני רוב הציבור, ברור. קונצנזוס.

במקרה של נזאל – המצב שונה לחלוטין. אלוהי הביטחון, השב"כ, הכניס אותו לכלא, ורוב העיתונאים הישראלים משתחווים לו ומקבלים את דבריו ללא ערעור וללא פקפוק. אומץ עיתונאי אמיתי הוא לעמוד לצד נזאל. לא במקום שפורר, אלא בנוסף.

מעצר ללא הסברים

עומר נזאל נעצר בסוף אפריל במעבר אלנבי כשהיה בדרכו לכנס של פדרציית העיתונאים האירופאית בסרייבו. לכנס נסעו גם שניים מחבריו לארגון, וכן נציגים מאגודת העיתונאים בירושלים. כמה ימים מאוחר יותר הוצא נגדו צו מעצר מנהלי.

בתחילה אמרו בשב"כ כי נזאל, עיתונאי עצמאי וחבר מזכירות ארגון העיתונאים הפלסטיני, הוא פעיל בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, דבר שעורך דינו מכחיש. כמה ימים מאוחר יותר, לאחר שהפרקליטות הצבאית הודתה בדיון בבית המשפט הצבאי בעופר כי אין די ראיות כדי להעמיד את נזאל למשפט, הוצג חומר סודי בפני בית המשפט ועל סמך זה החליט השופט לכלוא אותו תחת צו מעצר מנהלי. בפני נזאל או עורכי דינו לא הוצגו הראיות, החומרים שהוצגו בפני בית המשפט כמו גם ההאשמות בפניהן הוא עומד.

מעצרו של עומר נזאל גרר גינויים של ארגוני עיתונאים ברחבי העולם, והפגנות למענו. בתגובה למעצר פרסמו פדרציות העיתונאים האירופאית והבינלאומית קריאות לשחרורו של עומר נזאל. "מזעזע אותי לשמוע שמשתתף בכנס לעיתונאים מכל רחבי אירופה נעצר על ידי הרשויות הישראליות ללא כל הסבר", כתב נשיא הפדרציה הבינלאומית, ג'ים בומלה, בהודעה לתקשורת. "מאה הנציגים בכנס, המייצגים יותר מ-320 אלף עיתונאים ב-51 איגודי עיתונאים בכל רחבי אירופה דורשים את שחרור הקולגה שלהם מיידית".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה למעצרו המנהלי: "עומר נזאל נעצר בצו מעצר מנהלי בגין פעילותו בארגון הטרור 'החזית העממית' שעל פי מידע מודיעיני חסוי שהוצג לבית המשפט, יוצרת סיכון בטחוני ממשי וחמור. מעצרו המנהלי נעשה בהתאם לדין וכאמצעי אחרון מאחר שלא נמצאה אפשרות אחרת לנטרול הסכנה הנשקפת ממנו".

> אפקט הבומרנג של תביעות ההשתקה מגיע לחברת אורבן נדל"ן

העיתונאי מחמד אלקיק ביום ה-76 לשביתת הרעב שלו במחאה על מעצרו המנהלי בבית החולים "העמק" בעפולה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

גם הוא לא זכה לסולידריות מהקולגות בישראל. העיתונאי מחמד אלקיק ביום ה-76 לשביתת הרעב שלו במחאה על מעצרו המנהלי בבית החולים "העמק" בעפולה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

לפני שישה ימים הכריז נזאל, לקראת דיון בעניינו בבג"צ, על שביתת רעב במחאה על כליאתו ללא משפט. לאחר שעתירתו נדחתה על ידי שופטי בית המשפט העליון, הוא החליט להמשיך ולשבות כחלק מקמפיין הסולידריות עם העציר המנהלי בלאל כאיד, שנכנס ליומה ה-56 של שביתת הרעב שלו. על פי מועדון האסיר הפלסטיני, כ-80 אסירים ועצירים בשלושה בתי כלא שונים שובתים רעב כחלק מאותו קמפיין סולידריות.

עורך דינו של נזאל, שביקר אותו אתמול, טוען כי לדברי נזאל סוהרי יחידת "נחשון" איימו להזינו בכפיה, ואף כלאו אותו ברכב ה"פוסטה" המשמש להעברת אסירים במשך זמן ממושך בחום עד שכמעט והתעלף.

למה סולידריות

נזאל, כאמור, לא הואשם רשמית בשום דבר. הפרקליטות עצמה הודתה שאין לה חומרים בהם היא יכולה להשתמש על מנת להגיש נגדו כתב אישום. כליאתו ללא משפט היא פגיעה עצומה בחופש העיתונות, שמשום מה עוברת מתחת לרדאר של התקשורת הציונית הישראלית, המתבצרת בפיריווילגיות שלה.

סולידריות נועדה לא רק לעמוד לצד המדוכאים, לצד החלשים בשעת הצורך שלהם. סולידריות היא גם נשק מונע, שתפקידו לוודא שמה שקורה היום לאחד, לא יקרה מחר לאחר. המחשבה של רבים מהקולגות הישראלים של נזאל שדבר דומה לא יקרה להם לעולם היא נאיבית ומוטעית. פרקטיקות רבות שהתחילו מעבר להרי החושך של הגדה המערבית מצאו את דרכן לשטח מדינת ישראל הריבונית. שתיקת העיתונאים, במקרה הזה, היא ההפסד של כולנו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> כך מכפיפה ישראל את המדיה החברתית מחוץ לגבולותיה לצווי איסור פרסום

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf