newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למי בדיוק דואגת הפרקליטות?

מתנגדת לשחרור מוקדם של יונתן היילו, צעיר יוצא אתיופיה שהרג את הגבר שאנס אותו. סוגרת עסקת טיעון עם אלון קסטיאל, עבריין מין עשיר ש-14 נשים העידו נגדו במשטרה. הפרקליטות שכחה על מי היא אמורה להגן

מאת:

כותבת אורחת: אור סרי

נראה שגם ב-2018 הפרקליטות ממשיכה את הקו שלה: עמידה לצד החזקים והמקושרים והתעמרות בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, תוך הפקרת הציבור כולו והתעלמות מהאינטרס הציבורי. שני מקרים מהשבוע האחרון, של יונתן היילו ושל אלון קסטיאל, ממחישים זאת היטב.

את שנת 2017 בחרה פרקליטות המדינה לסיים בהודעה על התנגדות לשחרור מוקדם של יונתן היילו, צעיר יוצא אתיופיה שבאקט של הגנה עצמית הרג את הגבר שאנס אותו בבואו לפגוע בו בשלישית. המקרה התרחש ב-2010. היילו הסגיר עצמו למשטרה מיד לאחר מכן ונכנס למעצר, אך המשטרה והפרקליטות דחו את טענותיו לגבי מעשי האונס. ב-2014 הוא הוכר כקרבן אונס, אך בכל זאת דרשה הפרקליטות מאסר עולם ובית המשפט המחוזי גזר עליו עונש מאסר של 20 שנים. כנראה שהגנה על הגוף והנפש מפני פגיעה לא נתפסה כחשובה מספיק. בטח שלא כשמדובר בצעיר יוצא אתיופיה.

שנתיים לאחר מכן, תיקן בית המשפט העליון את החלטת המחוזי, הפחית את האישום מרצח להריגה, ואת העונש מ-20 שנים ל-12. הוא פנה לנשיא המדינה לפני כשנה בבקשת חנינה, שנדחתה. לפני כחודשיים, בקשת חנינה נוספת שהגיש אושרה, בתמיכה של שרת המשפטים. שחרורו, אחרי מעל לשבע שנים בכלא ומעמד של אסיר מצטיין, היה נראה לעין.

ומי מתנגדת לקיצור עונשו של הצעיר האתיופי קורבן האונס? פרקליטות המדינה.

הפרקליטות ממשיכה בקו של עמידה לצד החזקים והמקושרים והתעמרות בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. יונתן היילו, אלון קסטיאל. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הפרקליטות ממשיכה בקו של עמידה לצד החזקים והמקושרים והתעמרות בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. יונתן היילו, אלון קסטיאל. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

את שנת 2018 הפרקליטות פותחת בהמשך של המגמה העוינת כלפי נפגעות ונפגעי אלימות מינית וסוגרת עסקת טיעון עם אלון קסטיאל, גבר עשיר, במסגרתה הוא הורשע בניסיון אונס, במעשה מגונה ובהטרדה מינית. כזכור, 14 נשים העידו במשטרה שפגשו את קסטיאל במקום אחד, ולאחר זמן מה התעוררו ללא בגדים, אצלו, בסיטואציה שלא ברור להן כיצד הגיעו אליה. נשים נוספות, שלא פנו למשטרה, שיתפו בעדויות דומות.

פרקליטות המדינה דיללה את התיק והותירה ארבע נפגעות בלבד, ואף לא עבירת אינוס אחת. בכל הדיווחים על המקרה צוין כי הפרקליטות תדרוש עונש מאסר. וואלה, תודה באמת. ממש שיפור במגמה, שהרי התרגלנו שבעסקאות הטיעון הפרקליטות מפרגנת לפושעים.

כך עם יניב נחמן, שהורשע באונס, עבירה שהעונש המינימלי עליה הוא ארבע שנות מאסר, והפרקליטות הסכימה להמירו בעבודות שירות.

כך עם השופט לשעבר יצחק כהן שהורשע בהטרדה מינית, והפרקליטות הסתפקה בקנס של 2500 שקלים ובצעד בזיוני באופן חריג – התחננה למחוק את הרישום הפלילי של הקולגה לשעבר שהיא תובעת.

כך עם האנסים מהרצליה, שהפרקליטות התירה לשחרר לביתם, ומשם הם המשיכו והטרידו את הנפגעת.

וכך עם ידיעה טרייה מהימים האחרונים, על צעירה שהקליטה את הגבר שאנס אותה מודה באונס, אך הפרקליטות בחרה לסגור את התיק מחוסר ראיות.

לתשומת לב פרקליטות המדינה: העונש המרבי על ניסיון אונס הוא כמו העונש המרבי על אונס –  עשרים שנות מאסר, על מעשה מגונה – שבע שנות מאסר, ועל הטרדה מינית – חמש שנות מאסר. במקרה של ריבוי אישומים, ניתן להשית גם עונש מצטבר. האם גם במקרה זה, של נאשם עשיר ומקושר, הפרקליטות תדרוש עונש מגוחך שבחסותו נזכה לראות את קסטיאל חוזר בקרוב לזירת הפעולה שלו, בדומה ליניב נחמן?

אבל העיקר שיונתן היילו, צעיר יוצא אתיופיה שהוא בדיוק ההיפך ממקושר, שאינו מסוכן לציבור ויושב כבר מעל שבע שנים בכלא כיוון שהיה קרבן לתקיפה מינית והעז להתנגד – יישאר עוד שנתיים מאחורי סורג ובריח.

האם זה האינטרס הציבורי שאותו אמורה פרקליטות המדינה לייצג?

אור סרי היא הייטקיסטית, עוסקת במדיניות מגדרית ופעילה חברתית.

> פחד הגירוש מרחף מעל קהילות הרועים בצפון בקעת הירדן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf