המאבק של יונתן היילו: מערער על הרשעתו ברצח האנס שלו
רגע לפני שהותקף שוב, הרג יונתן היילו את האיש שאנס וסחט אותו בעבר. הוא נשלח לעשרים שנה בכלא. בעוד חודש ישמע בית המשפט העליון את הערעור. הכרעתו תשפיע דרמטית על כל קורבנות האלימות המינית במדינה
(אזהרת טריגר: אונס והאשמת הקורבן)
כשחנק אותו ופחד לשחרר שמא יהרוג אותו, כמו שאיים עליו פעמים רבות בעבר, יש לראות בכך הגנה עצמית.
– השופטת (בדימוס) עדנה בקנשטיין, לשעבר נשיאת בית משפט השלום בת"א
ערב ל"ג בעומר 2010. יונתן היילו, בחור אתיופי צעיר בן 23, מגיע עם חברו לקיוסק השכונתי בשכונת תל נורדאו בנתניה. פתאום מגיע ירון איילין ומודיע לו: "אני קונס אותך ב- 1,000 שקל". למה? ככה. כי הוא יכול. אותו ירון איילין, אימת השכונה, היה הסיוט הפרטי של יונתן בארבע השנים האחרונות. תוך איומים, הוא אנס אותו פעמיים בגינה ציבורית וסחט ממנו אלפי שקלים. באותו הערב יונתן לא חלם שיפגוש את ירון העבריין והמפגש ביניהם היה אקראי.
ירון מתחיל להעיר לו הערות מיניות ודורש את הכסף. יונתן, מפחד שחברו ישמע את ההערות המיניות, מבקש מהאנס לזוז מרחק של כ-5 מטרים בסמוך לקיוסק. יונתן מתחנן על חייו ומבקש שירון יניח לו ויוותר לו על ה"קנס". בתגובה, ירון מאיים עליו שירצח אותו אם לא יביא לו אלף שקל, סכום אדיר ביחס לסחיטות קודמות. לאחר מכן, ירון דורש מיונתן לבוא איתו לחנייה חשוכה במרחק מאה מטר מהקיוסק. בדיוק כמו בפעמיים הקודמות, יונתן הולך אחרי ירון משותק וכנוע. רק שבועיים לפני כן אנס אותו, הטראומה והפחד טריים, והריטואל קבוע וידוע מראש.
"איזה טוסיק יפה יש לך, למה אתה לא שם חוטיני? אתה צריך להתגאות בו", אומר לו ירון הנמצא במרחק מטר ממנו, ותוך כדי כך חושף את איבר מינו מולו. הסיטואציה היא מינית באופן מובהק ויונתן, כמו קורבנות רבים לפניו, קופא במקום. הוא יודע שעוד כמה דקות הוא ייאנס בפעם השלישית. ירון מסתובב להטיל את מימיו וממשיך להעיר לו הערות מיניות, כמו בפעמים הקודמות שאנס אותו, ויונתן עדיין קפוא במקום. בשנייה האחרונה, רגע לפני שירון מסתובב אליו שוב, יונתן מחליט להציל את עצמו. הוא מזנק על ירון מאחור וחונק אותו.
יונתן, בחור מופנם ללא עבר של אלימות, מצליח להפיל את ירון לרצפה. לפי המסמכים והעדויות הרפואיות, בשלב זה נכנס יונתן להתקף אמוק פסיכוטי ומכה את ירון באמצעות לבנה בראשו ובאיבר מינו והורג אותו. מספר שעות לאחר מכן הוא ניגש לתחנת המשטרה ומתוודה על ההרג. בחדר החקירות הוא מספר לראשונה על ההתעללות המתמשכת בו, אך השוטרים לא מאמינים לו ומסרבים לערוך לו בדיקת פוליגרף למרות בקשותיו החוזרות.
בדצמבר האחרון בית המשפט המחוזי בלוד גזר על יונתן היילו 20 שנות מאסר, לאחר שהורשע בעבירת רצח. בראשון לדצמבר, עוד בערך חודש, יתקיים דיון בערעור שהגיש לבית המשפט העליון. לקראת הערעור מתחיל בימים אלו קמפיין ציבורי בקריאה לזכות את יונתן ולשחרר אותו.
> "פחדתי שאם אתלונן וירון ישתחרר הוא ירצח אותי": ראיון עם יונתן היילו
למה הוא לא צעק?
אם במהלך המשפט יתקבלו טענות ההגנה שהעלה המערער, יש להצדיק הפחתה ניכרת בעונשו או אפילו זיכוי אם תתקבל טענתו להגנה עצמית.
– שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) עדנה ארבל
קריאה בפסק הדין של השופטים צבי דותן, רות לורך ועירית וינברג-נוטוביץ נותנת לנו הצצה עצובה ליחס של מערכת המשפט לקורבנות תקיפה מינית, מעלה שאלות רבות לגבי זכות האדם להגן על חייו, ולמעשה מזמינה אותנו למאבק על הזכות להגנה עצמית לקורבנות תקיפה מינית.
מבין לא מעט אמירות המעידות על חוסר הבנה תרבותית ודעות קדומות ומקוממות לגבי קורבן אונס, שנדמה כאילו נכתבו בפסק דין משנות ה-70, עולה תחושה קשה שבית המשפט פסק למעשה שגופו של יונתן היילו הוא הפקר. ארבע בעיות בהחלטה הזו זועקות לשמים.
הבעיה הראשונה נעוצה בכך שהשופטים מתייחסים ליונתן כאל "האדם הסביר", כלומר כמי שניתן לצפות ממנו שיפעל באופן רציונלי. לפי ההיגיון הזה טוענים השופטים שוב ושוב שליונתן היו שלוש "נקודות יציאה" מהסיטואציה, ושואלים: למה יונתן לא הלך מהקיוסק כשהמנוח הגיע? מדוע הלך עם המנוח לחניון? למה לא ברח כשירון העיר לו הערות מיניות בחניון?
על אף שאין עוררין מצד הפרקליטות ובית המשפט שירון הוא זה שלקח את יונתן לחניון החשוך, אין מצדם הכרה בהשלכות המשתקות של המצב הזה. הם אינם מכירים בכך שקורבן לתקיפה מינית והתעללות מתמשכת אינו "האדם הסביר", אלא אדם שנפשו נרצחה שוב ושוב. כמו שיונתן לא ברח בפעמים הקודמות מהאדם שהטיל עליו מורא, כך גם לא ברח בפעם השלישית וכנראה לא היה בורח בפעמים הבאות. ניתן למצוא חלקים מהשחזור המצמרר של האונס ואת התיאור של יונתן את אותו הלילה בכתבתו של אריק וייס בערוץ 10.
לפני כמה שבועות געשה מדינה שלמה כשעיתון "ידיעות אחרונות" תהה מדוע ילדה בת 15 לא צעקה או התנגדה בעת שגבר זר גרר אותה בצהרי היום ואנס אותה. גם יונתן קפא מפחד. גם הוא שתק באותו הערב ובארבע שנים שחלפו מאז שההתעללות החלה.
בית המשפט קובע כי "יש בהבנתו של הנאשם את מעשיו תוך כדי ביצועם והעובדה שחתר למגע, משום נסיבה לחומרה". מה אומר לנו בית המשפט למעשה? שיונתן הבין שהוא צריך לברוח, וכיוון שלא ברח באף אחת מה"הזדמנויות" שהיו לו, הרי שרצה את המגע עם ירון, ולכן נשפוט אותו לחומרה.
איפה מוצאים קורבן מושלם
הבעיה השנייה היא שבית המשפט אמנם מכיר בכך שיונתן היה קורבן אונס, אך מבקש ממנו להיות "הקורבן המושלם" – תתלונן למשטרה ותמנע ממגע עם התוקף.
השופטים מציגים בפסק הדין את יונתן כ"טרף קל" בשכונה ואת הקושי שלו להתלונן לרשויות. נשאלת השאלה: ואם היה פונה מה היה קורה? בכתב הערעור מצוין ש"בשנת 2004 הורשע המנוח בעבירת אינוס בקטינה (ילדה בת 12)". לאורך השנים איים וסחט אתיופים אחרים בשכונה, הורשע בעבירות של סחיטה, איומים, תקיפה, גניבה וקבלת דבר במרמה, וישב שנתיים בכלא על עבירה זו.
איפה הייתה המשטרה כשהמנוח, גם לאחר שחרורו, המשיך לאיים על תושבי השכונה? מי היה מגן על יונתן כשהיה נאלץ להמשיך לגור באותה השכונה, ללא יכולת כלכלית לעבור דירה, אם ירון היה מגלה מי הגיש נגדו תלונה במשטרה? הקושי להגיש תלונה על אונס במשטרה הוא גדול לכל אחד ואחת מאיתנו, בטח ובטח לבחור צעיר שנאנס על ידי אדם מסוכן שגר בשכונה שלו.
את הבעיה השלישית נמצא באופן בו בית המשפט מפרש את הזכות להגנה עצמית. קשה להאמין, אבל בפסק דינם מבקשים השופטים מהקורבן לחכות שיתחיל מגע ראשוני מצד האנס לפני שהוא מנסה להגן על עצמו, גם כאשר התוקף מעיר הערות מיניות, חושף את איבר מינו וכבר אנס את הקורבן פעמיים.
באם הערעור של יונתן היילו לא יתקבל על ידי בית המשפט העליון, נמצא את עצמנו בראשיתו של מדרון חלקלק. קורבנות עתידיים יהססו ויפחדו אפילו להגן על עצמם מחשש לענישה חמורה, ויתכן ולא יוכלו למנוע את התקיפה הצפויה. בדיוק כשם שזוהי זכותכן להגן על עצמכן, זוהי גם הזכות של יונתן היילו להגן על שלמות גופו מפני תוקפו.
> רצח עשר הנשים ומדרג הכבוד של גברים
לו הייתי טרקטור
כאן אני מגיעה לבעיה הרביעית, בעיה שאיננה נובעת ישירות מהכרעת הדין, אלא מהתפיסה החברתית שקובעת למי מותר להגן על עצמו. שי דרומי, בעל חוות בודדים בנגב, ארב במכולה בשטחו לגנבים בדואים, ירה למוות בבדואי שנכנס לשטח ופצע אחר, זוכה על ידי בית המשפט מעבירת הריגה וריצה פחות מחצי שנה של עבודות שירות. לובי שלם של תנועת הקיבוצים והמושבים התייצב לצידו. בזמן המשפט חוקקה הכנסת חוק מיוחד הקובע שאדם לא יישא באחריות פלילית אם הדף מי שהתפרץ בין השאר לעסק שלו או לשטח חקלאי מגודר. כך קבע החוק שרכושו של אדם שווה יותר מערך החיים של אדם אחר.
במילים אחרות, אני יכולה למנוע מאדם לגעת בטרקטור שלי, אבל לא למנוע ממנו להתחיל לגעת בגוף שלי ולאנוס אותי.
זו "מכת מדינה", אמרו בזמנו חברי הכנסת שהתייצבו לצד דרומי ביחס לניסיונות החדירה של גנבים לשטחים חקלאיים. ואני תוהה, האם הטרדות מיניות ואונס היום הן לא "מכת מדינה"? אם תפתחו עכשיו את העיתון, תקראו על לפחות שני מקרי אונס, שלא לדבר על כך שאין אישה שלא חווה הטרדות מיניות על בסיס יומיומי.
אם יונתן היילו היה בן למשפחה מבוססת, יש להניח שהמעורבות הציבורית הייתה אחרת. כנראה שחברות כנסת כבר היו מבקשות את חסדי בית המשפט בשבילו ואולי חלקנו היינו משתתפים ומשתתפות בהפגנות ובקמפיינים עבורו. אבל יונתן הוא בן למשפחת עולים מאתיופיה, ללא קשרים וללא ממון שיאפשר לו לנהל מאבק ציבורי לשחררו.
עכשיו, לקראת הדיון בערעור, זה בדיוק הזמן של כל הארגונים להצטרף ולעמוד לצידו של יונתן למאבק שיאלץ את בית המשפט להכיר בזכות של כל קורבן להגן על עצמו.
אז מה אפשר לעשות כרגע כדי לעמוד לצידו של יונתן?
קודם כל, שתפו את הפוסט הזה כדי שהסיפור של יונתן יעלה לסדר היום הציבורי.
ספרו לחברות שלכן, לחברים בעבודה, לבני המשפחה, לסטודנטיות בלימודים ולכל מי שאפשר על הסיפור של יונתן והתמיכה הדרושה לו לערעור הצפוי.
בואו ב- 1.12.14 להסתכל לשופטים בעיניים כאשר הם יקבעו האם להפחית בעונשו או לזכותו.
וכנסו לאתר המאבק, ועקבו אחרי הפעילות למען יונתן. אני אמשיך לעדכן כאן.
> הזכות להגנה עצמית: המאבק למען יונתן היילו מתרחב, והמשפחה מברכת
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן