newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"נערת החירות" המצרית נלחמת בהטרדות המיניות ובתקשורת

סומייה עוביד יצאה לקמפיין נגד גבר שהטריד אותה מינית בקהיר. היא זכתה לתמיכה ציבורית אדירה עד שעיתונאית גנבה וחשפה את תמונותיה בבגד ים עם בחור. עובייד הוחרמה על ידי משפחתה, העיתונאית הושעתה והתקשורת המצרית התחילה לשנות את פניה

מאת:

במצרים הכל קורה במידות גדולות: כמו הפירמידות והנילוס ואום כלתום, מי שמכיר את תמונת התקשורת המצרית לאחר האביב הערבי יודע שמתחולל שם כאוס אדיר חסר מעצורים, המועצם על ידי מכונת רייטינג אכזרית ביותר. ככה זה כשמדובר בקהל של עשרות מליונים מכורים למסך, במדינה שמשדרת וקובעת את הטון ל-400 מיליון איש ברחבי העולם הערבי.

כך הפכו בשנים האחרונות כוכבי התקשורת המצרים לאימפריות של הון והשפעה, כולל דמויות הזויות שהצליחו להשען ולבנות את עצמן על המשטר החדש של א-סיסי, כמו גם על הבורות והעוני המחפיר של חלקים גדולים מהעם המצרי. בזמן שתוכניות כמו התוכנית של באסם יוסף, "ג'ון סטיוארט המצרי", מורדות מהאוויר, ותחנות של האחים המוסלמים נסגרות ומושתקות ואין קול אחר – אין כמו תקשורת יצרית ומגוייסת לשעשע את הקהל.

מצרים נגד התוקף

סומייה עוביד, סטודנטית מצרית, נכנסה למרכז המסחרי "אל-חורייה מול" בקהיר ביום שני בשבוע שעבר כמו כל בן אדם אחר. מה שהתרחש אחר כך נחשף לעיניהם של 80 מיליון מצרים, וסומייה היום מוכרת כ"נערת החורייה מול". ולמה?

גבר אנונימי עקב אחריה וארב לה בקניון לפרק זמן ממושך. בדרכה החוצה הוא התחיל להטריד אותה מילולית, התקרב אליה והשמיע באוזניה הצעות מיניות מגונות. בניגוד למרבית המוטרדות במצרים, סומייה החליטה להתנגד – היא צעקה וניסתה לקרוא לאנשי הביטחון. הגבר המטריד התעצבן וללא כל היסוס החטיף לה סטירה איומה והתחיל לתקוף ולהכות אותה, עד שעצרו אותו אנשי הבטחון והרחיקו אותו מהמקום.

> אישה הרגה אנס שניסה לרצוח אותה, ועומדת למשפט מעורר מחאה במקסיקו

ללא תיעוד של מצלמות אבטחה (כאן למעלה) ועקשנותה של סומייה, התקרית הייתה נגמרת בנקודה זו, כמו מאות ואלפי מקרים במצרים בכל יום. אלא שבמקרה הזה, סרטון התקיפה התפרסם וקומם את הרחוב המצרי.

כידוע, מצרים היא מדינה מוכה בנגע ההטרדות במרחב הציבורי, ונמצאת במקום השלישי בעולם בחומרת הבעיה אחרי הודו ופקיסטאן. הנושא עולה לכותרות כמעט בכל הזדמנות כבר מתחילת ההתקוממויות במצרים ב-2011: ההטרדות בכיכר תחריר העיבו על רוח המהפכה ושימשו כלי להכפשת המפגינים והמפגינות.

סומייה גילתה אומץ נדיר, הגישה תלונה במשטרה והחלה בקמפיין אישי להבאת התוקף לדין. הצעירה האינטלגנטית והרהוטה הכריזה שהיא עושה את זה בשם כל הנשים המצריות שמאוימות על ידי אלימות והטרדה במרחב הציבורי. היא זכתה לגיבוי תקשורתי ומוסרי מקיר לקיר. סטודנטיות ונשים ותנועות אזרחיות הצטרפו אליה. לרגע נראה היה שמתחוללת מהפכה חדשה נגד האויב הפנימי הנצחי בחברה המצרית, ששורד יותר ממובארכ, מסאדאת ומהמלך פארוק: השוביניזם.

סומייה, אשר הפכה לכוכבת בשם המאבק הצודק, עברה מתחנת טלוויזיה אחת לשנייה כדי לספר את סיפורה. המאמץ הניב פירות והמשטרה המצרית, שהתרשלה בהתחלה, נכנעה מול הלחץ הציבורי; תוך שלושה ימים נעצר התוקף, נחקר והודה במעשה. כמו כל עבריין מסוגו הוא תרם לשגרת האשמת הקורבן, כשאמר שהנערה דווקא הזמינה את זה, הלכה עם כתפיים חשופות ודיברה בטלפון, ככל הנראה עם בחור. טיעונים אלה הוקעו מכל עבר. הקונצנזוס סביב זכותה של סומייה על כבודה וגופה לא התערער לרגע. אבל שום דבר לא ניבא לה שהיא עומדת לעבור חוויה משפילה כמעט כמו אונס בפומבי לעיני מיליונים.

התמונות הגנובות

סומייה הוזמנה לתוכנית של ריהאם סעיד, אחת מנשות התקשורת הידועות והשנויות במחלוקת ביותר במדינה, שנמנות על הגל של עיתונאי החצר ואשפי הדרמה והסנסציות במצרים. סעיד היא מנחה בעלת רייטינג מטורף, שהתפרסמה בזכות תוכנית התחקירים החברתיים החודרנית שהיא מגישה בערוץ המסחרי אל-נהאר. מתוך אולפן מעוטר בדגלי המולדת היא משדרת תוכנית שעטופה במעטה של צדקנות ומוסרנות שמרנית שמיישרת קו עם המיינסטרים הפרטיארכלי ועם המשטר, כל משטר.

סומייה מתראיינת אצל ריהאם סעיד:

המנחה מתמחה בשליפת דוגמני עוני ואומללות מתחתית התחתית, לא מהססת לפתוח את פצעיהם לראווה ולחשוף אותם במערומיהם, רגע לפני שהיא מושיטה עזרה ויד מלכותית מלטפת. כך היא עשתה בכתבה על הפליטים הסורים בירדן, כאשר הביאה להם משאית של מזון כדי שיסתערו עליה מול המצלמות. כך סחטה פרטים ותיאורים על תקיפה מינית מקטינה לעיני מיליונים. זאת בנוסף לאין ספור תחקירים על הומוסקסואלים, זונות ואתאיסטים – שמוצגים כולם כמצורעים, לצד תוכניות על שדים ומכשפים, שלא מוצגים כמצורעים. עכשיו אפשר להבין למה המצרים לא מתעסקים בהצבעה של מצרים למען ישראל באו"ם או בהתרסקות המטוס הרוסי.

לסומייה הובטח סיוע בהפצת המסר שלה בפריים טיים של ריהאם סעיד, אך הראיון כולו הוקדש לערעור גרסתה, נוסח חקירת הנאנסת שחשף רביב דרוקר בתוכנית המקור. מאוחר מדי היא גילתה כי לאחר הראיון איתה שודר קטע נפרד (ראו להלן), שבמהלכו המנחה הציגה לקהל את תמונותיה האינטימות: פעם כשהיא מחזיקה בקבוק שמפניה במסיבה, ופעם מחובקת עם בחור בבגד ים על החוף, או תמונות סלפי אישיות עם מחשוף – מסוג התמונות שכל בחורה מערבית הייתה מדביקה על הקיר שלה. מסתבר שגם במצרים הצעירים מבלים, מתאהבים, משתטים ומצטלמים.

צוות ההפקה, לטענת סומייה, גנב את התמונות מהנייד שלה בזמן שמסרה אותו לטעינה במהלך הראיון. הפרשה קיבלה לפתע תפנית מרעישה: המנחה טרחה לבשר לעם המצרי שהקורבן שכולם מזדהים איתה היא לא יותר מאשר בחורה מופקרת ושתיינית. בחורה מהסוג הזה לא נראית לה ככזו שתסרב להצעות מגונות בקניון, היא קבעה. עוד היא אמרה היא חוסכת מהצופים עוד מראות ש"יביישו כל מצרי", והביעה שאט נפש בזמן הקרנת התמונות ואף ביקשה מהעורך להעביר אותן מהר.

מאותו רגע חייה האינטימיים של סומייה הפכו לנחלת הכלל. בעוד שהיא רק ניסתה להילחם על זכותה על גופה, עכשיו מיליוני עיניים וידיים צייצו את תמונותיה, בחנו את גופה וערכו שאלונים על מוסריותה. היא הוצפה בגינויים ובוז, בהסתה מצד מעריציה של סעיד והוחרמה על ידי משפחתה.

למרבה המזל, כל אלה לא גרמו לסומייה להסתתר או להכנע. להיפך. לבחורה הזו יש עוד כוח, והיא החליטה להיאבק על הכל. מבחינתה, פרסום תמונותיה הוא פרק שני לתקיפה המינית והפיזית שהיא עברה בקניון. כעת היא נאבקת במנחה שהחליטה לרסק אותה בשביל חופן של מליוני צפיות בלבד, ועל הדרך – היא נאבקת על זכויות הפרט במצרים בכלל.

חיבוק דובי

מעקב אחר ההתפתחויות ביומים האחרונים מראה שסומייה שורדת בגבורה את המערכה. ההלם הציבורי לאחר פרסום התמונות התפוגג מהר. פתאום הנושא המרכזי בדיון הציבורי הפך לאופן שבו המנחה ריהאם סעיד חוצה גבולות אתיים בשיטתיות. גלי הפרשה היכו בכל קצוות העם המצרי: שייח' אל-אזהר, הסמכות הדתית העליונה במצרים, גינה את פרסום התמונות. המנחה הושעתה מהנחיית התוכנית, וחברות מסחריות משכו את חסותן מהתוכנית בזו אחר זו בעקבות איומים בחרם צרכנים.

התקשורת המתחרה בינתיים עושה קופה, וגם עושה היסטוריה עד כדי כך שאפשר לכנות אותה כמעט פמיניסטית. כלי התקשורת האחרים מסרבים להתעסק בתוכן התמונות ומכירים בזכות לחיים הפרטיים ולפרטיות. עיתונאים וכוכבים תמכו וחיבקו את סומייה, והעיקר – שלחו מסר שאסור לספוג הטרדות ולשתוק. כמעט מצרים חדשה.

נשמע מעודד? אולי, אבל לא בתמונה הסבוכה והמורכבת של התקשורת המצרית העכשווית. במיוחד עכשיו, כשקולם של האחים המוסלמים והסלפים נפקד לגמרי מאמצעי התקשורת, קשה להניח שהתקשורת נותנות לנו קריאה נכונה ומלאה של המציאות החברתית. קשה גם להאמין לאותנטיות של חיבוק הדובי שעושים כלי התקשורת בקהיר לסומייה עוביד, במיוחד כשמרביתם לא בוחלים בשימוש באותן שיטות ותחבולות והפרזות משונות כמו של סעיד במלחמת הרייטינג, ובמלחמה על לבו של א-סיסי.

באופו אירוני, הסיפור הזה כולו התחיל במקום שנקרא "אל חורייה מול" – קניון החירות, וכך זכתה סומייה לכינויה בציבור. אבל הדבר הכי אופטימי בפרשת "נערת אל חורייה", היא סומייה עצמה, שמוכיחה שהחופש והחרות היא לא שם של חנות או סמל מסחרי.

> התשובה של אתר וואלה להטרדות מיניות: גזענות

סומיה עוביד עם חבר, אחת התמונות שנגנבו (צילום מסך)

קשה לדעת מה העמדה האמיתית של אזרחי מצרים. סומיה עוביד עם חבר, אחת התמונות שנגנבו (צילום מסך)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf