newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכות, אש ותמרות עשן: מחשבות מפינוי גבעת עמל

"הם מנסים להפחיד אותנו", אמר מישהו, וכולם הצטופפו והחזיקו אחד את השני חזק. ואז פטיש קרע חור בקיר הגבס. עוד שתי מכות והקיר כולו נפל. לילה של התבצרות עם תושבי גבעת עמל

מאת:

בראשית היו הקולות. "הם מגיעים!" "משטרה!" נשמעו הצעקות ברחבי המתחם. אחרוני המתבצרים בבית משפחת חקק, שאליו הקצו אותי, מיהרו להכנס ולנעול את דלת הפלדלת. ואז דממה. "אל תעמדו צמוד לדלת", הזהירה מישהי, וכולם התרחקו קצת, כיוונו את המצלמות לדלת הכבדה. השקט המתוח הופרע על ידי פיצוצים עמומים, שידענו שמגיעים מהברקידות הבוערות מסביב לשכונה, שצבעו את גבעת עמל בכתום בשעת טרום-בוקר זו, ושלתוכן נזרקו גם מיכלי ספריי.

חנוקים מריחות העשן שעלו מהבגדים שלנו מהלילה ללא שינה מסביב למדורה, ומריחות הנפט שעמו הספיגו את קירות הבית בניסיון להקשות על הפינוי, עצרנו את נשימתנו. ופתאום צרחות, ודפיקות, ועוד צריחות. לא ברור מאיפה. "הם מנסים להפחיד אותנו", אמר מישהו, וכולם הצטופפו והחזיקו אחד את השני או את המצלמות חזק יותר. ואז פטיש קרע חור בקיר הגבס. עוד שתי מכות והקיר כולו נפל. לא ציפינו שיבואו משם, כמו החיילים בג'נין במבצע חומת מגן. רק במזל הפטיש לא פגע באחד האנשים שעמדו ליד הקיר.

מכאן הכל כבר קרה מהר. דרך החור שהיה פעם קיר נכנסו שוטרי יס"מ עם ציוד כבד. הם סרקו את כל החדרים ואספו קודם כל את בני המשפחה, שסירבו לצאת בעצמם והשוטרים גררו אותם על הרצפה. "לא תוציא אותי מהבית שלי!" צעקו כמה מנשות המשפחה, אך לשווא. אחרי בני המשפחה הורחק בכוח חבר הכנסת אילן גילאון. אז הגיע תורם של הצלמים. אז הפעילים והתושבים הקשורים בשלשלאות כבדות אל הקיר.

> בחסות החשכה: שמונה משפחות פונו בכוח בגבעת עמל

שוטרים נכנסים דרך קיר. גבעת עמל (חגי מטר)

שוטרים נכנסים דרך קיר. גבעת עמל (חגי מטר)

פינוי בית משפחת חקק. מימין אילן גילאון. גבעת עמל (חגי מטר)

פינוי בית משפחת חקק. מימין אילן גילאון. גבעת עמל (חגי מטר)

בחוץ נמשכו הדחיפות, המכות, הקללות. שתי נשים התעלפו מחוץ לבית. בשאר השכונה האש המשיכה לבעור, ובחזית כל בית חזרו אותם המראות. שוטרים. נשים מעולפות על הרצפה, מי ממכות ומי מבכי. פעילים ופעילות שנגררים או נסחבים על ידי שוטרים הרחק מהמתחם. מצלמות. מישהו ניסה לקרוא לאמבולנסים בשביל הפצועים והמעולפים, אבל המשטרה לא נתנה לצוותים הרפואיים להכנס, והם נאלצו לחכות בפאתי השכונה.

תוך חצי שעה בערך זה נגמר. אחרוני המתבצרים הורדו מגגות הבתים. עובדי חברת קבלן הקימו מערך גדרות מסביב לבתים לקראת ההריסה, והשוטרים וידאו שאף אחד לא יעבור אותן. פעיל אחד שהתעקש כמה פעמים לקפוץ מעל הגדרות ולרוץ לעבר הבתים, והורחק כל פעם מחדש, נעצר בסוף. רק עכשיו נכנסו צוותי האמבולנס עם האלונקות להוציא את הפוצעים. מכבי אש כיבו את הבריקדות הבוערות ועשן כבד הסתיר את מגדלי יו שברקע. זריחה.

> צפו: תושבי גבעת עמל נערכים לפינוי שמונה משפחות מבתיהן

תושבים מוחזקים מחוץ לאזור הפינוי בגבעת עמל, תל אביב, 29 דצמבר 2014. אקטיבסטילס

תושבים מוחזקים מחוץ לאזור הפינוי בגבעת עמל, תל אביב, 29 דצמבר 2014. אקטיבסטילס

שוטרים. מה אפשר לעשות עם השוטרים האלה? כמאתיים מהם היו שם. אלימים. לא רואים בעיניים. לא מהססים להכות, להרחיק צלמים, לגרור אנשים על הרצפה אל מחוץ לבתיהם, למנוע טיפול רפואי. ואף אחד לא יודע מה לעשות איתם. חלק קוראים להם נאצים. חלק מאשימים אותם שהם מושחתים. חלק צועקים עליהם שינסו להרגיש, שיחשבו מה היה קורה אם היו צריכים לפנות את אמא שלהם או את הצעצועים מהחדר של הילד שלהם. אחרים מנסים להסביר להם בדרכי נועם את הסיפור של השכונה, שלא מדובר בפולשים אלא במי שהמדינה שלחה אותם לכאן והתחייבה בפניהם לדיור חלופי, וקוראים להם לסרב לעזור לבעלי הון לזרוק אנשים לרחוב ללא כל פיצוי שהוא.

ובסופו של דבר מדובר באנשים שזו העבודה שלהם. זה מה שעשו אתמול וזה מה שיעשו מחר. וזו חרא עבודה, אבל הם עושים אותה. רובם בפרצוף חתום. על חלקם רואים שקשה להם. שהם יודעים שבסולם החברתי של ישראל, הם הרבה יותר קרובים למפונים האלה מאשר ליצחק תשובה ולמשפחת כוזהינוף ולרון חולדאי ולכל אלה ששלחו אותם לשם. שזה אירוע נורא, חורבן הבית. חלק אחר, מעטים, נראים כאילו שהם שואבים הנאה סדיסטית מזה. וברור שלא השוטרים הם הסיפור, אלא המדינה והעירייה ובעלי ההון. אבל המדינה והעירייה ובעלי ההון לא באו היום. רק השוטרים. אז מה אפשר לעשות איתם?

> מבצע פשקוויל: פעולת הנשים שהסעירה את הרחוב החרדי

שוטרים גוררים פעילה. גבעת עמל (חגי מטר)

שוטרים גוררים פעילה. גבעת עמל (חגי מטר)

שוטרים ליד הבריקדות. גבעת עמל (חגי מטר)

שוטרים ליד הבריקדות. גבעת עמל (חגי מטר)

ערבים. כבר מזמן למדתי שאין פינויים בלי ערבים. אין דבר כזה. ערבים נוכחים בכל. פעם אחת על דרך ההשוואה: תושבים צועקים על השוטרים שהם (התושבים) היו בעצמם חיילים בקרבי, ושאפילו לערבים לא התייחסו כמו שמתייחסים עכשיו אליהם עכשיו, ואיך הם לא מתביישים. פעם אחרת על דרך ההיסטוריה: שוב ושוב מזכירים את סיפור גבעת עמל, שפעם הייתה ג'מוסין, וש"אנחנו נשלחנו לכאן כדי להרחיק את הערבים", ולכן התושבים הם חלוצים ולא פולשים, או בגרסה אחרת: לכן אם מישהו צריך כבר לקבל את האדמה זה הערבים ולא בעלי ההון.

ומעבר לכביש טרנזיט לבן פורק שישה פועלי בניין מהשטחים שהולכים לעבוד בשכונה של מגדלי יו ("צמרות איילון", החליטה העירייה לקרוא לשכונה הזו לפני כמה שנים). אולי הפועלים האלה הם אותם אנשים שגורשו מג'מוסין, שתושבי גבעת עמל שירתו בקרבי בתוך מחנות הפליטים שלהם, ששבתו שבוע שעבר בגלל היחס שהם מקבלים במחסום מחברת השמירה הפרטית שהחליפה את הצבא, ושעכשיו מגיעים לבנות מגדלים לעשירים על חורבות ג'מוסין וחורבות גבעת עמל.

> תושבי אל-עראקיב הפגינו במחאה על הריסת כפרם 79 פעמים

תושבים אבלים על פינוי ביתם. גבעת עמל (חגי מטר)

תושבים אבלים על פינוי ביתם. גבעת עמל (חגי מטר)

תושבים. אין דרך לתאר את הכאב והעלבון של התושבים. חמש דקות לפני שהכל התחיל אמרה חנה חקק שהיא פשוט לא מאמינה שזה באמת הולך לקרות. וכשזה קרה, יכולת לראות מכל עבר אנשים שכל חייהם, אהבותיהם, זכרונותיהם נחרבים לנגד עיניהם כשהם נעקרים מהבתים, שעד הערב יהפכו לתל הריסות, ועד מחר ודאי גם תל לא יישאר, והם יתחילו לגור באוהל על האדמה של מה שהיה ביתם, כמו שעושים עד היום חלק ממפוני השכונה מספטמבר האחרון. יש עוד כמאה משפחות כאלה בגבעת עמל, בשלבים שונים של סכנת פינוי.

ייאוש. תקווה. וזה נורא שאחרי כל הקמפיין המתמשך וההפגנות של ולמען תושבי גבעת עמל, כל ההכנות וההתבצרות, הלילה בלי שינה, הכל – תוך חצי שעה זה נגמר, נפנפו אותנו בלי מאמץ רב מדי, והבתים של שמונה משפחות אינם עוד. וזה נורא לדעת שאלה לא הראשונים וגם לא האחרונים שזה גורלם. זה מייאש נורא.

ובכל זאת, יש תקווה בהמשך המאבק. יש תקווה בזה שדברים כאלה גובים מחיר, מבעלי ההון, מהמדינה. שכל מי שרוצה לזרוק אדם מביתו לרחוב יודע שהוא יצטרך להתמודד עם מפגינים מחוץ לבית, ועם ההוצאות של פינוי כזה, ועם יחסי ציבור גרועים, ועם תמונות של תושבים בוכים תחת מגפי השוטרים. ואם עוד אנשים יצטרפו למאבק, וזה יהיה קשה יותר ויותר, אולי להבא יחשבו פעמיים ושלוש לפני פינוי כזה. אולי המדינה תתעורר להבין שהזכות לדיור היא זכות בסיסית, שאי אפשר לרמוס עם גדודים של יס"מ. זה תלוי בנו, רק בנו, ובזה יש תקווה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> "לא נותנים אפילו לחלום": פועלים פלסטינים שבתו במחסום והשיגו שיפור בתנאים

מדברים עם השוטרים. גבעת עמל (חגי מטר)

מדברים עם השוטרים. גבעת עמל (חגי מטר)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf