משפטו של השוטר שירה והרג את הנער סלומון טקה נפתח היום בבית המשפט המחוזי בחיפה. הדיון עצמו היה קצר ודי טכני. כפי שקורה לא מעט, בא כוח הנאשם ביקש דחייה כדי לקבל מהפרקליטות חומרי חקירה שטרם קיבל. הקראת כתב האישום ותגובת הנאשם נדחו ויתכן שיוגשו בכתב, והנאשם לא יעמוד ובקולו יאמר מודה/כופר בכתב האישום. כתב אישום המרוכך מאד יש לומר. גרימת מוות ברשלנות במקום הריגה.

בני משפחת טקה ביקשו לראות מי האיש שירה בסלומון, חומת השוטרים באולם לא נתנה להם. השוטר הנאשם לפני תחילת הדיון (צילום: אבי בלכרמן)

אבל הסיפור של הבוקר הזה הוא בניואנסים, ונדרשת אוזן מוזיקלית כדי להבחין בהם. נתחיל בזה שהנאשם הוכנס לאולם כדי שהצלמים יוכלו לצלמו, אם כי נאסר פרסום תמונותיו. יש לך משהו להגיד לבני המשפחה שיושבים כאן? אולי להתחרט? נשאל, אך הוא בחר להתעטף בשתיקה.

כשהצלמים סיימו, תפסה את מקומם סוללת שוטרים-חברים, שנעמדה מול הזכוכית בתא הנאשמים וחצצה בינו לבין האולם ולמעשה הסתירה אותו לגמרי מעיני הקהל, ובעיקר בני המשפחה, שרצו סוף סוף לראות את מי שירה והרג את בנם/אחיהם.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כעס עצום כלפי הממשלה, וקריאה ברורה, דווקא על רקע האירועים בגבול עזה, להגיע להסדר עם חמאס שישיב את הבנים למשפחותיהם ויביא לרגיעה. זה המסר שעולה מביקור פומבי מפתיע שקיימה ביום שלישי האחרון משפחתו של החייל אורון שאול באוהל המחאה שהקימה משפחת מנגיסטו מול בית ראש הממשלה. אחרי שנים ארוכות של הפרדה והשתקה, ייתכן שמסתמן השבוע שינוי כיוון במאבקן של שתי המשפחות שבניהן מוחזקים בעזה.

"כרגע נראה שאנחנו עומדים רגע לפני פיצוץ נוסף מול עזה, ואני רוצה לומר לראש הממשלה שדווקא הסדרה עם החמאס על השבת הבנים בימים קשים אלה תרגיע את הרוחות ותביא שקט לתושבי הדרום. אין צורך לא בצוק איתן 2 ולא בצוק איתן 3. כוח לא תמיד מועיל", אמר יגאל נמימי, דודו של אורון שאול, שגם קרא למשפחת גולדין לזנוח את הקריאות לשימוש בכוח ולהצטרף אליהם למאבק משותף.

> בשביל מה צריך צנזורה, אם התקשורת בוחרת לשתוק

הוריו של אברה מנגיסטו, אגרנש ואיילין, באוהל המחאה מול בית ראש הממשלה. 4 באפריל 2018 (הדס פרוש / פלאש 90)

כבר 1,306 ימים יושב האזרח אברה מנגיסטו, מתמודד נפש תושב אשקלון, בשבי החמאס בעזה. משפחתו אינה יודעת את נפשה מצער ודאגה לגורלו ומסתובבת בתחושה קשה שלאיש בממשלה לא אכפת וגם הציבור נותר אדיש. "איבדנו זמן יקר. ואחרי כל המחדלים שידענו – החל מכך שאפשרו לו לחצות את הגדר, דרך הטיפול הלוקה בנו המידור וההשתקה שלנו – אנחנו מרגישים שלא באמת מתנהל משא ומתן אמיתי להשבתו ואין נכונות של ראש הממשלה לסגור עסקה עם חמאס. אפילו לא כדי להביא להורי השבויים פיסת מידע על מה עלה בגורלו", אומר אילן, אחיו של אברה המנהל את המאבק להשבתו.

השבוע הקימה

על-פי צווים שמסרו לפני כשבועיים אנשי רשות מקרקעי ישראל לתושבי הכפר אום אל-חיראן, בסוף החודש צפויה המדינה להרוס את בתיהם של מעל ל-250 תושבים, שעל חורבותיהם יקום ישוב חדש ליהודים בלבד – חירן.

אום אל-חיראן הוא אחד מעשרות כפרים בדואים לא מוכרים בנגב. תושביו מנהלים מתחילת המאה מאבק נגד כוונת המדינה לפנותם. בשנים האחרונות ממתינים חברי גרעין חירן, שעתיד לאכלס את "חירן" במתחם זמני במחנה יתיר בממוקם קילומטרים ספורים מן הכפר.

אתמול (רביעי) הגיעו למקום כמאה מפגינים, יהודים וערבים, באירוע שאורגן על-ידי תנועת "עומדים ביחד". המפגינים ביקשו לשוחח עם התושבים בחירן על כוונתם לחיות ביישוב מופרד ליהודים בלבד, זאת לאחר שהמשטרה אפשרה באופן מפתיע את כניסת המפגינים אל תוך הישוב אולם הציבה בתוכו מחסומים. תושבי חירן, עם זאת, סירבו לנהל שיחה עם המפגינים על אף הפצרותיהם של האחרונים. אחת המפגינות, גדיר האני, תושבת חורה, פנתה אל תושבי חירן המסתגרים באמצעות הרמקול. בין היתר אמרה האני:

"אני רוצה לשאול אתכם מה אתם יכולים להגיד לילדים שיראו את הבתים שלהם הרוסים, לאימהות. יש איתנו פה ילדים שהיו יכולים לשחק פה במגרש עם הילדים שלכם, מעבר לכל אפליה או הפרדה. בואו תקשיבו לנו, דברו איתנו. איך אפשר שבכל זאת נחיה ביחד, לדבר ביחד, נחליף חוויות ותרבויות. אני לא חושבת שיש דת שמסכימה שייבנה בית על הרס בית אחר".

בני שבט אלקיעאן חיו זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל באזור הנקרא ח׳ירבת זובאלה. בשנת 1948, הממשל הצבאי העביר בכפיה את אנשי השבט מאדמותיהם וישב אותם באזור נחל יתיר, במקום בו נמצא הכפר עד היום. אדמותיהם המקוריות הועברו לרשות קיבוץ שובל. החלפת הקרקעות המאולצת הזאת מתועדת היטב בארכיוני המדינה, אולם למרות העובדה ששבט אלקיעאן יושב במקום על ידי המדינה בעצמה בתי הכפר מעולם לא חוברו לרשתות החשמל או המים.

בינואר 2016 קבע בית המשפט העליון שהמדינה יכולה לשנות את דעה ולקחת בחזרה את האדמות בהן יישבה את שבט אלקיעאן. בית המשפט אישר את החלטת

ביום שישי בשבוע שעבר הוסר לזמן קצר העוצר בן תשעת הימים שהטילה הממשלה התורכית על רובע סור בדיארבקיר, בירת החבל הכורדי שבדרום מזרח המדינה. יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור וכוחות צבא גדולים פשטו על השכונה הצפופה והענייה אותה ניתקו כמעט לחלוטין מהעולם. התושבים נותרו נצורים בבתיהם, מנותקים מחשמל ומים, עם מלאי מזון הולך ואוזל, ותחושת אימה וחוסר אונים גוברת. המטרה המוצהרת של המבצע, כמו רבים שקדמו לו בחודשים האחרונים בערים ושכונות רבות ברחבי החבל הכורדי, היתה "לחימה ממוקדת בטרוריסטים" והשבת הסדר על כנו.

אלא שאיש מהתושבים בסור לא הזמין כנראה את הכוחות הגדולים להחלץ להגנתו. "הטרור היחיד בחבל כורדיסטן הוא דווקא זה שמפעילה המדינה כלפינו, האזרחים הכורדים", חזרו באזני מספר תושבים בערים הנצורות עימם שוחחתי בימים האחרונים. מאז החליט הנשיא ארדואן להתנער בקיץ האחרון מהפסקת האש שהושגה לפני כשנתיים בין הממשלה לבין הכורדים ועצרה שלושה עשורים של לחימה עקובה מדם, המצב בדרום מזרח תורכיה רק הולך ומידרדר.

את השעות המעטות שבין הסרת העוצר לזמן קצר לבין ההכרזה על תחילתו של עוצר נוסף, שגם מועד סיומו אינו ידוע (ושנמצא בעיצומו גם בשעת כתיבת שורות אלה) ניצלו התושבים כדי לצאת סופסוף החוצה ולאמוד את מימדי ההרס שניבט מכל פינה, מנסים לעכל את שראו עיניהם. אחר כך מיהרו להצטייד במלאי מזון חדש לקראת התחדשות העוצר. מי שהיה להם איך ולאן, מיהרו לארוז מעט חפצים ולהסתלק משם ורק לא לעבור את הסיוט שוב.

> סוף להפסקת אש בת שנתיים: תורכיה תוקפת את הכורדים בשלוש מדינות

אשה כורדית ברובע סור בפתח ביתה ההרוס 11.12.2015 (באדיבות צוות המדיה- HDP)

ואכן, בתשעת ימי המתקפה על השכונה הטילו לוחמי היחידות המיוחדות אימה על התושבים, כשהם מפעילים ברחובות הצפופים אש מקלעים, מל"טים ואפילו טנקים ולא פחות מכך גם לוחמה פסיכולוגית. הם הותירו את השכונה הרוסה ומוכת הלם.