"אני רוצה לייצר בצרפת מרחב לביקורת על המדיניות הישראלית"

על רקע המחאה נגד ההפיכה המשטרית בישראל ותנועת ההמונים נגד הרפורמה בפנסיה בצרפת – גל של שביתות והפגנות בחודשיים האחרונים נגד ניסיונה של הממשלה הצרפתית להעלות את גיל הפרישה לגמלאות – מתקיימת מערכת בחירות קטנה, אך בעלת משמעות פוליטית עמוקה.

יעל לרר, ישראלית שהקדישה את חייה למאבק למען שוויון וצדק בישראל-פלסטין, מתמודדת על מושב בפרלמנט הצרפתי, בתמיכת NUPES (האיחוד האקולוגי והחברתי החדש), ברית של מפלגות שמהווה כיום את השמאל הצרפתי.

לרר רוצה להחליף את מאיר חביב, מקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והנציג לשעבר של המחוז השמיני, המייצג אזרחים צרפתים שחיים בישראל-פלסטין כמו גם בחלקים אחרים של מזרח הים התיכון. חביב כיהן כנציג המחוז השמיני מאז 2013, וידוע לשמצה בכך שהוא מתמקד כמעט אך ורק בהבטחת תמיכה בלתי מסויגת בישראל בפרלמנט הצרפתי, ובקידום הרעיון שהתנגדות לציונות היא "האנטישמיות החדשה".

חביב נבחר מחדש לפרלמנט בבחירות שהתקיימו בצרפת ביוני 2022, אבל מועצת החוקה הצרפתית – הרשות הגבוהה ביותר בצרפת לענייני חוקה – ביטלה את בחירתו בתחילת פברואר, בשל טענות להפרת חוק הבחירות בצרפת. ההחלטה, שהתקבלה בצהלה בשמאל הצרפתי, פתחה פתח למועמדים אחרים שיתמודדו על המקום שתפס חביב בפרלמנט – ובהם מועמדים לא צפויים כמו לרר.

לרר, ילידת תל אביב, ייסדה את הוצאת אנדלוס, שפרסמה ספרות ערבית מתורגמת לעברית. היא היתה בגרעין המייסד של בל"ד, ושימשה בהמשך כדוברת המפלגה וכעוזרת פרלמנטרית. היא עברה לצרפת ב-2008 והיתה לאזרחית צרפתית ב-2016. לרר המשיכה לשמור על קשר עם בל"ד והשתתפה במערכת הבחירות שנערכה ב-2013, כשקבוצת מוחים הפריעה לדבריה בפנל במכללה האקדמית בנתניה, שבו הציגה את חזונה של בל"ד להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה.

המועמדות של לרר עומדת בניגוד חריף לא רק למועמדותו של חביב, שרץ שוב, אלא גם לזו של דבורה אביסרור-דה ליאם ממפלגתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון, שהתמודדה מול חביב בבחירות ביוני. אף שאביסרור-דה ליאם וחביב חלוקים ביניהם בסוגיות רבות, בעימות ביניהם שנערך ביוני 2022 נראה שהם שותפים בתמיכה בימין הישראלי. אביסרור-דה ליאם טענה שנתניהו היה "ראש ממשלה מצוין", הביעה הסכמה מוחלטת עם חביב בעניין מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, ונשבעה להגן על ישראל אם ממשלת צרפת תאמץ "עמדה אנטי ישראלית". בראיון לחדשות i24 בפברואר האחרון, היא טענה: "אני לא צריכה להוכיח את הציונות שלי או את אהבתי לישראל".

בניגוד לאביסרור-דה ליאם וחביב, באתר הקמפיין של לרר נכתב מפורשות כי היא מתנגדת ל"קואליציית הימין הקיצוני בישראל", ותומכת ב"התנגדות לא אלימה לכיבוש".

בזירה הפוליטית בצרפת, המאבק באנטישמיות מוצג כסותר תמיכה בזכויות הפלסטינים. האסיפה הלאומית הצרפתית אימצה ב-2019 את הגדרת האנטישמיות השנויה במחלוקת של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA); פוליטיקאים מכל צדי המפה הפוליטית התנגדו להצעת החלטה שמגנה את "משטר האפרטהייד" הישראלי, שהגישו חברי פרלמנט מהשמאל (בעיקר מהמפלגה הקומוניסטית); וכשפוליטיקאית מהשמאל הרדיקלי שמעורבת בפעילות לסולידריות עם הפלסטינים מונתה לקבוצת העבודה של הפרלמנט לסוגיית האנטישמיות, היא נתקלה בהתנגדות עזה מצד ארגונים יהודיים-צרפתיים. הקמפיין של לרר מבקש לערער על הדיכוטומיה בין מאבק באנטישמיות לבין תמיכה בזכויות הפלסטינים, ולכן הוא חריג בפוליטיקה הצרפתית.

חביב ניצח את אביסרור דה-ליאם ביוני בפער של 193 קולות בלבד, ושיעור ההצבעה היה פחות מ-14% – כך שאין כל דרך לחזות מה יהיו התוצאות בבחירות הקרובות. הסיבוב הראשון של ההצבעה המקוונת ייפתח ב-24 במרץ, והתוצאות הסופיות יוכרזו ב-17 באפריל. לרר מאמינה שלקמפיין שלה "יש סיכוי אמיתי להצליח".

מה הניע אותך להתמודד על התפקיד הזה?

התחלתי בפעילות אקטיביסטית מוקדם מאוד, בגיל 12. במשך שנים, לפני המעבר לצרפת, ארגנתי הפגנות של השמאל הרדיקלי בישראל. חייתי בין החברות הישראלית והפלסטינית, דיברתי ערבית על בסיס יומי, והופעתי פעמים רבות באמצעי תקשורת בערבית. מאז הסכמי אוסלו, אני לא מציגה את עצמי כ"פעילת שלום", אלא כפעילה למען שוויון וצדק בישראל-פלסטין. הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא לא משחק כדורגל; או שכולם מנצחים, או שכולם מפסידים. שוויון וצדק משמעם שכולם ינצחו.

לפעמים אנשים שואלים אותי "למה עזבת את ישראל?" ותשובתי היא שמעולם לא עזבתי. אני ממשיכה לחיות בין שני המקומות. אני מדברת מדי יום בשלוש או בארבע שפות. הדבר הזה נמצא בלב הקמפיין שלי: האנשים שמצביעים באזור הבחירה שלי מחזיקים באזרחות כפולה. הם משקפים מציאות של עולם שנמצא בתנועה מתמדת, שאנשים נעים ממקום למקום. אני מתנגדת לדרישה ל"נאמנות" למדינה אחת, שנוכח מאוד בימין הצרפתי. יש לגלות נאמנות לערכי הרפובליקה בדבר שוויון ואחווה. אני רוצה שאנשים יהיו מעורבים פוליטית וחברתית בכל המדינות שאליהן הם קשורים.

במהלך 10 שנות כהונתו בתפקיד, חביב, תומך נלהב של הימין הישראלי ובעל קשרים הדוקים עם נתניהו, הגן בתוקף על התפיסה לפיה אנטי-ציונות הוא "האנטישמיות החדשה", ומיקד את הקריירה הפוליטית שלו בהבטחת תמיכה חסרת תנאים של הפרלמנט הצרפתי בישראל. במה שונה החזון הפוליטי שלך מהחזון של חביב?

התחלתי בקמפיין הזה מתוך ניסיון לייצר בצרפת מרחב שבו נוכל לבקר את המדיניות של הממשלה הישראלית. לא מדובר במאבק רק למען הזכויות של הפלסטינים – אלא למאבק למען צדק ושוויון בישראל-פלסטין. ויש לי אפס סובלנות לאנטישמיות, ולכל רטוריקה אנטישמית בתנועת הסולידריות. כשהייתי פעילה בבל״ד, הסיסמה שלנו היתה "מדינת כל אזרחיה", אני מחויבת לרעיון הזה גם היום.

בעשור האחרון, מחוז הבחירה השמיני היה מיוצג על ידי נציגים ששימשו כדוברי ממשלת ישראל, אבל אני רוצה לייצג את כל האזרחים במחוז הזה ואת ערכי הרפובליקה הצרפתית, בכל מקום, למען כולם. הקמפיין שלי מתרכז בערכי הרפובליקה הצרפתית, שהם הדנ"א של החברה הצרפתית. אנחנו רוצים לממש את הערכים האלה עבור כולם, בכל מקום. אי אפשר לשכוח את הערכים האלה ברגע שיוצאים מצרפת.

אבל אני מתמודדת גם כדי לייצג אנשים מחוץ לישראל-פלסטין (מחוז הבחירה השמיני כולל גם את יוון, טורקיה, איטליה, מלטה וקפריסין; ד"ל), וישנן סוגיות נוספות המשפיעות על מצביעים שמתגוררים במדינות האלה. בראש ובראשונה, אייצג את האזרחים הצרפתים האלה, גם בנושאים כמו הנגשת שירותים קונסולריים וביטול המיסוי הכפול (תשלום מס על אותה הכנסה בשתי מדינות שונות; ד"ל).

את ממלאת תפקיד שנעדר כמעט לגמרי מהנוף הפוליטי הצרפתי: יהודייה הנאבקת למען צדק ושוויון בישראל-פלסטין. איזה מסר, לדעתך, משדרת המועמדות שלך להנהגה הפוליטית הצרפתית, למוסדות היהודיים, ולציבור הצרפתי-יהודי?

העובדה שהקול הזה כל כך נדיר היא עצובה מאוד. אנשים חושבים שאני "רדיקלית", אבל אני חולקת על כך. אין שום דבר רדיקלי בשאיפה לחירות, שוויון ואחווה. מגובר בערכים בסיסיים.

המורשת היהודית שלי חשובה לי מאוד. אני לא מגדירה את עצמי כיהודייה צרפתית, כיוון שאינני חלק אורגני מהקהילה היהודית בצרפת. אבל בכל זאת אני שואלת את עצמי מה קרה לקהילה הזו. כיצד ארגון המתיימר להציג אותה הפך לשגריר של ישראל, של נתניהו ושל הימין? (לרר מתייחסת ל-CRIF, "המועצה המייצגת של הארגונים היהודים" בצרפת; ד"ל).

באיזה אופן ישפיע, להערכתך, המצב בישראל-פלסטין על החברה הצרפתית, כולל על היחסים בין יהודים למיעוטים אחרים?

רבים לא מבינים את הדינמיקות הפועלות בתוך החברה היהודית-צרפתית. מאז שעברתי לכאן, אני משתוממת מהפער בין השיח התקשורתי לבין המציאות בשטח. מציאות של חיים משותפים שמנוגדת למה שהתקשורת מציגה. אני חיה באזור בפריז (הרובע ה-19; ד"ל) שבו הנראות היהודית גבוהה מאוד. יש כאן מציאות של חיים משותפים, שבה יהודים קונים את המצרכים לקראת ראש השנה מערבים בשוק, שבה יהודים וערבים עובדים יחד בתחומי אמנות ובתחומים אחרים. כמי שהגיעה מישראל, שבה הסגרגציה כה עמוקה, הדו קיום הזה מופלא בעיניי. אנשים אומרים שליהודים אין עתיד בצרפת, אבל זה לא נכון.

אף שהשמאל הצרפתי לא היה נתון לקמפיין מרוכז כמו זה שסדק את מפלגת לייבור הבריטית, הוא הואשם לא פעם באנטישמיות על ידי פוליטיקאים מהמרכז ומהימין, כמו גם מצד ארגונים יהודיים, בעיקר סביב התמיכה שלו בזכויות הפלסטינים. כיצד את רואה את הפוליטיקה הצרפתית כיום בסוגיית ישראל-פלסטין? איך אנחנו יכולים להיחלץ מהתפיסה הבינארית המציגה את ביטחונם של יהודי צרפת ואת זכויות הפלסטינים כמנוגדות זו לזו בצורה בסיסית?

למרבה הצער, הסוגייה הישראלית-פלסטינית לא ממש נמצאת כרגע על סדר היום של השמאל הצרפתי. השמאל חושש מלעסוק בישראל-פלסטין. ברגע שתבקרי את ישראל, כל התבטאות עלולה להוביל במהירות למתקפה נגדך, אז אנשים פשוט לא רוצים לעסוק בזה.

אי אפשר לדבר נגד אנטישמיות ובעד ערכים רפובליקנים, כפי שעושים חביב ואביסרור-דה ליאם, ובה בעת לתמוך בהקמת התנחלויות וידרוש שהחוק הבינלאומי לא יחול על ישראל. עלינו להחיל את הערכים הרפובליקניים שלנו – חרות, שוויון, אחווה – בכל תחום ובכל מקום, גם בנושא הישראלי-פלסטיני.

דבורה לטר היא דוקטורנטית באנתרופולוגיה תרבותית בסיטי יוניברסיטי, ניו יורק. היא מתגוררת בפריז. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. תרגום: אורלי נוי ויונית מוזס