מה גורם לטלטלות בבורסות העולם, ולמה זה בעצם לא כל כך נורא

כותב אורח: תני גולדשטיין

הנפילות בבורסות העולמיות הן שעתם הרעה של מיליארדי אנשים – סוחרים, חוסכים ועובדים – אבל גם שעתם היפה של אנשים לא מעטים. המרוויחים העיקריים מכל משבר פיננסי הם ה"שורטיסטים" (סוחרים שמהמרים על ירידות של מניות, פשוטו כמשמעו) וקומץ יזמים מתוחכמים שיש להם מספיק שכל, אומץ, סבלנות ובעיקר כסף פנוי וזמן-נשימה כדי לקנות את המניות בזמן שכולם מוכרים אותן.

בנוסף לאלה, יש סוג נוסף של מרוויחים: פוליטיקאים, פרשנים, עיתונאים ואנליסטים, נביאים-בעיני-עצמם ודמגוגים, שמהרגע שמתחיל משבר פיננסי משוכנעים ומצהירים שיש להם הסבר לקיומו ושהם גם "חזו" אותו. רוב סוחרי-הרעיונות הללו אינם מרוויחים כסף אלא פרסום, במה ל"הוכחת" רעיונותיהם ואת תחושת הכוח הנעימה של מי שאומר "אמרתי לכם".

ההסבר הנפוץ ביותר למשברים פיננסיים, בעיקר בתחילתם, הוא שמדובר ב"תיקון": כיוון שמדדי המניות נמצאים לרוב בעלייה או בירידה, ולכן הם מתחילים לרדת לאחר שהם מפסיקים לעלות, יש תמיד מי שטוען שהם יורדים בגלל שקודם לכן עלו "יותר מדי". לפי התיאוריה הזאת, קיים שער "נכון", או רצוי, או אידיאלי, לכל מנייה וממוצע "נכון" למחירי המניות ואיגרות החוב כולן, ואם המחירים עולים מעל לשער הזה, הם "צריכים" לרדת ולכן, כאשר המדדים עולים, הם צפויים לרדת בשביל "לתקן" את העליות.

התיאוריה המעגלית הזאת תמיד נכונה, היא מאפשרת לפרשן שמחזיק בה להיות צודק גם בזמן ירידות וגם בזמן עליות. יש בה תועלת פסיכולוגית לסוחרים ולבעלי המניות, שהם, למעשה, כמעט כולנו: בזמן עליות, מי שמודע לעובדה שהבורסה עלולה לעבור לירידות, יימנע מהרפתקאות ומרכישות שמעל ליכולתו, ואילו בזמן ירידות, מי שמקווה לעליות יימנע ממכירה בהולה.

> הרוגי הפיצוץ בסין: קורבנות הכלכלה המודרנית

לתיאוריית ה"תיקון" יש עוגן אקדמי שנלמד בבתי ספר לכלכלה – "תיאוריית המחזוריות" וגם בסיס אידיאולוגי. נקודת המוצא שלה היא שהכלכלה העולמית מתנהלת פחות-או-יותר כפי שהיא צריכה להתנהל, ולכן אין צורך לבצע בה שינויים דרסטיים. זוהי התיאוריה של הממסד, ולכן אין פלא שהמילה "תיקון" נשמעה בימים האחרונים שוב ושוב מפי דוברי המשטר הסיני והאמריקני.

הסבר אחר, שנפוץ בזמן משברים קשים וארוכים, תולה את קיומם בהתנהלות כושלת של הממשלות שמנהלות את העולם. פרשנים, כלכלנים ופוליטיקאים משמיעים נבואות תוכחה ורואים במסכים האדומים את מבשרי יום הדין ופרשי האפוקליפסה. המשבר הנוכחי – כל משבר, בעתו – איננו ירידה חולפת של שערי המניות אלא "המשבר" בהא הידיעה, משבר שלא ייגמר כפי שהחל אלא יביא להתמוטטותה של הכלכלה העולמית כולה. העובדה שהמשברים הללו חוזרים על עצמם ותמיד מסתיימים מתישהו אינה מרפה את ידיהם של נביאי הזעם.

אינטלקטואלים מרקסיסטים ראו במשברים גדולים בעבר סימן להתחלת התמוטטותה של השיטה הקפיטליסטית, הצפויה, כביכול, בשל הניצול הפראי של העובדים העניים ושל משאבי הטבע. זאת הייתה טענה נפוצה בזמן השפל הגדול של שנות ה-30, כשירידת המניות הובילה להתמוטטות של הכלכלה הריאלית (העסקים עצמם) בארה"ב ובאירופה, האבטלה בארה"ב הגיעה ל-30% ורבבות אמריקנים היגרו מרצונם לברית המועצות. נבואות הזעם המרקסיסטיות חזרו על עצמן גם במשבר הפיננסי הגדול האחרון, בשנים 2007-2009. מכירות הספר "הקפיטל" של קארל מרקס זינקו ב-2008 בכ-300%. אינני פוסל את התיאוריה המרקסיסטית – למעשה, אני מקווה שהיא נכונה – אבל מכיוון שהבורסות נופלות מדי כמה שנים ולאחר מכן תמיד עולות מחדש, נראה שלא כדאי לראות בנפילות את הפעמון המבשר על המהפכה.

גם כלכלנים רבים שכן מאמינים בכלכלת שוק, האשימו במשבר הקודם את המדיניות האולטרה-קפיטליסטית של הממשלים האמריקנים הקודמים, ובמיוחד ממשל בוש. כיוון שהירידות בשווקים החלו בזמן קריסה של מספר חברות ענק, שהיו מעורבות בתעלול הפיננסי חובקי-העולם של פרוייקט הסאב-פריים, נשמעו לא מעט קולות של כלכלנים, פקידי ממשל ואנשי ממסד בכירים, שהאשימו במשבר את מי שאיפשר לחברות ליזום את הרפתקאותיהן, ובמה שנראה להם כאווירה כללית של הפקרות והעדר רגולציה.

מי חייב יותר: יוון או גרמניה?

אבל יש תיאוריה פוליטית אחרת, רצינית ומסוכנת הרבה יותר, שמושמעת בעוצמה רבה במשברים הפיננסיים האחרונים, ובמיוחד כעת, במשבר הנוכחי. לפי התיאוריה הניאו-ליברלית השוק העולמי סובל מ"חוסר איזון" בשל התערבות יתר של הממשלות בשווקים, גביית מסים, הוצאות ממשלתיות גבוהות, הזרמת כספים לעסקים, רגולציה והתערבויות בפעילות הבורסה עצמה. חוסר-איזון, נטען, צפוי להוביל את השוק לקריסה כוללת, וזו בדיוק, כביכול, מה שמתרחש כיום בסין ובעולם כולו.

ואכן, הכותרות הראשיות ומאמרי הפרשנות ב"אקונומיסט" – ביטאון הנאו-ליברליזם והימין הכלכלי בארה"ב ובעולם – משוות את המשבר הסיני הנוכחי למשבר האמריקני של 1929 ותולות את הירידות ב"כוח המשיכה" (Gravity) – כוח קוסמי בלתי נמנע ובמדיניות הממשל הסיני שניסה לבטל, כביכול, את חוקי היקום.

הטענות הללו נשמעות כעת כיוון שהממשלות הגדולות בעולם – הממשל האמריקני, האיחוד האירופי, ממשלת יפן והמשטר הסיני והרוסי – אכן מעורבות מאוד בפעילות הכלכלית. הממשל האמריקני סיים מהר את המשבר הקודם כששפך טריליוני דולרים על בנקים וגופים פיננסיים שנקלעו למצוקה.

> מלחמות האנרגיה: מחירי הנפט הצונחים מטלטלים את המזרח התיכון

ממשל אובמה מקיים מדיניות קיינסיאנית קלאסית – הוא הגדיל דרמטית וללא הפסקה את ההשקעה בבריאות, רווחה ותשתיות ואת הסיוע לעסקים הקטנים, במטרה מוצהרת לעשות שני דברים יחד: לסייע לאמריקני הממוצע והעני ולמלא את כיסיו של האזרח בכסף כדי לעודד אותו לקנות יותר, וכך לחזק את העסקים ולאפשר להם להעסיק עובדים רבים יותר בשכר טוב יותר שיקנו יותר, וחוזר חלילה. כל זאת, תוך התעלמות מכוונת מהעובדה שהכלכלה האמריקנית מייבאת כיום יותר מוצרים – בעיקר מסין – מכפי שהיא מייצאת. עידוד הצריכה במשק כזה פירושו, בהכרח, הגדלת החוב.

המשק האמריקני – הממשל עצמו וכל העסקים הפרטיים – צובר כבר שנים רבות חוב חיצוני בהיקף מטורף, שגדל מדי יום בכמה מיליוני דולרים, מתקרב ל-19 טריליון דולר ולמעשה כבר קשה להאמין שמישהו ינסה לסגור אותו.

מדיניות דומה ננקטת מזה שנים במדינות מערביות אחרות. יש הרבה רעש פוליטי סביב החוב היווני, שמתקרב, בחשבון כולל (כולל הממשלה וחברות יווניות פרטיות), ל-400 מיליארד דולר. אבל הנושה העיקרי של יוון – המשק הגרמני – חייב לגופים וממשלות שמחוץ לגרמניה יותר מחמישה טריליון דולר. המשק הגרמני מייצא מעט יותר ממה שהוא מייבא, אבל גרמניה ממשיכה לצבור חובות כדי להלוות את הכסף הלאה למדינות אירופיות עניות יותר ולאפשר להן להישאר בגוש האירו ולהמשיך לקנות ממנה. ואילו המשק הבריטי והיפני חייבים יותר משבעה טריליון דולר כל אחד לכל העולם ואשתו, ושני הררי החוב הללו ממשיכים לגדול בעשרות מיליארדי דולרים בשנה.

הכספומט שלא נגמר

המקור הישיר והעקיף של מרבית הכסף הזה הוא ממשלת סין ובנקים וגופים פיננסיים סיניים. העולם המערבי מתקיים, למעשה, מרכישה של מוצרים מתוצרת סין באמצעות כסף שהוא לווה ממנה.

לכאורה – לפי ההיגיון הלוגי והמתמטי הפשוט – הכסף הסיני אמור להיגמר מתישהו. אבל הכלכלה איננה מתנהלת לפי היגיון לוגי ומתמטי, אלא לפי האינטרסים של השחקנים הגדולים, ולאלה יש אינטרס שהסידור הקיים בין סין למערב יימשך בלא הגבלה. לשם כך, סין צריכה להגדיל את הכסף שברשות החברות הסיניות מעבר לסכומי הכסף שהן מרוויחות בו ממכירותיהן והלוואותיהן במערב.

עד כה, הממשלה הסינית קיימה את חלקה בדיל בנאמנות וביצירתיות. סין היא מדינה בעלת מבנה מיוחד במינו: חלק מכלכלתה עדיין נמצא במציאות קומוניסטית, מנוהל על ידי הממשלה ואינו משתתף במשחק הפיננסי הגלובלי, וחלק אחר שלה הוא משק קפיטליסטי של חברות עסקיות שנמצאות במשחק אבל כפופות לפיקוח ישיר של הממשלה. החלק השני מתנהל כבר 30 שנה במסגרת קומבינה שהשורה התחתונה שלה היא: המצא לעצמך אינסוף כסף.

הממשלה הסינית העניקה אשראי זול וכמעט בלתי-מוגבל לחברות שהנפיקו מניות בבורסה הסינית ולחברות שרכשו בה מניות; היא ביצעה תעלולים פיננסיים רבים בשער היואן, במטרה לאפשר לה לייצא לארה"ב בדיוק במחירים שנוח לצרכן האמריקני לקנות בהם; ונראה שחברות רבות תיקנו את דוחותיהן כלפי מעלה תחת עינה של הממשלה ואולי אף בהוראתה.

> מהפכה של שמחה מאולצת: סין פרסמה רשימת שירים אסורים להשמעה

בחודשים האחרונים המשק הסיני נמצא בהאטה והבורסה הסינית יורדת. הממשלה מגיבה לכך באגרסיביות. חברות ממשלתיות קונות מניות, ועל חברות אחרות נאסר למכור. לפי שעה, נראה שההתערבות אינה מצליחה לעצור את הירידות, אולי אף מאיצה אותן, והממשלה עברה לטפל בירידות כפי שהממשלות המערביות טיפלו בהן ב-2008 ו-2009: הזרמת סכומים אדירים של כסף לגופים פיננסיים שהירידות בבורסה מקטינות את היקף ההון שלהן ומסכנות את קיומן.

לפי העליות שנרשמו ביממה האחרונה בבורסות אירופה והחוזים העתידיים על המסחר בוול-סטריט, נראה כי התגובה ה"מערבית" החדשה של הממשלה הסינית מרגיעה את המשקיעים המערביים ויוצרת אפקט פסיכולוגי שבולם את הירידות – ממש כפי שעשתה הזרמת הכספים בשוקי המערב לפני כשבע שנים.

כלכלנים תאצ'ריסטים רואים במדיניות הזו מעשה שלא יעשה, חילול קודש שראוי לענישה קוסמית. ממשל אובמה, האיחוד האירופי והממשלה הסינית חיים בתוך שקר מוסכם, שבו הם מספקים לעסקים, למעשה, כמות אינסופית של כסף, מבלי לפגוע בהוצאותיהן הישירות על רווחתו של האזרח. המשטרים הללו הוכיחו, למעשה, שכסף איננו מצרך פיזי אמיתי שכמותו מוגבלת, אלא המצאה דמיונית, מופשטת, שמי שיש לו מספיק כוח חברתי יכול לייצר אותה יש מאין בכמות בלתי-מוגבלת.

חמור מכך: הכסף שהקומבינה מייצרת מאפשר לקבוצה קטנה של פיננסיירים ומיליארדרים לחיות בעושר בלתי-נתפש, אבל ייעודו העיקרי הוא לספק לאזרח הקטן מקומות עבודה, בתים ושירותי תחבורה, בריאות וחינוך.

כן לקומבינה

כאן חשוב לשים את השורה התחתונה: המצב הכלכלי במציאות – רמת החיים הפיזית של האמריקני והסיני הממוצעים – הם, למרות הכול, בראייה היסטורית ארוכת טווח, טובים ביותר. האמריקני הממוצע נהנה כיום, לראשונה בתולדות ארה"ב, מביטוח בריאות, ובמקביל, חזר לרמת החיים הגבוהה שבה חי שנים רבות עד גל האבטלה של 2008-2010, ואילו הסיני הממוצע נהנה משיפור דרמטי ברוב תחומי חייו.

אבל האזרח הקטן אינו מעניין את הרפובליקנים, את השדרנים בפוקס ניוז ואת הפרשנים ב"אקונומיסט". לדידם, ארוחות שנאכלות שלא לפי ספרי הכלכלה האורתודוקסית הן ארוחות חינם, ולכן הן מורעלות בהגדרה. אובמה ושותפיו הסמויים בסין חטאו ליד הנעלמה והתערבו ב"חוקי השוק" והיד הנעלמה, הכול-יכולה והכול-יודעת, תעניש אותם.

אז מה אם המדיניות הזאת נמשכת כבר שנים ארוכות, ועד לפני מספר ימים היא לא הפריעה לבורסה לעלות. אז מה אם מדי מספר שנים, במשך יותר מ-400 שנה, מתרחש משבר פיננסי כלשהו והבורסה יורדת. אז מה אם איש אינו יודע מדוע הבורסה מתחילה פתאום לרדת ולעלות. לדידו של הפרשן ב"אקונומיסט", ובוודאי של עמיתו הקיצוני והפופוליסט ב"פוקס ניוז", הנפילה הנוכחית איננה סתם ירידת בורסה, אלא הנפילה בהא הידיעה.

הבעיה העיקרית עם הנאו-ליברלים היא כוחם הפוליטי והתעמולתי העצום והחשש שהם יצליחו לגרום לנבואות הזעם שלהם להגשים את עצמן. כשה"אקונומיסט" מכריז שאנחנו נמצאים ב-1929 האמריקני הממוצע אינו קונה מניות אלא מוכר אותן. גרוע מכך – הוא עלול להצביע למפלגה הרפובליקנית, ש"ניבאה" משבר כלכלי עוד לפני שהמשבר הנוכחי החל והאשימה את אובמה מראש בקיומו.

את המתח שהממשל נמצא בו אפשר לראות, במהופך, בהתקפתו של אובמה, שדיבר על "חוסר השקיפות שבה מתנהלת סין", ממש באותו נאום שבו הוא ניסה להרגיע ולהסביר שהמצב בסין אינו כה נורא ושהמצב בארה"ב מצוין, וכמובן, שאין שום קשר בין השתיים.

הפוסט הזה אינו מהווה המלצה לקנות או למכור מניות, לשבת על הגדר או לעשות כל פעולה אחרת. כמו לכולנו, אין לי מושג אם ומתי יסתיים המשבר הפיננסי, לאיזה עומק ירדו השווקים, עד כמה הנפילה תשפיע על הכלכלה הריאלית וכיצד, אם בכלל, היא תשפיע על העולם. אינני מתיימר לדעת מדוע הבורסה עברה לירידות דווקא עכשיו, ואני דווקא כן מתיימר לטעון שמי שטוען שיש לו תשובה לשאלות הללו טועה או משקר.

אני יכול לומר רק למה אני מקווה בכל לבי: שהמשבר יסתיים במהרה וייכנס להיסטוריה הארוכה של נפילות בורסה קצרות. ובעיקר: שלמשבר לא תהיה שום השפעה על המדיניות הכלכלית המצוינת של שתי הממשלות הגדולות בעולם. שימשיכו בקומבינה שאותה ביצעו עד כה, שימשיכו "להדפיס" ולהמציא כסף בלא בושה ובלא הגבלה, להתערב במשק באגרסיביות, לעשות צחוק מ"חוקי" הכלכלה ולייצר לאזרחי העולם מקומות עבודה, בתים, כבישים, בריאות וחינוך.

תני גולדשטיין הוא איש תקשורת בתחום הכלכלי-חברתי

> חינוך ועוני: להשקיע בהורים, לא בילדים שלהם