newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מהפכה של שמחה מאולצת: סין פרסמה רשימת שירים אסורים להשמעה

המשטר הסיני הודיע כי יאסור את השמעתם של 120 שירי פופ. בין השירים כאלה שהמילים שלהם "פוגעות במוסר", ושירי מחאה. בינתיים הפיקוח המתהדק ברשת מחייב את הגולשים הסינים ליצירתיות שמצמיחה שפה חדשה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבות אורחות: סולאפה זידאני ורחל בית אריה

בשבוע שעבר הודיע משרד התרבות הסיני על רשימה של 120 שירי פופ שייאסרו להשמעה במדינה בגלל מילים וולגריות, פורנוגרפיות, או שפוגעות במוסר הציבורי. כל אתרי המוזיקה והבידור בסין קיבלו הוראה להסיר קבצי וידאו או אודיו של השירים, ודפים שמכילים את הטקסטים שלהם. ההנחיה כוללת גם ברים ומועדוני קריוקי (KTV)  שהצטוו לא להשמיע אותם.

בין השירים ברשימה אפשר למצוא את השירים "פלוץ", וגם "אני אוהב טייוואניות", "לא רוצה ללמוד", "יומן התאבדות", "נישקתי אותך בחושך", "בלי סקס אין אהבה", "חדשות הערב מבייג'ינג" ועוד.

כמה מהשירים האלה מכילים לא יותר מאשר מילים גסות או שהם שירי אהבה מתקתקים למדי ואולי גרפיים מדי לטעמו של הצנזור הסיני. שירים אחרים מביעים ביקורת חברתית בוטה – על התקשורת הלא חופשית, על מערכת החינוך המדכאת, על חוסר האכפתיות וחוסר הסולידריות של הציבור. למרות שראפ והיפ-הופ הם סגנונות שנחשבים מחוץ למיינסטרים בסין, כמעט מחצית הרשימה מורכבת ממוזיקה מהז'אנר.

צנזורה בתחום האמנות והבידור, כמובן, אינה עניין חדש בסין, כמו גם במדינות אחרות. רוב המוזיקאים הסינים יודעים היטב את הגבולות המותרים, וגם הנועזים ביותר כמעט אף פעם לא ישמיעו ביקורת ישירה על המפלגה הקומוניסטית או על הנשיא ובטח שלא יקראו לדמוקרטיה. אבל בתוך הגבולות, בעשרות השנים האחרונות הצליחו מוזיקאים בסין (כמו גם סופרים, אמנים ואינטלקטואלים) לחצוב לעצמם מרחב הולך וגדל של ביטוי חופשי. בין השאר הם אימצו ז'אנרים כמו רוק ובלוז ואחר כך היפ-הופ, רגאיי, ראפ ועוד. הטובים ביניהם העניקו לזרמים האלה טוויסט מקומי ייחודי עם אלמנטים מזרחיים-סיניים מובהקים.

גם אם רוב העשייה הזאת נשארה תמיד בשוליים, היא תרמה את שלה למגמה ברורה של גיוון בחברה הסינית, וליצירת חברה אזרחית תוססת ופתוחה יותר. השלטון, מצדו, הראה נטייה שלא להתערב יותר מדי בעשייה הזאת – כל עוד היא נשארת מחוץ למיינסטרים ולא מציגה אתגר ישיר לשלטון עצמו.

הם – לי דג׳ה:

דוגמא לשיר רוק מהמחתרת, שגם הוא כלול ברשימה, הוא השיר "הם" של הזמר לי דג׳ה (李志). השיר מביע ציניות רבה כלפי המצב הפוליטי, החברתי, הכלכלי והערכי בסין כיום. הנה כמה שורות מתוכו:

יש כאלה שבוכים, יש כאלה ששרים, ויש כאלה שנולדו עם כסף בכיסים
יש כאלה שחולמים, יש כאלה שהוזים, ויש כאלה שבחיים לא הרגישו שבעים
הם מצביעים ימינה, הם מצביעים שמאלה, הם קנו אפרודיזיאק
לנו אין מה לדבר, אין מה לעשות, כמה יפים החיים שלנו
אבא אוהב ללכת לזונות, אז אמא עושה לו צרות, וחוץ מבית ספר צריך גם שיעורים פרטיים
סבתא לא רואה, שסבא לא נרדם, תודה שיש את המלאכים בלבן
הם מצביעים ימינה, הם מצביעים שמאלה, והכלב תמיד מקפץ לידם
אנחנו לא עושים בלגן, לא תלינו את עצמנו, האם זה לא מספיק נחמד?
החבר סון-יאט-סן, דוקטור מאו דזה דונג, והאדון צ׳ן שווי-ביין לא מועילים בכלום
הם מצביעים ימינה, הם מצביעים שמאלה, לא יכול להיות שלי ולך אין שכל
אם מעלימים עין, החיים הם סתם, ואם פוקחים עיניים צריכים לסבול את החיים, כמה יפים החיים שלנו

בשנתיים האחרונות, מאז עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא סין, הסטטוס קוו שאיפשר יצירה כזאת מופר והגבולות שוב מצטמצמים ומתהדקים. ראינו את זה במעצר מוקדם יותר השנה של חמש פעילות פמיניסטיות על "הפרעה לסדר הציבורי" אחרי שניסו לארגן מחאה נגד אלימות מגדרית, ובגל מעצרים הולך ומתרחב של עורכי דין ואקטיביסטים שרובם פעלו עד כה באופן זהיר על הגבול של מה שהשלטון מאפשר. עכשיו ההגבלות הגוברות הגיעו גם למוזיקה.

בין הקטעים שצונזרו יש 17 שירים של שלישיית ההיפ-הופ In3 (בסינית 阴三儿). אחד מהם הוא שיר בשם "שלום המורה" (ברכה שתלמידים בכל רחבי סין צועקים בקצב אחיד כשמורה נכנס לכיתה) שהוא המנון שנאה למורה מדכא ולא הוגן, ובהשאלה למערכת החינוך הממלכתית שזוכה לביקורת רבה על הנוקשות שלה. שיר אחר של אותה שלישיה, "חדשות הערב מבייג'ינג", מתאר את חיי הלילה בעיר הבירה המלאים בסמים ואלכוהול, אלימות וניצול נשים, ואת האלטרנטיבה שהם מהווים לשעמום של טלוויזיה ועיתונים מצונזרים ועבודה מהוגנת בחברה מלאת זיוף:

חדשות הערב מבייג׳ינג, יש כאלה שישנים במעברים תת-קרקעיים, ויש כאלה שיוצאים, אוכלים ושותים על חשבון הציבור, והמדינה מפצה אותם

חדשות הערב מבייג׳ינג, אתה חולה וצריך תרופות, אבל אין איך לשלם את החשבונות, ואף אחד לא מפצה אותך

חדשות הערב מבייג׳ינג, כולם מעמידים פנים, חולי נפש ופסיכים באוניברסיטאות מרצים

חדשות הערב מבייג׳ינג, אני לא מחזיר את הכסף שאני חייב כי השכר לימוד זה רק הונאה

חדשות הערב מבייג׳ינג, התחת שלה לא מספיק מצויין, אם היא רוצה להיות כוכבת היא חייבת קודם לשכב עם הבמאי

כל השירים הללו לא מתקרבים אפילו להוות קריאה להחלפת השלטון, אבל נראה שבסין של שי, שמקדשת את "החברה ההרמונית" ואת הגשמת "החלום הסיני" – מושג ששי טבע – חוסר שביעות רצון הוא לכשעצמו חתירה נגד השלטון.

חדשות הערב מבייג'ינג, In3:

כשדיברנו בינינו על הדיווחים האחרונים, נזכרנו בספר "2013 שנות השפע" שיצא בהונג קונג בשנת 2010 (תרגום עברי של אלה שולגה ואוהד נבו, הוצאת מודן) והפך לרב מכר בסין למרות שנאסר להפצה רשמית. הספר הוא דיסטופיה המתארת את הזמנים המופלאים שהחלו לאחר שסין החליפה את ארה"ב כמעצמה הגדולה בעולם. מוצגת שם כלכלה משגשגת ואנשים מאושרים, עסוקים בצרכנות בלתי נגמרת, יפים ושמחים ובטוחים בעצמם.

רק גיבורי הספר, קבוצה קטנה של דיסידנטים, מסרבים להצטרף למסיבה ההמונית וחותרים לגלות את האמת. אבל המסקנה המייאשת של הספר היא שהאמת, גם אחרי שהבינו מהי, לא מועילה להם כי אף אחד לא רוצה לשמוע אותה. נשארת להם הברירה להצטרף למסיבה ולהשתלב במנגנון  – או לעזוב (מילים אלה נכתבות על רקע צלילי "מעכשיו רק שמחה, משקיעה ועד זריחה").

זו דיקטטורה שמזכירה את "עולם חדש מופלא". עולם שבו חייבים לשמוח כל הזמן, ושבו רוב האנשים משתפים פעולה מרצון עם התכתיב הזה. מחבר "שנות השפע", צ'ן קון-צ'ונג, אמר לי בראיון לפני חמש שנים שכתב את הספר "כאזהרה מפני חברה שהופכת לפאשיסטית". ואנחנו שואלות את עצמנו האם האזהרה הזאת כבר התממשה?

> חשיפה: הצבא עוקב אחרי הפייסבוק שלכם

שי ג'ינפינג מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא סין

שי ג'ינפינג מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא סין

נראה שהמשטר הסיני, אולי מתוך חשש לערעור סמכותו ואולי דווקא להיפך, מתוך בטחון שביכולתו לכוון את כל אזרחי המדינה כרצונו, החליט לכפות מעין עליצות והתנהגות למופת כללית שמותרים בה בעיקר ביטויים שמקדמים ערכי משפחה שמרניים, ביטויי גאווה במדינה ובטחון בעתיד. חששות, דיכאון, זעם, ואפילו הומור עוקצני, כך נראה, הופכים ללא לגיטימיים. מעניין יהיה לראות איך הסדר החדש הזה ייאכף בצל הטרגדיה של הפיצוץ במחסנים בעיר הנמל טיאנג'ין.

האזרחים הסינים, מצידם, מעולם לא נתנו לצנזורה לעצור בעדם. מערכת הצנזורה באינטרנט, המכונה "חומת האש הגדולה של סין", עובדת באופן שיטתי על מנת להשלים פערים ולהישאר מעודכנת בטכנולוגיה המשתנה מדי יום, ובהתרחשויות והאירועים מסין ומהעולם. כל יום צצים נושאים רגישים חדשים, סקנדלים פוליטיים נחשפים, מחאות, מהפכות, מלחמות ועוד, והצנזורה נלחמת על השליטה בדעת הקהל הסיני, והכל תחת העילה של ההרמוניה החברתית.

התגובה של רבים לניסיון השליטה הזה היא יצירתיות. גולשי האינטרנט הסינים ממציאים שפה חדשה באינטרנט: משחקי מילים, שימוש בסימנים שנשמעים או נראים דומה למילים הרגישות, הכנסת סימנים לא קשורים בין הסימנים של המילים הרגישות בשביל להסוות אותן, ואפילו המצאת ביטויים חדשים.

כך למשל הורחבה המשמעות של המילה "הרמוניה" שהמשטר כל כך אוהב, כך שכיום היא מייצגת בפי הגולשים את הצנזורה עצמה, את הפעולה של מחיקת תוכן מהאינטרנט, ואפילו את הממשלה הסינית. לדוגמא, במקום לכתוב שפוסט מסוים הוסר על ידי הצנזורה, כותבים שהוא הוסר על ידי ה"הרמוניה".

בצורה הזאת הצנזורה צריכה לא רק להישאר מעודכנת בהתקדמות הטכנולוגיה ובאירועים חדשותיים בסין ובעולם, אלא גם להתמודד עם היצירתיות הגוברת וחסרת הגבולות של גולשי האינטרנט הסינים. ומה שנוצר בסופו של דבר הוא מין מרדף של חתול ועכבר, כאשר ברור שהראשון חזק מיריבו, אבל האחרון פיקח לא פחות.

סולאפה זידאני היא מוסמכת האוניברסיטה העברית בלימודי מזרח אסיה. חקרה תרבות רשת בסין, בדגש על שפה וביטויי חתרנות בבלוגים בסינית.
רחל בית אריה היא פובליציסטית ועיתונאית מתמחה בסין, לשעבר כתבת כלכליסט וקול ישראל בבייג'ינג

> מדריך: כך תתגוננו מפני מעקב ברשת

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מנסה להזיז את הדברים קדימה משום שהיא מכירה בכך שהסכסוך הולך ומידרדר. פאטו בנסודה, התובעה הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג (Wikimedia Commons)

מנסה להזיז את הדברים קדימה משום שהיא מכירה בכך שהסכסוך הולך ומידרדר. פאטו בנסודה, התובעה הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג (Wikimedia Commons)

האם בית הדין בהאג יכול להביא צדק לפלסטינים?

בעוד החלטת התובעת הראשית בהאג נבחנת, שלוש מומחיות פלסטיניות בוחנות את השלכותיה האפשריות: ציפיות לא ריאליות, הרחבת הפיצול הפנים-פלסטיני והתעלמות בינלאומית מחד, ומאידך איתות ברור לעולם: הפלסטינים לא נרדמו על המשמר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf