פרוייקט ייחודי באוניברסיטת ת"א מפגיש בין סטודנטים ערבים ויהודים

מזה כשנה פועלת באוניברסיטת תל אביב התארגנות הנקראת "ואחד על אחד" (واحد על אחד)
במסגרתה נפגשים מדי חודש עשרות סטודנטיות וסטודנטים יהודים ויהודיות, ערבים וערביות, בפעילויות שמטרתן היכרות הדדית ודו-שיח במגוון נושאים שנוגעים לחייהם. נראה שהסלוגן הנלווה לפרויקט, "להכיר, להבין, לשנות", קורם עוד וגידים והופך רלוונטי יותר ויותר במציאות הנוכחית בארץ. לאור התגובות החיוביות וההצלחה של המפגשים בתל אביב, נפתח השנה גם סניף באוניברסיטה העברית בירושלים, והכוונה היא להרחיב את היקף הפעילות לסניפים נוספים.

הפורמט של ואחד על אחד, הכולל שיחות בזוגות בין המשתתפות והמשתתפים ופעילות קבוצתית, נולד כפרויקט שיזמה שלי תיק (23), סטודנטית למדע המדינה ולסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, במסגרת קורס מנהיגות של אגודת הסטודנטים. את המפגש הראשון, שהיה אמור להיות חד-פעמי, היא הובילה יחד עם סטודנטית פלסטינית מארגון "סדאקה – רעות" לשותפות יהודית-ערבית, הפועל בקמפוס זו השנה הרביעית. למפגש זה הגיעו 27 סטודנטיות וסטודנטים, בהרכב של שבעה ערבים וערביות ועשרים יהודים ויהודיות.

> ארגוני החרשים בישראל ובירדן שמקדמים שלום בין יהודים לערבים

"אחד המשתתפים במפגש מאוד התלהב מהרעיון והמשכנו לפתח אותו ביחד, מתוך כוונה לעשות מפגש נוסף", היא מספרת. במפגש השני השתתפו כבר ארבעים סטודנטיות וסטודנטים, אבל עדיין לא היינו במצב של 'one on one'. במהלך 'צוק איתן' החלטנו ליזום עוד מפגש. אחרי שראינו שגם אז זה עובד, החלטנו לקחת את זה הלאה, ואגודת הסטודנטים הציעה לנו לפתח תכנית שנתית מסודרת. בינתיים, אותו שותף החליט להתקדם לפרויקט אחר, ואני שוב חיפשתי שותפה. עברתי על רשימות הטלפונים מהמפגשים וכך הגעתי למרח גנאים".

החיבור בין תיק למרח גנאים (19), סטודנטית למשפטים וניהול, היה מיידי, וכעת הן מרכזות את הפרויקט זו לצד זו. בנוסף להן התגבש צוות של פעילים כקבוצת יזמות לאקטיביזם משותף בקמפוס והם פועלים במסגרת ההתארגנות.

אחת מהן היא יארא כריים (22), סטודנטית לפסיכולוגיה וניהול, שהצטרפה לפעילות במפגש השני: "באתי למפגש כי שמתי לב שבכיתה שבה אני לומדת כבר שנתיים, ערבים יושבים בצד אחד ויהודים יושבים בצד השני, ובכל פעם שצריך להתחלק לקבוצות ולעשות עבודות, אז היהודים והערבים מתחלקים בתוך עצמם". כריים למדה על המפגש דרך הפייסבוק והחליטה להצטרף: "רציתי להכיר אנשים יהודים. הרגשתי שאני צריכה ללכת. היה מאוד מרגש, ועד עכשיו אני בקשר עם הבחור שהכרתי במפגש ההוא, שבו הייתי בעצם אחת על שלושה. שמרנו על קשר חברי. בחיים שלי לא דמיינתי שאני אהיה בקשר עם מישהו יהודי עם כיפה!"

ללמוד להכיר

אחת מהיוזמות שיצאו מקבוצת הפעילים נקראת "נתעלם נתערף – ללמוד להכיר", ובמסגרתה משודכים זוגות של סטודנטים יהודים וערבים למטרות של חילופי-ידע ולימוד הדדי. כריים אחראית על הפרויקט הזה לצד שותף יהודי: "אם אני מעוניינת ללמוד משהו מסוים, ויכולה ללמד משהו בתמורה, אז אני אלמד אותך את מה שאת רוצה ללמוד – למשל ערבית – ואת תלמדי אותי דבר מה שאת יכולה להציע. שתינו לומדות בחינם, בזמן שמתאים לנו, וגם מכירות אחת את השנייה".

בפרויקט משתתפים כבר 48 אנשים המחולקים לזוגות. "פרויקט הלימוד ההדדי מאוד חשוב, מכיוון שהוא עוזר להוציא את ההיכרות מהחדר – זה לא מתחיל ומסתיים במפגשים שלנו, שמתקיימים אחת לחודש, אלא ממשיך גם בחוץ", מדגישה גנאים.

תיק מוסיפה: "מעבר לכך שזה באמת עוזר לסטודנטים יהודים ללמוד ערבית, שזה קריטי במציאות הנוכחית, זה שם את הסטודנטים בעמדת כוח שווה, שבה כל אחד מהם יכול להעניק משהו לאחר. עכשיו נרשמו יותר סטודנטים שמעוניינים בהעשרה, למשל בשפה רביעית עבור סטודנטים ערבים, אבל בשאיפה זה גם אמור להוות פלטפורמה טובה לסיוע לסטודנטים ערבים לסיים כמו שצריך את התואר, כי הרבה מהם מתקשים – בין אם זה עם השפה ובין אם בשל היעדר השותפות והעזרה ההדדית בין יהודים לערבים בכיתות ובקורסים. אז יש כאן הזדמנות לעזרה הדדית עבור שני אנשים שזקוקים לה, וגם באמת ללמוד להכיר, לבנות קשרים וחברויות. אני חושבת שהמפגשים בין האנשים לא יסתכמו רק במה שהם מלמדים אחד את השני – זה ילך מעבר לזה".

> העובדים החלשים ביותר באוניברסיטת בן גוריון דורשים שוויון

לשבור את מחיצות השפה וההפרדה

שלוש היוזמות מספרות שלפני שהגיעו לאוניברסיטה לא הייתה להן אינטראקציה עם יהודים או ערבים, בהתאמה. כריים מספרת כי כשהגיעה לתל אביב מכפר כנא, היא לא דיברה בכלל בעברית. "הבנתי עברית וידעתי לכתוב, אבל שאני אדבר? זה היה לי קשה מאוד. אני חיה בכפר בחברה דוברת ערבית, וגם בעיר הקרובה נצרת – הכל בערבית. העברית שמלמדים אותנו בבית הספר לא עוזרת בכלום".

"העברית שמלמדים בבית הספר היא ברמה בסיסית, ונשארת במסגרת של בית הספר כאשר אין נגיעה בשפה מעבר לכך. זה בדיוק אותו הדבר כמו שיהודים לא מדברים ערבית, ושהערבית שמלמדים אותם לא מספקת", מחזקת גם גנאים, ומדגישה כי "ערבית היא אחת השפות המדוברות פה, אז לדעתנו, כשיש אחוז לא מבוטל של אנשים שגרים פה וחיים פה והשפה שלהם היא ערבית, היא גם כן צריכה להיות נוכחת בכל מקום. אחד הדברים שאנחנו מנסות לעשות אותו, הוא להנכיח את השפה הערבית פה, באוניברסיטה ובוואחד על אחד, בפרט שחצי מהקהילה שלנו היא דוברת ערבית".

ואכן, אחד הדברים עליהם יש הקפדה בפעילות הוא הדו-לשוניות, עליה מבקשות הפעילות לשמור ככל שניתן. הפרסומים הכתובים וההנחיה נעשים תמיד בשתי השפות, אך הן מודעות לכך שעדיין, מרבית השיחות בין הסטודנטים בזוגות ובקבוצות הדיון מתבצעות בעברית, כי מעטים הם היהודים המסוגלים לנהל שיחה בערבית. הן מציינות לטובה פגישות שהתקיימו בתל אביב ובסניף בירושלים, שבהן השתתפו סטודנטים יהודים שדיברו ערבית והדיון כולו התנהל בשפה זו.

תיק מעלה סוגיה נוספת הקשורה לשימוש בשפה: "הסיבה שאנחנו משתמשות בערבית היא לא רק כדי להבין אחד את השנייה, היא לא רק בשביל הסטודנט או הסטודנטית שלא בהכרח הבינו עכשיו את המושג בעברית. הצורך בהנכחת השפה הוא מעבר לכיבוד המשתתפים. עבור הרבה סטודנטים יהודים ויהודיות, כשהם שומעים ערבית, טק! זה כאילו שיש פיגוע. ויש חשיבות לשינוי התודעה, להרגיש את השפה ושזה לא יהיה לי מוזר במסדרון – להיפך, לשמוע את הדברים, ללמוד כמה מילים. זו עוד חשיבות שיש לתכנית 'ללמוד להכיר' ולכל הפעילות שלנו".

> מצע החינוך המיסיונרי של הבית היהודי

לפעילויות החודשיות של "ואחד על אחד" מגיעים כיום שמונים סטודנטים, והרכזות מקוות שהמספר עוד יגדל, אך כמובן שמבקשות לשמור על מספר שווה של יהודים וערבים, על מנת שתתקיים סימטריה. הקושי העיקרי הוא להביא סטודנטיות וסטודנטים ערביות, מכיוון שהם מהווים 7 אחוז מהקמפוס בלבד. בהרכב לא סימטרי, למשל שלושה על אחד או אחת, נוצר המצב הלא-רצוי, שבו הערבי הוא האובייקט שחוקרים אותו, במקום מצב של הדדיות. הן מודעות לכך שהסימטריה הזאת לא מתקיימת מחוץ לחדר, אך במפגשים הן מבקשות לצאת מנקודת מוצא אחרת.

המשתתפים מגיעים מכל החוגים והפקולטות בקמפוס – ממדעי הרוח, החברה והאמנויות אך גם ממדעים מדויקים ומדעי החיים. מוסלמים, נוצרים, יהודים, אתאיסטים, חילוניים ודתיים, שמאלנים וימנים – כולם יכולים למצוא את מקומם ולהתבטא.

"הפרויקט לא מזוהה עם אף מפלגה ועם איזשהו פתרון מדיני מסוים, אבל הוא מאוד פוליטי מכיוון שההפרדה בין יהודים וערבים, יהודיות וערביות, היא פוליטית. אנחנו חווינו חוויית חיים אחרת לחלוטין. לא סתם, כשמלמדים אותנו עברית ועברית, עושים את זה בשפה שהיא מאוד לא שימושית. לא סתם בקמפוס אנחנו מופרדים. אז ההפרדה היא פוליטית ואנחנו באות לשבור אותה לשים סימני שאלה לשני הצדדים. אין פה צד אחד שהוא מובן מאליו וצד אחר שאיננו" – כך מגדירה תיק את הרעיון שמאחורי ההתארגנות.

חיזוק השיח הפלורליסטי בקמפוס

כאמור, התכנית עובדת בשיתוף עם אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, שניתן להגיד שעוברת השנה איזשהו שינוי בהתמודדות שלה עם סוגיות פוליטיות בכלל ועם אוכלוסיית הסטודנטים הערבים בקמפוס. בחודש דצמבר, למשל, נערך בפעם הראשונה אירוע הקראת שירה ערבית פרי עטם של סטודנטים, שעליו לקחה האגודה חסות.

תיק מסבירה את השינוי שחל באגודה ואת מהות יחסי העבודה עמה: "באגודת הסטודנטים נפתח בשנה שעברה תקן חדש לרכז סטודנטים ערבים, אז יש שינוי באגודה, ושינוי שאפשר להגיד שהוא מבורך, אבל ניתן גם לשאול מדוע אין יותר רכזים ערבים שמשתלבים באגודה, או רכזים שפועלים בה גם למען הסטודנטים הערבים. הייתה לנו התלבטות גדולה האם ללכת עם האגודה, והחלטנו שאנחנו לא הולכות עמה בכל מחיר, אלא רק במידה והאגודה נותנת חופש מוחלט לדבר על הכל. אני שמחה מאוד להגיד שאגודת הסטודנטים לא ניסתה למשטר אף תוכן שלנו בשום צורה, ומאוד תומכת בפרויקט שלנו. ביום שיגידו לנו 'זה כן, זה לא', שאי אפשר לדבר על שהידים או על הנכבה, אז לא. אבל זה לא קורה. אני מרגישה שבוואחד על אחד אפשר באמת לדבר על הכל, וביום שבו מישהי תגיד לי שהיא מרגישה אחרת, אז משהו יצטרך להשתנות, כי המטרה היא באמת להיות קהילה מכילה".

תיק וגנאים, המרכזות את הפרויקט, מוצאות כי העבודה המשותפת מעמידה סימני שאלה גדולים אצל כל אחת מהן באופן אישי. "זה לאתגר את התפישות שלך ואת כל הדברים שאת מאמינה בהם בחיים… ולחשוב שגם אם אנחנו שונות ושונים, זה בסדר. אפשר לחיות ככה. זה משהו ששלי ואני חוות מדי יום", אומרת גנאים וצוחקת. תיק מוסיפה: "העבודה המשותפת גורמת לי לבחון מחדש את הכל – את הנרטיב שעליו גדלתי, את הציונות, את ההגדרות שלי לפמיניזם וליברליזם. אני חושבת שזה משהו שקורה לשתינו, בקשר האישי ובתהליך העבודה. אני מאמינה שהשותפות הזאת מקרינה החוצה על הפרויקט, וזה משהו שמאוד חשוב לנו – כל הזמן לדבר ולעבוד כמה שיותר טוב ביחד".