newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

העובדים החלשים ביותר באוניברסיטת בן גוריון דורשים שוויון

מזה שבועיים נמצא הסגל המנהלי והטכני באוניברסיטת בן גוריון במאבק מול ההנהלה. העובדים דורשים השוואת תנאים למקביליהם באוניברסיטאות אחרות ובמוסד עצמו. הסגל האקדמי תומך, הסטודנטים קצת פחות

מאת:

כותבת אורחת: הללי פינסון

הבוקר (חמישי), אחרי עשרה ימים של עיצומים וחודשים רבים של מאבק, היה אמור הסגל המנהלי והטכני באוניברסיטת בן-גוריון, לפתוח בשביתה מלאה. אלא שאתמול, בתום יום דיונים בבית המשפט, הושהתה השביתה ובית המשפט שלח את הוועד ואת הנהלת האוניברסיטה לגישור. ועד הסגל דורש מהאוניברסיטה להשוות את תנאי השכר שלו לאלה של מקביליו באוניברסיטאות אחרות, להשוות את תנאי הפנסיה לאלה של הסגל האקדמי, ולתקן עיוותים שנוצרו עם הזמן בצורת ההעסקה.

עד תחילת העיצומים לפני כשבועיים מרבית קהילת האוניברסיטה (סגל בכיר, זוטר וסטודנטים) לא הייתה מודעת כלל לכך שמתקיים מאבק בין הסגל המנהלי והטכני להנהלה, וגם היום אני בספק אם מרבית באי הקמפוס יודעים על מה יצאו אנשיו למאבק. הסיבה לכך נעוצה אולי קודם כל במבנה שרשרת המזון האוניברסיטאית, בה הסגל המנהלי והטכני נמצא איפשהו בתחתית, לעיתים רק מעט מעל עובדות הקבלן. הוא אולי לא שקוף לחלוטין כמו עובדות הניקיון, במיוחד בגלל שהן הסטודנטים והסגל הבכיר והן הנהלת האוניברסיטה תלויים בו לחלוטין ולרוב מעריכים את עבודתו. אבל באותה נשימה הוא גם לא ממש נתפס כחלק מן "המרקם האוניברסיטאי", מהקהילה האוניברסיטאית. הם שם ברקע.

כאשר באים לבחון את הדרישות הנוכחיות במאבק, חשוב לשים אותן בהקשר של יחסי הכוחות בתוך המוסד האקדמי, בו ישנם כיום שני מטבעות נסחרים, האחד אקדמי (הנמדד במונחים של תארים, וסטטוס מחקרי), והשני הוא היכולת להכניס כסף לאוניברסיטה (בדמות מענקי מחקר או בדמות שכ"ל). בשני המדדים האלה לסגל המנהלי והטכני אין מה לתרום.

נקודה חשובה נוספת שיש לעמוד עליה היא שבעוד שהסגל הבכיר ובמידה פחותה גם הזוטר מוגנים בהסכמים קיבוציים כלל ארציים עם ות"ת, תנאי ההעסקה של הסגל המנהלי והטכני, לרבות טבלאות השכר, הן בשליטתה של כל אוניברסיטה בנפרד. מצב זה מעמיד את ועדי הסגל המנהלי והטכני, שמראש נמצאים במעמד נמוך בתוך ההיררכיה האקדמית, בעמדת מיקוח בעייתית, כאשר הם נתונים אך ורק לחסדי הנהלות האוניברסיטאות (ואולי זו גם הזדמנות לומר שהגיע הזמן שההסתדרות, המאגדת את מרבית הסגלים הללו, תפעל בכיוון איגוד כלל ארצי).

נקודה נוספת החשובה להבנת מערך הכוחות היא ההרכב האנושי של הסגל המנהלי והטכני. באוניברסיטת בן גוריון יש כ-1,200 חברות וחברים בסגל הזה. רובם נשים, וחלקם עובדי מנהלה עם 12 שנות לימוד, הנמצאים בתחתית דירוג השכר ועם אופק קידום מוגבל ביותר.

> שביתה בגטו קרית גת: יוצאי אתיופיה נגד מרכז הקליטה

אוניברסיטת בן גוריון (ויקיפדיה Cccc3333 CC BY-SA 3.0)

אוניברסיטת בן גוריון (ויקיפדיה Cccc3333 CC BY-SA 3.0)

מחויבות לקהילת הדרום?

דרישות הסגל הן ברורות, ועיון בהן גם חושף את העוול של תנאי ההעסקה שלהם: הדרישה הראשונה היא השוואת השכר של הסגל המנהלי והטכני באוניברסיטת בן גוריון לזה שמקבלים מקביליהם באוניברסיטאות אחרות. על פי נתוני האוצר, חברי הסגל באוניברסיטת בן גוריון מרווחים בין 12-30 אחוז פחות מסגלים אלו באוניברסיטאות אחרות.

הדרישה השנייה קשורה להשוואת תנאים סוציאליים עם הסגל הבכיר באוניברסיטה. על פי המודל הפנסיוני של הסגל הבכיר, הפנסיה נקבעת ביחס למשכורת הגבוהה ביותר אליה הגיע חבר הסגל, אולם עבור הסגל המנהלי והטכני, חישוב הפנסיה הוא על פי ממוצע המשכורות ב-35 השנים האחרונות. בעוד שניתן להבין ואולי אף להצדיק את פערי השכר בין הסגל הבכיר לסגל המנהלי והטכני, אני מוצאת את ההבדלים במודל הפנסיה מקוממים במיוחד. מדובר למעשה בפגיעה באוכלוסייה שהיא ממילא מוחלשת בתוך ההיררכיה האקדמית, ופעמים רבות מוחלשת כלכלית. זה המצב במוסד שחרט על דגלו את המחויבות החברתית לקהילת הדרום.

דרישה נוספת ומורכבת יותר של ועד הסגל המנהלי והטכני היא לבחון מחדש את מתח הדרגות של עובדיו. יו"ר ועד הסגל, מר אבנר מזרחי, מסביר כי מתח הדרגות, המגדיר את תחום האחריות של חבר הסגל ואת המיומנויות הנדרשות ממנו, נכתב לפני עשרים שנה, ואינו מתאים למציאות האוניברסיטאית היום. כך שלמשל אם מזכירה לענייני סטודנטים הייתה צריכה בעבר לטפל במאה תלמידים לתואר ראשון, המשלבים מספר מועט של תוכניות, היום היא צריכה להתמודד לעיתים עם 700 סטודנטים, שמשלבים מגוון רחב הרבה יותר של תארים. אף על פי כן, דרגת השכר שלה המגדירה את תחומי האחריות שלה, לא עודכנה. כמו כן, העובדות והעובדים הנמצאים בדרגות השכר הנמוכות למעשה מקבלים השלמה לשכר מינימום. מה שדורשים חברי הסגל המנהלי והטכני, הוא שהאוניברסיטה תקים ועדה, לה הם יהיו שותפים, שתחליט יחד על האופן בו יעודכן מתח הדרגות של סגל זה.

הדרישה השלישית היא לדון ולעדכן את תוספת ההתייעלות, שהינה חלק מהשכר הפנסיוני, והיא פונקציה של הצמיחה של האוניברסיטה (שטחים וסטודנטים). גם תוספת ההתייעלות לא עודכנה כבר כשני עשורים, ועומדת על 21 אחוז, בשעה למשל שבאוניברסיטת תל אביב היא עומדת על 34 אחוז לעובד חדש ו-36 אחוז לעובד ותיק.

> שביתת עובדי ופורג'ט באופקים: הפעם הולכים עד הסוף

אוניברסיטת בן גוריון (Daniel Baranek CC BY-SA 3.0)

אוניברסיטת בן גוריון (Daniel Baranek CC BY-SA 3.0)

חולה? תוכיח

אז מה אומרת הנהלת האוניברסיטה? מבלי להכנס לפרטי התשובה על כל סעיף וסעיף היא תולה, באופן לא מפתיע, את אי יכולתה להיענות לדרישות בכך שהיא כפופה להסכמתו של הממונה על השכר באוצר. בו בזמן מתנה ההנהלה את היכולת לקיים צעדים בכיוון ולשכנע את הממונה על השכר באוצר, במילות הקסם "התייעלות וגמישות ניהולית". ומה זה אומר, תשאלו? קביעת נהלים לניוד עובדים ביידוע של הוועד (לא בהסכמתו), בקביעת נהלים לסיום העסקת עובדים על בסיס אי-התאמה, הארכת תקופת הנסיון לעובד חדש (כלומר פגיעה בביטחון תעסוקתי) ובעדכון תקנון המשמעות ויצירת מנגנוני ענישת ביניים (אלוהימה יודעת מה זה אומר).

מעבר לתשובה זו, חמורה לא פחות התייחסות ההנהלה לעובדים. הנהלת האוניברסיטה יודעת שהיא עוסקת כאן עם קבוצה חלשה, חלשה מבחינת הכוח שלה באוניברסיטה, וגם חלשה מבחינה כלכלית ומבחינת יכולת העמידות שלה למול סנקציות בגין עיצומים ושביתה. האוניברסיטה כבר הודיעה שתנקה משכרם של העובדים בגין העיצומים שנקטו החודש, וכמובן בגין שביתה עתידית, והכריזה כי לא יחוזרו סכומים אלו גם בסיום השביתה. עבור עובדת או עובד, המרווחים שכר מינימום, אלו הן גזרות קשות.

אחד הדברים שהשאירו עלי חותם קשה במיוחד היה השפה שהנהלה בחרה בפנייתה לחברי הסגל המנהלי והטכני. מעבר לשפה כוחנית, שמאפיינת פעמים רבות עימותים מסוג זה, היה בה לעיתים גם טון מזלזל. כך למשל, כתבה ההנהלה לחברי הסגל כי "אישורי מחלה אשר יועברו בגין ימי היעדרות בזמן שביתה – ייבדקו בקפידה. ככל שיעלה חשד בעניין מהינות אישור מחלה, תנקוט האוניברסיטה בכל האמצעים העומדים לרשותה". אולי אני טועה, אבל אני מתקשה לראות משפט מסוג זה, המערער על אמינותם של חברי הסגל, מופיע בפניה לחברי הסגל הבכיר.

תמיכה מהסגל הבכיר

מה שהביא אותי להתעניין באופן אקטיבי בשביתה של חברי הסגל המנהלי והטכני היה מכתב שקיבלנו אנחנו, חברי הסגל הבכיר, מהרקטור, פרופ' צבי הכהן. במכתב הנחה אותנו הרקטור, כי בהמשך לעיצומים של חברי הסגל המנהלי והטכני, עליינו לדאוג לצלם בעצמנו את הבחינות על מנת לא לפגוע בקיומן. לצורך זה, כך עודכנו, עומד לרשותנו חדר הצילום של מדור בחינות. במילים אחרות, הרקטור ביקש מאיתנו, חברי הסגל הבכיר, ואני מניחה שגם הזוטר, לשבור שביתה. הדרישה הזו, עוררה סערה בקרב חברי הסגל הבכיר, וטוב שכך. בעקבותיה יצאו הנחיות של יו"ר ועד הסגל הבכיר למצוא דרכים יצירתיות לקיים את הבחינות מצד אחד, אבל לא להגיע לצלם בעצמנו במדור בחינות.

אני חייבת להודות שהנחיה זו השאירה חברי סגל רבים במבוכה ואותי בחוסר נחת. האם מציאת פתרונות יצירתיים לקיום הבחינות אינה שבירת שביתה? למרות שהנחיה זו ניתנה בתאום ועד הסגל המנהלי והטכני?

מאבנר מזרחי הבנתי שהוא מרגיש שהוא מקבל תמיכה גורפת וברורה גם מועד הסגל הזוטר, וגם מוועד הסגל הבכיר. מי שמעט מגמגם זו אגודת הסטודנטים, שברגע שהבינה שציבור הסטודנטים עלול להיפגע מהעיצומים/שביתה, קצת נסוגה מתמיכה הגורפת.

אבנר אומר שמה שהכי מפחיד אותו זה היום שאחרי. לדבריו הוא לא רוצה לגדוע את הענף שעליו הוא יושב, וכל הזמן עסוק בשאלה איך לנהל מאבק אפקטיבי מצד אחד, אבל מבלי לפגוע באופן אנוש באוניברסיטה ותדמיתה.

בעייני לתדמית זו יש גם צד נוסף – להפגין, במעשים, שאוניברסיטת בן גוריון הינה באמת קהילה כפי שהיא מתיימרת להיות. זה אומר בעיקר הפגנת תמיכה ברורה וקולנית של חברי הסגל הבכיר והזוטר – גם במחיר של פעולות שההנהלה לא תראה בעין יפה. אבל גם של הסטודנטים. נכון, עברתם קיץ קשה, בחינות ועבודות של שנה שעברה נגררו לתוך שנת הלימודים, אבל זו החובה המוסרית של כולנו לעמוד לצד הסגל המנהלי והטכני, והיכולת של המאבק שלהם להצליח תלויה במידה רבה גם בגב שאתם ואנחנו ניתן להם.

ולבסוף, בנימה אישית, אני מקדישה את הכתוב כאן לסגל המנהלי והטכני של המחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון. בהערכה הוכרה וסולידריות לאושרת, מיקי, לאה וג'ון.

הללי פינסון היא מרצה בכירה במחלקה לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון


מאוניברסיטת בן גוריון נמסר בתגובה:

הנהלת האוניברסיטה מאמינה כי הדרך הראויה לנהל סכסוכים וליישב חילוקי דיעות בין הצדדים היא בניהול מו"מ פתוח וענייני, במטרה לקדם באופן משותף את תנאי העסקתם של העובדים, כמו גם לתת מענה לצרכי האוניברסיטה, כל זאת תוך גילוי הבנה הדדית, הגינות, כנות ותום לב

הנהלת האוניברסיטה הגישה למועצת העובדים המנהליים והטכניים הצעה מפורטת לסיום הסכסוך, שבבסיסה פניה משותפת לממונה על השכר במשרד האוצר, לאישור תשלום תוספת שכר לעובדים מצטיינים ומענקים, שיעודדו מעבר רוחבי של עובדים השוהים בתפקידם תקופה ארוכה. למרבה הצער, מועצת העובדים פתחה בעצומים, תוך איום בהשבתה כללית.

מאחר ובשלב הזה, הנושא נמצא בהליך של בוררות, על פי קביעת בית המשפט, אנחנו מנועים מלהתייחס לנושא מעבר לכך.

> באר שבע: ספספרי נדל"ן משתלטים על בתים בציפייה לצבא הקבע

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מיצג מחאה נגד רצח נשים לקראת יום האישה הבינלאומי, תל אביב, 7 במרץ 2021 (צילום: אורן זיו)

מיצג מחאה נגד רצח נשים לקראת יום האישה הבינלאומי, תל אביב, 7 במרץ 2021 (צילום: אורן זיו)

הקשר ההדוק בין המאבק לשחרור נשים ובין שחרור בעלי חיים

עוד במאה ה-19, נשים שנאבקו להפסקת ניסויים בנשים עניות נאבקו גם להפסקת עינוי בעלי חיים. כדי ליצור עולם אמפטי לנשים, צריך ליצור עולם יותר אמפטי לכולן. אין צדק לא.נשים וצדק לבעלי חיים אחרים, יש רק צדק

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf