הפלסטינים לא צריכים מפה, הם יודעים שיש קו ירוק

החלטת עיריית תל אביב לתלות בבתי הספר בעיר מפות המציגות את הקו הירוק, חשובה ככל שתהיה, לא גרמה להתפעלות מיוחדת בקרב הפלסטינים, ואף העלתה, לפחות אצלי, את השאלה מדוע השמאל הציוני הישראלי פתאום נזכר בקיומו של הקו הירוק.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי נימק למנהלי בתי הספר בעיר את חשיבות הצגת המפות בכך שכך "התלמידים יכירו את גבולות הריבונות הישראלית ואת המציאות המורכבת באזורים שבהם חיים אלה לצד אלה יהודים אזרחי ישראל וערבים הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית".

אך מנקודת מבט פלסטינית, לא משנה באיזה צד של קו ירוק הם חיים (או מחוצה לו בתור פליטים), אין כל צורך להכיר ואף להזכיר את עצם קיומו של הקו הזה. הפלסטינים לא שכחו את הקו הירוק  מאז הנכבה והקמת מדינת ישראל בשנת 1948, ובוודאי שלא שכחו אותו אחרי 1967, אז ישראל כבשה את השטחים הפלסטיניים בגדה המערבית וברצועת עזה.

קיומו או היעדרו של הקו הירוק מהמפות הישראליות לא יבטל אצל הפלסטינים את תחושת השייכות לעם הפלסטיני, ללא קשר באיזה צד של הקו הם מתגוררים. הוא לא יבטל את הדרישה לקיומה ולמימושה של הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני ולהקמת מדינה פלסטינית. אין צורך בו כדי להזכיר לפלסטינים כי מעבר לקו הירוק קיים כיבוש ישראלי, שיש לסיימו אתמול ולא מחר. והוא לא יבטל את הדרישה למגר את ההפליה הממוסדת נגד האזרחים הפלסטינים בתוך הקו הירוק.

עם זאת ברור שהקו הירוק מייצר מציאויות פוליטיות, משפטיות, כלכליות, חברתיות ואזרחיות שונות עבור הפלסטינים משני צדי הקו, וברור שמציאויות אלה שונות לחלוטין מחוויית החיים של הפליטים הפלסטינים במדינות שונות בעולם. אולם השיח הפוליטי והמשפטי הפלסטיני מתפתח דווקא לכיוון של טשטוש הקו הירוק והצגת המשטר הישראלי משני צדי הקו הירוק כמשטר אחד של קולוניאליזם ואפרטהייד, המבוסס על עליונות ושליטה אתניים ולאומיים של יהודים על פלסטינים.

חולדאי רוצה שהתלמיד הישראלי הממוצע יכיר את גבולות הריבונות הישראלית. אבל השאלה היא מהם הגבולות גבולות החוקתיים של ישראל, שכן חוק יסוד הלאום מתעלם מקיומם של גבולות כלשהם ומקיומם של אזרחים פלסטינים בתוך הקו הירוק.

סעיף 1 של חוק הלאום אומר כי "ארץ ישראל", מושג המתייחס בדרך כללי לשני צדי הקו הירוק, "היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי שבה קמה מדינת ישראל", וכי מדינה זו היא "מדינת הלאום של העם היהודי", ושלעם זה הזכות הייחודית למימוש הזכות הלאומית להגדרה עצמית.

מה שמעניין במיוחד זו תגובת משרד החינוך ודרישתו מעיריית תל אביב להסיר את המפות שעליהן מסומן הירוק. לפי משרד החינוך, "בפרסום המפה יש כדי לכוון לעמדה פוליטית מסוימת או ליצור אג'נדה כזו או אחרת". משרד החינוך אמר שבתוכניות הלימודים אין כל אזכור רשמי ל"גבול הריבונות", בניגוד למה שטוענת עיריית תל אביב.

אם עיריות אום אלפחם או סכנין, או כל רשות מקומית ערבית אחרת היו מחליטות כי בתי הספר הערביים בשטחן יוסיפו חומר לימודי הנוגע לנכבה, או לזוועות הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים, לרבות הסגר על רצועת עזה, או למצבם של הפליטים הפלסטינים בעולם, האם משרד החינוך היה מסתפק בתגובה דומה?

המורשת הפלסטינית לא נלמדת

האם סביר שדווקא משרד החינוך יהיה נגד כפיית עמדות ואג'נדות פוליטיות במערכת החינוך, כאשר לאורך השנים הוכח שכפייה כזו היא מדיניות סיסטמית ומכוונת של המשרד כלפי מערכת החינוך הערבית. כך, למשל, חוק החינוך הממלכתי, התשי"ג – 1953, קובע כי מטרות החינוך הממלכתי, הכולל גם את מערכת החינוך הערבית, היא להנחיל את עקרונות הכרזת העצמאות ולפיהם מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ללמד את תולדות ארץ ישראל, את תורת ישראל ואת מורשת ומסורת העם היהודי.

במקביל, השפה, המורשת וההיסטוריה של האזרחים הערבים זוכים באותו חוק למעמד סמלי של הכרה, מבלי לכלול חובה לנקיטת צעדים ללימוד הנרטיב ההיסטורי הפלסטיני. לכולם ידוע כי הנכבה והמורשת הפלסטינית אינן נלמדות בבתי הספר הערביים. יותר חשוב מאשר שבבתי הספר הערבים ביפו יחנכו לגבולות הריבונות הישראלית, חשוב להציב דרישה לתקן תוכניות הלימודים בכל מערכות החינוך באופן שיכלול חומר לימוד הנוגע לנרטיב ההיסטורי הפלסטיני ולאירועי הנכבה.

לאורך השנים נאלצו האזרחים הערבים להיאבק כנגד החלת תוכניות מטעם משרד החינוך בבתי הספר הערביים, שתוכנן התמקד בחינוך לנרטיבי ציוני אנטי-דמוקרטי. כזה היה המאבק נגד החלת תוכנית 100 המושגים במורשת, בציונות ובדמוקרטיה בשנת 2005, המאבק נגד החלת תוכנית שישים שנה להקמת המדינה או המאבק בשנת 2009 נגד יוזמת שר החינוך דאז, גדעון סער, להכנסת מקצוע חדש תחת השם "מורשת ותרבות ישראל" אשר מטרתו חיזוק ערכים ציוניים ויהודיים בבתי הספר.

השיא הגיע עם אישורו של תיקון מס' 40 לחוק יסודות התקציב, המכונה גם "חוק הנכבה", השולל מגופים או מוסדות המתוקצבים על ידי המדינה עד פי שלושה מהתקציב הממשלתי שהם מקבלים, אם הם עורכים אירוע כלשהו שמציין את הנכבה או את יום העצמאות של מדינת ישראל כיום אבל.

אינני מתכוונת להמעיט בערכה של יוזמת עיריית תל אביב. כל צעד להגברת המודעות בקרב התלמידים בנוגע לאבחנה בין שני צדי הקו הירוק הוא מבורך. אך אין הוא מספיק כלל. בתי הספר במערכת החינוך צריכים ללמד באופן ישיר ומכוון על קיומו של הכיבוש, על עוולותיו ועל חיוניות סיומו, כמו גם על חיוניות מיגור העליונות והשליטה של היהודים על הפלסטינים באשר הם, ללא קשר באיזה צד של הקו הירוק הם נמצאים.

עו"ד סאוסן זהר מתמחה בתחום זכויות אדם ומייצגת פלסטינים בעתירות חוקתיות בפני בית המשפט העליון