המיסים שלי יילכו לממשלה שתחנך אנשים שאני תועבה

הפער בין ארה"ב לישראל הולך וגדל. הפגנה בתל אביב למען זכויות להט"בים (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

מאז הבחירות האחרונות, שבהן מפלגת הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם קיבלו 14 מנדטים, אנשים שואלים אותי מתי אני עוזב את הארץ. הטון של השאלה הזו משתנה. לפעמים היא מתוך דאגה, לרוב היא מעין הלצה, אבל אני לא חושב שהשאלה הזו מצחיקה, כי מה שאני שומע הוא שאנשים חווים את היכולת לוותר. וכיוון שהשאלה הזו מופנית אליי, מה שאני שומע זה שבראש ובראשונה זה את היכולת שלהם לוותר עליי.

לוותר על קווירים וקוויריות זו פרקטיקה מקובלת. רק לפני כמה עשורים, יחסי המין שלנו היו לא חוקיים, הזוגיות של רבים מאיתנו היתה חשאית, וסיפורים על קיומנו היו מעין אנקדוטות על חיים בשוליים. זאת אומרת, אם ציינו אותנו בכלל. עד שנות ה-70, הניו יורק טיימס נמנע מלכתוב את המילה "הומוסקסואליות".

כנער, גם אני התרחקתי ממה שנראה לי הומואי. זה נראה לי אחר, מוזר, רחוק מחיים של ביטחון או שגשוג. התרחקתי מקוויריות עד שבשלב מסוים השתחררתי מהפחד. ועכשיו, כשאני חופשי, רומזים לי שהמקום הזה כבר לא יתאים לי. "אם הייתי אתה, לא בטוח שהייתי נשארת", כתבה לי חברה חרדית שהצביעה לאותו גוש פוליטי שאני הצבעתי לו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

תוך כדי ההשלמה האיטית עם תוצאות הבחירות וחרדה מפני הממשלה הנכנסת, ההורים של בעלי האמריקאי הגיעו לבקר אותנו מארצות הברית. ביום חמישי האחרון בנובמבר מדי שנה אנחנו חוגגים את חג ההודיה, החג האהוב על המשפחה היהודית-חילונית הזו, וחגגנו אותו בכך שהזמנו 14 איש – שבעה חברי משפחה ושבעה חברים שגרים בישראל – אלינו הביתה. הדירה שלנו בתל אביב מארחת לא מעט אנשים: אמריקאים, נשים וקווירים שאנחנו חלק מהקהילה שלהם במקום הזה, מקום ששואל אותנו אם התחלנו לתכנן את העזיבה.

המשפחה של בעלי התרשמה מכמות החברים שצברנו בתקופה הלא ארוכה שלנו כאן. עברנו לתל אביב מניו יורק לפני כשלוש שנים, כי אני מאוד רציתי. היו תקופות קשות, אבל צלחנו אותן. יכולתי לשאת את הבדידות של בן הזוג שלי בשבתות, כשאין איך להתנייע ולרוב האנשים בגילנו יש עיסוקים סביב הילדים שלהם. הבנתי משיחות שהנישואים בארץ מתבצעים דרך משרד הדתות ולכן אנשים כמונו לעולם לא יוכלו להינשא כאן. יכולתי להיות זה שהביא אותנו לכאן בתקופה שניתן היה עוד להשוות – גם אם במאמץ – את הזכויות שלנו בארצות הברית ובישראל.

אבל נראה שאנחנו נכנסים לתקופה אחרת.

האחראי על הזהות היהודית. יו"ר מפלגת נועם אבי מעוז (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

בישראל, מפלגת נעם בקואליציה ועומדת להקים בה את הרשות לביטחון זהותי, שמטרתה לוודא כי "המערכות הציבורית של המדינה [יפעלו] מתוך אותה ודאות ומתוך אותו ביטחון בערכה של מדינת ישראל, בזהות היהודית הייחודית שלה". הזהות היהודית הייחודית של הימין הקיצוני רואה בי משהו שצריך לדכא, נטייה שצריך להתגבר עליה בעזרת כוח הרצון היהודי. בישראל, המיסים שאני משלם יילכו לממן את הרשות, שנועדה לחנך אנשים שאני תועבה, סימפטום של מחלה, שד שצריך להילחם בו.

להתגבר על המכשולים שהציב קלינטון

בארצות הברית, ממנה היגרנו, הסנאט חוקק השבוע חוק פדרלי שנוגע לנישואי זוגות בני אותו המין. החוק, שנקרא "חוק הכבוד לנישואין", מבטיח שהממשלה הפדרלית תכיר בנישואים, גם אם הזוג מתגורר באחת מ-13 המדינות בארה"ב שלא מכירות בהם. החוק אמנם לא מכריח אף מדינה באיחוד לאפשר נישואים, אך הוא מבטל את "החוק להגנת הנישואין" מ-1996, שקבע כי נישואים יכולים להתקיים רק בן גבר לאישה.

הסיפור של ארה"ב בין "החוק להגנת הנישואין" עד "חוק הכבוד לנישואין" משקף את האבולוציה, שחלקים מהעולם עברו בנוגע לזכות שוויונית לנישואים – אבולוציה שהעולם עוד לא עבר בנוגע לזכויות להט"ביות אחרות, כזו שנראית בלתי אפשרית בישראל של 2022.

מי שחתם על "החוק להגנת הנישואין" היה דווקא נשיא מהשמאל, ביל קלינטון. בשנות התשעים, קלינטון מיצב את עצמו כנשיא ידידותי יחסית לחלקים מקהילת הלהט"ב. הוא ביטל את האיסור על גיוס הומואים לצבא והתחיל את מדיניות "אל תשאל, אל תגיד" – לא נשאל אותך אם את.ה להט"ב וזה בסדר כל עוד לא תצהיר.י על כך. מדיניות זו נחשבה בזמנו לרע במיעוטו. קלינטון העיד כי הוא "נוקט עמדה נחרצת נגד כל אפליה נגד הומואים ולסביות, אבל אני לא בעד חוק להכשיר נישואים.” מילא לא להכשיר נישואים, אבל למה קלינטון הגדיר את מוסד הנישואים כך שיחריג להט"בים?

לפי העיתונאי סשה אייזנברג, קלינטון פעל בתגובה להחלטת בית המשפט העליון בהונולולו להכיר בנישואי חד מיניים במדינת הוואיי במסגרת עתירה של שלושה זוגות הומואים ולסביות. אחד מהזוגות עתר כיוון שרצו להיות משפחת אומנה. הם ביקשו את הנרמול המינימלי האפשרי, כדי שהמדינה תיתן להם לגדל ילדים של אנשים אחרים.

חשב שהוא מגן על זכויות להט"בים ופעל נגדם. הנשיא ביל קלינטון מושבע (צילום: הבית הלבן)

בית המשפט העליון של הונולולו היה לראשון בעולם שהכיר בזכות של להט"בים לנישואים. העתירה עוררה פחד אצל גורמים שמרניים, שרישיונות נישואים שהתקבלו במדינות עם בתי משפט ליברליים (כמו הוואי) יהיו חייבים להתקבל במדינות שמרניות יותר. קלינטון טען כי חשש בזמנו שהקונגרס, שנשלט בידי הימין, יעביר חוק שיאסור כליל על נישואים בין בני אותו מין ולכן מיהר לאמץ את לשון החוק להגנת הנישואים, שכתבו מחוקקים שמרנים. "כפי שאני מבין", הוא אמר, "כל מה שהחוק הזה עושה זה לאפשר למדינות מסוימות לסרב להכיר בנישואים חד מיניים שהתרחשו במדינות אחרות. ואם זה כך, אני אחתום עליו".

בשנים שלאחר "החוק להגנת הנישואין" המשיך להתחולל מאבק משפטי ברחבי ארה"ב לגבי היכולת של להט"בים להינשא. בתי משפט, רשויות מחוקקות ומשאלי עם במדינות השונות בארה"ב קבעו האם ניתן להינשא בהן, האם ניתן להכיר ברישיונות נישואים שניתנו מחוץ להן, והאם ניתן לתת זכויות זוגיות ללהט"בים, גם אם המדינה לא מכירה ברישיון הנישואים שלהם.

המאבק הפומבי הראה את מה שחברי הקהילה הלהט"בית חווים על בשרם כל הזמן, במאבקים הרבה פחות מתוקשרים: זכויות מובנות מאליהן כמו נישואים (להטרוסקסואלים) או טיפולים רפואיים (לאנשים שנולדו למגדר שלהם) הן מוקד לדיון כשזה נוגע ללהט"בים. ההחלטה מתקבלת לרוב על ידי אנשים שלא חווים אפליה או דיספוריה מגדרית.

בית המשפט העליון הישראלי הגיב גם הוא לתהליכים שהתרחשו בצפון אמריקה. ב-2006, הרכב בראשות השופט אהרן ברק הכריע לטובת זוגות של גברים ישראלים שהתחתנו בקנדה וביקשו להירשם כנשואים בישראל. השופט ברק כתב בפסק הדין כי "על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו… לפיה העותרים נשואים." מאז, משרד הפנים רושם כנשואים בני זוג חד מיניים, שקיבלו את רישיון הנשואים שלהם במדינה אחרת. באותה שנה, בית המשפט העליון של ניו ג'רזי גם הוא פסק לטובת עותרים שרצו הכרה בנישואים שלהם.

איתמר בן גביר בהפגנת ימין נגד הקהילה הגאה, בתל אביב, 19 אוגוסט, 2015. (קרן מנור / אקטיבסטילס)

הנישואים שלנו נערכו במדינת ניו יורק. אם היינו רוצים להתחתן כמה שנים לפני כן, בזמן ששנינו למדנו לתואר ראשון, לא היינו יכולים לעשות זאת. ב-2006 בית המשפט של ניו יורק החליט לא להכיר בנישואי זוגות חד מיניים במדינה. ב-2008 מושל ניו יורק העביר החלטה מנהלית להכיר ברישיונות נישואים חד מיניים. רק מאז, זוגות כמונו יכולים להתחתן שם.

ב-2019, כשעברנו לישראל, הבאנו את תעודת הנישואים מניו יורק למשרד הפנים באשדוד. הפקידה קיבלה אותנו בחיוך ורשמה אותנו כנשואים, כפי שבית המשפט העליון הורה. לא היינו זוכים לקבלת פנים כזו במשרד הדתות, היחיד שרשאי להעניק רישיון נישואים ישראלי. לפי הדתות שמשרד הדתות הישראלי מכיר בהן, אי אפשר לחתן בני זוג מאותו המין.

בארה"ב, החוק החדש שעבר בסנאט אמור להביא לסופה את התקופה ההפכפכה של סאגת הנישואים החד מיניים. בישראל, אנחנו בפני תקופה מפחידה לזכויות להט"בים. "כשיש שרים ומנכ"לים עוינים, והפקידות מתיישרת לפי רוח המפקד, הדלתות נסגרות," אומר אור קשת, מנהל תחום קשרי ממשל באגודה למען הלהט"ב. "זה האיום הכי מידי: היכולת של הממשלה להרוס מענים שנבנו לאורך שנים".

החלקים החלשים בקהילה נמצאים בסכנה

לפי קשת, האיום על הזכות להכרה בנישואים עשוי להיות רלוונטי בטווח יותר רחוק. הוא תלוי, "בשאלות פוליטיות סוציולוגיות עמוקות יותר". השאלות שמעסיקות את קשת נוגעות לחוליות הכי חלשות בקהילה: "הלהט"ב בחברה הערבית, צעירים חסרי עורף משפחתי, נשים בקשת הטרנסית". אלה האוכלוסיות שהרווחה הבסיסית שלהן תלויה במענה אוהד מצד המשרדים הממשלתיים, וכנראה אלה שייפגעו בטווח הקצר.

אוכלוסיה במצוקה. ההפגנה הפלסטינית הראשונה בעד זכויות להט"ב בחיפה (צילום: אורן זיו)

פרופ' אייל גרוס, מומחה למשפט מאוניברסיטת תל אביב, מצביע על אחת מתוכניות הפעולה של הממשלה החדשה כאיום פוטנציאלי על הזכות להינשא גם בטווח הקצר. "פסקת ההתגברות וביטול של חוק יסוד האדם וחירותו, וכן שינוי שיטת מינוי השופטים – כל הדברים האלה יפגעו ביכולת בית המשפט להגן על זכויות להט"ב, שכולן הושגו באמצעות בית משפט. מהבחינה הזאת, אנחנו בהחלט במקום של דאגה".

יום לאחר ארוחת חג ההודיה, הוצאנו קופסאות טאפרוור מהמקרר ואכלנו שאריות. ההורים של בן הזוג שלי שאלו אותי אם אני באמת רוצה לגדל כאן את הילדה שתיוולד לנו בקרוב. עניתי שאני לא חושב שבתל אביב ירגישו את זה כמו בשאר הארץ. כאן, אני מקווה, נישאר יחסית מוגנים. אחרי כך חשבתי על בני הנוער שגדלים עכשיו באשדוד, ממנה הגעתי, או בירושלים, או בריינה. אני גדלתי בתקופה שהצטברו בה זכויות הודות למאבק, וההדרגתיות הזו ליוותה אותי בתהליך, שבסופו כבר לא פחדתי לצאת מהארון. אבל מי שצעיר עכשיו בישראל, חי בתקופה של תגובת נגד, אולי אפילו רגרסיה.

ארצות הברית היא מדינה עם חוקה והפרדת רשויות. ישראל לא כזו. בתקופה הקרובה, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לקוות לו זה להישאר תקועים בלימבו, שארה"ב היתה בו במשך שלושה עשורים. את הכי גרוע אני מנסה לא לדמיין כרגע.