בקשת החנינה מוכיחה: לעידן הזה, אין מתאים מנתניהו
יותר מאשר מסמך משפטי, המכתב של נתניהו להרצוג הוא עדות למבנה הנפשי שלו שמחסן אותו מפני כל אפשרות של הודאה בטעות. זה בדיוק מה שעושה אותו למנהיג המושלם למחנה הימין כולו. הבעיה שהמחנה שמנגד לא מפסיק להתנצל
אין באלפי המילים של המכתב כל הודאה באשמה. מחאה נגד בקשת החנינה של נתניהו, 1 בדצמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
סעיף 62 במכתב ששלחו עורכי דינו של בנימין נתניהו לנשיא יצחק הרצוג בבקשה שיחון אותו עוסק ב"תרומתו הציבורית האדירה של ראש הממשלה למדינת ישראל ולחברה הישראלית" בתחום הביטחון. זהו נימוק מרכזי בבקשה להעניק לו חנינה.
לפי המכתב הזה, "תרומתו האדירה" של נתניהו נובעת מכך שהוא "חיזק את התפיסה ש'ישראל צריכה להגן על עצמה בכוחות עצמה' (מילים אלו נמצאות במירכאות, כאילו הן ציטוט, לא ברור של מי, מ"ר)". נתניהו הורה על התקפות מנע נגד הכוחות האיראניים בסוריה, ממשיך המכתב למנות את הישגיו, הרחיב את מערך מערכת כיפת ברזל, הקים את מערך הסייבר הלאומי ותרם ל"מאבק הקיומי" נגד הגרעין האיראני בזכות הנאום שלו בפני הקונגרס האמריקאי ב-2015 ובהחלטה להפציץ באיראן עשר שנים מאוחר יותר. הוא גם "הורה על חיסולם" של מוחמד דף, איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר, והפגיעה בצמרת חיזבאללה שהוא הורה עליה "הובילה בסופו של יום גם להפלת משטר אסד בסוריה".
>> הודאה? בושה? נתניהו בכלל מציע חנינה למערכת המשפט
לא צריך להיות חד עין או בעל זיכרון חריף מדי כדי לשים לב שאירוע ביטחוני משמעותי אחד נשמט מהרשימה – מתקפת הפתע הקטלנית של חמאס ב-7 באוקטובר. לכך מצטרפת גם ההתעלמות מכך שהמלחמה בעזה למעשה עדיין לא הסתיימה, שכן חמאס נשאר עומד על רגליו במחצית מהרצועה. השמטה זו אינה נובעת מקוצר היריעה, שכן מכתב בקשת החנינה משתרע על פני 13 עמודים, ורק חלק קטן ממנו עוסק בשאלות משפטיות. נראה כי חשוב יותר היה לציין את הנאום הלעומתי של נתניהו בקונגרס.
אף שהמכתב נכתב בידי עורכי דין, ואף שהוא עוסק גם בשאלה האם נשיא רשאי להעניק חנינה למי שלא הורשע ומשפטו עדיין מתנהל – חרף העובדה שבחוק נאמר שהנשיא יכול להעניק חנינה ל"עבריינים" – הוא איננו מסמך משפטי. הוא מסמך פוליטי-היסטורי, המשקף את תפיסת נתניהו את מקומו בהיסטוריה הישראלית ובחברה הישראלית. ככזה, הוא משקף במידה רבה את אישיותו של נתניהו.
רבים כבר כתבו על כך שאין באלפי המילים של המכתב כל הודאה באשמה. מכתב זה הוא מכתב של סחיטה באיומים, לא של חרטה, כתב כאן דניאל חקלאי. "יש יותר סיכוי שהשמש לא תזרח מאשר שנתניהו יודה בעבירה שלא ביצע", אמר מזכיר הממשלה, יוסי פוקס. האמירה כי הודאה של נתניהו באשמה מנוגדת לחוקי הטבע היא מאלפת בפני עצמה, אבל ברור היה שנתניהו אינו יכול להודות בעבירה תוך כדי משפט, שכן אם בקשת החנינה תידחה, הודאתו עשויה להשפיע על תוצאות משפטו. ואף על פי כן, בעת שאדם מבקש ש"יחונו" אותו, אפשר לצפות ממנו למילות סליחה, צער או הכרה בטעות. משהו נוסח "ייתכן שטעיתי בשיקול דעת", או "ייתכן שמעשיי פורשו באופן שגוי ואני מצר על כך". שום ניסוח כזה או דומה לו אינו מופיע במכתב.
במקום זה, נתניהו מטיח בהרחבה ביקורת באחרים. "היתה ויש לו ביקורת רבה על ההתנהלות של רשויות האכיפה בטיפול בענייננו", כותבים עורכי דינו. "החקירות בעניינו של ראש הממשלה התנהלו באופן חריג שמעורר שאלות מהותיות […] החקירה התמקדה באדם ולא בעבירה, תוך ניסיון לאתר ראיות שיפלילו את ראש הממשלה בביצוע עבירה כלשהי. גישה זו עוררה ביקורת ציבורית ומשפטית רחבה". כתב האישום נגדו, מוזכר במכתב, הוגש "בזמן שראש הממשלה נמצא על מדשאות הבית הלבן לצד נשיא ארצות הברית טראמפ לצורך הצגת 'תוכנית המאה'". כלומר נתניהו עוסק בדברים הגדולים, ואילו בפרקליטות עוסקים בזוטות.
"החקירות בעניינו של ראש הממשלה התנהלו באופן חריג שמעורר שאלות מהותיות". נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לקראת מתן עדות במשפטו, 28 באוקטובר 2025 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)
הטיעון המרכזי למען החנינה הוא שהיא נחוצה כדי לייצר פיוס בעם. אולם אפילו כאן, בעניין שלחלוטין אינו משפטי, נתניהו אינו לוקח שום אחריות. לא יוצאת ממנו שום אמירה שיש בה משום הבעת חרטה או בקשת סליחה על הפילוג בעם. נתניהו אומנם מודה כי בגלל המשפט "התגברו המתחים והמחלוקות בין הרשויות השונות", והם "הובילו – משני הצדדים – להתנגחויות לא ענייניות, לעיתים אישיות", אבל האחריות נופלת על מי שפתח בהליכים נגדו. "החקירות הפליליות וההליך הפלילי המתנהל בעניינו של ראש הממשלה היוו עבור חלקים רבים מהציבור בישראל מקור לתסכול, קושי ותחושת עוול". אין שום חזרה מהזלזול שלו בחקירות נגדו ("אין כלום כי לא היה כלום"), או מהמתקפות הבוטות שלו ושל תומכיו על הפרקליטות, על היועצת המשפטית ועל בית המשפט העליון.
פרץ של מגלומניה
במה שנוגע לתפקידו של נתניהו בהיסטוריה הישראלית, המכתב נמצא כבר בתחום המגלומניה. לנתניהו אין שום אינטרס אישי בענייני המדינה כי "הקדשת חייו לשרת את הציבור היא שליחות חייו […] הוא (נתניהו) חושב על מדינת ישראל ועל אזרחיה בשוכבו ובקומו". אם נפל פגם כלשהו באופן ניהולו של נתניהו את ענייני המדינה בקרוב לעשרים השנים שבהן כיהן כראש הממשלה, אין לכך זכר במכתב. "תרומתו האדירה של ראש הממשלה למדינת ישראל לא יכולה להיות שנויה במחלוקת", נכתב שם על ראש ממשלה שמאות אלפי ישראלים יצאו להפגין נגדו, ועשרות אלפים מתוכם עושים זאת כבר חמש שנים ברציפות.
נתניהו הצעיד קדימה את הכלכלה, חיזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל ו"הוביל מאבק עולמי נגד חימושה של איראן בנשק גרעיני". בסעיף 7 המלחמה בעזה מוזכרת, אבל גם שם כסעיף משנה למלחמה נגד איראן, חזבאללה והפלת משטר אסד. "במקביל לכל אלה (כלומר לאיראן וחזבאללה), הוביל ראש הממשלה את המערכה למיטוט שלטון החמאס ולהשבת חטופינו משבי החמאס", כאילו המלחמה הזו היתה החלטה עצמאית של ישראל ולא תגובה לכישלון ב-7 באוקטובר, ובלי להסביר כיצד הגיעו החטופים לשבי חמאס. נתניהו פעל, "לצד רבים וטובים", למען "ניצחונה של ישראל במערכה היסטורית זו". מסיבה זו, משום שהצלחת נתניהו והצלחת ישראל חד הן, "טובתם של מדינת ישראל ואזרחיה מחייבת את סיום ההליכים".
קל למצוא פגמים עובדתיים בדברי השבח העצמיים של נתניהו. הריגתו של סינוואר הרי לא היתה תוצאה של הוראה של נתניהו לחסל אותו. היא התרחשה כי חיילים ברפיח נתקלו בו והרגו אותו. קשה גם לקנות את הנרטיב של נתניהו כמפייס הגדול מפיו של מי שלחש על אוזנו של הרב כדורי עוד ב-1997, הרבה לפני שנפתחה נגדו חקירה כלשהי, ש"אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". אבל זה לא העניין. מפוליטיקאי כמעט מצופה לכופף את המציאות באופן שנוח לו. העניין הוא שגם כאשר נתניהו מבקש שיחונו אותו, כלומר שימחלו לו, הוא אינו מסוגל למצוא ולו דבר אחד שעשה רע.
חיפוש בגוגל אחרי ההיגד "נתניהו: טעיתי" מעלה תוצאה אחת: הודאה של נתניהו כי טעה כאשר כתב בציוץ בסוף אוקטובר 2023 כי "כל גורמי הביטחון, כולל ראש אמ"ן וראש שב"כ, העריכו שהחמאס מורתע ופניו להסדרה" ו"בשום מצב ובשום שלב לא ניתנה התרעה לראש הממשלה נתניהו על כוונות מלחמה מצד החמאס". ההימנעות מהודאה בטעות מאפיינת את כלל ההתנהגות שלו מתחילת המלחמה.
תחקיר ה"ניו יורק טיימס" על ימיה הראשונים של המלחמה מצטט שני עדים שסיפרו כי שר המשפטים יריב לוין פרץ בבכי בישיבת הממשלה הראשונה אחרי המתקפה (דובר השר הכחיש), וששר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר כי "בעוד 48 שעות יקראו להתפטרות שלנו בגלל הבלאגן הזה, והם יהיו צודקים". גלית דיסטל-אטבריאן התפטרה מהממשלה ימים ספורים אחרי תחילת המלחמה ובראיון מיד אחרי התפטרותה אמרה: "הייתי חלק מהאנשים שגרמו למדינה להיחלש, והחולשה הזו בהמון מובנים הובילה לטבח". אין לנו שום אמירה קרובה לזו מפיו של נתניהו. כאשר נשאל על ידי העיתונאי דגלאס מארי בינואר 2024 אם גם הוא טעה בקונספציה לגבי חמאס, ענה: "זה אולי נכון לגבי אנשים אחרים, אבל בהחלט לא לגביי".
"מהיום, מפסיקים להתנצל", היתה הסיסמה שהיתה אמורה להביא את נפתלי בנט לראשות מחנה הימין בקמפיין הבחירות ב-2014. אבל אצל בנט זה היה סוג של דאחקה, ועצם העובדה שהקליט את הסרטון המפורסם במרכז תל אביב העידה על תחושתו שהוא זקוק ללגיטימציה מאותו שמאל שהוא ניסה לבזות. היום בנט מתיימר להוביל את המחנה הליברלי נגד נתניהו, והוא אינו מתנצל על כך שישב בממשלה עם מפלגה ערבית. אבל הימין נמצא היום במקום אחר לגמרי. לא רק שהוא אינו מתנצל, אפילו גילויי התחשבות או כבוד מינימלי למי שנמצא בצד השני – אם מדובר בפוליטיקאי, בעיתונאי, בפצ"רית או בנשיא בית המשפט העליון, ובטח ביחס לפלסטינים או לאנשי שמאל – נחשבים בימין לחולשה. הפופולריות של טלי גוטליב נובעת בדיוק מהתפיסה הזו.
אם החברה הישראלית תעצור לרגע ותחשוב על השלכות מדיניותה כלפי הפלסטינים בעזה ובגדה וכלפי האזור כולו, ייתכן שיהיו אנשים שיחשבו כי האלימות אינה האופציה היחידה. חיילים בטולכרם מרץ 2025 (צילום: משה שי / פלאש90)
לעידן הזה, אין מתאים מנתניהו. דווקא המבנה הנפשי המיוחד שלו – זה שהופך אותו לחסין מפני אמירות נוסח 'אני מצטער' או 'טעיתי' – עושה אותו למנהיג המושלם למחנה הימין כולו. מכתב ה"חנינה" הוא זיקוק התכונה הזו. אבל האמת היא שהיכולת הזו לא להתנצל, לא להודות בטעות, נחוצה מאוד בישראל של היום, ולא רק בימין. הרי אם החברה הישראלית תעצור לרגע ותחשוב על השלכות מדיניותה כלפי הפלסטינים בעזה ובגדה וכלפי האזור כולו, ייתכן שיהיו אנשים שיחשבו כי האלימות אינה האופציה היחידה, וכי הבחירה באלימות כדרך הפעולה היחידה מבודדת את ישראל בעולם ומעמידה בסכנה את עצם קיומה. נתניהו הוא תרופה נגד מחשבות הכפירה האלה.
הטרגדיה המשתקפת מהמכתב אינה נובעת מכך שנתניהו הוא האדם שהוא, אלא מכך שמול מנהיג שמציב בפני הישראלים אך ורק אופציה אחת – כוח, כוח ועוד יותר כוח – אין מחנה שמסוגל להציב אלטרנטיבה אישית, או אלטרנטיבה לגישה שהוא מייצג. אין מחנה נגדי שמסרב להתנצל על דבקותו בזכויות אדם, בשוויון, וכמובן בסיום הכיבוש, האפרטהייד וההשמדה. לאי-התנצלות הזו לא צריכים להתלוות המאפיינים שעושים את נתניהו למי שהוא: אטימות, שנאה לצד השני וזיהוי עצמי כמי שמייצג את הטוב המוחלט. אבל העובדה שמול נתניהו הבלתי מתנצל עומד מחנה שאינו מפסיק להתנצל הופכת אותו לחזק כל כך ומרחיבה את תחום השפעתו הרבה מעבר לקהל מצביע הימין.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
