כך נראית ממשלה מנוולת: ארבע שנים של הרס החינוך הערבי

קשה להתעלם מכך שהאפליה נוצרת על בסיס נוסחאות מתמטיות. ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בבית ספר בטמרה (צילום: פלאש90)

הנה סיבה טובה מדוע החברה הערבית נהרה לקלפיות, ומדוע חברי הכנסת הערבים אינם מכבדים את ההמנון הלאומי: בארבע השנים האחרונות הוזנח החינוך הערבי בישראל עד כדי כך, שהישגי התלמידות והתלמידים הערבים צנחו אל מתחת להישגים של תלמידי הרשות הפלסטינית. עד כדי כך מנוולת המדינה כלפי אזרחיה שאינם יהודים.

לא מדובר במקרה או בטעות. זוהי תוצאה של מדיניות אפליה שהיתה קיימת תמיד, אבל החריפה בארבע השנים האחרונות. כשמשווים בין שני תלמידים מאותו רקע חברתי-כלכלי חלש, מתברר שהתלמיד העני היהודי מקבל מהמדינה תקציב הגדול בכ-27% מהתקציב שמקבל התלמיד העני הערבי. וזה קורה על בסיס נוסחאות חישוב מתמטיות שהן לכאורה שוויוניות. מתמטיקה לאומית שכזאת.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

קראתי והסכמתי לתנאי השירות ולמדיניות הפרטיות וברצוני להירשם לניוזלטר

בעקבות התוצאות של מבחן פיזה משנת 2022, הזהיר ד"ר שרף חסאן, אז ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, מפני הזנחת החינוך הערבי בישראל. הוא הראה, למשל, שאחוז הנכשלים במבחן שפת אם בחינוך הערבי בישראל (66%) היה קרוב יותר לאחוז הנכשלים ברשות הפלסטינית (77%) מאשר לזה שבחינוך העברי (20%).

מאז, תחת הנהגתה של ממשלת "ימין על מלא", המצב רק החמיר. כך, במבחן פיזה של שנת 2025, הישגי החינוך הערבי התדרדרו עוד וצנחו אל מתחת להישגי החינוך ברשות הפלסטינית.

תוכלו לראות בתרשים כי במבחן פיזה בשפה הערבית משנת 2022 קיבלו תלמידי ישראל הערבים (עמודה כחולה מימין) ציון ממוצע של 366 נקודות בסולם פיזה. לשם השוואה, הציון הממוצע במבחן שפת אם בכלל 80 המדינות שהשתתפו במחקר היה 476 נקודות, והציון הממוצע של תלמידי ישראל היהודים היה 502 נקודות.

הציון של המגזר הערבי בישראל היה, אם כך, נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית, אך עדיין מעט גבוה יותר מהציון של התלמידים ברשות הפלסטינית (349 נקודות, בעמודה הכתומה), או מהציון הממוצע בירדן (342, בעמודה הירוקה), מדינה ערבית נוספת שהשתתפה במחקר.

בתוצאות מבחן פיזה משנת 2025 ניתן לראות בתרשים כי תלמידי הרשות הפלסטינית קיבלו 350 נקודות ושמרו על רמת הישגים דומה לזאת של שנת 2022. בירדן, לעומת זאת, נרשם שיפור גדול בהישגים, שמיד ארחיב לגביו. ואילו הציון של תלמידי החינוך הערבי בישראל צנח מ-366 נקודות ל-345 נקודות.

מה קרה בירדן?

במבחן פיזה האחרון נרשמה עלייה בהישגים רק בשמונה מתוך 91 מדינות שהשתתפו במחקר. מלבד ירדן, חלה עלייה בהישגים בכל שלושת מבחני פיזה בגיאורגיה, קמבודיה, מונטנגרו, איחוד האמירויות, תאילנד, תורכיה והפיליפינים. נזכיר כי ישראל היא אחת מתשע המדינות שבהן נרשמה ירידה גדולה בכל שלושת המבחנים.

שיפור ההישגים בירדן התאפשר בזכות אימוץ מדיניות לשוויון הזדמנויות בחינוך, ובזכות תוספות תקציב ניכרות. אלה בדיוק שני התנאים שלא התקיימו בישראל.

מאז מגפת הקורונה, משרד החינוך של ירדן מפעיל תוכניות אחדות לצמצום פערים, מה שנהוג לכנות בערבית: צמצום "האובדן הלימודי" (الفاقد التعليمي). באחריות משרד החינוך נערכו אבחונים של רמת התלמידים במקצועות הליבה: ערבית, מתמטיקה, מדעים ואנגלית. לכל תלמידה ותלמיד מופו הפערים בין רמת ההישגים האישית לרמה המצופה בגילם.

בהמשך, הפיק משרד החינוך הירדני חוברות עבודה ייעודיות, הכוללות תרגילים בהתאם לתכנים שבהם נמצאו פערים במיפוי. החוברות מהוות תוספת לתוכנית הלימודים הרגילה ומיועדות לתרגול אינטנסיבי של מיומנויות הבסיס. לשם כך הונחו המורים להקדיש את הדקות הראשונות בכל שיעור לעבודה אישית של התלמידים בעזרת החוברות.

ביצוע התוכנית התאפשר בזכות מימון וערבויות של הבנק העולמי וגופי סיוע בינלאומיים נוספים, בהיקף של מאות מיליוני דולרים. וזה עבד. כבר ב-2023 נמצא במחקרים שיפור בשיעור התלמידים שהגיעו לרמת המינימום הנדרשת. ההצלחה במבחן פיזה האחרון בירדן לא היתה, אם כך, מקרית, אלא פרי מדיניות ומאמץ של השנים האחרונות.

ומה בישראל? נסיגה לאחור

בישראל, לעומת זאת, משרד החינוך לא אימץ בשנים האחרונות מדיניות מכלילה להגברת שוויון ההזדמנויות ולא פיתח תוכניות לצמצום פערים.

אדרבה: כאשר התבקש משרד החינוך לקצץ בתקציבו לנוכח עלויות המלחמה, בחר שר החינוך יואב קיש להשית את הקיצוץ דווקא על התוכניות שהיו יכולות לסייע לצמצום הפערים. קיש קיצץ בתקציב הכשרת המחנכות לגיל הרך, תחום הסובל גם ככה מתת-תקצוב. נוסף על כך קיצץ בתקציבי תוכניות חברתיות לצמצום אלימות, למניעת נשירה, לתגבור שעות לימוד לתלמידים בפריפריה, לחינוך בלתי פורמלי ולהארכת יום הלימודים, וכן בתקציב מפעל ההזנה.

גם בתחום התקציב נקט משרד החינוך תחת הנהגתו של קיש במדיניות רגרסיבית, הפוכה מזאת הנדרשת. הנתונים להלן מתייחסים רק לתקציב המדינה, ויש לזכור כי בסביבה עשירה תלמיד יכול לקבל תקציבים נוספים גם מהשלטון המקומי וגם מהוריו.

על פי נוסחת התקצוב שמפעיל משרד החינוך, 80% ממדד הטיפוח נקבעים לפי השכלת ההורים, הכנסת ההורים ומדד הפריפריאליות. ככל שמשתנים אלה נמוכים יותר, אמור בית הספר לקבל יותר שעות לימוד, מעבר לשעות הבסיס הניתנות לכולם. כתוצאה מנוסחת החישוב, אמורים בתי הספר שמשרתים אוכלוסייה ענייה לקבל תקציב גדול יותר מבתי הספר המשרתים אוכלוסייה חזקה מבחינה חברתית-כלכלית.

שיעור העוני בחברה הערבית גבוה יותר מזה שבמגזר היהודי. על פי מצגת משרד החינוך לשנת תשפ"ה (שקף 12), 86% מהתלמידים בחינוך הערבי היסודי נמצאים בשני החמישונים החלשים של מדד הטיפוח. זאת לעומת 17% בלבד מהתלמידים בחינוך העברי. לפי נתון זה, היינו מצפים שתקציב המדינה לתלמיד בחינוך הערבי יהיה גבוה משמעותית מהתקציב לתלמיד בחינוך העברי.

ואכן, בשנת 2022 (כאן: שקף 16) היה התקציב לתלמיד בבית ספר יסודי בחינוך הערבי (20.1 אלף שקלים) גבוה מעט מהתקציב לתלמיד בחינוך העברי (18.4 אלף שקלים). אבל בשנות השלטון של ממשלת הימין הפער הזה נסגר, ובשנת 2025 ניתן לשני המגזרים תקציב זהה: 24.2 אלף שקלים לתלמיד (כאן: שקף 16).

אבל האמת לגבי האפליה הלאומית מתבררת כאשר בודקים את התקציב לתלמיד יהודי וערבי באותה דרגה של מדד טיפוח. לכאורה הם היו אמורים לקבל תקציב זהה, שכן השכלת ההורים, הכנסת ההורים ומדד הפריפריאליות שלהם שווים.

אבל לא בישראל. ולא רק שהתלמיד העני היהודי מקבל יותר מהתלמיד העני הערבי, אלא שבארבע השנים האחרונות הפער לטובת התלמיד היהודי גדל.

הדברים מוצגים בתרשים. בשנת 2022 התקציב לתלמיד ביסודי בחמישון הטיפוח התחתון בחינוך העברי (עמודה כחולה מימין) היה 24.1 אלף שקלים. התקציב לתלמיד ערבי באותו מדד טיפוח (עמודה ירוקה מימין) היה 20.9 אלף שקלים. התלמיד העני היהודי קיבל כ-3,000 שקלים, או 15.4%, יותר מהתלמיד העני הערבי.

בשנת 2025 הפער לטובת התלמיד העני היהודי היה כבר 7,000 שקלים, או 27.6%. הגידול בפער משנת 2022 לשנת 2025, ב-4,000 שקלים וב-12.2 נקודות אחוז לטובת היהודים, הוא תרומת הקדנציה של ממשלת הימין להגדלת הפערים במערכת החינוך ולהתדרדרות ההישגים בחינוך הערבי.

צריך לומר שלא מדובר רק בכסף. האפליה התקציבית היא היבט אחד בלבד בתוך מסכת הרדיפה והדיכוי של החברה הערבית, שמונעים ממערכת החינוך הערבית לשגשג. אבל בכל זאת קשה להתעלם מכך שהאפליה נוצרת על בסיס נוסחאות מתמטיות. נוסחאות שבישראל אינן מבוססות על מתמטיקה טהורה, אלא דווקא על טוהר הגזע.