זו לא הפסקת הסיוע, זה ניסיון לעקוף את הפיקוח עליו
טראמפ ונתניהו מבינים שלאור ההתנגדות הגוברת לישראל בארה"ב, יהיה קשה להמשיך במודל הסיוע הצבאי האמריקאי הישיר. המודל החדש שהם מציעים נועד לחמוק מהביקורת הזו ולאפשר לנתניהו לממש את חזונו להפוך את ישראל ל"סופר ספרטה"
כשהסיוע יעבור דרך "שיתופי פעולה" עם הפנטגון, יהיה הרבה יותר קשה להגביל אותו. הנשיא דונלד טראמפ בביקור במפעל טנקים ב-2019 (צילום: הבית הלבן)
ביום שלישי שעבר, שעות לפני שהתבררו תוצאות בחירות האמצע בארה"ב, הודיע הנשיא דונלד טראמפ כי ארצו תפסיק להעביר לישראל סיוע ביטחוני בהיקף של כארבעה מיליארד דולר בשנה, החל מסוף 2026. בראיון ל"פוקס ניוז" הסביר טראמפ שישראל כבר אינה זקוקה לכסף, ושהסיוע הפך לעילה לביקורת פוליטית על הרפובליקנים. לדבריו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שהציע להפסיק את הסיוע.
>> ה"נס" הישראלי: כלכלה זומבית או סופר-ספרטה?
אלא שההצהרות על סיום המענקים אינן מבשרות בהכרח על הפסקת המימון האמריקאי לתעשיות הנשק הישראליות. עוד לפני ש"הגל הכחול" שטף את שני בתי הקונגרס, החלו ממשלת ישראל ותומכיה בוושינגטון להיערך לאפשרות שהמשך הסיוע במתכונת הקיימת ייעשה קשה יותר מבחינה פוליטית. אחד המודלים החלופיים שמקודמים הוא הרחבת שיתוף הפעולה עם הפנטגון, כך שחברות הנשק הישראליות יוכלו לקבל מימון דרך חוזי פיתוח ורכש, גם אם בעתיד יוחלט בוושינגטון לעצור את הסיוע.
בעקבות תוצאות בחירות האמצע, מינואר הקרוב יהיה לדמוקרטים כוח להשפיע על גורל הסיוע לישראל. הרוב שהשיגו בשני בתי הקונגרס, על רקע התנגדות גוברת לממשל טראמפ ולמלחמה באיראן, יעניק להם שליטה בוועדות והשפעה רבה יותר על גיבוש התקציב הפדרלי. ביולי עלתה להצבעה בקונגרס הצעה לבטל את מענקי הסיוע השנתיים לישראל, בסך 3.3 מיליארד דולר. ההצעה נדחתה, אך בקרב הדמוקרטים תמכו בה 103, התנגדו לה 98 ונמנעו עשרה. "זהו מסר ברור לנתניהו: הימים שבהם ניתנו לו צ'קים פתוחים למימון מלחמותיו ופשעי המלחמה שלו, ללא דרישה לתת דין וחשבון, הסתיימו – לפחות מבחינת המפלגה הדמוקרטית", אמר גרג קסר, יו"ר השדולה הפרוגרסיבית בקונגרס.
לצד התחזקות הקולות הקוראים להפסיק את הסיוע לישראל מתוך עמדה ביקורתית כלפי מדיניותה, גם נתניהו הביע נכונות לוותר על המענקים. לפני כחצי שנה, בראיון לתוכנית "60 דקות" ברשת CBS, הוא אמר שבכוונתו לעשות זאת בהדרגה, בתוך עשור. "אני לא רוצה לחכות לקונגרס הבא", אמר. "אני רוצה להתחיל עכשיו". לפי ההסכם שנחתם ב-2016, ארה"ב התחייבה, בכפוף לאישורי הקונגרס, לספק לישראל סיוע ביטחוני בהיקף של 38 מיליארד דולר לאורך עשר שנים, עד סוף שנת התקציב 2028. כעת הודיע טראמפ שהסיוע יופסק אפילו קודם לכן, בסוף השנה הנוכחית, אף שפרטי ההסדר החדש טרם פורסמו ולא ברור כיצד תיושם ההחלטה.
ממענקים לחוזי רכש
מתוך 3.8 מיליארד הדולר שארה"ב התחייבה להקצות לישראל מדי שנה, 3.3 מיליארד מיועדים למענקים לרכישת ציוד צבאי בתוכנית המכונה Foreign Military Financing, או FMF. חצי מיליארד דולר נוספים מוקצים לשיתוף פעולה בפיתוח ובייצור מערכות הגנה מפני טילים, במסגרת תקציב הפנטגון.
נקנה בכספי הסיוע. מטוס אף 35 בבסיס עובדה בדרום הארץ, נובמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
החלופה למודל המימון דרך מחלקת המדינה האמריקאית היא השתלבות ישירה של חברות הנשק הישראליות במערכת הפיתוח והרכש של הפנטגון. במקום שממשלת ארה"ב תעניק לישראל כסף לרכישת נשק, הפנטגון יוכל להרחיב את השקעותיו בפיתוח מערכות המבוססות על טכנולוגיות ישראליות, להזמין ציוד מחברות משותפות ולשלם עבור זכויות שימוש בטכנולוגיה ישראלית. חברות הנשק הישראליות יוכלו להמשיך ליהנות ממימון אמריקאי, אך באמצעות חוזים מסחריים ולא דרך תקציב הביטחון הישראלי. ההסדר הזה לא יחול על מערכות נשק שישראל תרכוש ישירות מארה"ב, כגון מטוסי קרב שהיא לא יודעת לייצר. הרכישות האלה ייעשו מתוך התקציב הישראלי, ועלותן תיפול על משלמי המסים הישראליים.
השינוי הזה עולה בקנה אחד עם התפיסה שמנסה לקדם גם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, שקרא לארה"ב להפסיק להתייחס לסיוע לישראל כסובסידיה ולהתחיל לראות בו השקעה. לדבריו, הלחימה המתמשכת והרב-זירתית מעניקה לטכנולוגיות שהצבא הישראלי משתמש בהן תו תקן של "נוסה בקרב".
גם בנייר עמדה שפרסם ביוני מכון Israel Policy Forum, התומך בהמשך השותפות הביטחונית בין המדינות, העריכו החוקרים כי נתניהו מבקש לצמצם את הסיוע האמריקאי בין היתר מתוך הבנה ש"הסיוע המסורתי לישראל הפך למטרה נוחה למתקפות" מצד מתנגדי ישראל בארה"ב. לכן הם ממליצים שההסכם הביטחוני הבא יעביר את היחסים בין המדינות "מיחסי נותן ומקבל לשותפות שוויונית המתמקדת בהשקעה משותפת, בפיתוח טכנולוגי מתקדם ובייצור משולב".
לקידום המהלך התגייס גם חבר הקונגרס הרפובליקני מרלין סטוצמן. באותו חודש הוא הגיש הצעת החלטה המבקשת מבית הנבחרים להביע תמיכה ביוזמת נתניהו להחליף את הסיוע המסורתי בשיתוף פעולה ביטחוני-תעשייתי המבוסס על פיתוח, ייצור והשקעות משותפות. יומיים לאחר הגשתה הודיע משרד הביטחון הישראלי על פתיחת משא ומתן רשמי עם הממשל האמריקאי לגיבוש הסדר חדש.
שבועות ספורים לאחר מכן אישר בית הנבחרים את הצעת חוק הביטחון השנתי לשנת התקציב 2027 (NDAA – National Defense Authorization Act), הכוללת את סעיף 219 להרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני-טכנולוגי עם ישראל. במקביל, הסנאט מקדם הצעת חוק ביטחון שנתית משלו, הכוללת תוכנית דומה שמקורה ביוזמה דו-מפלגתית של הסנאטורים טד באד הרפובליקני וקירסטן ג'יליברנד הדמוקרטית.
מציע את ישראל כשדה ניסויים למערכות נשק. שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, נובמבר 2024 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)
הכללת היוזמות בהצעות חוק הביטחון השנתי מקלה את תהליך קידומן. מדובר בחוק רחב היקף שמאגד מאות הוראות הנוגעות לפנטגון, ושהקונגרס אישר מדי שנה במשך 65 שנים ברציפות. אלא שהחקיקה טרם הושלמה: הצעת הסנאט אושרה בוועדת הכוחות המזוינים, אך עדיין לא עברה במליאה, ואין ודאות שהסעיפים הנוגעים לישראל ייכללו בנוסח הסופי. למרות תוצאות הבחירות, הקונגרס היוצא יכול להשלים את החקיקה עד 3 בינואר 2027, לפני שיתכנס הקונגרס החדש. אם לא יעשה זאת, ההצעות הקיימות יפקעו ויהיה צורך לקדמן מחדש בקונגרס הבא.
כשהסיוע הופך להוצאה ביטחונית
אחת השאלות העיקריות שמעורר המעבר האפשרי ממודל הסיוע המסורתי למימון ישיר מתקציב הפנטגון היא אם וכיצד יוכל הציבור האמריקאי לפקח על השימוש בכספי המסים שלו למימון פעילותה הצבאית של ישראל ותעשיית הנשק שלה. במודל הקיים, מזכיר המדינה הוא שקובע אילו מדינות יקבלו מענקי FMF ומה יהיה היקפם, בכפוף להחלטות התקציב של הקונגרס. לעומת זאת, כאשר הפנטגון מממן פיתוח או רכש לצורכי הצבא האמריקאי, ההחלטות מתקבלות במסגרת סמכויות הרכש והתקציבים שלו. גם על סיוע במסלול של מחלקת המדינה וגם על סיוע מתקציב הפנטגון חלות מגבלות האוסרות על העברת סיוע ליחידות צבאיות זרות שקיים מידע מהימן שהן הפרו הפרות חמורות של זכויות אדם. אף שהממשל האמריקאי מעולם לא שלל סיוע לישראל מכוח מגבלות אלו, בישראל לא יכולים להניח שכך יהיה גם בעתיד, בעיקר לנוכח התרסקות מעמדה בציבוריות ובפוליטיקה בארה"ב.
אם השחיקה בתמיכה בישראל תימשך, ממשל אמריקאי עתידי עשוי למנות מזכיר מדינה שיפסיק את הסיוע הצבאי או יתנה אותו בהימנעות מפגיעה באזרחים ובעמידה בכללי הדין הבינלאומי. אולם ככל שחלק גדול יותר מהתמיכה הכלכלית בתעשיות הנשק הישראליות יעבור דרך חוזי הפנטגון, כך תקטן ההשפעה בפועל של שינוי מדיניות כזה על התעשיות הללו.
בראיון באוגוסט הזהירה אנל שליין, חוקרת במכון קווינסי ובכירה לשעבר במחלקת המדינה, שהתפטרה במרץ 2024 במחאה על תמיכת ביידן ברצח העם בעזה, כי הנוהל החדש עלול להיות "שינוי טקטוני באופן שבו הכסף מועבר לישראל, במידת השקיפות והאחריותיות הנלוות אליו". גם אליאס יוסוף ממכון סטימסון מזהיר מפני הסכנה הזו. לדבריו, כאשר ארה"ב וישראל מממנות יחד פרויקט צבאי, הממשל האמריקאי עשוי לטעון שמדובר בשיתוף פעולה תעשייתי ולא בסיוע למדינה זרה, ולכן ההגבלות החלות על סיוע אינן רלוונטיות. יוסוף מגדיר זאת כפרשנות משפטית מפוקפקת, אך מציין שהרשות המבצעת כבר השתמשה בעבר בטיעונים דומים כדי להימנע מהפעלת מגבלות על עסקאות נשק.
הקונגרס החדש יהיה הרבה יותר עוין לישראל. בנימין נתניהו בקונגרס בוושינגטון, 2015 (צילום: קיילב סמית', ויקימדיה)
גם הארגון היהודי-אמריקאי הליברלי J Street מזהיר בניתוח שפרסם כי הרחבת הפרויקטים המשותפים עשויה לאפשר לתעשיות הנשק הישראליות להמשיך ליהנות ממימון אמריקאי. בארגון חוששים שעל רוב תחומי שיתוף הפעולה המוצע לא יחולו מגבלות מספקות בכל הנוגע להפרות של זכויות אדם ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
בשדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, לעומת זאת, בירכו על אישור החקיקה בבית הנבחרים והדגישו את תרומתה ליצירת מקומות עבודה בארה"ב, לחדשנות ולביטחון האמריקאי. הדגשים האלה ממחישים כיצד המעבר למודל המימון החדש עשוי לשנות גם את האינטרסים הפוליטיים סביבו. כאשר כסף ציבורי אמריקאי מופנה למפעלי נשק המעסיקים עובדים בארה"ב, ניסיונות להגביל את המימון עלולים להיתקל בהתנגדות לא רק מצד תומכי ישראל, אלא גם מצד חברות הנשק האמריקאיות, ספקים התלויים בתעשייה הזאת, העובדים בענף ונציגיהם בקונגרס.
מימון לחזון של נתניהו
המהלך להחלפת מודל המימון האמריקאי משתלב בשינוי רחב יותר שמקדמת ישראל בשנים האחרונות בתחום התעשיות הביטחוניות. בדצמבר אשתקד אישרה הממשלה רפורמה בפיקוח על הייצוא הביטחוני, המעניקה משקל גדול יותר לשיקולי תחרותיות עסקית בהליכי הרישוי ומקלה על חברות הנשק לפעול בשווקים הבינלאומיים. ברקע מקודמות הנפקות מניות של התעשייה האווירית ורפאל. העמקת ההשתלבות של החברות הישראליות במערכת הרכש של הפנטגון עשויה להעניק להן חוזים ארוכי טווח ולהגדיל את הכנסותיהן ואת שוויין, גם לאחר הפסקת המענקים הישירים. אם ההנפקות יצאו לפועל, מעגל מי שעשויים להרוויח משגשוג חברות הנשק הישראליות יתרחב גם לחוסכים שכספם יושקע במניותיהן דרך קופות גמל או קרנות השתלמות.
למעשה, זהו צעד נוסף במימוש חזון "סופר-ספרטה" שהציג נתניהו: מדינה שבה המלחמה הופכת לעמוד התווך של כלכלתה, והנשק לענף הייצוא שמקיים אותה. במשך עשורים הוצג הסיוע הביטחוני האמריקאי כתמיכה שמעניקה מדינה דמוקרטית חזקה, בשם ערכים ואינטרסים משותפים, לבת בריתה המתמודדת עם אתגרים ביטחוניים מורכבים. במודל החדש יוצג המימון כחלק ממערכת יחסים כלכלית בין לקוח ויצרן או בין גופים עסקיים המשתפים פעולה. בפועל, מקור הכסף יישאר משלם המסים האמריקאי.
נוסף על כך, שינוי המודל יאפשר למערכת הביטחונית ולתעשיית הנשק להתנער ממעט ההגבלות והפיקוח שהמערכת הפוליטית האזרחית עוד מסוגלת לכפות עליהן. כך, דווקא כאשר הפוליטיקה האמריקאית נעשית ביקורתית יותר כלפי ישראל, חלק מהמימון הביטחוני האמריקאי עשוי לעבור למסלולים שבהם יהיה קשה יותר להכפיף אותו לפיקוח פוליטי ולדרישות הנוגעות לזכויות אדם.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
