newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אם מישהו יהיה אלים, זה לא אנחנו": משט נוסף בדרכו לעזה

לפני כשבועיים יצאו מאירופה ארבע ספינות במשט חופש חדש לכיוון עזה. צ'רלי אנדרסון, איש צוות באחת הספינות, בראיון מיוחד לשיחה מקומית: "אנחנו מנסים לגרום לאנשים אצלנו להבין מה קורה בעזה, לקחת אחריות ולהפעיל לחץ. בכל נמל מחכים לנו מאות תומכים עם דגלי פלסטין"

מאת:

"אם הייתי חושב שאין לנו סיכוי להצליח לשבור את המצור, לא הייתי יוצא לדרך", אומר צ'רלי אנדרסון, האיש האוחז בהגאים של אחת מארבע ספינות המשט, שיצאו החודש מאירופה לכיוון עזה. בימים כתיקונם, אנדרסון, פעיל זכויות אדם וימאי משבדיה, עוסק בחילוץ פליטים שמנסים לחצות את הים התיכון. בחודשיים הקרובים הוא ישיט ספינה ועליה כמה עשרות פעילות ופעילי זכויות אדם אירופאים, פלסטינים וישראלים שיעברו בין ערי נמל באירופה ויקיימו שורה של אירועי סולידריות עם תושבי עזה.

אנדרסון והפעילים על הספינות יודעים שגם אם יצליחו הפעם להגיע לחופי עזה, המצור לא יסתיים. מדובר באקט סימבולי. לכן, הוא מסביר, המטרה הנוספת היא לעורר מודעות בקרב אזרחי אירופה כדי שיפעילו לחץ על הממשלות שלהם, ואלו יעבירו את הלחץ לישראל. "אנחנו מנסים לגרום לאנשים אצלנו להיות יותר מעורבים, להבין מה קורה בעזה, לקחת אחריות ולהפעיל לחץ וכל אמצעי כדי שזכויות אדם לא יופרו בשום מקום בעולם", הוא אומר ל"שיחה מקומית" בראיון טלפוני שאנחנו מקיימים באחת העצירות של המשט בנמל בגרמניה.

אם יצליחו להגיע, ספינת הדיג שאנדרסון משיט תישאר כתרומה לדייגי עזה. הספינה אל-עאודה ('השיבה'), אחת מארבע הספינות המשתתפות במשט

זו הפעם השלישית שאנדרסון מנסה לשבור את המצור הימי על עזה במשט בלתי אלים. ב-2012 ניסה לעשות זאת על הספינה "אסטל". המשט הסתיים בהשתלטות של חיל הים על הספינה, במעצר וגירוש של הפעילים. ב-2015 עצר חיל הים ניסיון דומה של הספינה "מריאן" עליה היה אנדרסון.

בין לבין, הוא שהה כשנה בעזה במהלך 2014, ונשאר ברצועה גם במהלך "צוק איתן". כפעיל של תנועת הסולידריות הבינלאומית הוא דיווח על תוצאות המתקפה הקטלנית בעזה, גם בשיחה מקומית. כמו פעילים בינלאומיים אחרים, במהלך חודשי המלחמה הוא התנדב, מילא דוחות של פצועים והרוגים וניסה להגן בגופו על בתי חולים בעזה.

המשט הנוכחי הושק באירוע בו לקחו חלק מאות אנשים בגטנבורג, שבדיה, ב-15 במאי, יום הנכבה, יום לאחר שחיילים ירו והרגו 60 מפגינים בעזה. במשט לוקחות חלק הספינה "אל-עודה" (השיבה), שנושאת את דגל נורבגיה, ושלוש ספינות נוספות שנושאות דגל שבדי – "חוריה" (חופש), "פלסטין" ו"מייריד" על שם כלת פרס נובל לשלום מצפון אירלנד מייריד מגוואייר שהשתתפה במשטים קודמים. מאז יצאו לדרך הם הספיקו לעבור בקופנהגן, ובמספר ערי נמל בגרמניה. בהמשך יגיעו גם להולנד, לאנגליה, צרפת ועוד בסיור שצפוי להמשך מספר שבועות לפני שיתחילו את המסע לעבר רצועת עזה. אם יצליחו להגיע, ספינת הדיג שאנדרסון משיט תישאר כתרומה לדייגי עזה.

אנדרסון מבחין בשינוי באופן בו מתקבל המשט בערי אירופה. הוא מספר שבכל נמל ממתינים להם מאות תומכים. "קהל עצום שתומך במטרה שלנו. הרבה יותר מאשר לפני שש שנים. הפעם כולם שמעו על עהד תמימי. כולם יודעים על המפגינים שנורו למוות בעזה". הוא מציין שעד כה בכל נמל המתינו להם אנשים אוחזים בדגלי פלסטין, אבל הוא לא ראה אפילו דגל ישראל אחד, בניגוד למשטים הקודמים.

כשאני שואלת אותו לגבי ההכנות למפגש הצפוי עם חיל הים הישראלי, הוא מסביר שכמו בכל המשטים, כל מי שעולה על הספינות עובר הכשרה מיוחדת של שיטות אי-אלימות ומתחייב שלא לעשות שימוש באלימות. "אם יעצרו אותנו אנחנו נצמד להתנגדות בלתי אלימה. כך שאם מישהו יהיה אלים, זה בטח לא יהיה אנחנו".

"אתם לא יכולים להמשיך להתייחס לאנשים באופן שבו לא הייתם רוצים שיתייחסו אליכם". צ'רלי אנדרסון

"אנשי הניקיון" של הים התיכון

אלפי פליטים מנסים מידי שנה לחצות את הים התיכון בתקווה להגיע לאירופה ולמצוא עתיד בטוח. הם בורחים מסוריה, אפגניסטן ומדינות הסאב-סהרה ומגיעים ללוב. שם הם יוצאים למסע בסירות גומי רעועות. הארגון בו עובד אנדרסון, SOS Mediterranee, פועל במים הבינלאומיים באזור לוב ומנסה להושיט יד ולהציל חיים. "ברוב המקרים הסירות במצב טוב, אבל לפעמים אנשים טובעים ואנחנו צריכים למשות אותם", מספר אנדרסון.

אם מטרת המשט לעזה היא להוביל לשינוי פוליטי, סירות ההצלה הן עבודה הומניטרית ישירה. "בים התיכון אנחנו בעצם בתפקיד אנשי הניקיון. אנחנו לא מנסים לשנות מדיניות אלא לסייע לאנשים, להציל חיים", הוא מתאר את עבודתו. הספינות של הארגון מסיירות בים ופועלות בתיאום עם ארגונים נוספים ויחידות חילוץ איטלקיות. "חלק מהסירות אנחנו מוצאים בעצמנו תוך כדי שאנחנו מסיירים, ולחלק אנחנו מגיעים אחרי שקיבלנו קריאת הצלה מרומא".

"יש רגעים קשים מאוד, אבל יש גם רגעים טובים", מספר אנדרסון. אחד מהם קרה לא מזמן כשהסתובב בעיר קטניה בסיציליה, אליה מגיעים פליטים רבים מהים. "צעדתי וראיתי כמה בחורים בצד השני של הרחוב. הם עצרו ואחד מהם ניגש אלי, הסתכל עלי ואמר: 'אני מכיר אותך. אתה הצלת אותי בים לפני חודשיים'". מקרה נוסף הונצח בשיר שייצג את צרפת באירוויזיון האחרון בליסבון. השיר "מרסי" מספר את סיפורה של תינוקת באותו השם שנולדה על הספינה של אנדרסון זמן קצר לאחר שאמה ניצלה מטביעה בים.

לפני כמה ימים אנדרסון לקח פסק זמן מהעבודה ההומניטרית והצטרף לחבריו למשט. בעזה הוא לא היה מאז 2014. המראות שחווה אז היו קשים מאוד. הוא היה רוצה לפגוש שוב חברים ואנשים עימם חי במשך שנה ואיתם חווה מלחמה, אבל גם חושש מהמציאות אותה הוא עלול לפגוש ביום שיחזור. "אני מפחד שהשמחה שאפשר היה לראות בעיניים של האנשים פעם בעיניים כבר לא נמצאת בעזה", הוא אומר. לפני שהוא חוזר חזרה לספינה וממשיך הלאה במסע אנדרסון מבקש להעביר מסר ולפנות לישראלים: "אתם לא יכולים להמשיך להתייחס לאנשים באופן שבו לא הייתם רוצים שיתייחסו אליכם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf