newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה היה קל להאמין שמשרדי בצלם הוצתו?

לא רק לעובדי עמותות, אלא גם למכבי האש ולכלי התקשורת זה היה נראה כמו תסריט הגיוני: שאנשי ימין יציתו משרד של אנשי שמאל. על רקע האלימות הגוברת, ורוח גבית בדמות הסתה ממשלתית, אין פלא שהטוקבקיסטים חגגו אתמול את הדיווחים על שריפת משרדי בצלם

מאת:

לפי מה שמסתמן כרגע מחקירת המשטרה ומכבי האש, השריפה במשרדי בצלם לא פרצה כתוצאה מהצתה. שני גופי החירום פרסמו הסברים מפורטים לגבי ממצאי החקירה במשרדים השרופים, שמצביעים על כך שקצר מעל התקרה האקוסטית במשרדים גרם להתלקחות, שהאש שרפה את התקרה וירדה לכל המשרד, ושלא היו שום סימנים לפריצה – לא דרך הדלת ולא דרך החלונות. בנוסף, לא היה שום סוג של גרפיטי או סימן אחר לפשע שנאה במקום, ומצלמות האבטחה לא תיעדו כל פעילות חשודה. בקיצור, על פניו: לא הצתה. עמדה זו מקובלת גם על אנשי בצלם עצמם.

ועדיין, בזמן השריפה אתמול בלילה (ראשון) רבים מאוד חשדו שמדובר בהצתה. לא מדובר רק בכמה עובדי עמותות וחברי כנסת. מכבי האש עצמם העריכו כך, ובגדול בערך כל התקשורת אימצה את הסיפור הזה, למרות ששום דבר לא היה ודאי (יעל מרום בדיוק כתבה על בעיית האמינות של התקשורת במצבי חירום), ורבים בציבור אימצו אותו גם, כי הוא פשוט נראה הגיוני. כי עם כל מה שאנחנו יודעים על השדה הפוליטי בישראל כיום, ממש ממש לא מופרך שדבר כזה יקרה.

ואולי זה אחד הדברים המטורפים והקשים ביותר להתמודד איתם פה כרגע. שזה לגמרי הגיוני שאנשי ימין יציתו משרד של אנשי שמאל, או יותר מזה. שכולנו, ולא רק כמה פרנואידים הזויים, לגמרי יכולים לדמיין את זה קורה. לא רק בגלל הפרטים הספציפיים – כמו ההודעה הראשונית על הצתה בשני מוקדים, או הכתבה של עובדה ששודרה לאחרונה – אלא בכלל. אם לא הפעם, אז בפעם הבאה. אם לא בצלם, ארגון אחר. זה נראה ריאלי, וזה נראה כמו משהו שתהיה לו אפילו תמיכה ציבורית מסוימת, או לפחות סלחנות והבנה.

> מי מרוויח יותר מהאיחוד האירופי, הכיבוש או השמאל?

שריפה במשרדי בצלם (צילום: דוברות הכבאות)

שריפה במשרדי בצלם (צילום: דוברות הכבאות)

פלסטינים – משני צדי הקו הירוק, באופנים שונים – מכירים את זה טוב. את תחושת הרדיפה הזאת מצד השלטונות, את האפליה, את הדיכוי הפוליטי ובכלל. כמו שנועם שיזף ציין לאחרונה, בשנה וחצי האחרונות הימין מממש את כוחו ומרחיב את זירת המלחמה שלו גם כלפי השמאל, הרדיקלי יותר או פחות.

תחשבו איזה שינוי עצום עברנו, כחברה, בשנה וחצי האחרונות, וכמה שהיחס לאלימות פוליטית (של הימין, רק של הימין) השתנה. זה התחיל ברצח (בהצתה) של מוחמד אבו-חד'יר, עם השקרים והסיפורים השונים שצצו סביבו עד שנתפסו הרוצחים. זה נמשך בהתעצמות של להב"ה ושותפיה בירושלים והמצוד אחר ערבים ברחובות העיר, כולל מכות עם שמאלנים. אחר כך באו ההתקפות האלימות על פעילי שמאל במהלך צוק איתן, בהפגנות ואחריהן, כשבריונים ימנים עקבו אחרי אנשים שהתפזרו לבתיהם. ושוב להב"ה בירושלים, והצתת בית הספר הדו-לשוני (שמבצעיו איכשהו לא הואשמו בכך שהמניע שלהם היה גזעני), והרצח בדומא, והאיומים על חייהם של פעילי שמאל (שבמקרה אחד ממש הובילו אדם לעזוב את ביתו), וחיתוך צמיגים של מישהי שרצתה להקרין סרט במתנ"ס, והתנכלויות לאירועים של שוברים שתיקה במוסדות פרטיים ואפילו בבתים, וממש לאחרונה – ניסיון דקירה בהפגנה.

והיו לנו גם הסרטון האנטישמי נגד שמאלנים של ועד מתיישבי השומרון, ולאחרונה סרטון ההסתה של אם תרצו, ששאב גם הוא ממסורות אנטישמיות. ועוד ועוד גופים שמתארגנים בברכת השלטונות כדי לרדוף ולהוקיע ולאיים על כל מי שמעז ליצור שיתוף פעולה יהודי-ערבי, או למתוח ביקורת עניינית על הכיבוש.

אבל בעיקר-בעיקר יש את ההסתה הממשלתית, שמקבלת תמיכה (לפחות בשתיקה) מהאופוזיציה. ראש הממשלה ושריו שאין להם שום בעיה לשקר ולהאשים ארגוני זכויות אדם ברצח בלי שום בסיס. ההתגייסות של משרדי הממשלה – ולצידם של מנהיג "יש עתיד" – נגד שוברים שתיקה. המאמצים לרסק את הייצוג הפוליטי של השמאל, קודם כל דרך מתקפה מתמשכת על ההתארגנות הפוליטית של האזרחים הערבים – מהתנועה האסלאמית, דרך הנסיונות לפסילת בל"ד ועד העלאת אחוז החסימה (והרי בלי שותפות עם הערבים, אין לשמאל כרגע שום סיכוי לחזור לשלטון).

היו לנו עוד החקיקה "להגברת השקיפות" ביחס לעמותות שממילא הכל שקוף אצלן, בעוד שעמותות ימין פועלות בחסות אישורים מקיפים לקבלת סכומי עתק בסתר. שלא לדבר על שקרים שנזרקים לחלל האוויר כמו כל סיפור המופתי, שמוכיח שגם במקרה של שאלה היסטורית שאין מחלוקת לגביה – ראש הממשלה לא מהסס לשקר אם זה משרת את מדיניות ההסתה.

אחרי שנודע על השריפה במשרדי בצלם מאות טוקבקיסטים חגגו, ולצדם מאות הצטערו שלא היו אנשים בפנים בזמן השריפה. הנה כמה מהם. אביגדור ליברמן ראה לנכון להגיב לשריפה באמירה שבצלם הם בוגדים. כמה שכנים של בצלם שהיו במקום בלילה הביעו שמחה על מה שהם חשבו שהיה הצתה, וכמה אנשים אפילו באו במיוחד לחגוג עם דגל. בערוץ 7 הכותרת לידיעה על החשד להצתה אמרה בערך "מגיע להם".

אז כנראה שהפעם לא הייתה פה הצתה. סתם קצר שהגיע בתזמון שהקפיץ לכולם את הפיוזים. אבל מי שחשש מהצתה הוא לא הוזה או מטורף. הוא מבין בדיוק לאן הרוח נושבת, ואם לא נשנה כיוון – בפעם הבאה זה עוד עלול להיות נכון.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> למרות הכל, שנת 2015 הייתה שנה טובה לנשים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

"תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

ביתו של הצלם, האקטיביסט והאמן עיד הדאלין באום אל ח'יר – כפר בדרום הר חברון שההתנחלות כרמל מקיפה כמעט מכל הכיוונים – נהרס בסוף יוני. "אני לא אוהב להכניס לראש של הבנות שלי מילים גדולות כמו גזענות ואפרטהייד, אבל זאת המציאות"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf