newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קמפיין שקרי של הימין הקיצוני נגמר בחיתוך צמיגים של פעילה חברתית

שמאי גליק, שמנסה בעקביות להפעיל צנזורה על יצירות תרבות בעלות אופי ביקורתי, יצא לקמפיין נגד פעילה בירוחם שארגנה הקרנה של סרט על עזה. גליק, אגב, מודה שלא ראה את הסרט בכלל

מאת:

אתמול בבוקר (רביעי) התעוררה חני בריגע, פעילה חברתית שמנהלת את מרכז התרבות לחברה אזרחית בירוחם, ומצאה את צמיגי מכוניתה חתוכים.

האקט האלים הזה הגיע לאחר שבועות שבהם חני נתונה תחת מתקפה מצד גורמי ימין בגלל מעורבותה בהקרנת הסרט "רעד בעזה" בירוחם. האלימות הזו היא חלק ממגמה נרחבת, שבה פעילי ימין חוברים לנציגי שלטון לביטול מופעי תרבות ואמנות, לא פעם על בסיס שקרים ועיוותים לגבי התוכן של היצירות עצמן – כמו שקרה במקרה הזה.

הסרט רעד בעזה עוקב אחרי מומחה לטראומה, יאן אנדראה, שהגיע לרצועת עזה עם סיום קרבות "צוק איתן". שם הוא נפגש עם אנשי סיוע עזתים ושוחח עמם על אבל, פחד וטראומה. הקרנת הסרט, שמאורגנת על ידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בוטלה כבר פעמיים בשדרות ובאר שבע בעקבות לחץ של גורמי ימין קיצוני ובראשם שמאי גליק, פעיל שמעורב רבות בניסיונות לבטל מופעי תרבות ולהפסיק את תקצובם.

בעמוד הפייסבוק שהוא מפעיל טוען גליק שהסרט "רעד בעזה" קורא "להעמדת חיילים לדין ולחיסול מדינת ישראל" ושבריגע "מנסה להקרין את הסרט ולפגוע בחיילי צה"ל". בפוסט אחר הוא שואל אם בריגע מנהלת "מרכז התנדבות לדעא"ש".

> ירוחם: אזור דמדומים עם תמדית שיווקית של אימפריית נדל"ן

המכונית מנוקבת הגלגלים של חני בריגע

המכונית מנוקבת הגלגלים של חני בריגע

התגובות לפוסטים הרבים שבהם קרא לאנשים להתקשר ולסמס לראש עיריית ירוחם, ושבהם גם פרסם פוסט עם הטלפון האישי של בריגע, מלאות בהסתה ובקריאות לאלימות נגדה. בעקבות הלחץ שהוביל גליק בוטלה הקרנת הסרט שהייתה אמורה להתבצע במתנ"ס, והועברה לבניין עמותת בית צבי בירוחם.

המתנגדים הצטרפו לצפייה

בראיון עם בריגע היא מספרת שהרעיון להקרנת הסרט הגיעה לאחר שהוקרן במתנ"ס סרט ימני בשם "זוהר רקיע" ובדיון שהתפתח סביב הסרט הציעה אחת הצופות שיקרינו גם את "רעד בעזה". בריגע נתרמה לרעיון ופנתה לאמנסטי לעזרה בהקרנת הסרט. "לא האמנתי שההקרנה תגרור כזה מסע הסתה. פרסמו את הטלפון שלי וקבלתי הרבה איומים. דברים כמו 'עוכרת ישראל' ו'את עוד תשלמי על זה ביוקר'. לאחר כל הלחץ הזה הוועד המנהל של המתנ"ס החליט לבטל את ההקרנה.

"אני חייבת להגיד שצפיתי בסרט כדי להבין למה אנשים כל כך כועסים וזה קצת הצחיק אותי, כי הסרט במובן מסוים מאוד משעמם ולא ממש עושה עבודה טובה ביצירת אמפתיה. בסופו של דבר החלטתי להתעקש על הקרנת הסרט ולהעביר אותו לבניין עמותת בית צבי, כי לא יכולתי לתת להם את האפשרות להשתיק אותנו".

להקרנה עצמה הגיעו קרוב לחמישים אנשים. ההקרנה עברה בשקט יחסי, כאשר מחוץ לבניין עמדו קרוב ל-20 צעירים והפגינו נגד הקרנת הסרט. בריגע ומשה לנדמן, אחד מהפעילים המקומיים, יצאו אל הצעירים ושכנעו אותם להכנס ולצפות בסרט ביחד, ולאחר מכן כולם ישבו לדיון פתוח. בריגע מספרת ש"יצאתי החוצה ואמרתי להם שאני שמחה שהם מפגינים על דברים שחשובים להם והלוואי שעוד צעירים יצאו לרחובות כדי לשנות דברים".

הפייסבוק של שמאי גליק, צילום מסך

הפייסבוק של שמאי גליק, צילום מסך

בשנה האחרונה הפרקטיקה של פעילי ימין, בחלקם בהובלת שמאי גליק, להלך אימים על מופעי תרבות שמזוהים עם השמאל ולגרום לביטולם או להפסקת תקצובם הפכה למאורע קבוע. אלה משפיעים ומוסיפים להתערבות הבוטה של שרי התרבות והחינוך בתקצוב של אומנות שמזוהה עם השמאל.

אם רק למנות כמה מהמקרים היותר בולטים, אז בנובמבר בשנה שעברה בירושלים אירוע שעסק בצילום, זכויות אדם, מחול ותרבות חזותית נוהל תחת אבטחה כבדה כשאר חלק מהמבקרים הותקפו בכניסה וביציאה, החשמל נותק, ואבנים נזרקו אל עבר האולם. בחודש מאי לאחר הפגנות ולחצים מצד פעילי ימין הוקפאה תמיכת עיריית חיפה בתיאטרון אל-מידאן שבו עלתה ההצגה הזמן המקביל. שר החינוך בנט הורה לוועדת הרפרטואר לבחון את הוצאת ההצגה מסל התרבות ולאחר שהוועדה אישרה שוב לתקצב את ההצגה, החליט בנט להוציא את ההצגה על דעת עצמו מסל התרבות, וכעונש על עמדתה החליט שלא להאריך את כהונת יושבת ראש הוועדה.

ביוני בעקבות פנייתו של שמאי גליק ועוד פעילים הופסקה התמיכה במופע מחול שכלל סרטונים של בצלם, וחברי מועצה מעיריית ירושלים דרשו לבחון את תקצוב תיאטרון החאן בגלל הצגה שמערבת עדויות של חיילים בשטחים, בין היתר משוברים שתיקה. באוגוסט פנתה תנועת אם תרצו לעיריית ירושלים ושרת התרבות על מנת להפסיק את התמיכה בגלריית ברבור בירושלים בגלל תערוכה שעסקה בסיפוריהם של תושבי ירושלים המזרחית.

התנגדות על בסיס שמועה

בתגובה לכתבה אמר לי שמאי גליק שהוא צפה רק בחלק מהסרט, ושהוא לא ממש רואה סרטי קולנוע. הוא הפנה אותי לכתבה בוואלה, שבה התראיין מומחה הטראומות ההולנדי יאן אנדראה שמופיע בסרט, וטען שבאופן אישי הוא מאמין שמדינה דו לאומית תהיה הפתרון.

באותה כתבה הפנה אותי שמאי לאמירה של מנכ"ל אמנסטי, יונתן גר, שסיפר ש"אנשי טיפול, משני צדי הסכסוך, עושים עבודת קודש בהתמודדות עם הטראומה הקשה, ו'רעד בעזה' עוסק בטיפול באלו – באנשי הטיפול עצמם. מזווית זו, קל יותר לזכור ששנה לאחר העימות, השפעת הלחימה עוד נמשכת, אנשים עדיין מתמודדים עם פציעות ועם טראומה, ואלו שזכויותיהם הופרו משני צדי הסכסוך, עדיין מחכים לצדק". שמאי טוען שב"צדק" מתכוון גר ל"העמדה לדין של חיילי צה"ל" כחלק מקמפיין נרחב של אמנסטי. להעמדה לדין צה"ל.

לגבי ההסתה הקשה שאני מצאתי בתגובות בעמוד הפייסבוק שלו הוא טוען כי חני בריגע גם הסיתה כשקראה לו "גזען וחשוך". הוא לא רואה קשר בין האמירות שלו ושל אחרים אצלו בדף לבין האלימות שהופנתה נגדה. שמאי מוסיף שהוא חושב שמעשים אלימים מגיעים מכך שסותמים לאנשים פיות, ושחייבים לתת את חופש הביטוי לאנשים שרוצים להתנגד לסרט שמעליל עלילות על צה"ל. הוא גם טוען שהוא בעד שהסרט יוקרן בכל מקום רק לא במימון ציבורי. הוא מוסיף שהוא נגד אלימות ונגד מה שעשו לבריגע.

אחרי השיחה עם גליק התחדדו אצלי כמה דברים. א) שבהרבה מקרים הקמפיינים נגד מאורעות תרבות שמזוהים עם השמאל מתנהלות לפי שמועות וקונספירציות. גליק, שמעורב בהרבה קמפיינים כאלה, מעולם לא צפה בסרט, ולא ברור אם הוא יודע על היצירה מעבר לכך שהיא צולמה בעזה ומוקרנת על ידי אמנסטי בישראל. אבל זה היה מספיק כדי להוביל מסע נגד הסרט, נגד מי שמעורב בהקרנה שלו, קמפיין שנגמר בפגיעה ברכוש ובאיומים.

למרות חוסר הידע בנוגע ליצירה, הקמפיינים הללו לא נעצרים אצל חובבי קונספירציות ופעילי ימין קיצוני, אלה מתחברים אל ראשי עיריות ושרים, שגם אינם טורחים לצפות ביצירות ומתבססים על קלחת השמועות והעובדה שהיצירות קשורות לעמותות שמאל.

ב) האמירות שראיתי בקיר של גליק הן קשות, והניסיון להשוות אותן לאמירה של בריגע שגליק הוא "חשוך וגזען" היא מיתממת. נחמד גם שגליק טוען שהוא נגד אלימות, אבל קשה שלא לראות איך האמירות שלו או של הגולשים הרבים שפוקדים את הקיר שלו לא יכלו להוביל לתוצאות אלימות.

לדוגמא בשעות האחרונות, אחרי הראיון איתי, העלה גליק פוסט שכה לעשרות ליקיים עם המשפט הבא: "זה מארגוני זכויות אדם שמסתובבים בחול ואומרין שאנחנו רוצחים ילדים בעזה. ותודה לכם חני בריגע על תמיכתם !" (הטעויות במקור) כמו כן, בפוסטים אחרים שפרסם ושקראו לאנשים להפעיל לחץ על ראשי עיריות ופוליטיקאים הוא קורא שלא לתת אפשרות להקרנת הסרט בכלל בישראל, עם מימון ציבורי או בלי.

> חופש המימון רגב, חופש הביטוי לאמנים

מארגון אמנסטי נמסר בתגובה לכתבה: "הבחירה בסרט 'רעד בעזה' והבאתו להקרנת בכורה בארץ נעשתה במטרה לחשוף את הקשיים של אנשי טיפול פלסטינים ברצועת עזה לקהל הישראלי. הסרט הוא הזדמנות פז עבור אנשי טיפול ישראליים שיוכלו ללמוד מיוצר הסרט יאן אנדיראס, שהתנסה בטיפול בפוסט טראומה בכמה אזורי מלחמה וקונפליקט. הסרט אינו קורא ל'העמדת חיילי צה"ל לדין או חיסול מדינת ישראל' והוא מתמקד בסבלם של אנשי הטיפול והמפגש עם המטפל ההולנדי. במובן זה, הסרט הוא מאד אוניברסלי, ומתאר כיצד המלחמה ממשיכה להתקיים בלבות ובנפשם של אנשים גם עם שוך הקרבות.

בעקבות הקרנת הסרט התקבלו מספר איומים בדרכים שונות במשרדי אמנסטי, מה שאלץ את הארגון לנקוט אמצעי זהירות ולשכור את שירותן של חברות אבטחה. תלונה הוגשה למשטרה בעניין, אך טרם קיבלנו כל תשובה בעניין".

> חברים בוועדת סל תרבות לבנט: האם תאסור הצגת דעות שונות משלך?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"לא למות רעבים. זה כל מה שאנחנו מקווים לו עכשיו"

המצור הישראלי ההדוק על צפון רצועת עזה והיחס המקל שמקבלות כנופיות שבוזזות את משאיות הציוד הובילו למחסור חמור במזון ולזינוק חד במחירו. הרעב חמור במיוחד בצפון, אבל מורגש גם בשאר חלקי הרצועה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf