שישי יהודי במקום שבת ישראלית. המורשת לפי השר עמיחי אליהו

שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, אמר בשבוע שעבר שבשל העובדה שתקציב המדינה החדש עוד לא אושר, אין תקציב להפעלת המיזם "שבת ישראלית", שהשיקה הממשלה הקודמת ובמסגרתה התאפשרה כניסה חינם בסופי שבוע לעשרות אתרי מורשת. אליהו הוסיף כי אם יהיה תקציב, הוא לא יפעל לביטול התוכנית, אבל יעדיף להשקיע במיזם חדש, אותו כינה "שישי מסורתי", שיעודד את הציבור הרחב להשתתף בתפילות בבתי הכנסת.

אולם בלי קשר לשאלת המימון של הפרויקטים השונים, עצם ההצהרה מלמדת על אופייה השמרני של הממשלה ועל ההתנגדות שלה לערכים ליברליים. דבריו של אליהו הזכירו לי את "נאום השבטים" של הנשיא לשעבר, רובי ריבלין. בנאום אמר ריבלין כי החברה הישראלית מורכבת מארבעה "שבטים", ושהחברה הישראלית תוכל לשגשג רק אם תכיר בשונות הזו, ובתנאי שכל אחד מהשבטים יכיר ויכבד את השבטים האחרים. נאום זה נתפס כביטוי לרצון לבסס את ישראל כחברה דמוקרטית וליברלית.

אולם ההתבטאויות של רבים מחברי הקואליציה הנוכחית מלמדות על שינוי כיוון. לצד ההפיכה המשטרית, הפעולות והאמירות של חברי הממשלה מבטאות ניסיון ליצור בסיס אתי ומוסרי, המנוגד במהותו ל"נאום השבטים". למשרד המורשת יש תפקיד חשוב במהלך הזה.

במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, "עוצמה יהודית" קיבלה את תיק המורשת. למשרד הועברו גופים מרכזיים כמו רשות העתיקות והמועצה לשימור אתרים היסטוריים, כמו גם האחריות למיזם "שבת ישראלית". העברת גופים בין משרדים במסגרת הסכמים קואליציוניים אינה דבר חדש, אולם המקרה הזה מזמין בחינה של המושג "מורשת" בהקשר הפוליטי הישראלי.

גופים בינלאומיים כמו איקומו"ס ואונסק"ו פרסמו אמנות שמגדירות את המושג וקובעות מהן הפעולות הנדרשות להגן על מורשת. אמנות אלו נוגעות בתחומים כמו ארכיאולוגיה, אדריכלות, אופנה ומסורות קולינריות, ועד שירה, ספרות, תפילות, סיפורי עם ומסורות אחרות. מרבית האמנות מקדמות את ההבנה כי כל עיסוק במורשת, ברמת ניהול המדיניות, חייב להכיר ולשמר את השונות בין קבוצות בחברה.

במילים אחרות, לפי התפיסה של אמנות אלה, "מורשת" משמשת ככלי המקדם הכרה באחר ומאפשרת חיבורים ומפגשים בין קבוצות שונות בחברה, באופן שמכיר בתרומה של כל אחד מחלקיה. מיזם "שבת ישראלית" היה אמור לבטא את התפיסה זו, שכן הוא הפך אתרים המייצגים היבטים שונים של התרבות הישראלית לנגישים למגזרים רבים בחברה – חילונים ודתיים, יהודים ולא יהודים.

אולם, כאן גם טמונה הסכנה של תחום המורשת. משום שהוא רחב, כל אחד יכול לצקת בו את התוכן שהוא רוצה ולהביא להדרה של קבוצות רבות בחברה. מיזם "שישי מסורתי" שהשר אליהו רוצה לקדם הוא דוגמה לשימוש כזה, שכן הוא אמור להתמקד בעידוד המגזר היהודי להתפלל בבית הכנסת.

גם לפני ש"עוצמה יהודית" קיבלה את התיק הזה, היחסים של ישראל עם התפיסה המקובלת בעולם לגבי מורשת היו בעייתיים. ישראל לא אשררה את מרבית האמנות הבינלאומיות העוסקות במורשת, ואפילו השעתה את חברותה באונסק"ו. למרות שלאמנות אלו אין מעמד חוקי מחייב, האשרור שלהן נתפס כהצהרת כוונות.

מאז הקמתו של המשרד למורשת, בשנת 2015 (עד ינואר 2023 הוא פעל במסגרת "משרד לירושלים ומורשת"), הקולות הקוראים של המשרד עסקו בעידוד השימור של אתרי מורשת יהודיים בלבד. ארגון "עמק שווה" והעמותה לתרבות ערבית הגישו עתירה לבג"ץ נגד העובדה שהקולות הקוראים שפרסם המשרד אינם מאפשרים לבקש תקציבים לשימור אתרי מורשת לא יהודיים, אולם בית המשפט קבע כי אין כל פסול בכך שהמשרד לירושלים ומורשת יעסוק בקידום בלעדי של שימור ופיתוח של אתרי מורשת יהודיים, שכן יש משרדים אחרים היכולים לקדם את השימור של אתרי מורשת לא יהודיים.

"עוצמה יהודית" לקחה את הגישה הזו  צעד אחד רחוק יותר. לא רק שהמשרד למורשת קיבל אחריות על גופי מורשת משמעותיים כמו רשות העתיקות, אלא שתוכניתו החדשה של השר אליהו מצמצמת את המושג מורשת לתפילה יהודית בלבד. אין ספק כי גם התפילה היהודית היא חלק חשוב מהמורשת הישראלית, אך היא רק חלק אחד בפסיפס.

ההצהרה של השר אליהו משקפת את המרחק הגדול שהחברה הישראלית הלכה בה מאז "נאום השבטים" של ריבלין. היא משקפת נאמנה את גישתה הדורסנית של הממשלה הנוכחית, שחבריה אינם מסוגלים להכיר בגוונים הרבים בחברה הישראלית. יש לקוות שכמו תוכניות אחרות של הממשלה לשינוי פניה של החברה הישראלית, גם זו תיגנז.

ד"ר חמי שיף הוא מומחה בתחום מורשת תרבויות, בעל דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב, ומנהל את תחום המחקר בארגון "עמק שווה".