פרס ישראל: החבילה העוברת של השמאל האשכנזי
נראה כי ימניים, נשים, ערבים, מזרחים, אתיופים, רוסים- כולם סובלים מפגם גנטי כלשהו שפוסח רק על גברים אשכנזים שמאלנים, שהם ורק הם נמצאים ראויים להעניק או לקבל את הפרס היוקרתי. בשביל להבין את זה לא צריך את נתניהו
המהומה האחרונה סביב התערבותו של ראש הממשלה בוועדת הפרס שלחה אנשים טובים לעשות חישובים סטטיסטיים מורכבים כדי להוכיח באותות ובמופתים כי הפרס הזה, שלפי האתר שלהם "הוענק עד כה למגוון רחב מאוד של אזרחי המדינה, לגברים ונשים, דתיים ושאינם דתיים, צעירים וקשישים, ותיקים ועולים חדשים, עדות שונות ודתות שונות – אזרחי ישראל", הוא הרבה פחות פלורליסטי ממה שהוא מתיימר להיות ונוטה ליפול באופן גורף בחלקם של גברים אשכנזים חילוניים כבמעשה נס.
בשנת 2004 זכה חמי ז"ל, פרופ' דב נוי, בפרס ישראל בתחום חקר הספרות העברית. נרגשים ולבושים במיטב מחלצותינו הגענו לטקס המפואר שנערך בתאטרון ירושלים, וכבר בכניסה לאולם הסתנוורתי מהלובן הבוהק: ככל שיכולתי לקבוע על פי מראה חיצוני, הייתי בין המזרחים הבודדים באולם.
באותו ערב ירושלמי באולם המפואר, לא נזקקתי לשום נתונים סטטיסטיים: ההרכב האתני שראיתי לנגד עיני, הן בקרב כלות וחתני הפרס והן בקרב אורחיהם בקהל, היה מההומוגניים שיצא לי אי פעם לראות. למרות שיצא לי להשתחל כבר בהתגנבות יחידים למעוזים אשכנזיים מובהקים בחיי, תחושת חוסר השייכות שתקפה אותי באותו האירוע זכורה לי היטב עד היום, בצורה מוחשית מאוד.
> הנתונים המלאים: פרס ישראל, הפרס של הגברים האשכנזים
לא צריך לגלות אהדה לבנימין נתניהו ואפשר גם לבוז למוטיבציות הפוליטיות שלו בהתערבות הגסה הזו ובכל זאת לומר בפה מלא: מיום היווסדו, פרס ישראל הוא צעצוע יקר ונוצץ שחברי המועדון הסגור של האליטה הלבנה בישראל משחקים בו חבילה עוברת ומעבירה אותו מיד ליד. ברוך קימרלינג אמנם הספיד את שלטון האחוס"לים כבר לפני 14 שנה, אבל הם חיים ובועטים במעוזים הנצחיים שלהם, עיוורים, מנותקים, ובעיקר מתחסדים: החבורה הזו מתפקדת בעיני עצמה כמדד בלעדי לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית המדומיינת. ברגע שנועצים בבלון שלהם סיכה (ולו עכורה ומוגלתית כמו זו של נתניהו), קולות הנהי על התמוטטות הדמוקרטיה עולים מכל עבר.
המודעה שפורסמה בעמוד הראשון בעיתון "הארץ" 12.2.15
כך עזבו בזה אחר זה שורה של שופטים בוועדות הפרס את תפקידם בקול מחאה גדול, ומועמדים הסירו את מועמדותם. אנשים שמעולם לא חשבו לפרוש על רקע ההומוגניות המסחררת של מחלקי ומקבלי הפרס, נטשו בזעזוע מתחסד כי בחישתו של איש הימין טימאה את היכלם. הגדילה לעשות, כדרכה, מרצ, שביכתה במודעת ענק על עמוד השער של עיתון הארץ את חורבן ישראל, לא פחות! גזלו מכמה אשכנזים את הזכות המולדת לחלק ולקבל פרסים, וזה כבר חורבן הבית השלישי.
עומק המנגנונים הסמויים עליהם יושבת התפיסה העצמית של המעגל הזה, שרואה עצמה נישאת מעל עם ועולם, מקבל ביטוי מזוקק במאמרו של גדעון לוי, בו הוא טוען בפשטות כי "אין בישראל יוצרים ימניים הכותבים ספרי מופת". אתם מבינים את זה? זה לא שאנחנו לא רוצים, זה מפני שאין! מה שלוי אומר, במילים אחרות, זה שימניים, נשים, ערבים, מזרחים, אתיופים, רוסים, סובלים מפגם גנטי כלשהו שחס כנראה רק על גברים אשכנזים שמאלנים, שהם ורק הם נמצאים פעם אחר פעם ראויים לפרס היוקרתי.
האם יש טעם בכלל להזכיר למר לוי סופר מבריק כמו הרב חיים סבתו, איש דתי, מזרחי, ובעוונותיו גם מתנחל ממעלה אדומים, שהוא לטעמי אחד הכותבים המעולים ביותר שישנם היום בזירה הספרותית בעברית? לא, זה חסר טעם. בדיוק כשם שהיה חסר טעם להציג משוררים מזרחיים בפני שרי רז, יו"ר הועדה שבחרה את הדמויות שתופענה על שטרות הכסף החדשים, שגם הן, מעשה שטן, אשכנזיות כולן. בורות שמכוננת את עצמה כידע, קרא לזה אלברט סוויסה. רז לא מכירה משוררים מזרחיים חשובים בני המאה העשרים, אז פירוש שהדבר שאין כאלה. לוי לא מכיר סופרים ימניים מופתיים, אז בזה מסתיים הטיעון.
מי שרוצה לנזוף בי על מתן רוח גבית לצעד האנטי דמוקרטי של נתניהו, מוטב שיחסוך לעצמו את המאמץ: האיום המרומז הזה עקר וחסר משמעות מבחינתי מיסודו. אין בי שום סימפטיה לראש ממשלה שמקדם אג'נדות פוליטיות אפלות בדרכים עקלקלות, אבל אם "מחנה השמאל" הלבן חושב שבהעדר אלטרנטיבה, אני ושכמותי נבלע כל פעם את הצפרדעים הסרוחות האלה ונפנה את מבטינו לכיוון השני, כדאי מאוד שיחשוב על זה פעם נוספת.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
