החינוך לשלום פסול כי הוא פוגע בחינוך למלחמה
החלטת משרד החינוך למנוע מפורום המשפחות הישראלי-פלסטיני להיפגש עם תלמידי תיכון נשענת על מסקנות לא מבוססות ועל הצגת מידע חלקי ומטעה. עתירת הפורום והחלטת בית המשפט לקבלה חושפות את פשיטת הרגל הערכית של המשרד ואנשיו
"שילמתי את המחיר הכי כבד בעולם ועדיין אני מאמין בשלום". טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני, ב-24 באפריל 2023 (צילום: אורן זיו)
אם שאלתם את עצמכם מי מהווה איום על החינוך בישראל, לגורמי המקצוע במטה משרד החינוך יש תשובה ברורה: ישראלים ופלסטינים חברי פורום המשפחות השכולות. כמי שבחרו בדרך של דיאלוג ופיוס, שאיפתם לשלום של חברי וחברות הפורום מנוגדת ל"נרטיב הממלכתי-ישראלי", סותרת את מטרות חוק חינוך ממלכתי ומחלישה את החינוך הצבאי של תלמידות ותלמידי ישראל. עד כדי כך התדרדרנו.
>> תגידו "נַכְּבָּה", השמיים לא יפלו
לא מדובר רק בעמדת שר החינוך, שלפיה פורום המשפחות הוא "ארגון של משפחות מחבלים". עליו חבל להכביר מילים. מדובר בגורמי מקצוע בכירים במטה המשרד, שהגישו חוות דעת מקצועיות התומכות בעמדתו של קיש. הן כוללות מסקנות לא מבוססות, הנשענות על הצגת מידע חלקי ומטעה. הן מבזות ומחלישות את שיקול הדעת המקצועי של מנהלות ומנהלי בתי הספר – שדווקא אותו נועד מאגר התוכניות החיצוניות לחזק – ומבטאות תפיסה אנטי-חינוכית, שלפיה החינוך לשלום פסול משום שהוא פוגע בחינוך למלחמה.
זה לא משנה אם גורמי המקצוע האמורים אכן מאמינים במסקנות שהעלו על הכתב, או שהם נאלצים לתמוך בשר לנוכח לחץ פנים-משרדי. כך או כך, הדברים מבטאים, להבנתי, קריסה מוחלטת של שיקול הדעת הפדגוגי מצד אלה שכל תפקידם הוא לקבל החלטות פדגוגיות טהורות.
הדברים עולים מההתדיינות המשפטית בעתירה נגד החלטת המשרד שלא לכלול את תוכנית פורום המשפחות במאגר התוכניות החיצוניות שמהן יכולים בתי הספר התיכוניים לבחור. המידע שאציג מבוסס על מסמך התביעה שהגישה עו"ד טל חסין בשם האגודה לזכויות האזרח בישראל ופורום המשפחות השכולות, ועל פסק הדין שנתן השבוע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אברהם רובין.
דיאלוג ופיוס, חו"ח
במוקד הדברים עומדת תוכנית חינוכית בשם "מפגשי דיאלוג", שמפעיל פורום המשפחות השכולות. התוכנית מיועדת לתלמידי תיכון וכוללת מפגש יחיד בן 90 דקות. במהלכו מקשיבים התלמידים והתלמידות לעדויות אישיות של חברי פורום המשפחות, ישראלים ופלסטינים (כאשר אין סגר והחברים הפלסטינים יכולים להיכנס לשטחי מדינת ישראל), המספרים על השכול שפגע בהם ומדגישים את בחירתם בדיאלוג ובפיוס. בהמשך נערכת שיחה פתוחה, שבה מוזמנים התלמידים להביע מגוון דעות ולשאול שאלות.
בפסק הדין הראשון, מאפריל 2024, קבע השופט רובין כי משרד החינוך לא ביסס את החלטתו לפסול את התוכנית על תשתית ראייתית: לא נשלח מפקח לבדוק את המפגשים; לא התקיימו שיחות עם מנהלים, מורים או תלמידים שהשתתפו בתוכנית; לא הוצגו נימוקים מקצועיים לכך שהתוכנית לוקה מבחינה פדגוגית; ולא נבדק הבסיס העובדתי לטענות שהופרחו באוויר, שלפיהן הפורום מייצג, כביכול, משפחות של מחבלים, או שהתוכנית משווה בין שכול של קורבנות טרור לשכול של מבצעי טרור.
את הליקויים שעליהם הצביע השופט ניסה משרד החינוך לתקן באמצעות דוחות של בקרים שאכן צפו במפגשים, וכן באמצעות חוות דעת מקצועיות מטעם המזכירות הפדגוגית, מינהל חברה ונוער, אגף מענים חינוכיים ואגף הבקרה. לנוכח אלה העלה המשרד במהלך השנתיים האחרונות כמה נימוקים לפסילת התוכנית, שעל חלקם אף ויתר בהמשך. בסופו של דבר התמקד המשרד בטענה מרכזית אחת (כאן, סעיף 8), שלפיה "השיח המושמע במסגרת התוכנית הוא שיח שעומד בסתירה לחוק חינוך ממלכתי" ולמטרה 13 בחוק (לחנך לשירות משמעותי בצבא הגנה לישראל).
החינוך לשלום כבר מזמן אינו לגיטימי
חוות הדעת המקצועיות אמורות היו אפוא להוכיח שהתוכנית החינוכית של פורום המשפחות סותרת את ערכי החינוך לשירות משמעותי בצה"ל. דוגמה ראשונה לכך מובאת בכתב התביעה מתוך חוות הדעת המקצועית של מינהל חברה ונוער במשרד החינוך: אנשי המינהל בחנו את סיפוריהם של אנשי העדות, שהועלו על הכתב והוגשו למשרד החינוך כחלק מתיק התוכן של התוכנית.
מעדותו של ניב שריג, שאחיו גיא, קצין מג"ב, נהרג בטול כרם ב-1996 לאחר שהוחלט לפתוח את מנהרות הכותל, נלקח הציטוט: "חשוב לי לשמוע על דעת הקהל הפלסטינית". לדעת מחנכי מינהל חברה ונוער יש בכך פסול, משום שדעת הקהל הפלסטינית כיום "אינה מגנה, ואף מצדדת באירועי הטבח של 7 באוקטובר, ולתת במה ולגיטימציה במסגרת החינוך של מדינת ישראל לדעת הקהל של האויב אינה לגיטימית".
אלא שהציטוט הוצא מהקשרו. הנוסח המלא של העדות הוא זה: "חשוב לי ביותר לשמוע משותפיי הפלסטינים על הצרכים והרצונות שלהם ועל דעת הקהל הפלסטינית, כדי להבין את הכיוונים והדרכים האפשריות לפתרון". כלומר, דבריו של שריג אינם מעניקים לגיטימציה לדעת הקהל של האויב, ובוודאי שלא לתמיכה בטבח 7 באוקטובר. יש כאן ניסיון להבין את המציאות ולחפש דרכים להפסקת המלחמה ושפיכות הדמים – וזה הרעיון החינוכי המרכזי שעליו מושתת פורום המשפחות.
דוגמה נוספת נלקחה מעדותה של ליאורה אילון, אשר שכלה ב-7 באוקטובר את בנה טל, מפקד כיתת הכוננות של כפר עזה. מעדותה נלקח הציטוט: "תתגייסו מהמניעים הנכונים". במינהל חברה ונוער טענו כי בדברים אלה יש "ערעור על המניע של התלמידים", ומכאן ערעור על הלגיטימיות של צה"ל ומוסדות המדינה.
אלא שגם כאן הציטוט הוא חלקי. אילון כתבה בעדותה: "תתגייסו לצבא כי אנחנו חייבים להגן על המדינה שלנו. הבקשה שלי אליכם היא, כשאתם מתגייסים תתגייסו מהמניעים הנכונים: תגנו על המדינה אבל אל תתגייסו מתוך שנאה ורגשות נקם. בהיותכם בצבא, תשמרו על הערכים שעליהם חונכתם בבית, שימרו על צלם אנוש, על כבוד האדם באשר הוא אדם ועל עצמכם, ותגנו על המדינה".
אין כאן קריאה לסרבנות לגיוס, כפי שטענו אנשי המשרד; להפך. יש כאן מסר חינוכי ערכי שאין חשוב ממנו לנערים ולנערות העומדים להתגייס לצבא.
בפסק הדין מוזכרת דוגמה נוספת למופרכות טענותיו של המשרד, בהתייחס לדברים שכתבו אנשי מינהל חברה ונוער בחוות הדעת: "כפי שעולה מהבקרה, בין חברי הפורום מהצד הפלסטיני קיימת הזדהות ברורה עם מעשי ההרג של החמאס". על כך כתב השופט רובין: "אין כל בסיס לקביעה. הטעם לכך פשוט, כל שלושת דוחות הבקרה שמצוטטים בדו"ח [של מינהל חברה ונוער] נכתבו לגבי מפגשים שבהם כלל לא נכחו נציגים פלסטינים, זאת בשל הסגר המוטל על יהודה ושומרון וחבל עזה מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל". וכיצד עלינו להתייחס לבכירי המשרד שמעלים טענת סרק מדומיינת?
הישמרו לנפשותיכם מפלסטינים שוחרי שלום
חוות הדעת המקצועית של המזכירות הפדגוגית מבקרת את העדויות הכתובות של חברי הפורום הפלסטינים. אחד מהם הוא יעקוב א-ראבי מהכפר בידיא, שרעייתו עאישה נהרגה מפגיעת אבן שיידו מתנחלים לעבר רכבה. עדותו פורסמה כאן בשנת 2020. במרץ 2026 הורשע אחד המתנחלים הקטינים (ששמו נאסר לפרסום) ברצח עאישה.
עדותו של א-ראבי (בתוכנית הפורום) מסתיימת במילים: "אני שילמתי את המחיר הכי כבד בעולם ועדיין אני מאמין בשלום… ברצוני להעביר מסר לחברה הישראלית ולעולם כולו, מסר היוצא מעומק פצעי המדמם: די לשנאה. בואו נחיה בשלום ובאהבה, כי אנו אוהבים את החיים ומשתוקקים אליהם בכל דרך אפשרית".
חוות הדעת לא הוכיחו שהתוכנית החינוכית של פורום המשפחות סותרת את ערכי החינוך של המשרד. פעילות במחנה הקיץ של פורום המשפחות השכולות (צילום: באדיבות פורום המשפחות)
על עדות זו כתבו במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך כי היא משווה בין "נופלים שהגנו בגופם על מדינת ישראל כחלק ממערכה ארוכת שנים…לבין אישה שנרצחה לכאורה במעשה טרור אזרחי שאיננו מעיד על הכלל", וכי השוואה זו "ממעיטה בערכם של חיילי צה"ל ונופלי הטרור במערכה שאנו נמצאים בה כעת בהגנה על מדינת ישראל".
במקום לחבק את א-ראבי, שבחר בדרך ההידברות למרות האובדן והטרגדיה שחווה, פוסלים במשרד החינוך את עדותו משום שהיא רק "לכאורה" טרור, אינה "מעידה על הכלל", ושמותה של עאישה ממעיט בערכם של חללי הטרור בצד היהודי. דמה זול מדם יהודי.
מהלך מרושע דומה נעשה לעדותו של מוחמד אל באו מחלחול. הוא עצמו נפגע בגיל תשע מכדורי גומי שירו חיילי צה"ל. אחיו, פיראס, נורה למוות על ידי חייל במחסום בשנת 2022. אל באו פרסם את סיפורו ב"שיחה מקומית". במסמך המזכירות הפדגוגית מובא ציטוט מעדותו בתוכנית הפורום. לגבי מות אחיו הוא כתב כי "הדבר היחיד שגילינו מהצד הישראלי הוא שהחייל ירה בטעות". כלומר, אלה דברים שרשויות הצבא מסרו למשפחה.
לנוכח משפט זה, טוענים המחנכים היושבים במזכירות הפדגוגית כי תוכנית הפורום מעבירה לתלמידים את הנרטיב הפלסטיני ומציגה את צה"ל כצבא לא מוסרי היורה ללא הבחנה. לדעתם, העדות מעמידה "שכול שהוא כתוצאה מפגיעה של חיילי צה"ל, בשוויון מוסרי לשכול שהוא תוצאה של טרור חמאסי ב-7 באוקטובר". בצדק קבע השופט כי המסקנות מופרכות. אין בעדות שום השוואה בין סוגי שכול, אין בה טענה לירי ללא הבחנה, ולא הצגה של צה"ל כצבא לא מוסרי היורה ללא הבחנה.
חשוב להוסיף שגם כאן בחרו אנשי החינוך משפט קצר והוציאו אותו מהקשרו. אל באו מספר בעדותו כי בעקבות הטרגדיה שאל את עצמו: "אם אנקום ואהרוג ישראלים, האם זה יחזיר לי את אחי? התשובה היתה כמובן לא". במקום זאת, הוא החליט להצטרף לפורום המשפחות "ולדבר עם תלמידים על החשיבות שבהכרת האחר".
הנה כי כן, במזכירות הפדגוגית פוחדים מפלסטינים הקוראים להידברות ולפיוס. למרבה הטמטום, השאיפה לשלום מתפרשת כהעברת הנרטיב הפלסטיני וכעומדת בסתירה לנרטיב הציוני. לדעת הפדגוגים הבכירים ביותר במטה משרד החינוך, חינוך לשלום פוגע בשמו הטוב של הצבא ומחליש את נכונותם של התלמידות והתלמידים להתגייס לשירות משמעותי.
נכון לסיים בקינתו של השופט, מתוך פסק הדין: "מה רב המרחק בין דברים אלו [הכתובים בדוח הבקרה] לבין האופן בו הוצגו דו"חות הבקרה בחוות הדעת [של המשרד]. מה רב המרחק בין החשש שמובע בחוות הדעת לגבי חוסנם של תלמידי ישראל ויכולתם להתמודד בכבוד עם נושאי שיח קשים, לבין דברים אלו המוכיחים כי לתלמידי ישראל יכולת חשיבה ביקורתית, כמצופה מתלמידי החינוך הממלכתי. מה רב המרחק בין הקביעות הנחרצות של עורכי חוות הדעת לבין העובדה שבכל שלושת דו"חות הבקרה שעליהם נסמכת חוות הדעת נכתב במפורש כי במפגש לא נאמרו דברים חריגים".
ואכן, מה רב המרחק בין חינוך לבין אנשי משרד החינוך.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
