פלסטינים שרצחו נענשים, ישראלים – לא. תחשבו על זה בעסקה הבאה

כדי להגיע לצדק אמיתי, יש להתחייב להעמיד לדין את כל מי שמבצע פשעים, ללא קשר לזהותו הלאומית. אסירים ששוחררו במסגרת עסקת הפסקת האש, ברמאללה, ב-20 בינואר 2025 (צילום: אורן זיו)

שמי מוחמד, ואני חבר בפורום המשפחות השכולות הפלסטיני-ישראלי. איבדתי את אחי פיראס ב-2002, לאחר שחייל ישראלי בכניסה לכפר חלחול בגדה המערבית ירה בו ללא כל עוול בכפו, ללא כל סיבה נראית לעין, מלבד היותו פלסטיני.

פיראס היה בן 22, סטודנט באוניברסיטה, מצטיין בלימודיו, אהב מאוד את החיים, ותמיד חשב על עתידו. היו לו אין ספור חלומות. אבל ברגע אחד הכול הסתיים – החלומות, העתיד והחיים.

עד היום אין לי מושג מי החייל שירה באחי ולמה. כל ניסיונות המשפחה לחשוף את נסיבות המקרה עלו בתוהו. המקרה שלנו לא יוצא דופן בחברה הפלסטינית. בפורום המשפחות ישנן גם משפחות פלסטיניות שיודעות מי הרג את ילדיהן – חיילים או מתנחלים – ולמרות זאת עד היום איש מהיורים לא הועמד לדין.

אחרי מתקפת 7 באוקטובר הצטרפו לפורום גם משפחות ישראליות שלא יודעות מי הרג את יקיריהן. עד אז, זה היה אחד ההבדלים המשמעותיים בין ישראלים ופלסטינים בפורום. רבים מהישראלים יודעים מי הרג את יקיריהם והאחראים להרג יושבים בכלא. לא אצל הפלסטינים.

כשאני מקשיב לחלק מבני המשפחות הישראליות בפורום, מביעים את התמיכה שלהם בעסקה שתשחרר את הפלסטינים שהרגו את יקיריהם, באופן ישיר או עקיף, בתמורה לשחרור חטופים ישראליים, אני מרגיש תחושה מוזרה, ועולות אצלי הרבה שאלות.

סוגיית האסירים הפלסטינים היא אחת הסוגיות הפוליטיות וההומניטריות הבולטות בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. במשך עשרות שנים, מאות אלפי פלסטינים נעצרו, נשפטו ונכלאו, בעוד שחיילים ישראלים המעורבים בהפרות חוק חמורות הועמדו לדין לעיתים נדירות, דבר המשקף פער ברור בסטנדרטים של צדק וחוק. מדוע פלסטינים נענשים, ואילו ישראלים שהרגו את ילדינו – לא? זהו בדיוק הצדק שהפלסטינים מחפשים.

משפחה פלסטינית, שחברה בפורום, ניהלה במשך ארבע שנים מאבק משפטי להעמיד לדין את השוטר שהרג את בנם. ארבע שנים הם הלכו לבתי המשפט והקשיבו לדיונים. אולם בסופו של דבר התיק נסגר מבלי שאיש הורשע. חבר פלסטיני אחר, שחבר בפורום, מצוי בהליכים בבתי משפט כבר יותר משבע שנים, לאחר שגילה מי המתנחל שזרק אבן על אשתו והרג אותה.

הכוחות הישראליים נהנים פעמים רבות מחסינות רחבה, ופעמים רבות איש לא חוקר מקרים של פשעים שבוצעו נגד פלסטינים. כאשר חקירות אכן נפתחות, הרבה פעמים הן פורמליות ומסתיימות ללא הרשעה. זה קרה וממשיך לקרות למשפחות פלסטיניות רבות, שפונות לבתי המשפט בישראל.

הפער הגדול בין העמדה לדין של אסירים פלסטינים לבין היעדר הענישה הכמעט מוחלט של חיילים ומתנחלים ישראלים חושף את חוסר הצדק תחת הכיבוש. הוא משקף יישום סלקטיבי של החוק ומחזק את תרבות הפטור מעונש.

כדי להגיע לצדק אמיתי, יש להתחייב להעמיד לדין את כל מי שמבצע פשעים, ללא קשר לזהותו הלאומית, בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי והצדק ההומניטרי. בפעם הבאה שאתם חושבים ומדברים על עסקה, תחשבו גם על זה.

מוחמד אל באו הוא חבר בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני