נור תמימי לאחר שחרורה מהמעצר: "אני לא מתחרטת"
"אנחנו מודעות למחיר", אומרת נור תמימי בראיון ל"שיחה מקומית" ביום שלאחר שחרורה ממעצר. בין המבקרים שהגיעו לתמוך בה היה גם מוחמד תמימי בן ה-15 שנפצע קשה מאוד כשעה לפני התקרית שהובילה למעצרה. עהד ונרימאן תמימי עדיין מוחזקות בכלא
כתב וצילם: אורן זיו
"זה קורה יום יום בפלסטין, לצערי זה דבר רגיל שחיילים נכנסים לכפר שלנו, לבתים שלנו. אבל הפעם התקשורת הישראלית ניפחה את הסיפור וכך גם כמות השיתופים ברשתות החברתיות", כך אמרה היום (שישי) נור תמימי בראיון ל"שיחה מקומית", שעות לא רבות לאחר ששוחררה ממעצר. תמימי, בת ה-21 מנבי סאלח, נעצרה לפני כשבועיים בתקרית המתועדת והמתוקשרת במהלכה היא ובת דודתה עהד, ניסו לסלק חיילים שפלשו לחצר ביתן בידיים חשופות. עהד בת ה-16, ואימה נרימאן, עדיין מוחזקות במעצר.
אתמול (חמישי) סמוך לחצות, לאחר שבית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור הפרקליטות הצבאית על ההחלטה לשחררה כבר שבוע קודם לכן, היא הועברה מכלא השרון למחסום ג׳בארה ואז לביתה שם חיכו לה בני משפחתה.
> שב"כ מאיים לשלול פרנסת פלסטינים שילדיהם מעורבים בהפרות סדר
שוחחתי איתה הבוקר בביתה, שם התכנסו קרובי משפחה, תומכים וכלי תקשורת פלסטינים. בין המבקרים היה גם מוחמד תמימי בן ה-15 שנפגע בראשו באופן קשה כשעה לפני התקרית שהובילה למעצרה שהגיע כדי לחזק. מזג האוויר סוער, ובכפר לא מתקיימת שום הפגנה, אבל בכניסה לכפר ניצבו חיילים שדאגו להזכיר מה יקרה אם מישהו יחליט להרים ראש למרות הגשם.
"זה לא היה מעצר קל כי זה המעצר הראשון שלי, אבל פגשתי בכלא הרבה נשים שנאבקות כדי לשרוד שם יום יום, במשך שנים", היא מספרת. "החוויה הכי קשה היתה הנסיעה בפוסטה, הרכב שבו מעבירים העצורים. היו לוקחים אותנו בשתיים לפנות בוקר מכלא השרון ומחזירים אותנו באחת עשרה בלילה. רוב השעות לפני ואחרי הדיון בילינו ברכב, שם קר מאוד, ואין גישה לאוכל, שתיה או שירותים". את עהד, שמוחזקת בתא נפרד מנשות תמימי הכלואות מאחר והיא קטינה, היא כמעט ולא פגשה בכלא, אבל כשראתה אותה לאחרונה נראתה "חזקה ובמצב רוח טוב".
תמימי מעודכנת היטב באופן שבו התקשורת הישראלית הממוסדת בוחרת לסקר את האירוע. "למרות שהתקשורת הישראלית אומרת שאנחנו אלימות, בעולם מבינים את הסיפור, שהחיילים באו לבית שלנו ואנחנו רק רצינו שהם יעזבו", היא אומרת.
"הבעיה היא שרבים רואים רק כמה דקות של הסרטון, ומקבלים תמונה חלקית בלבד של מה שקרה. הם לא יודעים מה קרה לפני", מתייחסת נור לאופן בו נתפס האירוע על ידי החברה הישראלית. "הם לא יודעים שלפני כן ירו בנער בפנים, בכפר שלנו, שהוא נפצע בצורה קשה מאוד והיה בסכנת חיים. זה לא דבר נורמלי לעשות לילד. לכן רצינו שהחיילים יעזבו אותנו, זה היה מצב רגיש".
אני שואל אותה אם השהייה בכלא לא גרמה לה למחשבות שניות על כך שיצאה לעמוד מול החיילים, והיא עונה בלי היסוס: ״אנחנו מודעות למחיר. ואין חרטה. כשמשהו קורה אצלנו בכפר מול העיניים שלנו אנחנו פועלות מהלב ולא מהראש, ובלי לחשוב מראש על ההשלכות או התוצאות, זה כדי לשמור את האנושיות שלנו. אז הזמן בכלא לא שינה את זה".
נאג'י תמימי, אביה של נור ומהפעילים המוכרים במאבק העממי בנבי סאלח, שגם ישב בעצמו בכלא הישראלי בשל השתתפותו בהפגנות בכפר, מספר ל"שיחה מקומית" על התחושה לאחר שחרורה: "אני מרגיש טוב, אבל זו הרגשה מעורבת. אני מבסוט שהבת שלי שוחררה אבל אני חושב על עהד ונרימאן שעדיין בכלא. צריך לזכור שגם בשביל נור לא נגמר הסיפור. יש משפט ואולי יעצרו אותה עוד פעם ויש כתב אישום ולא יודעים איך יסתיים ההליך המשפטי".
כמו נור, גם נאג'י חושב שחשוב שהציבור הרחב, במיוחד בישראל, יראה את התמונה המלאה: "חשוב שהם יראו את כל הסיפור ולא רק את הווידאו של שתי הדקות שפורסם. יש ביוטיוב עוד קטעי ווידאו מיום הזה של התקרית, הם יכולים לראות איך הצבא משתמש באלימות נגדנו. חייבים לראות התמונה כולה. הצבא נמצא בנבי סאלח משעה עשר בבוקר עד חמש בערב ויש הרבה אלימות".
"הכיבוש עצמו הוא האלימות", ממשיך נאג'י. "כשהוא מאיים על החיים שלך, על הבית שלך, על הילדים שלך – אני לא יכול להגיד למישהו, כמו לדוגמה נור, 'למה אתה דוחף או צועק?'. הרי רק כמה דקות לפני המקרה הזה הם ירו בילד בן 15 שנפצע קשה מאוד. אנחנו ממשיכים להיאבק. אף פעם לא נקבל את הכיבוש. אנחנו לא רוצים להיות בבית סוהר או בשום מקום מסוכן, אנחנו רק לא רוצים לחיות תחת כיבוש".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן