newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם כל מה שיש להגיד על שלטון נתניהו זה שהוא מושחת?

כדי לשלוט בעם אחר חייבים לכופף את החוק, להשחית מידות בסיסיות, לחוקק חוקים מפלים ולשחד קהלים. כל עוד המפגינים לא מוכנים לומר כל זאת בפה מלא, מדובר יותר בטפיחה עצמית על השכם מאשר במעשה של התנגדות אזרחית

מאת:

כותב אורח: מרזוק אלחלבי

איני מקל ראש בהפגנות נגד השחיתות בערי ישראל ולא בצורך למגר תופעה זו בכל מערכת שלטונית כיאה לכל חברה ולכל מדינה מתוקנת, שישראל לא נמנית עליהן. מראה האלפים מרימים שלטים וצועקים "מושחתים נמאסתם" מעורר תחושה שבעמורה ישנם ונשארו צדיקים שלא יתנו לתקווה להיקבר תחת ערימות של שטרי כסף, "המתנות", ג'ובים, נפוטיזם וקומבינות שלטוניות למכביר. אבירי איכות השלטון, ושאר שוחרי ניקיון הכפיים הפיחו תחושה רעננה בקלחת החיים הציבוריים הרדודים עד רגב, חזן ואמסלם. ובכל זאת, כמה הערות על המאבק נגד השחיתות.

סבורני כי ההפגנות הן המשך של העדר הפוליטיקה במחנה שאינו ממשלת נתניהו. מחנה זה ששם את יהבו על מערכת המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה וחקירותיה, ממשיך באותו קו של הסתתרות מאחורי פרגודים ומסכות, ועכשיו מאחורי השיח של ה"שחיתות". במקום לבוא אל הפוליטיקה כפוליטיקאים שיש להם אמת משלהם, אמירה בכל נושא, משנה, פרוגרמה ומשמעות, הם נעמדים מאחורי פעילי חברה אזרחית וסתם אזרחים בעלי אחריות ויוזמה, כדי לצעוק שגם הם, נציגי המחנה הנ"ל, מתנגדים בתוקף לשחיתות השלטונית. הם נראים ונשמעים נזהרים בל ישתרבב לשיח שלהם משהו נגד תפיסות ימניות הן בכלכלה והן בענייני שלום ומלחמה. משהו, ולו פיפס קטן כזה נגד הכיבוש ופשעיו, כי אז תיחשב ההפגנה פוליטית, שמאלנית וטרפה. האם כל מה שיש להגיד על השלטון של נתניהו זה שהוא מושחת?

> משה יעלון בהפגנה בירושלים: השחיתות מסוכנת מדאע"ש ומחזבאללה

נתניהו וביטן משיקים כוסית בימים טובים יותר. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מחנה הימין והעומדים בראשו מראים כל סימן אפשרי שהם מצפצפים על שלטון החוק, על טוהר המידות, על תקינות שלטונית וניקיון כפיים. נתניהו וביטן משיקים כוסית. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המסכה השקופה מדי

לפי חברי האנרכיסטיים המעוררים בי כבוד, כל שלטון הוא מושחת, ומה השתנה שלטונו של נתניהו משלטון אחר במקום אחר? אבל נניח גם לזה. ונניח שהתוצאות של כל החקירות יעלו חרס? ונניח ששלטון הימין יתפס בקלקלתו? ונניח שאדון נתניהו מלך ישראל וצאן מרעיו יבטלו במחי יד את כל הממצאים ויסרבו להישמע לשלטון החוק ושוחריו? לא סתם אני מעלה שאלות אלה. מחנה הימין והעומדים בראשו, מראים כל סימן אפשרי שהם מצפצפים על שלטון החוק, על טוהר המידות, על תקינות שלטונית וניקיון כפיים. אנשים אלה מתנהלים ללא בושה בכל תחומי החיים, לרבות התרסה נגד שלטון החוק. מי ששלטון החוק נר לרגליו אינו מחוקק ומשנה חוקים חדשות לבקרים ומשנה עד היסוד, ובהרף עין, את המצב החוקתי במדינה. מחנה זה הבועט ביועץ המשפטי שהוא בעצמו מינה, במפכ"ל שהוא עצמו מינה, בצבא, בבית המשפט העליון ובכל ערכי הדמוקרטיה הישראלית הצולעת, לא יתקשה לבעוט בממצאים של החקירות הרבות בהם מעורבים ראש הממשלה וההעתקים הרבים שלו.

הרושם שלי הוא כי במצב של כשל מוסרי, הכיבוש המתמשך ופשעיו למשל, שבירה חדה ימינה בכיוון לאומני אלים וגזעני למשל, החברה נוטה לייצר לעצמה שדה מוסרי לשחק בו. שדה שיאפשר לה, בכל זאת, להסתכל לעצמה בראי, וגם לטפוח טפיחה או שתים על השכם. פעולה זו, הבאה בעיקר ממחנה שלא בממשלה, היא פעולה הכרחית כדי להיבדל ממנה ולהיראות שפוי ושומר שלטון החוק. אלה הפגנות בעד עצמם יותר מאשר נגד השחיתות. הם רוצים להגיד לעצמם ולאחרים, שהם אינם מושחתים כנתניהו ושריו. הפגנות שהם יותר טפיחה עצמית על השכם מאשר מעשה התנגדות אזרחי ופוליטי להחרבת מה שהמייסדים יצרו כאן.

אני מאמין שיש בין המפגינים והמארגנים אנשים טובים ששלטון החוק וניקיון הכפיים נר לרגליהם לגבי כל ממשלה. אבל אלה נבלעים בתוך ההמולה של הסתתרות אחרי ההפגנות של פוליטיקאים המסתננים קדימה רק כדי להגיד משפט או שנים. לאלה וגם לאלה, אני חייב להבהיר: כל המסכה שקופה מדי. מי שמסכים להשחית כל יום את כבודו של עם אחר, לגזול ממנו את זמנו, מקומו ולרמוס כל בוקר וערב בברוטליות נבזית את זכויותיו של האדם הפלסטיני, הוא לא בדיוק לוחם איכות שלטון וניקיון כפיים. קשה להאמין, למשל, ל"יאיר" המצהיר כאחרון המכביסטים במצדה, שתיפול ישראל ולא תחולק ירושלים. וקשה להאמין לגבאי, המנסה לאגף את נתניהו מימין. ועוד יותר קשה להאמין לימניים שידם בכל הרעות ששלטונם הביא עלי ישראל שיוצאים לכיכר ציון בירושלים כדי לצעוק עם המפגינים שה "שחיתות" מסוכנת יותר מאיראן"!

> תיוג המחאה נגד שלטון הימין כמאבק בשחיתות יהיה טעות פטאלית

ההפגנות הם המשך של העדר הפוליטיקה במחנה שאינו ממשלת נתניהו. הפגנה נגד השחיתות השלטונית, שדרות רוטשילד, 16.12.2017 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

תמימי תחזיר את התקווה

כדי לשלוט בעם אחר חייבים לכופף את החוק, להשחית מידות בסיסיות של טעם טוב וצדק טבעי. כדי לשלוט בעם אחר מהים לנהר, צריך לחוקק חוקים מפלים וגזעניים. צריך לשחד קהלים, קבוצות מצביעים ואנשים. צריך להקים מערכות ומנגנוני שליטה, סנקציות, ענישה, בתי דין צבאיים ושיח המחולל עוולות וקורבנות יום יום. וכמובן שהשליטה על עם אחר מצריכה מערכות מימון נוספות וצדדיות הנסתרות מהעין. עוד ועוד פרקטיקות הנגזרות מהמצב הבסיסי. בנוסף, חברה בעלת מאפיינים קולוניאליסטיים חוטאת יותר מחברות פוסט-קולוניאליסטיות בענייני טוהר המידות ושלטון החוק. חברה כזו מבוססת על שיח מצטדק מלכתחילה המקנה לה, ככל שתצטרך, צידוקים למכביר.

הנחתי היא שהשחיתות היא תוצר לוואי של שליטה בעם האחר, הפלסטיני, גם זה שבתוך ישראל, בתפיסה הבסיסית שהדבר לגיטימי. קרי, כשההוויה כולה בנויה על חשבון זכויות, ארץ, זמן וכבוד של עם נשלט, אין לשליטים גבולות וסייגים אלא כאלה שמסכנים את שלטונם. וכך, אני ממקומי כבן של נשלטים רואה את המחאה נגד השחיתות של שלטון הימין, סוג של מחאה מקרב צד בעם השולט נגד צד אחר שמסכן את השליטה. ואני לתומי, בן של נשלטים, צפיתי למחאה נגד עצם השליטה, נגד המאפיינים הקולוניאליסטיים של ההוויה הישראלית ששוברת ימינה במהירות מטורפת. אולי עהד תמימי שמרגישה על גופה ונשמתה ברגעים אלה את המשמעות האמתית של השחתת המידות, לרבות החוק, והדור שלה, יגאלו אותי מתמימותי, וגם אתכם מהנטייה הכפייתית לשלוט ולהשחית, מי יותר ומי פחות.

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני.

> השחיתות נמצאת בקו המחבר בין גבעת עמל לאל עראקיב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf