במשרד החינוך מבינים: מנהיגות חינוכית במלחמה צריכה לדאוג לחלשים

החסם המרכזי בפני מדיניות שוויון ההזדמנויות הם ההורים של התלמידים החזקים, שחוששים מפגיעה בילדיהם (צילום אילוסטרציה: קובי גדעון / פלאש90)

שתי תופעות מתרחשות במערכות חינוך, הנאלצות לתפקד בעת משבר או חירום: האחת, התלמידות והתלמידים החלשים נפגעים יותר מחבריהם החזקים. השניה, הפגיעה בהם מקבלת בולטות יתר ומעמיסה על הצוות החינוכי אתגר מקצועי, הנוסף לקשיים הנובעים מעצם מצב החירום.

על כן, מומלץ לבתי הספר להקדיש יתר מאמץ ומשאבים בעזרה וליווי של התלמידים החלשים. החסם המרכזי בפני מדיניות שוויון ההזדמנויות הם ההורים של התלמידים החזקים, שחוששים מפגיעה בילדיהם.

המענה לחשש זה הוא בהצגת המדיניות העונה גם על האינטרסים שלהם. בחינוך מתרחש הקסם החברתי, לפיו קידום תלמידים חלשים לא רק שמשפר את ממוצע ההישגים של הכלל, אלא גם מטיב את האווירה הלימודית ומגדיל את שיעור התלמידים המצטיינים.

סקיירות המדען הראשי במשרד החינוך

הדברים עולים מתוך סקירה שפרסם לאחרונה המדען הראשי במשרד החינוך. לשכת המדען מפרסמת מפעם לפעם סקירות בעברית של תקצירי מאמרים ומחקרים שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים.

תשע מהסקירות האחרונות הוקדשו לנושא החשוב: מנהיגות חינוכית בשעת משבר או חירום. המסקנה העולה ממרבית המאמרים אינה מפתיעה. נמצא שככל שהמנהיגות החינוכית הייתה יותר דמוקרטית ושיתופית, בתי ספר הטיבו להתמודד עם תקופת המשבר.

ככל שמנהיג חינוכי הוא דמוקרטי יותר, כך הוא מעצים את הכפופים לו וגורם להם לפעול מתוך מניע פנימי. הם מגלים יותר מעורבות, ויוזמים ומפעילים יותר פתרונות יצירתיים. באותה מידה, ככל שמנהיג חינוכי משתף יותר בעלי עניין בקבלת ההחלטות, כך עומדים לרשותו יותר פתרונות ומשאבים, כמו גיוס הורים שיתנדבו לסייע בבית הספר, או שיתוף עם מוסדות בקהילה, שיארחו קבוצות תלמידים.

הסקירה האחרונה שפרסם המדען הראשי מציגה מאמר מאת פרופ' פטריסיה וירלה, ומאירה זווית שהיא פחות מובנת מאליה: מוסדות חינוך צולחים משברים בצורה טובה יותר, ככל שהם מייחסים חשיבות לשוויון הזדמנויות של תלמידים מקבוצות אוכלוסייה מוחלשות.

המשבר מגדיל את הפערים בין תלמידים

נקודת המוצא של הסקירה היא ש"כאשר מתמודדים עם משבר, הקבוצות המוחלשות והחלשות ביותר באוכלוסייה נפגעות הרבה יותר מהקבוצות הרגילות והחזקות". אפשר להבין זאת באופן אינטואיטיבי: כאשר קבוצה הטרוגנית של אצנים רצה למרחק, הפערים ביניהם יגדלו ככל שהמרחק יהיה גדול יותר, וככל שנציב בדרכם מכשולים הדורשים מאמץ יתר.

בחינוך נדרש "מאמץ יתר" בכל פעם שחל שינוי בהרגלי ההוראה והלמידה. כך למשל, הפערים בין תלמידים במבחני הבנת הנקרא גדולים יותר לאחר חופשת הקיץ הארוכה מאשר בסוף שנת הלימודים. הסיבה לכך נעוצה בתנאי הבית, שאינם מעודדים ילדים מרקע חלש לעסוק בחופשה בקריאה ובפעילות לשונית.

כך קרה גם בעקבות מגפת הקורונה. ראשית, אוכלוסיות שוליים חלו בקורונה בשיעור גבוה יותר מאוכלוסיות אחרות, לנוכח תנאי בריאות ירודים. כלומר, הם שהו בבידוד או שבתי הספר שלהם נותרו סגורים למשך תקופה ארוכה יותר. שנית, לאוכלוסיות אלה היו פחות משאבים, כגון מחשבים ורשת אינטרנט יציבה, על מנת לאפשר לתלמידים להתמיד בלימודים בלמידה מרחוק.

המשבר מבליט את אתגר התלמידים החלשים

במחקר קודם שפרסמה פרופ' וירלה, היא ראיינה מנהלות ומנהלי בתי ספר ושאלה אותם לגבי סוגיות של שוויון הזדמנויות במהלך משבר הקורונה. מתשובות המנהלים התברר, כי במהלך המשבר, יותר מאשר קודם לכן, מורות ומורים נחשפו לפערים בכיתותיהם ולמצבם של התלמידות והתלמידים החלשים. מורים העידו בפני המנהלים, כי "רק כעת הם מבינים שהם לא מכירים את התלמידים באופן מלא".

לנוכח העובדה שהלמידה נעשתה מרחוק, המורים נחשפו לסביבת הבית שממנו מגיע כל תלמיד. למשל, האם יש לו פינת עבודה פרטית ושקטה בבית, או באיזה מידה הוא מקבל עידוד ותמיכה מהוריו. שלא במפתיע, המורים נחשפו ביתר שאת לקשר שבין מאפייני הבית (כגון עוני והשכלת ההורים) לבין המוטיבציה ללמידה וההישגים הלימודיים של כל תלמידה ותלמיד.

כתוצאה מכך, סוגיות כגון פערים חברתיים ולימודיים ושוויון הזדמנויות בחינוך קיבלו משנה תוקף בשיחות של הצוותים החינוכיים. מורים ומנהלים נדרשו לפתרונות יישומיים, על מנת להתמודד עם התלמידים שצברו פערים בתקופת הקורונה.

שוויון הזדמנויות אינו מדרדר את בית הספר לבינוניות. תלמיד בשיעור (צילום אילוסטרציה: מרים אלסטר / פלאש90)

הורים חזקים מהווים חסם לשוויון הזדמנויות

אלא שבדרך ליישום מדיניות של שוויון הזדמנויות יש לא מעט חסמים. מחקרים הצביעו על העמדות של ההורים החזקים, בדרך כלל הורים משכילים ממעמד חברתי כלכלי בינוני-גבוה, כחסם מרכזי. בלשון המחקר: "חלק מההורים הם בעמדה טובה יותר על מנת לסנגר על הצרכים של ילדיהם, וחלק ממהלכי הסנגור הם בעמדה נוחה יותר לקבל תהודה תקשורתית וציבורית".

הורים אלה טענו שהפניית משאבים לטובת התלמידים החלשים נעשית על חשבון המצטיינים. בכך, לדעתם, בית הספר מקדם מדיניות של "השוואה כלפי מטה". כלומר, שהשאיפה לשוויון מושגת על ידי בלימת התלמידים המצטיינים ולא על ידי קידום החלשים.

דוגמה לכך ראינו גם בישראל, כאשר בית המשפט העליון דחה עתירה לביטול תשלומי ההורים בטענה שהם מקדמים אי שוויון בחינוך. טענת השופטים הייתה שישראל "אינה יכולה להקריב את איי המצוינות הקיימים לטובת עקרון השוויון".

שוויון הזדמנויות אינו פוגע במצוינות

כדי להתמודד עם חסם ההורים, מומלץ למנהיגי החינוך לנקוט הסברה מבוססת אינטרסים, ולא רק לדבר על ערכים חברתיים. בפשטות: להסביר למתנגדים שפערים גדולים מקשים על תפקוד מוסדות החינוך, וכי יש די הוכחות שמדיניות שוויון הזדמנויות מטיבה עם כולן וכולם. הנה שלוש מהן.

במחקר רחב היקף נערכה השוואה בין מדינות בשלושה זוגות: קובה מול צ'ילה, פינלנד מול שוודיה וקנדה מול ארה"ב. הראשונה בכל זוג היא מדינה שנקטה מדיניות חברתית של השקעה ציבורית לטובת כלל התלמידות והתלמידים. השנייה בכל זוג היא מדינה שנקטה מדיניות של מיון והפרדת תלמידים לפי הישגיהם במבחנים ארציים. בכל הזוגות נמצא שבמדינות החברתיות הציון הממוצע הכולל של הישגי התלמידים היה טוב יותר, ושיעור המצטיינים מקרב כלל התלמידים היה גדול יותר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ממצאים דומים נמצאו גם במחקר פיזה מ-2022. במחקר נמצא ששיעור התלמידים המצטיינים במתמטיקה בישראל הוא מעט מתחת לממוצע העולמי, במקום ה-18 מתוך 37 מדינות. אולם בכל 17 המדינות, שבהן קבוצת המצטיינים הייתה גדולה יותר מאשר בישראל, נמצא שגם מדדי שוויון ההזדמנויות היו גבוהים יותר. במדינות אלה יש פחות תלמידים שלא הגיעו לדרגת המינימום, פערים יותר קטנים בין התלמידים, פחות מיונים והפרדות של תלמידים לפי ציונים, וכיתות יותר הטרוגניות. שוויון הזדמנויות אינו מנוגד, אם כך, למצוינות בחינוך.

דוגמה שלישית מופיעה באחד המחקרים המוזכרים ברשימת המקורות של המאמר שבסקירת המדען הראשי. מחקר זה עקב אחר שינוי המדיניות באחד ממחוזות החינוך במדינת ניו יורק.

במחוז זה היה נהוג לקבץ את תלמידים לפי רמה, מתוך הנחה שההוראה תינתן בכל הקבצה בהתאם לרמת התלמידים. ההפרדה הוצגה כמקדמת שוויון, תחת הדימוי של "תפירת חליפה אישית המותאמת לצורכי התלמידים".

עם השנים, הכירו במחוז בכישלונה של מדיניות ההפרדה, לנוכח הישגים נמוכים של כלל התלמידים. במחוז הוחלט על מדיניות חדשה, שיושמה בהדרגה. עיקריה היו: למידה בקבוצות הטרוגניות של כל התלמידות והתלמידים יחד, יישום תוכנית לימודים "עשירה ומאתגרת" הכוללת ציפיות גבוהות מכולם, ותוספת שעות של "סדנאות עזר" לתלמידים שנדרשו לעזרה.

בעקבות שינוי המדיניות עלה מספר התלמידים שניגשו לבחינות הגמר מ-75 ב-1990, ל-933 ב-2005. זאת מתוך כ-1,200 תלמידי התיכון. במקביל, חלה עלייה במספר התלמידים שסיימו את בחינות הגמר בהצטיינות. מ-15 בוגרים בלבד ב-1990, ל-140 בוגרים ב-2005.

בחינוך ההישגים נדחפים מלמטה

כלל הדוגמאות מראות כי שוויון הזדמנויות אינו מדרדר את בית הספר לבינוניות. חינוך הוא מערכת שנדחפת מלמטה. ככל שנצליח להעלות יותר תלמידות ותלמידים מרמת נכשל לרמת עובר, כך יהיו בפוטנציאל יותר תלמידות ותלמידים שיעלו לרמת ביניים, ובהתאם יותר תלמידות ותלמידים מצטיינים.

על כן, סקירת המדען הראשי מסתכמת בהמלצה: "גם ובמיוחד בזמני משבר ממושכים, חשוב כי המנהיגות החינוכית תשאף לקיים קבלת החלטות הוגנת ושוויונית, תוך בחינת היבטים שונים של הקצאת משאבים, תקשורת וזיהוי הזדמנויות לשינוי לטובת הוגנות רבה יותר". בסקירה שבקישור מוצגת גם מסגרת מושגית, כיצד להוביל ולנהל מדיניות המקדמת שוויון הזדמנויות.