newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו הבטיח, אבל לרוב ילדי ישראל אין מחשב משלהם

ב-1996 הבטיח נתניהו "מחשב לכל ילד". עכשיו, כשמשרד החינוך שולח את התלמידים ל"לימוד מרחוק" בגלל הקורונה, מתברר שאנחנו רחוקים מאוד ממימוש ההבטחה. ברוב הבתים יש רק מחשב אחד, ושיעור החיבור לאינטרנט הוא מהנמוכים בעולם המערבי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בעמוד הבית של אתר משרד החינוך מתפרסמת ההודעה הבאה: "עם התפשטות נגיף הקורונה ברחבי העולם, גיבש משרד החינוך תוכניות להפעלת שירותי למידה מרחוק". נשמע טוב, אלא שלא כל הילדות והילדים במדינת ישראל יכולים ליהנות מהשירותים המופלאים האלה. הם אפילו לא יכולים לקרוא את הודעת המשרד. פשוט כי אין להם מחשב ואין להם חיבור לאינטרנט.

פחות ממחצית מהמחשבים שהובטחו הגיעו לידי הילדים. נתניהו בכיתה בבית ספר (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

פחות ממחצית מהמחשבים שהובטחו הגיעו לידי הילדים. נתניהו בכיתה בבית ספר (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

ברבע ממשקי הבית בישראל אין חיבור לאינטרנט. ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה העולמית במה שנוגע לחיבור לרשת של משקי הבית, לאחר הזנחה מחפירה ב-15 השנים האחרונות. רק ב-75 אחוזים ממשקי הבית במעמד הביניים, יש מחשב אחד בבית, ורק ב 25 אחוזים יש שני מחשבים או יותר. ממוצע הילדים למשק הבית הוא גבוה יותר.

היה פעם ראש ממשלה בישראל, שכבר בשנת 1996 הבטיח מחשב לכל ילד. קראו לו בנימין נתניהו. המיזם הזה ממשיך לשתות את תקציב המדינה עד היום, אבל מחשבים אין. אפילו תיאום בין הילדים שקיבלו מחשבים לבין דרכי ההוראה של המורות בתי הספר שלהם טרם בוצע. אנחנו לא מדינת סייבר, סתם מדינת עולם שלישי שמרמה את עצמה.

מחשב לכל ילד עשיר, יהודי וחילוני

על פי סקר משקי בית ל-2018 שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש מחשב ביתי אחד ב-77 אחוזים ממשקי הבית בישראל. אם נזכור שיש בממוצע 2.4 ילדים עד גיל 17 במשק בית, הרי צריך להוסיף שרק ב 33 אחוזים ממשקי הבית יש שני מחשבים או יותר. במלים אחרות: לרוב הילדים בישראל אין מחשב משלהם בבית.

המצב חמור יותר אצל האוכלוסייה החלשה מבחינה חברתית כלכלית. ב-96 אחוזים ממשקי הבית בעשירון העליון יש מחשב בבית, לעומת 51 אחוזים למשקי בית בעשירון התחתון.

הנגישות למחשב קשורה כמובן לזהות האוכלוסייה. מחשב יש ב-83.8 אחוזים ממשקי הבית היהודיים, לעומת 60.8 אחוזים ממשקי הבית הערבים. ובקרב היהודים: ב-90 אחוזים ממשקי הבית החילוניים, בכ-80 אחוזים ממשקי הבית הדתיים והמסורתיים, ורק ב-60 אחוזים ממשקי הבית החרדיים יש מחשב.

תמונה דומה עולה גם בבדיקת שיעור משקי הבית בעלי מנוי לרשת האינטרנט (ראו תרשים). בממוצע יש אינטרנט ב 75 אחוזים ממשקי הבית, אולם הפערים בין העשירונים הם אדירים: 93 אחוזים בעשירון העליון מול 46 אחוזים בעשירון התחתון.

25 שנות הבטחה: מחשב לכל ילד

נתניהו, כאמור, הבטיח מחשב לכל ילד. המיזם עצמו הושק בשנת 1995 ביוזמת אנשי עסקים מחברות מובילות, בראשם מייקרוסופט ישראל וקרן אדמונד ספרא. בשנת 1996 הכריז נתניהו על הצטרפות הממשלה למיזם. הרעיון היה שעל כל שקל שתיתן עמותת היוזמים – "המפעל הלאומי לפיתוח חברתי" – המדינה תיתן שקל. ההתקשרות בין משרד ראש הממשלה לבין העמותה מתוקצבת גם כיום בהיקף 32 מיליון שקלים מכספי הציבור, עם שכר נאה למנכ"לית העמותה ומספר עובדים נוספים.

המחשבה היתה להעניק את המחשב ישירות לילד, לשימושו האישי, בכל מקום והקשר שימצא לנכון. זאת בשונה ממשרד החינוך, שרכש מחשבים שנשמרו בחדרי המחשבים בבתי הספר. יותר מזה, חלוקת המחשבים לילדים לא תואמה מול משרד החינוך, כך על פי דו"ח של משרד החינוך עצמו, ועל כן "לא נמצאו עדויות להיערכות מאורגנת [של בתי הספר] לקראת חלוקת המחשבים ולאחריה". כמו כן "לא קיבלו המורים שום הנחייה והכוונה לגבי תמיכה אפשרית בילדים שיקבלו מחשבים" ו"לא היתה תשומת לב מיוחדת בכיתות לילדים שקיבלו את המחשבים".

התוכנית הייתה לספק מחשבים ל-100 אלף משפחות בתוך עשר שנים. בפועל, 17 שנים לאחר תחילת הפרויקט (2013), הועברו מחשבים ל 54 אלף משפחות בלבד. מדוע הדברים נתקעו? לפי עדות פרופ' אריה סקופ, מי שעמד בראש מייקרוסופט ישראל ובראש המיזם, הממשלה לא עמדה בהתחייבותה התקציבית. כמה פשוט.

זה כמובן לא הפריע לנתניהו להמשיך להבטיח. במסע הבחירות בשנת 1999 פרסמה מפלגתו את השקר הגס: "במסגרת הפרויקט מחשב לכל ילד שהנהיגה הממשלה הנוכחית חולקו כ-100,000 מחשבים בכל המגזרים, כולל הערבי והבדואי". אפילו בשנת 2014 המשיך נתניהו להתהדר: "פרויקט מחשב לכל ילד מבטל את הפריפריה החברתית. המחשב נותן שוויון הזדמנויות לכל הילדים".

15 שנים של הזנחה

נכון לשנת 2018, ישראל ממוקמת בתחתית רשימת מדינות העולם, בכל הקשור לשיעור משקי הבית בעלי נגישות לרשת האינטרנט. רק קולומביה, מקסיקו וברזיל מתחתינו (ראו תרשים לעיל).

אל המעמד העלוב הזה לא הגענו במקרה, אלא לאחר 15 שנים שנים של הזנחה. ראו בתרשים הבא את השינוי באחוז משקי הבית בעלי נגישות לאינטרנט מבין המדינות החברות ב OECD. כל קו מייצג מדינה נפרדת. בשנת 2005 ישראל הייתה ממוקמת במקום טוב באמצע, כאשר מחצית משקי הבית היו מחוברים לרשת (הקו האדום).

אמנם לא היינו קוריאה, עם יותר מ-90 אחוזים (הקו הסגול), וגם לא תורכיה עם פחות מעשרה אחוזים (הקו הכחול), אבל בהחלט היינו פינלנד (הקו הכתום). 15 שנים חלפו וראו מה קרה:  תורכיה דילגה מהתחתית לצמרת בנגישות לאינטרנט והשאירה מאחור את ישראל.

וישראל? אמנם שיעור הנגישות לאינטרנט של משקי בית בישראל עלה ב-15 השנים האחרונות ב-25 אחוזים, אבל ישראל נמצאת כיום בתחתית רשימת המדינות. מבין מדינות הארגון, רק מקסיקו נותרה מאחורינו. לא מדינת סייבר ולא אור לגויים. סתם מדינת עולם שלישי שמשקרת לעצמה על תדמיתה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

יולי אדלשטיין, אכיפה סלקטיבית ופיקציית "שלטון החוק"

הקלות שבה התריס יו"ר הכנסת לשעבר נגד החלטת בג"ץ היא ביטוי נוסף לאיפה ואיפה שנוהגות הרשויות ביחס למפירי חוק, אותן אלה שממהרות לעצור מתנגדי כיבוש אך לא טורחות אפילו לחקור מתנחלים פוגרומיסטים. אם אכיפה שוויונית אינה אפשרית, הגיע הזמן לשקול אי-ציות אזרחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf