newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לפחות קברתי את בתי שלמה, בעזה קוברים ילדים בחתיכות"

באותו יום שבו חיילים ירו למוות בפעילה טורקיה-אמריקאית, הרגו כוחות הביטחון גם את באנא לבום, ילדה בת 13 מהכפר קריות. אביה מקווה שהיא תהיה הקורבן האחרון בכפר, שמוקף כולו בהתנחלויות ומאחזים. מדובר צה"ל נמסר כי "צפויה להיפתח חקירה" בעניין

מאת:
אביה של באנא לבום בת ה-13, בחדר שבו נהרגה בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

"אחרי שאיבדתי את בתי, כל השאר לא משנה". אביה של באנא לבום בת ה-13, בחדר שבו נהרגה בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

ההרג של הפעילה הטורקיה-אמריקאית בת ה-26, איישנור אזגי אייגי בכפר ביתא ביום שישי שעבר זכה לתשומת לב בינלאומית ולסיקור נרחב. לעומתו, מותה של באנא לבום בת ה-13 מירי כוחות הביטחון בזמן שעמדה בחדרה ליד החלון בכפר הסמוך קריות, שקרה כשעתיים לאחר הירי באייגי, כמעט לא זכה להתייחסות.

"אני רוצה להעביר לכולם מסר, אני רוצה צדק לבתי כדי להגן על ילדים אחרים. זו המטרה שלי. אני לא רוצה שתבוא בפעם הבאה אליי או לשכן שלי במצב דומה", אמר השבוע אביה של באנא, אוסאמה לבום, בן 47, בשיחה בביתו בקריות. בקול שקט אך תקיף הוא תיאר את רגעי מותה של באנא ביום שישי, 6 בספטמבר, וגם את התקווה שלו שבתו תהיה הקורבן האחרון בכפר, המוקף כולו בהתנחלויות ובמאחזים.

לדברי לבום, "ביום שישי אחרי התפילה אנחנו הולכים בדרך כלל לבקר בבית הקברות את הקבר של אבי זכרו לברכה, ולאחר מכן אני מבקר את אחיותיי בכפר. ב-6 בספטמבר באותו זמן התחילה התקפת המתנחלים. הטרוריסטים נכנסו לפאתי הכפר מכיוון ההתנחלויות שילה ועלי.

"הצעירים יצאו להגן על הכפר. אחרי זמן מה הצבא הגיע, והמתנחלים יצאו. אנחנו יודעים שבדרך כלל, כשהצבא מגיע אנחנו צריכים לסגת, כי הם מוציאים את המתנחלים, אבל הפעם קרה ההפך. כשהצבא הגיע, החיילים נכנסו לכפר לרדוף אחרי הצעירים. הם ירו גז מדמיע ורימוני הלם. הירייה (ירי חי; א"ז) היחידה שנורתה היתה זו שפגעה אצלי, זו שהרגה את בתי".

לבום הפסיק לדבר ולקח אותנו לחדר הסמוך לסלון, הצבוע בסגול. בחדר ארבע מיטות יחיד מסודרות בשני טורים, עם מצעים בצבע תואם. המיטה בפינה הסמוכה לחלון היתה של באנא, וכעת מונחים עליה תמונתה, בובות פרווה שאהבה ומדי בית הספר שלה.

המיטה של באנא לבום בת ה-13 בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

"תמיד היה חיוך על פניה". המיטה של באנא לבום בת ה-13 בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

"סביב השעה ארבע או ארבע וחצי עמדתי במרפסת וניסיתי לראות מה קורה", מספר אביה. "הם היו בפנים, ארבע הבנות, אימן ושניים מהבנים הקטנים. ראיתי ארבעה-חמישה חיילים. הם זזו ממקום למקום, שינו עמדות, אחד כרע ברך וכיוון את הנשק. חשבנו שהוא ירה לעבר הנערים שהיו ברחוב. אם הייתי מבין שהוא רוצה לירות על הבית, לא הייתי משאיר כאן את הילדים שלי".

למשפחה תשעה ילדים – ארבע בנות וחמישה בנים. "חשבנו שהן בטוחות כאן. הן עמדו ליד החלון, אולי רצו להסתכל החוצה ולהבין מה זה הקולות שהן שומעות. לא ראיתי את הרגע שבו זה קרה. שמעתי את הירייה ורצתי לחדר. היא הגיעה לכיווני והתמוטטה. הדם שלה כאן. החזקתי אותה בראש ולקחנו אותה למרפאה בקבלאן (עיירה סמוכה; א"ז) ומשם לבית החולים בשכם. הנשימה האחרונה שלה היתה ברחוב, לפני שהעלו אותה לאמבולנס".

לפי האב ושכנים, כוחות הביטחון עמדו במרחק של כ-100 מטר מהבית, בסוף סמטה קטנה שמובילה מרחוב מקביל לרחוב הראשי של הכפר, שבו נמצא בית המשפחה. מהחלון הקטן ניתן לראות את הנקודה שבה היו, לצד חומת בטון. מהנקודה ניתן לראות את החלון הקטן של חדר הילדות. קשה להשתחרר מהמחשבה שירי כזה לא יכול לקרות "בטעות".

לדברי האב, היה מדובר בחיילים "רגילים", אך שכנים טענו שאלה היו שוטרי מג"ב. צילום וידאו קצר מראה ארבעה שוטרי מג"ב עם קסדות על הראש בפינה שממנה, על פי עדי ראייה, בוצע הירי. "הגאוגרפיה של האזור לא מאפשרת טעות. זה היה מכוון. לצלף היתה זווית קשה, אבל הוא ירה ישירות לחלון. היה אור, וזה לא היה במקום פתוח", אמר לבום.

הסמטה שבה עמדו אנשי כוחות הביטחון כשירו, על פי העדויות, בבאנא לבום בזמן שעמדה בחדר שלה בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

"הגאוגרפיה של האזור לא מאפשרת טעות". הסמטה שבה עמדו אנשי כוחות הביטחון כשירו, על פי העדויות, בבאנא לבום בזמן שעמדה בחדר שלה בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

על בתו המנוחה הוא סיפר: "היא היתה אמורה להתחיל כיתה ט'. תמיד היה חיוך על פניה. מצטער על המילים הקשות, אבל עזה נתנה לנו כוח. לפחות קברתי את בתי שלמה. בעזה קוברים ילדים בחתיכות. כבר 11 חודשים שאנחנו רואים מה קורה שם". הוא הצביע על מסך הטלוויזיה שפתוח על רשת "אל-ג'זירה" ומציג שידור חי מעזה.

"הם חושבים שאם יהרגו את הקטנים אז ישברו את המבוגרים"

קריות הוא כפר לא גדול בנפת שכם, שמתגוררים בו 3,000 תושבים. מדרום לכפר משתרע מרחב הררי שבו עצי זית, מעיין, ועשרות דונמים של אדמות חקלאיות בבעלות התושבים. ההתנחלויות שילה ועלי הוקמו ב-1978 ו-1983 בהתאמה, על אדמות פלסטיניות פרטיות שהופקעו בצו תפיסה צבאי. תושבי קריות נותקו מרוב אדמותיהם החקלאיות, ובהמשך גם מגישה לכביש המחבר בין שכם לרמאללה. יחד עם שני הכפרים הסמוכים, ג'אלוד וקוסרה, הם מוקפים משלושה כיוונים בהתנחלויות שילה, עלי ושבות רחל, ובמאחזים שנחשבים לקיצוניים ביותר בגדה. בתחילת המלחמה הוקם באזור מאחז חדש, גבעת אפריון.

באפריל 2022 תועד מתנחל שולף אקדח בהתקפת מתנחלים על תושבים שעבדו באדמתם. בסרטון מהאירוע נשמע אחד מהפלסטינים אומר: "אנחנו לא רוצים בעיות", ואחד מהמתנחלים, שעומד מולו עם אקדח, משיב: "אני כן רוצה בעיות". באותה שנה, החלו מתנחלים בחסות הצבא להגיע למעיין שנמצא בכפר בימי שישי. בדצמבר 2021 פרצו מתנחלים לביתם של זוג קשישים בכפר, הרסו את תכולת הבית והכו אותם קשות. מאז תחילת המלחמה נמנעת מתושבים פלסטינים ההגעה לאזור, לא רק בימי שישי.

בבית סמוך למשפחת לבום ישב מוחמד, בן 28 ואב לשניים, שנפצע בפניו באותו יום שישי. הוא איבד עשר שיניים לאחר שיצא לכיוון בית אחותו כשהמתנחלים הגיעו לבתים הראשונים בפאתי הכפר.

מוחמד, בן 28, שנפצע בפניו בהתקפת מתנחלים בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

"ראיתי מתנחל עומד להדליק מולוטוב, וכבר חשבתי שיהיה לנו בכפר מקרה כמו של משפחת דוואבשה". מוחמד, בן 28, שנפצע בפניו בהתקפת מתנחלים בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

"קצת אחרי שלוש, שמענו שיש התקפה, אז ירדתי לכיוון הבית של אחותי, בין הבתים הראשונים בכפר מול ההתנחלויות. ראיתי כמה מתנחלים, הם היו בלי חולצות, והשתמשו בחולצות כדי לכסות את פניהם. חלקם היו עם אבנים, אחרים עם מולטוב. כמה מהם היו ליד בית שהיו בתוכו אנשים, כולל ילדים. ראיתי אחד מהם עומד להדליק מולוטוב, וכבר חשבתי שיהיה לנו בכפר (מקרה כמו של; א"ז) משפחת דוואבשה. התקרבתי אליו כדי לעצור בעדו, ואז מתנחל שהיה מאחוריו זרק אבן גדולה על ראשי ממרחק של כמה מטרים. נפלתי לקרקע".

מוחמד אמר כי פונה לבית החולים בשכם, שם אושפז במשך שלושה ימים ועבר ניתוח בפניו. מאז הוא לא עובד. "איבדתי עשר שיניים, ומאז אני יכול רק לשתות מיץ או מרק. כל שן זה 1,600 שקל. אני לא יודע מאיפה אביא את הכסף".

לבום ביקש להבהיר כי מותה של בתו לא יגרום לו להתייאש. "הם חושבים שאם יהרגו את הקטנים אז ישברו את המבוגרים, אבל זה לא נכון. הם צריכים להבין שאם הורגים את הילדים שלי, מחזקים אותי יותר. אני מדבר עברית. עבדתי אצל יהודים בפנים (בישראל ובהתנחלויות; א"ז) כל חיי. קיבלתי הודעות ממנהלים שעבדו איתי שניחמו אותי על המוות של בתי. מבחינה ביטחונית, בחיים לא תקפתי אף אחד. מה הם השיגו בכך שהרגו את הבת שלי? יצאתי מהבית שלי, מהכפר שלי? להיפך. אם מישהו תומך בשלום, המטרה (שלהם) היא להפוך אותו למשהו אחר.

אנחנו כפר מאוד רגוע, ואין לנו בעיות אף פעם, אבל השאלה היא האם המוות של באנא הספיק להם או לא? מה שיקרה זו שאלה להם. או שהמתנחלים והצבא ירימו ידיים ולא ייכנסו לאדמות הכפר אלא יחזרו לבתיהם ויפסיקו את ההתקפות, או שזה יישאר פתוח. היום אסור לנו להגיע לאדמות שלנו. היו לנו 27 אלף דונם, ונשארו 3,500".

לשאלה אם דיברו איתו מהרשויות, למשל המשטרה, הוא השיב: "אחרי שבאנא נהרגה יצאתי איתה מיד לבית החולים, אבל אמרו לי שהצבא הגיע לכאן, שהם רצו להיכנס לבית והתושבים לא נתנו להם. אבל חקירה רשמית אין. אף אחד לא דיבר איתנו. לא לקחתי עורך דין. זה מאמץ לחינם בשבילי. אחרי שאיבדתי את בתי, כל השאר לא משנה".

מדוברות מג"ב נמסר כי "כוח מג"ב הגיע לטפל בהפרות הסדר רק לאחר שהיא נורתה", והפנו לדובר צה"ל.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "לאחר בחינת נסיבות האירוע על ידי הפרקליטות הצבאית, צפויה להיפתח חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

התגברנו על הרבה משברים, אבל דבר לא דמה ל-7 באוקטובר ולמה שקרה לאחריו. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

"אף צד לא ייעלם". שיחה בין שותפים לדרך משני עברי המלחמה

עאוני אל-משני ומירון רפופורט הקימו לפני יותר מעשור ארגון המציע מתווה ייחודי לפתרון הסכסוך. בתום שנה למלחמה הם מדברים על השלכותיה על שתי החברות, על העבר והעתיד, ועל עצם ההיתכנות של שותפות ישראלית-פלסטינית במציאות שטופת שנאה ונקם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf