למרבה הצער, צה"ל לא מתנצל

מאאמון א-דם היה בן 12 כשיצא לשחק בשדה הסמוך לביתו, ושרשרת אירועים עלומה גרמה לכך שמפעיל כלי טייס צה"לי ישגר לעברו טיל ויהרוג אותו במקום. "לא מצאנו שנפל פגם בתקיפה זו, על אף התוצאה המצערת", נמסר מפרקליטות הצבא בהתייחסם לסופו הטראגי של הילד החף מפשע. "לא נמצא כי פעולת התקיפה בוצעה שלא כדין".

מאות ילדים הרג צה"ל בשנים האחרונות, אך את כמות הפעמים שבאמת נשמעה המילה "סליחה" מפי קברניטיו אפשר לספור על כף יד שמאל אחת. של יוסף טרומפלדור. המקרה של א-דם הוא דוגמה אחת לדרכים היצירתיות בהן מתנצל צה"ל. זאת אומרת, עושה הכל כדי לא באמת לבקש סליחה. הוא מדי פעם "מצר", "לא מתכוון", בודק את עצמו ויוצא זך, תמיד יש איזה צירוף מקרים בו אזרחים חפים מפשע נהרגים מידי חיילי צה"ל, שמכיר בדבר היותם חפים מפשע, אבל אף פעם לא מבקש סליחה.

> חיילים הכו נהג במחסום בזמן שבאוטו תינוק גסס למוות: איש לא נשפט

כך היה גם במקרה של לובנה אל חנש. סטודנטית בת 21 למדע המדינה מבית לחם, שצעדה עם חברתה לכיוון המכללה בה למדה. צה"ל מכיר בזה שהיא היתה חפה מפשע, ושסא"ל שחר ספדה יחד עם הנהג ירו בה למוות. "אולם למרבה הצער", מסכמת הפרקליטות, מותה של המנוחה לא נגרם כתוצאה מרשלנות או ביצועה של עבירה פלילית אחרת על-ידי מי מהחיילים. קורה.

ח'ליל ענאתי היה רק בן 10 כשנהג של רכב צבאי נכנס למחנה הפליטים אל-פוואר, פתח את דלת הג'יפ שלו, וירה יריה בודדת בגבו. "צה"ל מצר על מותו", מסר דובר צה"ל. זו לא טעות, חלילה, או משהו שראוי להתנצל עליו. אפשר רק להצטער שדברים כאלה קורים בעולמנו האכזר.

איאד אבו ח'וסה ז"ל, בן שנה וחצי ממחנה הפליטים אל-בוריג' היה יכול רק לייחל להשתתפות בצער משפחתו מצד הגוף האחראי לירי הטיל הצה"לי שהרג אותו. "לא נמצאה כל תקיפה שבוצעה על ידי כוחות צה"ל, התואמת את פרטי התלונה", סיכם סא"ל רונן הירש, הפרקליט הצה"לי לעניינים מבצעיים, את האירוע בו פגע טיל אוויר קרקע בפעוט והרג אותו במקום.

כך גם מוחמד חג'אזי בן ארבע ואחיו סוהייב בן שנתיים ממחנה הפליטים ג'באליה, שנהרגו יחד עם אביהם פואד מפגיעת טיל שנורה, יתכן שבטעות, על ידי צבא ההגנה לישראל. "הגם שלא ניתן לשלול כי בעקבות התקיפה נהרגו שלושה אנשים", נאמר בתגובת הפרקליטות לאיתמר ברק מארגון "בצלם", "לא נמצאה אינדיקציה לכך שהתקיפה בוצעה באופן לא מידתי"

גם על מותם של ארבעת הילדים שנטבחו בחוף הים על ידי טיל ישראלי הביעה הפרקליטות צער. לא מדובר חלילה בנטילת אחריות על מותם, או בקשת סליחה ממשפחותיהם, רק צער. גם ירי הטיל ב"מגדל השלום" של עזה שעלה בחייהם של 14 בני משפחות כילאני ודרבאס הצליח להוציא מהפרקליטות מעט צער. מצער שבניינים מתמוטטים ככה פתאום על יושביהם החפים מפשע, רגע אחרי שפוגע בהם טיל.

למעשה, אחד משני המקרים היחידים בהם הצליח להזכר יוסי גורביץ, הבלוגר של ארגון "יש דין", שבהם נרשמה התנצלות כנה של קצין צה"ל זוטר, היתה כששרפו מתנחלים את מכוניות משפחתו של פנסיונר מהכפר דיר ג'ריר. ”מי שעשה את זה הם חיות, אני מתבייש ומתנצל בשם מדינת ישראל”, אמר אז הקצין הצעיר. המקרה השני היה של קצין צה"ל שזרק רימון לתוך בית בו ישנו בני משפחת אבו הניה בכפר ינון, שלאחריו הגיעו חיילים להתנצל בפני בעל הבית. איש משדרת הפיקוד, האוגדה, או החטיבה, לא היה שותף לזה.

רבים מהמקרים המוזכרים כאן הסתיימו, למרות הצער של הפרקליטים לובשי המדים, ללא אף אשם, חלקם אפילו בלי חקירה. צה"ל, הצבא המוסרי ביותר במדינת ישראל ובשטחים אותם היא מחזיקה, אף פעם לא אשם. הוא לעולם לא יתנצל באופן רשמי. הוא עשוי להביע צער, אך לעולם לא יבקש סליחה.

התפישה הזו של צבא העם, הפכה גם לנראטיב הישראלי ששיקף באופן כל כך פתטי שר החינוך נפתלי בנט שציווה להפסיק להתנצל. העמדה הפסיבית הזו, בה דברים קורים אך הם לעולם לא באשמת אף אחד, או לפחות לא באשמת אף אחד בצד הישראלי, מעניקה לאוחז בה חסינות מלאה. אין לנו על מה להתנצל כי הדברים לא נעשו על ידינו, ואם נעשו על ידינו אז לא בכוונה, ואם בכוונה אז בטח היתה סיבה טובה אחרת, ואם לא היתה סיבה טובה אחרת אז לא עברנו על שום חוק, ואם עברנו על איזה חוק אז נקרא לזה שגרה. ואם נקרא לזה שגרה, אז על מה יש להתנצל?

> כשיאיר לפיד משתמש ב"זועביז" כמגן אנושי בפני החרם האיסלנדי