עצור, אני יורה
עלאא מחאמיד, שנורה למוות בידי שוטרים בשבוע שעבר, הוא האזרח הפלסטיני התשיעי השנה שמצא כך את מותו. משפחתו חוששת שגם מקרה זה יסתיים בלי אשמים ובלי אחראים
"אין צדק". אמו ואחיו של עלאא מחאמיד באירוע מחאה באום אל-פחם בעקבות מותו מירי שוטרים, ב-19 בספטמבר 2026 (צילום: אורן זיוֹ)
במוצאי שבת הפגינו כמאתיים בני משפחה, תושבים, פעילים וחברי כנסת בכניסה לאום אל-פחם, במחאה על הריגתו של עלאא מחאמיד מירי המשטרה יומיים קודם לכן. מדובר בהפגנה גדולה יחסית לתקופה שלאחר 7 באוקטובר 2023. במאי 2021, לאחר שהמשטרה הרגה את מוחמד מחמוד כיוואן בן ה-17 במהלך ההפגנות בעיר, אלפים יצאו למחות.
מול המחאה נערכו שוטרים רבים, ובהם פרשים. כאשר המוחים קראו "ישראל – מדינת טרור", קרא אליו מפקד הכוח כמה מפגינים מבוגרים ואמר: "אם עוד פעם יקראו פה 'מדינת טרור', אני מפזר פה את הכול. אין בעיה למחות, לא תהיה פה הסתה!".
אימו ואחיו של מחאמיד עמדו בקהל, אוחזים בתמונתו. אחיו הגדול, חאלד, אמר ל"שיחה מקומית": "פשוט הוציאו אותו להורג בגלל שום דבר. כולה עבירת תנועה. אמרו לו לעצור, עצר. הסרטון מדבר בעד עצמו. איך ארבעה שוטרים, מצוידים בכל הציוד, הוא לא התנגד לשום דבר, התנפלו עליו. אחד דחף את השני, מטווח אפס שמו לו [כדור] בבטן. וכשנפל, נתן לו עוד. צילמתי את הכדורים [תרמילים] במקום. זה רצח מתועב".
חאלד לא מאמין שהשוטרים יועמדו לדין: "אין צדק. שוטר התנועה ירד עליו עם נשק שלוף, מטווח אפס".
עומר, אח נוסף, ייחס את קלות האצבע על ההדק לרוחו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שלפיה "כל אזרח ערבי, להרוג אותו. זה מה שהם רוצים, וככה התנהלו עם אח שלי. רק ערבים הורגים; יהודים, לא מעיזים להרוג". בהתייחס לתיעוד המצולם אמר: "הזדעזענו, זה מזעזע כל אחד, יהודים וערבים, אנחנו ביחד בזה".
♦️ תיעוד הירי על הצעיר, עלאא מחמיד, מאום אל-פחם, על ידי אנשי משמר הגבול. המשטרה טענה כי הירי התרחש לאחר שנרדף בכביש 65 ותקף את אחד משוטריה במהלך ניסיון מעצר.
משפחת המנוח: "הריגה ללא משפט"…
לעומת זאת, משפחה ועדי ראייה מקומיים אישרו כי הירי היה ללא כל הצדקה. pic.twitter.com/hsBbhtvnJn
— Asslan Khalil (@KhalilAsslan) September 17, 2026
ההרוג התשיעי השנה
מחאמיד נהרג ב-17 בספטמבר. לפי גרסת המשטרה, האירוע החל במרדף בכביש 65, ולטענתה במהלך ניסיון מעצר הוא תקף שוטר. בני המשפחה דוחים את הגרסה הזאת וטוענים כי נורה כשהיה אזוק ולא סיכן את השוטרים. בתיעוד שפורסם נראים שוטרים מקיפים אותו סמוך למכוניתו, ובהמשך נשמע ירי. המשפחה דורשת לברר מדוע מפגש בין כמה שוטרים חמושים לאדם אחד בלתי חמוש הסתיים במותו.
השוטר היורה נחקר באזהרה ושוחרר לחמישה ימי מעצר בית, וכן הורחק מתחנות המשטרה לשבועיים ומאום אל-פחם ל-30 יום. עבור בני המשפחה, פתיחת החקירה אינה מפיגה את החשש שהמקרה יסתיים בלי שאיש יישא באחריות.
עם מותו של מחאמיד עלה לתשעה מספר האזרחים הערבים שנהרגו מירי המשטרה מתחילת 2026. ב-2025, לפי נתונים שפרסמה עמותת יוזמות אברהם, הרגה המשטרה בירי 12 אזרחים ערבים. העמותה מסרה כי ברוב המקרים אין לציבור מידע על תוצאות חקירות המחלקה לחקירות שוטרים ועל ההחלטות שהתקבלו בעקבותיהן. יוזמות אברהם הגישה למשרד המשפטים בקשה לפי חוק חופש המידע על מצב החקירות, והדגישה את זכותן של המשפחות לדעת מה עלה בגורלן.
בינואר נהרגו מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע ויוסף אבו ג'ויעד מהנגב, ושאם שאמי בן ה-17 מאבטין; בפברואר נהרג אחמד אשקר בכאבול; במרץ נהרג ראפי אבו טריף מירכא במהלך פעילות משטרתית במג'ד אל-כרום; במאי נהרג אחמד סעיד אל-נעאמי מרהט; וביולי נהרגו סאמי אחמד ג'עסוס בלוד וראמי שלבי בסולם.
מאז שנת 2000 הרגה המשטרה 133 אזרחים ערבים. הפגנות באום אל-פחם, ב-2 באוקטובר 2000 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)
בחמישה מהמקרים טענה המשטרה שההרוג סיכן את הכוחות, אף שבכמה מהם עלו בהמשך עדויות וממצאים שערערו על טענתה. באותם חמישה מקרים המשטרה אף לא טענה שההרוגים קשורים לעולם הפשיעה. וממילא, גם חשד למעורבות בפשע אינו מצדיק הריגה.
את אל-נעאמי, בן 57 ואב לשבעה, תיארה המשטרה תחילה כמי שסיכן את השוטרים. בהמשך פורסם כי לפי ממצאים ראשוניים של חקירת מח"ש, הוא נורה בגבו, לא היה חמוש ולא היווה סכנה בעת הירי. אחיו, סרור, סיפר על מצבו הבריאותי בעקבות שבץ מוחי, גידול בראש וסוכרת. אפילו במסגד, אמר, נהג להתפלל בישיבה.
"ברגע ששמענו את גרסת המשטרה, לפיה הוא רץ וניסה לתקוף את השוטרים, הבנו מיד שהסיפור אינו נכון", אמר אז סרור ל"שיחה מקומית". השוטרים שנחקרו שוחררו בתנאים מגבילים.
באותה כתבה הבאנו את נתוני ארגון אל-מיזאן, שלפיהם מאז שנת 2000 הרגה המשטרה 130 אזרחים ערבים. הבוקר עומד מניינם על 133. לצד הרשימה המתארכת נמשכת גם ההמתנה לתשובות: מה התגלה בחקירות, אילו גרסאות נבדקו ומה הוחלט בעניינם של השוטרים היורים.
זליגה מהגדה המערבית
הדרישה הזאת מגיעה מציבור שמתמודד גם עם גאות בפשיעה ועם חוסר ביטחון אישי מתמשך. אזרחים שתובעים מהמשטרה להגן על חייהם דורשים גם הסברים על האנשים שנהרגים מידיה. וכשגם ההליכים שנועדו לברר את נסיבות ההרג מסתיימים בערפול, קשה לראות בכישלון המשטרה להגן על הציבור ובהפעלת כוחה נגדו שתי תופעות נפרדות.
בשבוע שעבר הודיעו אלמנתו והוריו של מורשד עבד אל-חי מטירה, בשיתוף מרכז מוסאוא, כי יפנו לערכאות נגד החלטת מח"ש לסגור את תיק חקירת מותו. עורכי הדין עמי הולנדר ואמל זיאדה מייצגים אותם, לאחר שנדחו פניותיהם להעמיד לדין את השוטרים המעורבים.
עבד אל-חי, אב לארבעה שעבד בבית לוינשטיין, יצא מביתו בליל 5 בפברואר 2024 כשהיה, לדברי משפחתו, במשבר נפשי. לא היה לו עבר פלילי. המשפחה מסרה שהודיעה למשטרה על מצבו ועל המכונית שבה נהג. לפי המסמכים שהציגה, שוטרים עצרו אותו באזור להבים–רהט, אך אפשרו לו להמשיך לבאר שבע, שם נעצר שוב.
מח"ש לא עונה. תרנים נעראני עם התמונה של בנה, שאם שאמי, בכנס משפחות הקורבנות שנערך בשיתוף פעולה עם עומדים ביחד בנצרת, בינואר 2026 (צילום: אינאס אוסרוף אבו סייף, עומדים ביחד)
המשפחה ועורכי דינה טוענים כי אל-חי לא היה חמוש ולא נשקפה ממנו סכנה שהצדיקה ירי. לפי החומר שעליו הם מסתמכים, הוא הוכה, הופעל נגדו טייזר ונורו שתי יריות לרגלו. דוח הרפואה המשפטית תיעד, לצד פצעי הירי, חבלות בראש, בצוואר, בגו ובגפיים.
שאלות המשפחה נוגעות גם למה שהתרחש לאחר הפציעה. לפי דוח מד"א שאליו היא מפנה, הצוות הרפואי הגיע בסביבות 06:14, אך בתחילה השוטרים לא אפשרו לו לגשת לפצוע. מותו נקבע ב-07:14. עורכי הדין דורשים לבדוק את האחריות להפעלת הכוח ולירי ואת השפעת הדימום והעיכוב בטיפול.
לאחר חקירה שנמשכה, לפי הודעת המשפחה ומוסאוא, כ-21 חודשים, מח"ש קבעה שאין תשתית ראייתית לביסוס חשד לעבירה פלילית מצד השוטרים. לפי מרכז מוסאוא, דוח הרפואה המשפטית טרם הכריע סופית בסיבת המוות בעת סגירת התיק. המשפחה מסרבת לקבל את ההחלטה ודורשת לבחון את האחריות לגרימת מותו, לרבות ברשלנות. היא גם מבקרת את התנערות המדינה מאחריותה כלפי אלמנתו של אל-חי וילדיהם.
את הקלות שבה מפגש עם כוחות חמושים מסתיים בירי צריך לבחון גם על רקע המתרחש בגדה המערבית. התופעה אינה חדשה, אך בשנים האחרונות הלכה והתקבעה גישה שלפיה די בחשד לביצוע פיגוע כדי להצדיק הרג. במקרים שונים עלה מתיעודים ומעדויות כי כוחות ירו שוב בפלסטינים שכבר שכבו פצועים על הקרקע, גם לאחר שלא נשקפה מהם סכנה. ההכרזה על "נטרול" דחקה את השאלה מדוע היה צורך להרוג.
פרשת אלאור אזריה היתה מקרה שבו תיעוד מצולם הוביל להליך פלילי ולהרשעה. במרץ 2016 ירה אזריה בעבד אל-פתאח א-שריף בחברון, לאחר שהאחרון השתתף בפיגוע דקירה, נורה ושכב על הכביש בלי לסכן את הסובבים אותו. אזריה הורשע בהמשך בהריגה. לצד המשפט התנהל מאבק פוליטי וציבורי שהפך אותו לגיבור, לחייל שהופקר.
בשנים שחלפו מאז שבו ועלו מקרים שבהם ירי חי שימש תגובה ראשונה, גם כשמעדויות ומתיעוד מצולם עלה שאפשר היה להשתלט על האדם ולעצור אותו. הגיבוי ליורים, לעיתים עוד לפני שהתבררו העובדות, מצמצם עוד יותר את המקום שניתן לשאלות האלה. תשומת הלב מופנית לתחושת הסכנה של השוטר או החייל, ופחות למעשיו של האדם שנורה ולחלופות שעמדו לרשות הכוח.
החרפת השיח העוין
ההתייחסות לפלסטיני כאל איום מיידי וההשלמה עם הריגתו זולגות גם למפגשים של המשטרה עם אזרחים פלסטינים. המקרים באום אל-פחם, ברהט וביישובים נוספים מחייבים לבחון את ההוראות ואת תרבות הפיקוד, לצד החלטתו של מי שלחץ על ההדק.
במוצאי השבת האחרון, שבו מחו באום אל-פחם, הודיע בית הנשיא על החלטת יצחק הרצוג למחוק את הרישום הפלילי של אלאור אזריה. ההקלה שזכה לה אזריה מצטרפת לגיבוי הפוליטי ליורים ומחלישה את המסר שגם על פגיעה בלתי מוצדקת בחיי פלסטינים יש לשאת בתוצאות.
בתגובה לכתבה הקודמת מסרה המשטרה כי שוטריה פועלים לעיתים תחת סכנת חיים וכי כל מקרה נבחן לגופו. על שאלות הנוגעות לחקירות השוטרים השיבה כי יש להפנותן למח"ש.
עו"ד עלי חיידר, חוקר החברה הפלסטינית בישראל ופעיל חברתי, מזכיר כי בעוד ימים מעטים יציין הציבור הפלסטיני בישראל 26 שנה לאירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 פלסטינים בידי שלוחי המדינה. לדבריו, למרות קביעות ועדת אור כי התבצע ירי בלתי מוצדק, התיקים נסגרו ללא כתבי אישום. ההחלטות האלה, והטיפול בתיקי הרג נוספים מאז, תרמו לחוסר האמון ביכולתה של המערכת לחקור שוטרים ולהעמידם לדין.
חיידר מצביע על החרפת השיח העוין כלפי האזרחים הערבים, במיוחד מאז כניסתו של בן גביר למשרד לביטחון לאומי. לדבריו, ההסתה משפיעה גם על המדיניות, על הפעלת המשטרה ועל הקצאת משאביה. הוא קושר בין העתקת מנגנוני דיכוי ומיליטריזציה מהשטחים הכבושים לישראל ובין התמיכה שמקבלים מי שמפעילים כוח קטלני.
"השוטרים המשתמשים בכוח קטלני זוכים לגיבוי ולתמיכה מצד הדרג הפוליטי, ולפעמים בצל"שים במקום לבחינה ביקורתית ובלתי תלויה של התנהלותם ולחקירה הוגנת וצודקת", הוא אומר. לכך מצטרפות, לדבריו, אדישות ואף השלמה עם אלימות כלפי פלסטינים בחלקים מהציבור היהודי.
למרות זאת, הוא מדגיש כי "אסור לחברה הערבית ולמנהיגיה, לארגוני החברה האזרחית ולדמוקרטים היהודים להתייאש". הוא קורא להמשיך במאבק הציבורי והמשפטי למען חקירות מקצועיות, חשיפת האמת, העמדה לדין והענשת האחראים. מתן דין וחשבון, לדבריו, נחוץ גם כדי להרתיע את השוטר שיידרש להחליט בפעם הבאה אם ללחוץ על ההדק.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
