כך נוכל למנף את צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט

אחריות ישירה לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בנימין נתניהו ויואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

צווי המעצר שהוציא בית המשפט הפלילי הבינלאומי כנגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר גלנט הם נקודת מפנה היסטורית, לא פחות, בדרך לסיום הכיבוש והאפרטהייד ולמתן הדין על הפשעים החמורים של ממשלת ישראל. הקהילה הבינלאומית, למעשה, נתנה גב למי שמזדהה עם מטרות אלה. עם זאת, העולם לא יסיים את העבודה בשבילנו, והשמאל הישראלי צריך, לכן, להבין את המפה החדשה.

ברשימה שהתפרסמה כאן במרץ 2024, פרשתי את מפת ההליכים המשפטיים ביחס לישראל, וכתבתי כי "ההצטברות הבלתי רגילה של דיונים בנושא ישראל/פלסטין בבתי המשפט הבינלאומיים צפויה להימשך בקרוב ועל פני השנים הבאות, ולהוות חלק משינוי פוליטי משמעותי. הגל המשפטי יכול להפוך לצונאמי שישנה את הבנתנו והתייחסותנו לסכסוך, כמו גם את העמדות של מדינות רבות וארגונים בינלאומיים, ולשנות באופן רדיקלי את מפת הלחצים הבינלאומיים על ישראל לסיום הכיבוש וליצירת מציאות חדשה. כדאי לראות בהליכים המשפטיים מנוף פוליטי והזדמנות, להבין את פוטנציאל השינוי של הרגע ולרתום את ההתרחשויות הללו למאמץ להשיג חיים, צדק ושוויון".

מאז, בית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ) פסק כי שליטת ישראל בשטחים אינה חוקית וכי על ישראל לסיימה מייד, והחדשות הדרמטיות ביותר – בית המשפט הפלילי הוציא את צווי המעצר.

הצונאמי כבר כאן. מה בדיוק קרה, מה זה אומר, איך זה משפיע עלינו, ומה אנחנו יכולים לעשות?

צווי המעצר

צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט הם שינוי דרסטי של כללי המשחק שעל פיהם התנהלה ישראל מול העולם, והעולם התנהל מול ישראל עד עכשיו. צריך להבין את הצווים, על מנת להסביר את השינוי לציבור הישראלי הנתון לדיסאינפורמציה, להסתה ולעידוד של התקרבנות בלתי פוסקת. הצווים הנוכחיים הם תוצאה של בקשת התובע של בית הדין, כרים חאן, במאי 2024. אז התבקש מעצרם של נתניהו וגלנט, וכן של יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה ומוחמד דף. אלא שישראל חיסלה בינתיים את סינוואר והנייה, והאפשרות של צווי מעצר נגדם התבטלה, כמו גם הסיכוי לבירור אשמתם ביחס למתקפת 7 באוקטובר ולפשעים נגד החטופים והחטופות. בנוגע לדף, ישראל טוענת שחיסלה גם אותו, אבל מותו לא אושר על ידי מקורות חיצוניים, ולכן הוצא צו מעצר גם כנגדו.

התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים חאן (צילום: Ministerie van Buitenlandse Zaken, CC BY-SA 2.0)

חשוב לזכור את בקשות צווי המעצר כנגד בכירי חמאס כאשר דוברי הממשלה ומשפיענים אחרים מתקרבנים וטוענים כרגיל שהעולם נגדנו, שמדובר בעלילה אנטישמית, בפרשת דרייפוס מודרנית, בסטנדרט כפול, או טענות מיתממות בסגנון "במקום שהטרוריסטים יתנו את הדין, מאשימים את הקורבנות". מבחינת בית המשפט הבינלאומי, ראשי חמאס היו צריכים לעמוד לדין. צווי המעצר הוצאו לא בחופזה, אלא לאחר בחינת הבקשה והראיות במשך חצי שנה.

ההאשמות העומדות בבסיס הצווים הן אחריות ישירה של נתניהו וגלנט לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ביניהם שימוש בהרעבה כפשע מלחמה, רצח, רדיפה, ומעשים בלתי אנושיים. הם מואשמים באחריות פיקודית (שאינה ישירה, אך מתבססת על מעמדם כמפקדים העליונים של הצבא) לפשעי מלחמה של התקפות מכוונות כנגד אוכלוסייה אזרחית. בית המשפט פירט מניעה של מזון, מים, חשמל, תרופות וציוד רפואי, דלק וסיוע הומניטרי, לפחות בין 8 באוקטובר 2023 לבין מאי 2024 (מועד הגשת בקשת צווי המעצר). בהתפתחויות מאז תועדו החמרות באותם פשעים ממש, בפרט בצפון הרצועה מאז אוקטובר 2024.

ההאשמות כיום אינן כוללות עבירות של השמדת עם (genocide), או השמדה (extermination). פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הם חמורים ביותר כשלעצמם. ליבת ההאשמות היא ההרעבה, ההצמאה, ומניעת החשמל, הדלק והסיוע. הראיות עצמן נותרות חסויות מחשש לשיבוש החקירה וחשיפת מקורות, אך אלו האשמת המבוססות היטב בעובדות הידועות ומתועדות על ידי ארגונים הומניטריים ורופאים בשטח. בניגוד להאשמות בגין הפצצות ופעולות צבאיות מובהקות, האשמות אלו חשופות פחות לטענות ולניתוחים ישראליים של תועלת צבאית והגנה עצמית, ולראיות וחומרי מודיעין נגדיים שישראל יכולה להציג מצידה.

בהאג מתארים כיצד מעשים אלו יועדו ליצור תנאים מתאימים להרג חלק מהאוכלוסייה האזרחית בעזה, כולל ילדים שמתו מתת תזונה והתייבשות, וכיצד מניעת הציוד הרפואי אילצה רופאים לבצע ניתוחים וכריתות גפיים ללא חומרי הרדמה, תוך גרימת סבל בל יתואר לאזרחים, ללא כל מטרה צבאית. קשה מאוד לטעון שמניעת חומרי הרדמה מסייעת בצורה כלשהי למאמץ הצבאי הישראלי.

טענות אלו לא צריכות להפתיע את אזרחי ישראל – הם נעשו במוצהר ובפומבי. רבים מדוברי הממשלה, וכן נשיא המדינה, חזרו ואמרו שאין אזרחים או בלתי מעורבים בעזה. ובכן, אומרים השופטים בהאג, יש ויש אזרחים בלתי מעורבים, והפגיעה בהם היא הפרה חמורה של הדין הבינלאומי. ובינתיים ממשיכה הממשלה בשלה ומוסיפה חטאים על פשעים, לרבות איסור על פעילות אונר"א, סוכנות הסיוע לפליטים הפלסטינים, בדיוק כאשר היא נחוצה יותר מתמיד. עוד שורות יתווספו בוודאי לכתב האישום, והתובע יוכל לתקן ולהרחיב את ההאשמות לפשעים נוספים, ככל שייאספו ראיות.

המלחמה הנוכחית הובילה לכך שישראל התייצבה להגן על עצמה בפעם הראשונה בפני בתי משפט בינלאומיים, אחרי שעד כה בחרה להתעלם מהם או להחרים אותם. טענת ישראל בדבר היעדר סמכות בית המשפט הפלילי הבינלאומי נדחתה, לאור החלטה קודמת של בית המשפט מ-2021 שלפיה קיימת סמכות כזו, לאחר הכרת העצרת הכללית של האו"ם בפלסטין כמדינה לא חברה, והצטרפותה לאמנת בית הדין.

ישראל תוכל להעלות טענה זו גם בהמשך, אבל לאחר פסיקה קודמת בנושא (בדיון שבו בחרה ישראל לא להשתתף), אין סיכוי משמעותי לקבלתה. ישראל תוכל גם להציג טענות נוספות, כמו למשל קיומם של מנגנונים ישראליים פנימיים לחקירה והעמדה לדין, המוכרת כ"טענת המשלימות". טענה זו חלשה ממילא לאור המידע המצטבר מעשורים של מתן חסינות לחיילים ולמפקדים בגין פגיעה בפלסטינים, שתועדו היטב על ידי ארגוני זכויות אדם בישראל, אך היא חלשה במיוחד כשמדובר באחריות של מנהיגים לפשעים מסוג זה. אם אפילו החיילים לא עומדים לדין, מה הסיכוי שמנהיגים ייחקרו ויתנו את הדין? הרי הם ממשיכים להנהיג את הספינה הפושעת הזאת, ולהשמיד בדרכם את כל מנגנוני הבקרה הפנימיים.

ומה קורה עכשיו?

העובדה שהוצאו צווי מעצר לא אומרת שנתניהו וגלנט יעצרו מיד, או אפילו בזמן הקרוב. במקרים אחרים חלפו שנים רבות, לפעמים יותר מעשור, עד שמנהיגים הוסגרו להאג או נעצרו. ברבים מהמקרים זה קרה רק אחרי חילופי שלטון, כאשר השלטון החדש היה נכון לעצור ולהסגיר את המנהיגים הפליליים, או כאשר הם נעצרו בדרך אחרת כאשר כבר לא היו בשלטון. כיום קיימים צווי מעצר שהוצאו כנגד נשיא סודן, עומר אל בשיר, ב-2009, וכנגד נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ב- 2023. זוהי תחילתו של מרתון.

לבית המשפט אין כוחות שיבצעו מעצרים, והוא מסתמך על 124 המדינות החברות באמנת רומא שהקימה אותו (אוקראינה צפויה להצטרף כחברה ה-125), ומחויבות כיום לעצור את נתניהו ואת גלנט אם יגיעו לשטחם. המדינות החברות בבית הדין הן בעיקר מאירופה, אפריקה ודרום אמריקה. אלו אזורים בעולם שנתניהו וגלנט ייאלצו להפסיק לנסוע אליהם, אם אינם רוצים להסתכן במעצר. מעצר שכזה על ידי מדינה זרה אינו צעד קל או פשוט, וכבר קרה שמדינות חברות לא הסגירו מנהיגים שביקרו בשטחן. אבל מדינות רבות כבר הצהירו שיאכפו את צווי המעצר, לרבות שר החוץ של האיחוד האירופי ובנות ברית חשובות כמו צרפת והולנד. מדינות אחרות כמו בריטניה שמרו על עמימות מכוונת. הונגריה האוטוקרטית של ויקטור אורבן עלתה לראש המקפצה והזמינה את נתניהו לביקור.

ההאשמות העומדות בבסיס הצווים הן אחריות ישירה של נתניהו וגלנט לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ביניהם שימוש בהרעבה כפשע מלחמה. ילדים מחכים בתור לקבל אוכל בשכונת זייתון בעזה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

נתניהו הפך לפרסונה נון גרטה בחלקים גדולים של העולם שבהם עד היום הוא ומשפחתו נפשו בבטחה. קשה לדמיין את נתניהו מגיע שוב לנאום בעצרת האו"ם ניו יורק, כשבחדר נמצאים 120 מנהיגים שהתחייבו לעצור אותו. כל ביקור במדינות החברות בבית המשפט מהווה כיום סיכון שנתניהו וגלנט לא צפויים לקחת.

גם שרים וקצינים בכירים אחרים עלולים להיחשף בעתיד לצווי מעצר בינלאומיים או לתביעות מקומיות לעצור אותם, לפי עקרונות סמכות השיפוט האוניברסלית. בכל מדינה כזאת, אם נתניהו או גלנט יבקרו בהן, צפוי גל של מחאות ותביעות משפטיות מצד ארגוני זכויות אדם לבצע את צו המעצר. אף שאינן חברות בבית הדין, גם במדינות הליברליות של ארה"ב, כמו וושינגטון וניו יורק, ביקור של נתניהו וגלנט יעוררו מחאות נרחבות. במילים אחרות, שיקולי המדינות אינם רק תמיכה בישראל או התנגדות לה, אלא גם התנגדות מבית.

נוסף על כך, מרבית מדינות העולם המערבי הריעו לפני שנה וחצי כאשר בית המשפט הוציא צווי מעצר נגד פוטין, לרבות ארה"ב הצבועה המנסה בכל הזדמנות לסכל את פעילות בית הדין. בכל אחת מהמדינות יבדקו משרדי החוץ והמשפטים האם יחסיהם עם מדינת ישראל עשויים לסבך אותם בהאשמות של סיוע לאותם פשעים. על הפרק עומדת מערכת החוק הבינלאומי ויכולתה לאשש ולכפות נורמות אוניברסליות.

המאבק על החוק הבינלאומי והצדק הגלובלי

החוק הבינלאומי הוא אחד מהנושאים הפחות מובנים בעולם ובישראל. אנחנו רגילים לחשוב על חוק בצורה היררכית, אבל החוק הבינלאומי הוא לא מעל המדינות, הוא מחוץ להן. מוסדות בינלאומיים הם חלשים יותר ממדינות, ויכולים להיבנות מכוחן של מדינות תומכות ותנועות אזרחיות. לכן חשוב שנבין את מערך הכוחות ואת תפקידנו במאבק הזה.

מערכת החוק הבינלאומי, שהוקמה עם ייסוד האו"ם לאחר מלחמת העולם השנייה, היא פרויקט בן 80 שנה. זה לא הרבה זמן. היא יכולה להסתיים כמו חבר הלאומים (League of Nations) שהוקם בין שתי מלחמות העולם. המערכת הזו מצויה במאבק מתמיד בין פוליטיקת הכוח והכסף של המעצמות הגדולות, לבין עקרונות של צדק והגינות. במהלך השנה האחרונה היה נראה שאין דין ואין דיין בפלנטה הזאת, ושהמשפט הבינלאומי עלול להגיע לפשיטת רגל.

ישראל משתוללת באמוק רצחני בעזה, בלבנון ובאיראן, מפרה כללים בטרור מדינתי שלא נראה כמוהו, וממשיכה לגרוף תמיכה מהעולם ומארה"ב, שאף ממשיכה לשלוח לה נשק. התמיכה בישראל הלכה ונשחקה בשוליים, ובית המשפט לצדק נתן סימנים חשובים לשינוי הרוחות כשהחליט על אי חוקיות הכיבוש והוציא צווים זמניים בתביעת דרום אפריקה לפי אמנת הג'נוסייד.

אבל כעת התהפך הגלגל. צווי המעצר נתפסים בקרב המדינות התומכות, במעגלי הדיפלומטיה והמשפט, כאישור לכך שלכללי המשפט הבינלאומי עדיין יש כוח. זהו אישור לכך שהיתה הפרה של המשפט הבינלאומי, ושיש מוסדות שיאכפו אותו. וזהו אישור גם עבור כל אלו בשמאל הגלובלי שהפכו את המשפט הבינלאומי לשק החבטות שלהם במקום להשתמש בו; אישור על כך שמדובר בכלי חשוב של תנועת הצדק הגלובלי שלא ניתן לוותר עליו. הכלי הזה רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא כל מה שיש למדינות ולתנועות שאינן נמצאות במעגלי הכוח והכסף, כמו פלסטין ומדינות הדרום הגלובלי.

בעוד המשפט הבינלאומי נוצר במקורו על ידי הכוחות הקולוניאליים האירופים, ההטיה האירופית-קולוניאלית הולכת ונחלשת. עם הקמת האו"ם ותהליכי הדה-קולוניזציה, החל תהליך איטי של שינוי במערך הכוחות, עם הצטרפות של יותר מ-140 מדינות חדשות למוסדותיו. מי שיוצר את החוק לא נשאר הבעלים שלו, ומדינות הדרום נכנסו למעגל יוצרי החוק והנורמות העולמיות. כך הגענו לימים שבהם העצרת הכללית מקבלת את פלסטין כחברה משקיפה, בית המשפט הבינלאומי מקבל את פלסטין כחברה, דרום אפריקה מגישה תביעה כנגד ישראל בבית המשפט הבינלאומי לצדק, ובית המשפט הפלילי מוציא צווי מעצר למנהיגי ישראל.

ישראל מצפה היום לסנקציות שתטיל ארה"ב על בית המשפט. זאת לא הזיה. ארה"ב הפכה לאויבת מרה של החוק הבינלאומי כשהתבהר שהחוקים הם לא בבעלות מי שיצר אותם. אחרי פשעי "המלחמה בטרור", ארה"ב חזרה בה מהכוונה לחתום על אמנת רומא של ה-ICC, ובעקבות הצטרפות אפגניסטן, מתנהלת כיום חקירה כנגד ארה"ב על פשעי מלחמה בה. כשנפתחה החקירה ב-2020, ממשל טראמפ הטיל סנקציות על בכירים בבית המשפט הבינלאומי, אך הסנקציות האלו היו ברובן הפגנת כוח חסרת משמעות מבחינת בית הדין, והן בוטלו על ידי ממשל ביידן. יש לצפות שהן יתחדשו בהקדם עם תחילתו של ממשל טראמפ השני.

הלחצים על בית הדין אינם מסתכמים בסנקציות. ישראל מפעילה כל מנוף לחצים אפשרי כנגד בית הדין, ויהיה תמים להניח שארה"ב לא עושה אותו דבר, עם הרבה יותר כוח והשפעה. אבל עם הוצאת צווי המעצר, אנחנו במערכה אחרת. הכוח עבר לידי 124 המדינות החברות, וקשה לצפות שארה"ב תטיל סנקציות על חלק ניכר מהן. עם בחירתו המחודשת של טראמפ, שממילא מרחיקה את ארה"ב מתרבות שיתוף הפעולה הבינלאומי, צווי המעצר כנגד נתניהו וגלנט מצטרפים ליצירת שסע חסר תקדים בין אירופה לארה"ב. "המערב" מעולם לא נראה מפורק וחבול יותר מבחינת האתוס שמוביל אותו.

אז מה עלינו, ישראלים תומכי סיום האפרטהייד וההשמדה, לעשות בתוך מאבק הענקים הזה? אנחנו יכולים למלא תפקיד חשוב וייחודי שיעזור למחנה הצדק לעמוד בפרץ. כאשר מדינות, ארגונים, ותנועות מנסים לנווט את הצונאמי, חשוב שנגיד להם: פעולה נגד ישראל איננה אנטישמיות. מנהיגות הימין פועלת גם כנגד אזרחי ישראל. אזרחיות ישראל תומכות בהפסקת המלחמה ובמעצרם של המנהיגים הפושעים.

אנחנו יכולים להוביל ולהצטרף למחאות בכל מקום בעולם שבו הם ידרכו. מבפנים, נמשיך להפגין – התמונות הללו מגיעות למסכי העולם. המפגינות והסרבנים המתראיינים בעולם הם נכס; התקשורת האלטרנטיבית וארגוני זכויות האדם האמיצים, הממשיכים לפרסם תחקירים חשובים, חיוניים למאמץ הזה. כיום, יותר מתמיד, עלינו לחשוב איך אנחנו מדברים לאזרחים, לדיפלומטים ולממשלות בעולם. העצומה שעליה חתמו מעל 3,700 אזרחי ישראל וקראה לעולם להטיל על ישראל סנקציות היא בדיוק פעולה מהסוג הזה. עלינו לכונן קשרים עם ארגונים בעולם, להודיע להם על תוכניות הנסיעה של הנמלטים מאימת הדין, לשתף פעולה בארגון מחאות, ולהביע תמיכה פומבית בביצוע צווי המעצר.

הפכנו שלא מרצון לאזרחי מדינה אכזרית, כושלת, ומצורעת – אזרחי הדיקטטורות האחרות בעולם מבינים אותנו. ניעזר ונעזור לכל מי שיסייע להפיל את הממשלה הפושעת ולהוביל את כולנו לעתיד צודק ואנושי יותר.

ד"ר סמדר בן-נתן, עו"ד ומומחית לזכויות אדם בישראל/פלסטין, מלמדת באוניברסיטת אורגון