newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשהמדינה בוחרת בצד של עברייני המין, הגיע הזמן לחדול מהפגנות מנומסות

עסקת הטיעון עם אל"מ בוכריס צריכה להיות נקודת מפנה נוספת במאבק של נפגעי ונפגעות הטרור המיני. אם הממסד והחוק מפקירים אותנו לאלימות סדרתית, עלינו להפסיק לקבל את הסדר הקיים

מאת:

כותבת אורחת: דורית אברמוביץ'

בהיותנו מצויות באחת מהתקופות הקשות ביותר של תגובות נגד לפמיניזם ולנפגעות אלימות מינית, נדרש מאיתנו לשנות מסלול, להחריף מאבק, לא לתת לנסות להשתיק אותנו פן נגלה לעולם את סודו של התוקפן. עסקת הטיעון שנסגרה עם עבריין המין אופק בוכריס – שהיותו בעל דרגה בכירה בצבא דווקא רלווטית עד מאד לעבירותיו – מסמנת כי די לנו בשמירה על הסדר שממילא משרת את בעלי השררה והאון ולא אותנו – נפגעים ונפגעות.

בחברה שהופכת למיליטריסטית יותר ויותר. כאשר כלי הנשק – כלי הזין – משמש לפשעי מלחמה מכל הסוגים, כאשר האקדח כבר מזמן לא רק מונח על שולחן המטבח אלא שלוף נגדנו באין מצפון ומורא – הגיע הזמן לומר: די! החוק שלכם מפקיר אותנו לאלימות סדרתית. ובמיוחד אנו מופקרות לאלימות של משרתי תרבות האונס ושומרי הסף שלה – שקשורה בעבותות של ברזל במיליטריזם לאומני ומיני.

כעת, כשברור כי החוק לא נועד עבורנו, ואינו מעניק לנו צדק או הגנה. בזמן בו הממסד כולו בוחר צד – מלשכת ראש הממשלה שנוטה להעסיק עברייני מין ועד למפכ"ל המשטרה שמנהיג מדיניות שמדלגת על ביטחונם של אנשים, בני ובנות כל המגדרים והגילאים, שנפלו קרבן לטרור מיני–הגיע הזמן לחדול מהפגנות נחמדות ומנומסות.

> הטרור הגברי הוא כלי שליטה שחייבים לפרק

העובדה כי היותו אל"מ בצבא היטיבה אתו עד ניקוי פשעיו מצד אלו שארגנו עבורו עסקת טיעון מעל ראשי נפגעותיו, אינה מקרית. אל"מ אופק בוכריס בדיון בבית המשפט הצבאי ביפו, ספטמבר 2016. (פלאש90)

העובדה כי היותו אל"מ בצבא היטיבה אתו עד ניקוי פשעיו מצד אלו שארגנו עבורו עסקת טיעון מעל ראשי נפגעותיו, אינה מקרית. אופק בוכריס בדיון בבית המשפט הצבאי ביפו, ספטמבר 2016. (פלאש90)

באין מבנה ממסדי כלשהו שמכיר בפשעים נגד נשים, פשעים נגד האנושות, פשעים נגד ילדות וילדים – זו אחריותנו לחדול לאלתר מצעידה נינוחה על מדרכות או הפגנות עם נאומים, גם אם חוצבי להבות. את הלהבות עלינו להבעיר לא מתוך נאומים אלא מתוך הצהרה חד משמעית- אינני מקבלת את הסדר הקיים שמשליך אותי כנפגעת התעללות מינית, בהטחה אל הקיר.

עלינו לשבש את מהלך החיים עד שייפסק הטרור נגדנו. כמו למשל נשות ארגנטינה שיצאו בחודש שעבר לשביתה, צעדו לבושות שחורים כשעשרות אלפים חוסמות את הרחוב הרחב ביותר בעולם במחאה על רצח ואלימות כלפי נשים. כמו נשות איסלנד שיצאו כמעט כולן לשביתה דומה לפני ארבעים שנה. וכמו למשל מהלך חסימות הכבישים, שנפלה בחלקי הזכות לרכז, בזמן המאבק נגד עסקת הטיעון עם הנשיא קצב והניסיון לנקות אותו מפשעיו.

"פרשת בוכריס" צריכה לשמש כנקודת מפנה נוספת באופי המאבק של נפגעות ונפגעי טרור מיני. העובדה כי היותו אל"מ בצבא היטיבה אתו עד ניקוי פשעיו מצד אלו שארגנו עבורו עסקת טיעון מעל ראשי נפגעותיו, אינה מקרית. בין ארז אפרתי, אלאור אזריה ואל"מ בוכריס עובר קו טרור מעורר אימה. כל אלה פעלו מתוך הפאלוס שלהם, כשכמעט כל ידיעה חדשותית המתארת את פשעיהם רוויה גם בתיאורים על אומץ ליבם הצבאי.

אם להרוג, לכבוש ולרצוח הינו אות כבוד הרי שגם אלימות מינית הינה חלק אינטגראלי ממדיניות סקסיסטית שממילא קשורה באלימות גזענית. והרי דווקא על אלה, הבכירים הצבאיים והמשטרתיים, היה צריך לגזור עונש כפול ומכופל. שהלא הם אלו שקובעים את הטון, מקבעים את תרבות האונס והאלימות, ואלו הממחישים במובן המבעית ביותר עד כמה עבורם כל אלו הם רק מכה קלה ובלתי מורגשת בכנף.

אני, דורית אברמוביץ, נפגעת גילוי עריות על ידי אבי. בימים אלה מופעלים בנפשי טריגרים קשים בשל קלות ניקוי צחנת הפושעים מינית הפושה ברחבי המדינה. כי מחיר אי ההכרה, הינו פעמים רבות קשה עוד יותר מאשר אקט ודינאמיקת הטראומה עצמה. בעוד אבי בחיים ואמי לצדו כמו שהיה כבר משחר הימים, עולה מתוכי כעס וכאב על הסיפוק העצום אותו ודאי חשים כל פושעי טרור האונס והאלימות המינית. אלו שמצליחים לשמור על מעמדם באמצעות עסקאות טיעון שמציעה להם המדינה – העיקר לשמור על כבודה גם במחיר רמיסת כבודן וחייהן של הנפגעות, ורמיסת הצדק. מאחר ולצידם – מולי ונגדי – מתייצבים חלק מהממשלה, מהצבא, מהמשטרה: אני מפסיקה לציית לסדר שלכם לאלתר.

דורית אברמוביץ' היא רכזת מאבקים ציבוריים ונפגעת גילוי עריות.

> שבוע אחרי: אין בסיס עובדתי להכרזות על "טרור ההצתות"

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כדי להתאים את ההוראה למספר רב של תלמידים, ארגון ההוראה חייב להיות מגוון וגמיש. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

כדי להתאים את ההוראה למספר רב של תלמידים, ארגון ההוראה חייב להיות מגוון וגמיש. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

הוכחנו שאפשר: מערכת שעות מגוונת בבי"ס ממלכתי רגיל

מערכות השעות המקובלת מניחה שכל התלמידים בכיתה יתעניינו באותו זמן באותו נושא. בבי"ס בגבעתיים נעשה בשנים האחרונות ניסוי לגוון ולהגמיש את מערכת השעות כדי שתתאים לתלמידים ולמורים. עכשיו אפשר להגיד: זה עובד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf