"תא לגיטימציה": צוות באמ"ן חיפש מידע שיצדיק הרג עיתונאים

"אתם [בעולם] מאמינים לעיתונאים האלו של חמאס? הנה תראו". נער ליד רכב שהותקף במחנה אל-נוסייראת ושבו נהרגו חמישה עיתונאים, ב-26 בדצמבר 2024 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

מייד אחרי 7 באוקטובר הוקם באמ"ן "תא לגיטימציה", שמטרתו היתה, בין השאר, לחפש עיתונאים בעזה שניתן להוכיח שהם פעילי חמאס במסווה ובכך להצדיק פגיעה בהם ולנטרל ביקורת על פגיעה בעיתונאים אחרים, כך סיפרו ל"שיחה מקומית" שלושה מקורות במודיעין עם ידע בנושא. במסגרת הניסיון לסייע להסברה הישראלית, "תא הלגיטימציה" גם איתר מידע על השימוש הצבאי של חמאס בבתי ספר ובתי חולים ועל שיגורים כושלים של הארגון שפגעו באזרחים.

>> לבד בשטח: עיתונאֵי עזה בין הפטיש הישראלי לסדן האדישות הבינלאומית

אחד המקורות תיאר דפוס פעולה, שחזר על עצמו ביחס לנושאים שהעסיקו את צוות הלגיטימציה: ברגע שגברה הביקורת בתקשורת כלפי ישראל בנושא ספציפי, הצוות גויס כדי לאתר מידע מודיעיני שניתן "להלבין", כלומר להסיר ממנו את הסיווג ולאפשר להסברה הישראלית לפרסם אותו כדי להתמודד עם הביקורת. לעיתים קרובות, הוסיף מקור אחר, הדרג המדיני הוא זה שהכתיב לצבא באיזה "נושא לגיטימציה" יש להתמקד.

"אם נוצר בתקשורת העולמית שיח סביב זה ש(אנחנו) הורגים עיתונאים חפים מפשע, אז ישר מאוד רוצים להראות שיש עיתונאי שהוא אולי לא חף מפשע", אמר אחד המקורות, שמתח ביקורת על ההתנהלות הזו. "כאילו זה אומר שהעשרים האחרים [שהרגנו] זה בסדר".

המקורות העידו כי לפחות במקרה אחד, שהתרחש בתחילת המלחמה, הצוות סימן עיתונאי כפעיל חמאס, והכוונה היתה להרוג אותו ולהציף זאת בתקשורת, אבל ברגע האחרון הוא לא הותקף. לדברי שני מקורות, הלהט לאתר עיתונאי שהוא כביכול פעיל חמאס, הוביל לפירוש של חומר מודיעיני באופן מגמתי. "מאוד רצו לסמן אותו כמטרה, כמחבל, [להגיד] שזה בסדר לתקוף אותו. אמרו: ביום הוא עיתונאי, בלילה הוא מפקד מחלקה. כולם נורא התלהבו. אבל היה שם רצף של טעויות ועיגולי פינות. בסוף הבינו שהוא באמת עיתונאי", אמר אחד המקורות.

נראה כי פרשנות מגמתית או אפילו שקרית לחומר מודיעיני כדי לצבוע עיתונאי כיעד צבאי לגיטימי אינה יוצאת דופן. ביום ראשון השבוע, ישראל הרגה שישה עיתונאים בתקיפה שהצבא הודה שיעדה היה עיתונאי "אל-ג'זירה" אנס א-שריף. המסמכים שהציג הצבא כדי לטעון שהוא פעיל חמאס, גם אם נניח שהם נכונים, מגיעים רק עד 2021 ואין בהם הוכחה כי היה פעיל במהלך המלחמה.

ידע שהוא על הכוונת. אנס א-שריף (CC BY 4.0)

במקרה אחר, באוגוסט בשנה שעברה, הצבא הרג את עיתונאי "אל-ג'זירה" אסמאעיל אל-ע'ול וטען באופן דומה כי הוא פעיל חמאס. אך במסמכים שהציג הצבא, עלה כי אל-ע'ול קיבל לראשונה דרגה מחמאס כאשר היה ילד בן עשר, שבע שנים לפני שלכאורה גויס לארגון.

בכל מקרה, לדברי המקורות, המאמץ של צוות הלגיטימציה לאתר עיתונאי שהוא כביכול פעיל חמאס כלל לא נבע מסיבות ביטחוניות, אלא מסיבות הקשורות להסברה הישראלית ולתדמית של ישראל. "הוא (העיתונאי) מוציא את דיבתנו בעולם", הסביר המקור, "זה יושב על מקום רגשי חזק: אתם [בעולם] מאמינים לעיתונאים האלו של חמאס? הנה תראו".

לאחר פרסום הכתבה אישרו מקורות ביטחוניים רשמיים כי באמ"ן אכן הוקמו בשנתיים האחרונים "צוותי מחקר" שונים במטרה "לחשוף את השקרים" של חמאס. הם אמרו כי המטרה היתה "להפריך את האמינות" של עיתונאים שמדווחים על המלחמה ברשתות שידור שונות לכאורה באופן אמין ומדויק, אבל בפועל הם שייכים לחמאס. לפי המקורות, הצוותים האלה אינם קשורים להפללת מטרות לתקיפה.

לייצר הסכמה להרוג את א-שריף

חודשיים קודם להתנקשות בא-שריף, ביולי השנה, "הוועד להגנה על עיתונאים" (CPJ), גוף בינלאומי העוקב אחרי פגיעה באנשי תקשורת, פירסם הודעה ולפיה הוא חושש לחייו של א-שריף. "אנחנו מודאגים מאוד מהאיומים שמשמיע (נגדו) דובר הצבא אביחי אדרעי וקוראים לקהילה הבינלאומית להגן עליו", אמרה המנהלת האזורית של הארגון, שרה קודא, "זו לא הפעם הראשונה שהצבא שם אותו על הכוונת. ההאשמות הלא-מבוססות האחרונות מבטאות מאמץ לייצר הסכמה להרוג את א-שריף".

זמן קצר קודם לכן לפני פרסום ההודעה של CPJ, פירסם א-שריף סרטון שבו הוא נראה בוכה כאשר הוא מדווח על הרעב בעזה. הסרטון הפך ויראלי. לאחר מכן, אדרעי, דובר צה"ל בערבית, פירסם שלושה סרטונים שונים בהם תקף את א-שריף, והאשים אותו ב"פרופגנדה" ובלקיחת חלק ב"קמפיין שקרי של חמאס על הרעבה".

א-שריף ראה בפרסומים איום על חייו. "הקמפיין של אדרעי הוא לא רק איום תקשורתי או פגיעה בתדמית, זה איום על החיים האמיתיים", הוא אמר ל-CPJ. חודשיים לאחר מכן הצבא התנקש בחייו בתקיפה ישירה, ואחר כך הציג חומר מודיעיני "מולבן" כדי להצדיק אותה.

כאמור, מלבד חיפוש אחרי עיתונאים שאפשר להציגם כפעילי חמאס, "תא הלגיטימציה" גם ניסה לאתר מודיעין שייתן לגיטימציה להתקפות של ישראל בעזה. "הצוות כל הזמן לקח מודיעין שאפשר לחשוף אותו כדי להשתמש בו למטרות הסברה, למשל בבית הספר יש מצבור אמל"ח, כל מה שיכול לשרת את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל להמשך המלחמה", אמר אחד המקורות. "הרעיון הוא שישראל צריכה לפעול בלי לחץ, ושמדינות כמו ארה"ב לא יפסיקו את סיוע הנשק".

פרסם סרטונים נגד אנס א-שריף חודשיים לפני ההתנקשות בו. אביחי אדרעי, דובר צה"ל בערבית, מרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

המידע שצוות הלגיטימציה אסף הועבר באופן תדיר גם לאמריקאים בערוצים ישירים, ולקציני המודיעין שעבדו בצוות הוסבר שהעבודה שהם עושים מאפשרת לישראל להאריך את המלחמה. המקור סיפר כי הצוות עסק גם באיתור הוכחות ששוטרים בעזה לקחו חלק במתקפה של 7 באוקטובר, כדי להכשיר התקפות על המשטרה בעזה ופירוקה על ידי ישראל.

מקרה בולט שבו "תא הלגיטימציה" היה מעורב נרשם אחרי פגיעה בבית החולים אל-אהלי בעזה ב-17 באוקטובר 2023. בעוד שבתחילה דיווחה התקשורת הבינלאומית כי בתקיפה נהרגו 500 פלסטינים, בהסתמך על הודעת משרד הבריאות בעזה, וכי ישראל היתה אחראית לתקיפה, ישראל טענה כי שיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי גרם לפגיעה בבית החולים וכי מספר ההרוגים נמוך יותר.

למחרת הפגיעה בבית החולים, דובר צה"ל פרסם שיחת טלפון שצוות הלגיטימציה איתר בחומר המודיעיני. ההקלטה הוצגה כשיחה בין שני פעילי חמאס, שאמרו ששיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי גרם לפגיעה הקטלנית בבית החולים. פרסום השיחה הצטרף לממצאים נוספים שהביאו גופי תקשורת שונים בעולם ואפילו לארגוני זכויות אדם לטעון כי שיגור כושל הוא שגרם להרג, אף כי כלי תקשורת אחרים הוסיפו לטעון כי אין עדויות חד משמעיות מי אחראי לתקיפה – ארגונים פלסטיניים או הצבא הישראלי. בכל מקרה, האירוע פגע קשות באמינות משרד הבריאות בעזה, שכן התברר שמספר ההרוגים היה נמוך בהרבה ממה שדווח תחילה. המהלך כולו נתפס כהצלחה עבור ההסברה הישראלית וצוות הלגיטימציה.

אולם פעיל זכויות אדם פלסטיני, שלדבריו מעולם לא היה בחמאס והארגון שעבד בו נחשב ביקורתי על חמאס, סיפר בדצמבר 2023 ל"שיחה מקומית" כי הופתע לשמוע את קולו בשיחה שפרסם דובר צה"ל. לדבריו, הוא אכן גר לא רחוק מבית החולים והשיחה שהוקלטה היתה שיחה רגילה עם ידיד פלסטיני אחר.

"לא ב-DNA של 8200 לחשוף את היכולות שלנו"

מקור שעבד עם "תא הלגיטימציה" אמר שההדלפה לתקשורת של חומר מודיעיני מסווג כמו שיחת הטלפון סביב בית החולים אל-אהלי עוררה אי נחת. "זה מאד לא ב-DNA של 8200 לחשוף את היכולות שלנו בשביל משהו עלום כמו דעת קהל".

אבל שלושת המקורות אמרו שהצבא התייחס לשיח התקשורתי כזירת לחימה, ולכן הרשה לעצמו "להלבין" חומר מודיעיני רגיש ולתת לו פומבי. גם אנשי מודיעין מחוץ ל"תא הלגיטימציה" התבקשו לשים לב אם הם נתקלים בחומר שיכול לסייע לישראל בתקשורת. "נהיה מונח כזה, 'זה טוב ללגיטימציה', בלי שבדיוק יודעים מה בפועל זה אומר", אמר מקור מודיעיני, "מנסים למצוא כמה שיותר עדויות שיכולות לשמש את ההסברה הישראלית".

לפי משרד התקשורת בעזה, יותר מ-230 עיתונאים נהרגו מתחילת המלחמה. קרובי משפחה של עיתונאים שנהרגו, דצמבר 2024 (צלום: עלי חסן / פלאש90)

כבר באוקטובר 2024 פרסם דובר צה"ל הודעה ולפיה א-שריף ועוד חמישה עיתונאים אחרים שעבדו ב"אל-ג'זירה" הם פעילים צבאיים בחמאס. א-שריף דחה את הטענות כבר אז. במרץ השנה הצבא הרג את חוסאם שבאת, עיתונאי "אל-ג'זירה" שגם הוא הופיע ברשימה מאוקטובר. לאחר הריגתו, הצבא טען ששבאת היה שייך לגדוד בית חאנון של חמאס, וכי מסמכים שהצבא תפס מראים שהוא עבר הכשרה צבאית ב-2019. גם כאן היה מדובר בחומר מודיעיני ש"הולבן".

מאז שהצבא פרסם באוקטובר שהוא שייך לזרוע הצבאית של חמאס, א-שריף דיווח באופן שוטף ובגלוי מהעיר עזה, כך שמיקומו היה ידוע. העובדה שישראל בחרה להתנקש בו דווקא עכשיו, ערב הכיבוש המתוכנן של העיר עזה, נתפסה בעיני רבים בעזה ובעולם כניסיון למנוע סיקור של הפעולה הצבאית הזו. בכל מקרה, כלפי חמשת העיתונאים האחרים, שהיו איתו באוהל ונהרגו איתו, לא נטען מעולם כי היו שייכים לארגונים צבאיים.

א-שריף בן ה-28 התחיל לעבוד ב"אל-גז'ירה" רק בתחילת המלחמה, אולם עד מהרה הפך לאחד מהעיתונאים המפורסמים בעזה ומהיחידים שנותרו בה לאורך כל המלחמה. לפי משרד העיתונות הממשלתי בעזה, אחרי הריגתו של א-שריף וחבריו, מספר העיתונאים שישראל הרגה מתחילת המלחמה עלה ל-237. לפי CPJ, מספר העיתונאים שישראל הרגה בעזה מתחילת המלחמה הוא 182, המספר הגבוה ביותר של עיתונאים הרוגים שנרשם בעימות צבאי אחד מאז שהארגון החל לאסוף נתונים ב-1992.

"אם המילים האלה הגיעו אליכם, דעו שישראל הצליחה להרוג אותי ולהשתיק את קולי", כתב א-שריף במסר שפורסם אחרי מותו בחשבונות שלו במדיה החברתית. "חוויתי כאב על כל פרטיו, טעמתי סבל ואובדן פעמים רבות, אך מעולם לא היססתי להעביר את האמת כפי שהיא, ללא עיוות או זיוף".

בתחקיר שפורסם לפני שנה ב"גרדיאן" בשותפות עם ארגון "עיתונאים ערבים למען עיתונות חוקרת" (ARIJ), שבסיסו בירדן, נמצא כי מאז תחילת המלחמה נהרגו 23 פלסטינים שהועסקו ב"אל אקצא", כלי התקשורת המרכזי של חמאס. בתגובה לתחקיר אמר אוליבייה רפוביץ' מדובר צה"ל כי "אין הבדל" בין מי שעובד בין כלי התקשורת השייך לחמאס ובין אנשי הזרוע הצבאית.

עדיל חאק, מרצה למשפטים מאוניברסיטת ראטגרס, אמר בתגובה שמדובר ב"אי הבנה מוחלטת או בזלזול מכוון בחוק הבינלאומי". לאחר פרסום הכתבה, דובר צה"ל פרסם הודעה המסתייגת מדבריו של רפוביץ'. "רפוביץ' טעה בדברים האלה ותיאר באופן לא נכון את בחירת המטרות של צה"ל", נאמר בהודעה.

מדובר צה"ל נמסר:

"צה"ל מכוון את תקיפותיו לעבר מטרות צבאיות ופעילי טרור, כחלק מהמערכה המתמשכת לפירוק יכולותיו של ארגון הטרור חמאס, ואינו פוגע במכוון בבלתי מעורבים ובעיתונאים בפרט, כל זאת בהתאם לדין הבין-לאומי.

ארגוני הטרור בעזה עשו פעמים רבות שימוש פסול במעמדם המוגן של אזרחים לפי הדין הבין-לאומי, תוך שהסוו את עצמם כאזרחים ואף כעיתונאים. לצד האמור, טענות בדבר פגיעה פסולה בעיתונאים נבדקות במנגנונים המתאימים בצה"ל.

באשר לאירוע שהוזכר, צה״ל תקף ביום ראשון (א') האחרון מחבל מארגון הטרור חמאס אשר פעל במסווה של עיתונאי מרשת אל-ג'זירה בצפון רצועת עזה. טרם התקיפה ננקטו צעדים כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים, לרבות שימוש בחימוש מדויק, תצפיות מהאוויר ומידע מודיעיני נוסף".