מבט מעזה על הקורונה: יש לנו אויב גלובלי משותף

מאז תחילת שנת 2020 העולם עד לשינוים דרמטיים בתחום הסוציו-אקונומי. אויב בלתי נראה שינה את האופן בו חיים מיליוני אנשים על פני האדמה. ננקטו אמצעים להגברת ההגנה מפני התפשטות נגיף הקורונה, כולל סגירת שדות תעופה, איסור נסיעות, הסגרים, עוצר ואמצעים אחרים המגבילים את חופש התנועה. בוטלו מפגשים המוניים, כולל אירועים דתיים, בעיה המשותפת לכל הדתות בעולם.

הקורונה הביאה לשביתת נשק עולמית. מתפללים בעזה לקראת הרמדאן (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

לפני מספר ימים דיברתי עם חבר ישראלי שהתלונן על הסגר והעוצר בישראל: בימי חג הפסח האוכלוסייה בתל אביב ובערים רבות אחרות בישראל נאלצה להישאר בבית ובסביבתו הקרובה. ידידי אמר לי שהוא מבין עכשיו כיצד אנחנו הפלסטינים מרגישים כלפי הישראלים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כפלסטיני שחי רוב חייו בעזה, צעדים הבידוד והעוצר האלה מוכרים לי היטב. פקחתי את עיניי בעוצר ובמנעולים: בשנת 1969 הצבא סייר בהמוניו ברחובות עזה כדי למנוע מאנשים לצאת וכדי להשלים את מפקד האוכלוסין שביצע הכיבוש הישראלי. מפקד הזה מנע מאוחר יותר ממאות אלפי פלסטינים, שלא נכללו בו, לחזור לבתיהם, גל עקירה שני, 22 שנה אחרי הנכבה.

האמצעים האלה חזרו על עצמם באופן תדיר בכל פעם שהצבא הכובש רצה להרחיב את שליטתו  בעזה. אמצעים אגרסיביים עוד יותר ננקטו בשנות האינתיפאדה הראשונה. אנשים בגילי אז, בני 15עד 35, לא יכלו בכלל לנסוע בלי אישור מיוחד מגורמי הביטחון. השם אבו סברי ששלט בעזה בשנות השמונים זכור לכולנו.

בחודש שעבר חגגנו את האירוסים של בני בעזה. לראשונה זה ארבע שנים, מחצית משפחתי הייתה מאוחדת. התחברנו דרך אמצעי התקשורת החברתיים עם שאר המשפחה, עם בנותיי שלומדות בהודו ובמצרים ועם אחותי שחיה בתוניס. לאורך העשור האחרון ויותר אנחנו בעזה הפכנו מנוסים מאוד בסוג כזה של חגיגות, טלה-חגיגות tele-celebrations))

בחוויה האישית שלי, הקורונה היא הפעם הראשונה שבני אדם בעולם כולו מסכימים על דבר אחד: להתאחד כדי להילחם נגד איום גלובלי, נגד נגיף הקורונה. מול אויב משותף חיצוני, הוכרזה מעין שביתת נשק אוניברסלית. איננו עדים בימים אלה להרג המוני או למעשי טרור, או לסכסוכים אחרים. עימותים בין מדינות כבר לא נמצאים גבוה בסולם העדיפויות האנושי. האנושות הייתה זקוקה לאויב הבלתי נראה הזה כדי להתעורר ולהבין שיש הרבה יותר דברים משותפים שמאחדים אותנו כבני אדם מאשר כאלה שמפרידים אותנו. האם ניתן להחיל את זה גם עלינו, פלסטינים וישראלים?

מחמוד דאהר הוא מומחה לבריאות הציבור, לשעבר ראש ארגון הבריאות העולמי בעזה