סגר הקורונה מזכיר לעזתים את הכיבוש, אבל הפעם זה שונה

המאבק העולמי במגיפת הקורונה יוצר כמה תופעות לוואי לא רצויות, שגורמות לאנשים במדינות שונות לשנות את סגנון החיים שלהם ולהיערך לשינויים נוספים אחרי תום המאבק בווירוס הקטלני.

השלטון ברצועת עזה עומד בפני בעיות רבות ומנסה כמיטב יכולתו למנוע את התפרצות הווירוס במובלעת הנצורה. מערכת הבריאות הרעועה ברצועה חסרה את הציוד הדרוש למאבק בווירוס, ויש בה מחסור חריף של מיטות טיפול נמרץ ומכונות הנשמה שנדרשות במקרה של התפרצות המגיפה.

מאז ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט בעזה ב-2006, השטחים הפלסטינים נתונים תחת סנקציות מצד ישראל. מאז אמצע 2007, כשהחמאס הביא לסיומו של מצב הכאוס הביטחוני בעזה ושסילק מהרצועה את כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, ישראל הטילה על האזור מצור קרקעי, אווירי וימי, שגרם לשיתוק כמעט בכל תחומי החיים.

בנוסף למצור החמור הזה, עזה היתה נתונה לכמה מתקפות ישראליות במהלך השנים, ובהן שלוש מתקפות משמעותיות שגרמו להתשתם של שירותי הבריאות ברצועה וכמה מגזרי שירותים נוספים.

בשל כך, השלטון ברצועת עזה – חמאס וכמה סיעות פלסטיניות קטנות אחרות – מחולל ניסים בניסיון למנוע התפרצות של קורונה.

כשווירוס הקורונה הגיע לאזור, למשרד הבריאות העזתי היו רק 74 מכונות הנשמה וכ-70 מיטות טיפול נמרץ. לא היו ברצועה מקומות הולמים לבידוד של חולים. אי אפשר היה להפוך בתי חולים למרכזי בידוד בגלל המחסור במיטות אשפוז, ולא היה ניתן גם להשתמש במלונות כמרכזי בידוד בגלל חוסר היכולת לשלם להם.

ממשלת החמאס הכשירה כמה בתי ספר ברצועת עזה והפכה אותם למרכזי בידוד, וכמה אנשי עסקים הציעו את המלונות שלהם למשרד הבריאות לצורך הזה.

נכון ליום שני, בעזה היו רק 17 אנשים שאובחנו כחולי קורונה. תשעה מהם החלימו ושוחררו מבידוד. כל מקרי הקורונה היו בקרב אנשים שחזרו מחו"ל, או מקרב אנשי הביטחון שהיו אתם בבידוד.

המחסור במשאבים ובציוד, לצד המחסור בתרופות, מימון וערכות בדיקה, מבטאים את הקושי הרפואי. הקושי הנגרם לציבור נוגע לסוגיות שגורמות לאנשים סבל, ובהן הסגר מזכיר לעזתים את הסגר הישראלי מהימים שלפני העברת הטיפול בביטחון ובעניינים מינהלתיים לרשות הפלסטינית ב-1993.

אך בעוד שהסגר שהטיל הכיבוש הישראלי על עזה לפני 1993 גרם לעזתים לתחושות של דיכוי ועלבון, היום הם מקבלים את הסגר בהבנה מכיוון שהם חשים שהוא נועד להגן עליהם מהתפרצות מגיפת הקורונה. העזתים צופים בחדשות המבהילות בטלוויזיה באינטרנט ומפחדים. עם זאת, הם כועסים על דבר אחד: המצור הישראלי המתמשך והשפעותיו השליליות על חייהם.

למידה מרחוק לא מצליחה ברצועה בגלל היעדר חיבור אינטרנט מהיר. מאותה סיבה קשה גם לקיים פגישות מרחוק. לא ניתן להטיל סגר מלא בגלל חוסר היכולת לתמוך בעובדים, שאין להם חסכונות שניתן להשתמש בהם במשבר כזה מכיוון שנאסר עליהם לעבוד בתוך ישראל, או שהמפעלים שלהם בעזה משותקים בגלל מחסור בחומרי גלם שהמצור הישראלי מונע את כניסתם לרצועת עזה בתואנה של "שימוש כפול".

רצועת עזה נחשבת כיום כמעט נקייה מקורונה, ותושביה שמחים על כך, אך עדיין שומרים על זהירות. בשלב זה הם יכולים לצאת ולא לשמור בקפדנות על ריחוק חברתי מכיוון שהם מאמינים שאין בקרבם אנשים שנושאים את הווירוס, אך באותו זמן הם שומרים על זהירות מכיוון שהם חוששים שאם המגיפה תתפרץ ברצועה, המשבר יהיה גדול מאוד, והמשאבים הזמינים באזור הנצור לא יהיו מסוגלים להתמודד אתו.

מעתסם דאלול הוא עיתונאי מעזה, מומחה לענייני המזרח התיכון. בעל תואר שני בעיתונות בינלאומית מאוניברסיטת ווסטמינסטר בלונדון