הקשיבו לברק: למזרחים אין מה לחפש ב"וילה בג'ונגל" הציונית

נתניהו וברק חולקים דבר מה שהוא עמוק בהרבה מהמחלוקות ביניהם. ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בכנס התנועה לאיכות השלטון בתל אביב, ב-28 בינואר 2026 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

לאור קשריו הקרובים וארוכי השנים של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין, קשרים שנמשכו גם לאחר הרשעתו של האחרון, איש לא ציפה שההקלטות של ברק, שנחשפו במסגרת "תיקי אפשטיין", יתמקדו בדרכים למיגור אפליית נשים או עבדות ילדים. אבל נדמה לי שמעטים גם ציפו שמה שייחשף בהקלטות האלה יהיה קרוב מאוד למה שניתן לכנות תוכנית מחושבת ומנוסחת להשבחת גזע בישראל.

בהקלטה בת יותר משלוש שעות משנת 2013, שבה ברק משוחח עם מי שהיה שר האוצר האמריקאי, לארי סאמרס (בנוכחות אדם שלישי על הקו, ייתכן שאפשטיין עצמו), ראש הממשלה לשעבר מביע דאגה עמוקה ביחס לעתידה הדמוגרפי של ישראל ומזהיר מפני מדינה דו-לאומית ובהמשך בעלת "רוב ערבי".

במחשבה שנייה, ההקלטה הזו לא היתה צריכה להפתיע. המחשבה על רוב ערבי, או על עצם הקיום של ישראל במרחב ערבי מובהק, מעוררת בברק משהו מעבר לחשש; היא מעוררת אצלו בוז וסלידה. לא קשה להסיק מה חושב על המרחב הזה האיש שטבע את הביטוי "וילה בג'ונגל" כדי לתאר את מצבה של ישראל במזרח התיכון. ואם המזרח התיכון הוא הג'ונגל, אזי ברור שלא רק תושביו הלא-יהודים, אלא גם תושביו היהודים של הג'ונגל הם נחותים בהשוואה לבעלי הווילה, גם אם הם מחזיקים במפתח היהודי שפותח בפניהם את שעריה.

מה שברק אומר בהקלטה הזו לסאמרס הוא תמצית התפיסה הזו בדיוק; האבות המייסדים של ישראל, הוא טוען, היו חייבים לקלוט את יהודי ארצות ערב "כדי להצילם", אבל כעת, הוא ממשיך, אפשר להיות בררניים ו"לשלוט באיכות בצורה יעילה הרבה יותר ממה שאבות המדינה יכלו". לשם כך הוא מציע להפקיע את המונופול על הגיור מידי האורתודוקסיה ולאפשר גיור המוני – לאוכלוסיות "הנכונות", כלומר לאוכלוסיות לבנות. איך זה אמור להתבצע בפועל, לשיטתו? פשוט מאוד: לקלוט עוד מיליון רוסים, שישנו את הדמוגרפיה הישראלית לעד. הבונוס, לשיטת חברו של הפדופיל אפשטיין, הוא שבתוך המיליון הזה יגיעו גם "הרבה נערות צעירות ויפות".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

נוכח דברי הבלע האלה, קשה שלא להיזכר באירוניה מרה בבקשת הסליחה הפומפוזית ההיא של ברק מ"בני עדות המזרח", בשם מפלגת העבודה, על העוול שנגרם להם בשנותיה הראשונות של המדינה על ידי מפא"י. מסתבר שבתוך תוכו, ברק מאמין שאלה בכלל מייסדי המדינה שנגרם להם עוול, על שנאלצו לקלוט את כל אנשי הג'ונגל האלה, יוצאי ארצות ערב והאסלאם, כדי להציל אותם מגורל מר ואכזר.

מה חבל שבן שיחו לא העמיד אותו על הטעות הכפולה: ראשית, שיותר משמדינת ישראל היתה המענה לערעור מצבם של המזרחים בארצות מוצאם, היא היתה המחוללת שלו; ושנית, שאבותיה המייסדים של המדינה הציונית לא בדיוק פרשו את זרועותיהם כדי לקדם בחיבוק את היהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם. רחוק מזה – אבותיו הרוחניים של ברק, בדיוק כמוהו, ראו במזרחים אנשים נחשלים ופרימיטיביים שיהיה צריך לאלף. לחלקם אף ערכו מבחני סלקציה של ממש לפני שהחליטו מי מתוך הקהילה ייקלט בישראל. נתן אלתרמן אפילו כתב על זה שיר, "ריצתו של העולה דנינו"; אולי ברק מכיר אותו בביצוע המרטיט של להקת "הברירה הטבעית".

מהשלב הגרוטסקי לשלב הקניבלי

לא פחות מסלידה מהגזענות של ברק היא התנפלותם של אנשי ימין על ההקלטה הזו, כמוצאי שלל רב. ערוץ 14 מיהר לשדר את ההקלטה תחת הכותרת "גזענות דוחה: ארכיון אפשטיין חושף את ההקלטות המזעזעות של אהוד ברק". וכמובן שמיהרו להתרעם גם חברי הכנסת של ש"ס, המזרחים המהוללים ונציגי כל השקופים עלי אדמות. בנאום שוצף קוצף, ח"כ יעקב מרגי כינה את אהוד ברק "גזען שפל" והכריז כי הוא בז לו. יו"ר ש"ס, אריה מכלוף דרעי, כדרכו השווה והעלה, וניצל את הקלטת ברק כדי גם להתקרבן, גם להשתלח ב"קפלניסטים" וגם להתחנף לבוס נתניהו – והכול בציוץ אחד.

"אם נתניהו היה אומר את דברי הגזענות הללו כלפי עדות המזרח – זה היה פותח מהדורות!", זועק דרעי. זהו אותו דרעי שמילא את פיו מים כאשר פורסמה הקלטה של יועצו הקרוב של נתניהו, נתן אשל, שבה הוא מפרט את התפקיד שמייעד הליכוד לתומכיו המזרחים, מעין בהמות שימושיות שנוחות למניפולציה ולשנאה; ששתק נוכח העדות של מני נפתלי על נזיפותיה הגזעניות של שרה נתניהו, כמו למשל "אנחנו אירופאים. אנחנו עדינים, לא אוכלים כל כך הרבה כמוכם המרוקאים".

ככל שחיפשתי, וחיפשתי, לא מצאתי גם כל התייחסות של דרעי לפרסומת של חברת "באמונה", שהציגה גזענות כה בוטה נגד מזרחים עד שנקנסה בגינה ביותר מ-300 אלף שקל בעקבות תביעה שהוגשה, אגב, על ידי האגודה לזכויות האזרח, לידיעתו של אביר המזרחים דרעי. וכן, דרעי גם לא פצה פה כאשר נתניהו תירץ איזה דבר שטות שפלט בחופזה בכך שקפץ לו "הגן המזרחי".

ניצל את הקלטת ברק כדי גם להתקרבן, גם להשתלח ב"קפלניסטים" וגם להתחנף לבוס נתניהו. אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

למעשה, אחרי שאהוד ברק טבע את הביטוי "וילה בג'ונגל", המנהיג שאימץ את הדימוי בחום היה נתניהו עצמו: בסיור שערך בגבול עם ירדן ב-2016, נתניהו פרש את חזון מכשול ההפרדה שלו ואמר "יגידו לי: זה מה שאתם רוצים לעשות, להגן על הווילה? […] התשובה היא כן, חד משמעית. בסביבה שבה שאנחנו גרים אנחנו צריכים להגן על עצמנו מפני חיות הטרף".

על אף ההבדלים – האמיתיים או המדומים – בין נתניהו לברק, הם חולקים דבר מה שהוא עמוק בהרבה מהמחלוקות ביניהם: הבוז העמוק למרחב הערבי שבתוכו ישראל מתקיימת ולאנשיו, ותפיסתם כברברים, כאנשי הג'ונגל. ההבדל המרכזי בין שני המחנות שהם מייצגים הוא שסלידת המחנה האחד מהמזרחים ותפיסתם כנחותים גרמו לו להדיר אותם ממוקדי הכוח וההון ככל יכולתו, ואילו המחנה השני טיפח בחדווה את הדימוי הנחות, האלים והברברי כדי להשתמש בו לקידום צורכיו. אבל בשורה התחתונה, אנחנו, המזרחים, נשארנו "אנשי הג'ונגל" בעיני אלה ואלה באותה המידה בדיוק.

אם הציבור המזרחי בישראל חפץ חיים – חיים במובן של קיום אנושי, בעל ערך – הוא חייב להפנים סוף סוף את העובדה הזו. הימין המשיחי, הגזעני, הכהניסטי סוחף את ישראל לתהומות פשיסטיים ומוודא שהמזרחי הוא הפנים האלימות של הפשיזם הזה. בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן מנסחים את השינוי המשטרי בשפה נקייה ומכובסת של חוק ומשפט, בידיעה שאנשים כמו "הצל" ומרדכי דוד מעמידים לרשותם את "המשאב המזרחי" שלהם, כלומר את אותה נטייה לשנאה שנתן אשל בנה עליה, כדי לשוות למהלכים שלהם את הדימוי העממי שהם זקוקים לו.

העובדה שחלקים כה נרחבים מקרב הציבור המזרחי בארץ נרתם בחדווה למהלך שנועד לבצר את חומותיה של אותה "וילה בג'ונגל", שבתוכה הם לעד ייכלאו בפינה המוקצית לנחות, לברברי ולחסר התרבות, היא טרגדיה מקוממת מרוב עצב וזעם. מי שלימד את הצעירים המזרחים לצעוק "מוות לערבים", שלא לומר להרוג ערבים בפועל כאקט פטריוטי, בז מעומק ליבו לאבותיהם של אותם צעירים שחיו במרחב הערבי כילידים, בני המקום, והיו מתחלחלים באימה מקריאות השטנה האלה. ומי יהיו התליינים של בן גביר אחרי שיעביר את חוק ההוצאות להורג שלו, אם לא אותם צעירים מזרחים?

האינטרס המזרחי איננו ומעולם לא יכול היה להיות ביצור חומותיה של אותה וילה מדומיינת, ובמובן הזה לא קיימת אפילו נקודה אחת על פני הקשת הציונית שלא מבזה את זהותנו כצאצאי המרחב. חלוצי המאבק המזרחי, דוגמת הפנתרים השחורים ומורדי ואדי סאליב, הבינו את הדבר הזה באופן כמעט אינטואיטיבי. האינטרס שלנו היה ונותר חבירה לאחינו ואחיותינו הפלסטינים במאבק לשבירת המבנה הקולוניאלי במטרה ליצור מרחב אזרחי שבו זהותנו אינה נרמסת, מבוזה ומנוצלת לטובת האינטרסים של אלה שבזים לכל הווייתנו.

אחרי הג'נוסייד בעזה, הציונות עברה מהשלב הגרוטסקי לשלב הקניבלי שלה. התפקיד שהיא מייעדת למזרחים בשלב הזה הוא נורא מכל מה שידענו. זה הרגע להקשיב שוב להקלטות של ברק, לדבריו של נתן אשל, להתרברבויות של נתניהו, להסתכל על חבל התלייה על דש המקטורן של בן גביר – ולהכריע. רגע אחר אולי כבר לא יהיה.