newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משבר מעונות היום: רק לחמישית מהתינוקות במדינה יש מקום במעון בפיקוח

400 אלף פעוטות ללא פיקוח מתוכם 20 אלף תינוקות בסיכון. מעונות היום לא פתחו את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה במחאה על הצפיפות, תחלופת המטפלות, תשלומי הורים חריגים ובעיקר – מדיניות חסרה וניהול כושל. ההורים נקראים לשמור על ילדיהם, כי המדינה לא תעשה את זה

מאת:

בתחילת השבוע הייתה אמורה להיפתח ההרשמה לשנת הלימודים הבאה למעונות יום לתינוקות עד גיל שלוש. אולם הארגונים המפעילים את המעונות – נעמת, ויצ"ו, אמונה, מרגלית וחרות – החליטו על השבתת ההרשמה במחאה על "התנהלות בלתי מקצועית של משרד הכלכלה" תחתיו פועל אגף מעונות יום.

במכתב נוסף ששלחו הארגונים להורי התינוקות ברחבי הארץ כתבו כי הם משביתים את ההרשמה "בשל המחסור במקומות לילדים במעונות, קושי בגיוס ושימור צוותים ותקצוב חסר של המדינה", והודיעו כי ההשבתה תימשך עד לקבלת פתרון לסוגיות.

מחסור במעונות ובתקנים

הבעיה המרכזית היא מחסור חמור במעונות ובצוות מטפל. על פי סקירה מקיפה שערכה ד"ר סמדר מושל בסוף שנת 2015 (כאן), בשנת 1988 הייתה ישראל בפסגת הדירוג העולמי. 23 אחוזים מהתינוקות טופלו במעונות יום בפיקוח המדינה. באותה עת מדינות כגון הולנד, בריטניה, גרמניה ואחרות, טרם הכירו בחשיבות הדבר (ראו העמודות הכחולות בתרשים).

חלפו השנים, ובכל רחבי העולם למדו את מה שמוסכם כיום על כולם: ככל שהילדים צעירים יותר, כך טיב הטיפול בהם משמעותי וקריטי יותר להמשך התפתחותם. טיפול כושל בשנים הראשונות, משמר את הפערים בחברה, ותוצאותיו ניכרות בתכונות האישיות וביכולות החברתיות והלימודיות.

ישראל דורכת במקום ונסוגה לתחתית דרוג המדינות

בהתאם, בכל מדינות העולם הושקע במהלך השנים כסף רב בפיתוח מענים בפיקוח המדינה לתינוקות עד גיל שלוש. ובישראל? עינכם הרואות בגרף (שנת 2010 בעמודות סגולות) – צעדנו במקום, וכמובן נסוגנו לאחור, אל המקום הלפני האחרון מבין המדינות. מביך לראות את ישראל ביחס להתקדמות האדירה שהתרחשה ברוב המדינות (הפער בין עמודה כחולה לסגולה בכל מדינה). עוד חמש שנים חלפו, ושוב לא התקדמנו – בשנת 2015 היו בישראל קצת מעל חצי מיליון תינוקות עד גיל שלוש, ובמעונות היום המפוקחים על ידי המדינה היה מקום רק ל-116 אלף מהם (כאן עמוד 9).

המדינה נותנת מענה רק לחמישית מהאוכלוסייה, ויתרה מזאת – היא מתעלמת לחלוטין מאחריותה כלפי הנותרים. עבור קרוב ל-400 אלף תינוקות, אין משרד ממשלתי שקובע מדיניות ומפקח עליה, למשל בכל הנוגע להכשרת המטפלות, לתנאים הפיזיים ולאיכות הטיפול. במצב זה של שוק פרוץ, ברור שהורים בעלי אמצעים, מוצאים לילדיהם פתרונות איכותיים יותר מאשר האוכלוסייה החלשה. בישראל, כמו בישראל, הפערים נשמרים, כי מישהו שומר עליהם.

צפיפות תינוקות

המחסור במעונות משפיע כמובן על הצפיפות. באין מעונות, יש שאיפה לדחוס כמה שיותר תינוקות למעון הקיים. זה כמובן גם רווחי יותר להפעיל מעון צפוף – מספר ההורים המשלמים עולה. התקן בישראל, שמקובל גם כתקן עולמי עבור תינוקות עד גיל 15 חודשים, הוא עד שמונה תינוקות בקבוצה וביחס של מטפלת לכל שלושה תינוקות (כאן, עמוד 33). אבל אל תדאגו, משרד הכלכלה בעצמו לא מתייחס לתקן שהוא אימץ. למעשה אגף מעונות יום מתיר למעונות לפעול בגודל קבוצה ובצפיפות כפולים: 15 תינוקות בקבוצה וביחס של שישה תינוקות למטפלת.

גם זה לא צריך להרשים אתכם, כי בפועל המעונות המפוקחים לא פועלים לא לפי התקן הרשמי וגם לא התקן שבקריצה. הסקר האחרון שנערך בשנת 2009 (כאן עמוד 10) מגלה שב-43 אחוז מהמעונות מספר התינוקות גדול מהתקן. בולטים לרעה המעונות ביישובים עירוניים, של יהודים לא חרדים, שם מספר התינוקות בקבוצה הוא 18. פי שניים וחצי מהתקן.

> המקום שבו בני נוער חירשים יכולים להיות עצמם עומד להיסגר

מעון יום של נעמת בעיר רמלה (צילום: נועם פורר, ויקימדיה CC BY 3.0)

מעון יום של נעמת בעיר רמלה (צילום: נועם פורר, ויקימדיה CC BY 3.0)

תשלומי הורים פרוצים

על אף האיכות הירודה, שכר הלימוד במעונות נמצא כל הזמן בעליה. הורים לתינוק שילמו בשנת 2001 אלף ומאה שקלים לחודש, ובשנת 2014 הם שילמו אלף ושמונה מאות שקלים. עליה של 63 אחוז במחיר, שהיא פי שתיים מעליית מדד המחירים באותה תקופה. אבל העיקר עוד לפנינו: אגף מעונות יום מתיר למעונות לגבות תשלומים נוספים מההורים לצורך מתן שירותים שהם מעבר לסל בסיס. למשל, מזון טוב יותר או פעילות העשרה. מה כולל סל הבסיס? זה לא ממש קבוע. וכמה כסף יותר מותר לגבות? גם על זה אין שום פיקוח. לא על הסכום ולא על ניהולו. ראשת האגף למעונות יום אמרה בעניין זה ב 2011 בדיון בכנסת: "… לגבי האכיפה של המשרד, ציינתי שאין למשרד כלים ויכולת לאכוף כל סל נוסף בכל מעון ומעון, זה בלתי אפשרי".

"אין למשרד כלים" בשעה שבאחריותו רק חמישית מהתינוקות! אז מה יש לו? אם זה בלתי אפשרי לפקח על תשלומי הורים במעונות המפוקחים על ידי המדינה, תארו לעצמכם מה המצב עבור ארבע חמישיות התינוקות שנמצאים במעונות שאינם תחת פיקוח. ואם צריך לחזור ולהדגיש: אם בכל מעון ניתן להוסיף עוד כסף, על פי הרצון והיכולת של ההורים, הרי ברור שאוכלוסייה חזקה מעניקה לתינוקות טיפול איכותי יותר מזה הניתן לאוכלוסייה החלשה מבחינה כלכלית. אחר כך, מחפשים כיצד לתקן את הפערים האלה, כאשר הילדים מגיעים לגיל תיכון.

תחלופת צוות

השכר של הצוות המטפל במעונות הוא נמוך, ובדרך כלל מדובר בשכר מינימום. בכתבה בערוץ 2 סיפרה יו"ר נעמת כי לנוכח תנאי העבודה הגרועים, הארגון קולט מדי שנה 1,200 מטפלות חדשות, ו- 700 מהן (שבע מאות!) פורשות בתוך השנה הראשונה. מי שמשלם את המחיר הם כמובן התינוקות הנדרשים להסתגל בכל כמה חודשים לדמות מטפלת חדשה. מה אומר לכם: שווה להתאמץ ולשמור על הילדים בבית.

תינוקות בסיכון נשארים בחוץ

בשל המחסור במעונות נדרש אגף מעונות יום למיין את עודף הפונים. הקריטריונים למיון יוצרים העדפה לתינוקות של אמהות עובדות (ובמיוחד עובדות ולומדות) על פני אוכלוסיית ההורים והתינוקות בסיכון. אמנם טוב וראוי לעודד נשים עבודות ולומדות, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון האוכלוסייה החלשה ביותר בישראל.

וזה אכן בא על חשבון. ראו את הגרף המדהים הבא: בשנת 1973 היו במעונות 60 אחוזים ילדי אמהות עובדות ו- 40 אחוז ילדי משפחות בסיכון. בשנת 2014 היחס היה 85 מול 15 אחוזים! הילדים בסיכון נדחקו החוצה מהמעונות המפוקחים. ושלא תחשבו לרגע שמספר הילדים בסיכון בישראל הצטמצם בשנים האלה.

תינוקות בסיכון הם לקוח לא רצוי

מתוך חצי מיליון התינוקות עד גיל שלוש בישראל 28.5 אחוז, כלומר 142 אלף, הם תינוקות החיים מתחת לקו העוני (כאן עמוד 17). 38 אלף תינוקות הוגדרו בשנת 2014 כתינוקות בסיכון. חשבון קטן: תינוקות בסיכון מהווים 15 אחוזים מכלל 116 אלף התינוקות במעונות המפוקחים, כלומר – נותרנו עם 20 אלף תינוקות בסיכון שאין להם מקום במעונות המפוקחים על ידי המדינה. איפה הם? למשל, ממש ברגע זה? 20 אלף תינוקות בסיכון שהמדינה מתנערת מהם.

להקים רשות לגיל הרך

אני מניח שדי בנתונים שהובאו כדי לדכא כל אזרח ואזרחית בישראל. אולם כעת – הנושא יכול להעלות לסדר היום, בזכות החלטת הארגונים המפעילים את מעונות היום להשבית את ההרשמה לשנה הבאה.

אל מחאת הארגונים הצטרפה האגודה למען הגיל הרך, ששלחה אף היא מכתב לראש הממשלה. גם האקדמיה הצטרפה, במכתב מאת החקורות העומדות בראש מגמות  המחקר לחינוך הגיל הרך באוניברסיטאות.

גם ח"כ מנואל טרכטנברג הוסיף מכתב תמיכה משלו. טרכטנברג עומד בראש היוזמה להקמת רשות ממשלתית לגיל הרך, אשר אמורה, לאחד את הטיפול של הרשויות ולקבוע מדיניות טיפולית סדורה. הצעת חוק הרשות לגיל הרך הונחה על שולחן הכנסת, והממשלה אפילו החליטה לתמוך, אבל בתוספת תנאי קטן גדול: שתתקבל הסכמה מכל אחד משבעת משרדי הממשלה המעורבים. בינתיים הדבר בהמתנה.

אז מה אפשר לעשות? אפשר לתמוך בשביתת הארגונים המפעילים את מעונות היום, שכן זהו מנוף הכוח היחיד מול הממשלה. אפשר גם לתמוך ביוזמת החקיקה של חברי הכנסת להקמת רשות לגיל הרך. והכי חשוב, ההורים צריכים להכיר באחריותם על ילדיהם, כי אין לנו מדינה שמסוגלת באמת לעזור להם בזה.

> מחנך ב-1905: "שאלת יחסנו אל הערביים נעלמה כליל מן הציוניים"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf