מפעל ההזנה לא מגיע לעל-יסודי, ו-50 אלף תלמידים נותרים רעבים

שנת לימודים חדשה בפתח, ובין המחלוקות סביב מתווה הממשלה החדש לחזרה לבתי הספר, עשרות אלפי תלמידים רעבים בבתי הספר העל-יסודיים נשכחים מאחור.

לפי הנתונים העדכניים ביותר, 7.2% מהתלמידים בישראל בכיתות ז' עד י"ב הולכים לישון רעבים לפעמים או בתדירות גבוהה יותר. בעוד שבבתי הספר היסודיים פועל מפעל הזנה ארצי, בכיתות ז'-י"ב לא מתקיים מפעל כזה.

להערכת ארגון 121 – מנוע לשינוי חברתי, המשמעות של הנתונים האלה היא שבין 54-64 אלף תלמידים בכיתות ז'-י"ב נמצאים בחוסר ביטחון תזונתי, מתוכם 15-20 אלף באי ביטחון תזונתי חמור.

הנתונים האלה הופיעו בסקר ביטחון תזונתי של ארגון הבריאות העולמי, שנערך בקרב תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים ב-2019. הם אינם כוללים את בתי הספר שבפיקוח משרד העבודה ואת הזרם העצמאי בחינוך החרדי, כך שסביר להניח שהנתונים האמיתיים חמורים יותר. הנתונים האחרונים של המוסד לביטוח לאומי בנושא הם מ-2016, ולא ברורה מידת הרלוונטיות שלהם.

לאור החרפת העוני והאי ביטחון התזונתי עקב משבר הקורונה, סביר שהנתונים היום עגומים עוד יותר. רק אתמול (שלישי) דווח על זינוק של 25% בפניות של בתי ספר לעמותות לקבלת כריכים לתלמידים.

הכל תלוי במנהלים

כאמור, מתקיים בישראל מפעל הזנה ממוסד וארצי בבתי הספר היסודיים, אף שגם עליו נמתחת ביקורת. בזמן הקורונה התברר שהתקציבים שיועדו לנושא ההזנה לא מוצוף משום שתלמידים רבים נשארו בבית בגלל המגיפה.

בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מה-30 ביוני הודגשו השלכות הרעב על התלמידים גם בהיבט החינוכי. בדו"ח נכתב כי "בקרב ילדים ובני נוער, אי ביטחון תזונתי עשוי לפגוע פגיעה ממשית בתהליכי צמיחה והתפתחות, לרבות פגיעה בלימודים ובקשרים חברתיים". עוד נקבע כי אי ביטחון תזונתי תורם להנצחת מעגל העוני, עקב פגיעה בהישגים הלימודיים החיוניים.

"התקציב לנושא הזה הוא זניח, אז כמעט כל הפתרון מגיע מפילנתרופיה", אומר רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות ב-121 (גילוי נאות: גם יו"ר עמותת 972, מו"ל-שותפה של "שיחה מקומית").

מאור טוען כי ההסתמכות על פילנתרופיה אינה מתקבלת על הדעת, בגלל המעמסה שהיא מטילה על המערכת. מידת הפניות של המנהלים לנושא מוגבלת מאוד, הוא מסביר, ולכל היותר המנהלים מצליחים לספק את "המינימום הנדרש כדי לתחזק את הילד ברמה ההישרדותית", ללא הערכים התזונתיים שהוא נזקק להם. רבים מהם עדיין נותרים רעבים, אומר מאור.

מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, מוסיף: "הבעיה היא שמשרד החינוך לא רואה בזה בעיה שצריך להקצות לה משאבים מסודרים. הייתי רוצה שתהיה לי אפשרות כמנהל בית ספר למלא דו"ח מסודר, ובאמצעותו להעביר מידע בצורה מאוד דיסקרטית ולקבל תקציב מיועד עבור התלמידים האלה".

לוי אומר כי כיום הנושא מטופל על בסיס הרצון הטוב של מנהל בית הספר, ולעתים הרשות המקומית מתערבת. לדבריו, הסוגייה חייבת לקבל מענה במתווה החזרה ללימודים, במיוחד שהבעיה הוחרפה בזמן משבר הקורונה.

לא עניין של הרווחה

יעל פז, מנהלת תיכון בחדרה, ממחישה את המצב. היא אומרת כי מתוך 1,700 תלמידים בכיתות ז'-י"ב' בבית ספרה, בחטיבת הביניים ידוע לה על כ-35-40 תלמידים שזקוקים למפעל הזנה, יחד עם עוד כ-15 בחטיבה העליונה. ההתמודדות עם הנושא נעשית ביוזמה אישית שלה, ובתמיכה של עמותות.

"ילדים בגיל ההתבגרות מאוד מתביישים לצאת מחדר היועצת עם חבילה", אומרת פז. "לכן או שאנחנו מביאים את הסיוע באמצעות איש צוות לבית התלמיד אחרי שתיאמנו עם ההורים, כי בניגוד לילד הם כן שמחים לקבל, או שההורה מגיע עם סל והוא שם בתוכו מצרכים שאנחנו אוספים כדי שיהיה אוכל לחג".

בנוסף, מספרת פז, כמה ילדים מקבלים לפעמים כריכים ממנהל הקפיטריה, מתוקף רצונו הטוב ואגב סיכום עם הצוות החינוכי. "אנחנו פונים ללבו מדי פעם, אבל זה לא משהו קבוע".

פז אומרת שאין במשרד החינוך גורם שנותן את דעתו על הנושא, אך נמנעת מלהטיל את האחריות על המשרד, שלדבריה "לא צריך להיהפך למשרד סעד".

"בעיני הרשות המקומית היא הראשונה שצריכה לדאוג לזה. הילדים הם תושבי העיר, אגפי הרווחה יודעים מי המשפחות, ולרשות המקומית יש כמעט את כל המידע. מצפים מאתנו למנוע את השימוש בסמים, באלכוהול, באלימות, לקבל את האחר. כדי להכניס את מפעל ההזנה לביה"ס, אי אפשר להפיל את זה על המנהל, צריך עוד כוח אדם".

לעומתה, ב-121 עומדים דווקא על הצורך במענה הוליסטי. "מאוד משמעותי לנו שמפעל הזנה לא יוגדר כתוכנית רווחה", אומר מאור. "זה רעיון מסולף לחלוטין, לא הגיוני ולא תואם את מה שאנחנו יודעים כיום ומה שנעשה בעולם. מבחינתי אלה דברים נפרדים, וחשוב שמשרד החינוך ייקח אחריות על הדברים האלה, בדיוק כמו שהוא לוקח אחריות על כל דבר בבית הספר".

לדבריו מדובר בנורמה שאומצה במדינות מפותחות. בניגוד למה שקורה בעולם, מדגיש מאור, בישראל אין שום תקן שקובע תכנון ותפעול של מטבח וקפיטריה בתחומי בית הספר. בשביל זה, הוא אומר, יש צורך בנתונים.

"יש תיכונים וחטיבות ביניים שיש בהם קפיטריה, אבל מה האחוז שלהם? אין לי מושג, אני לא יודע ואף אחד גם לא יודע ולא מיפה את זה מעולם", אומר מאור. לטענתו, את הנתונים האלה קל לאסוף ממנהלי בתי הספר עצמם, אבל אף אחד לא טרח לשאול אותם. "הרבה מהדברים שהמדינה לא יודעת, היא לא רוצה לדעת", הוא אומר. "היא משקיעה הרבה מאוד אנרגיה בלא לדעת דברים".

יואב פרידן, יו"ר שותף בארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים" ומנהל תיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב, מדגיש את חומרת המצב בבתי ספר באזורים מוחלשים יותר. לדבריו, במקרים של אי ביטחון תזונתי רחב היקף, "אין למנהל איך לפתור את זה. זו סוגיה שלא מדוברת ואין בה תקציבים שניתנים למנהל בצורה גמישה. זה קשור לסוגיה יותר רחבה: למנהלי בתי הספר יש המון אחריות, אבל אין להם גמישות תקציבית בקבלת ההחלטות".

ב-121 מבינים כי מפעל הזנה ארצי בתיכונים ידרוש צעדים גדולים, שאינם בני יישום מבחינה פוליטית כעת. לכן הם מובילים את יוזמת "מתכון להצלחה", בשותפות עם קרן מזון, לקט, נבט, פרויקט אורנשטיין, לוקחים אחריות, ברנקו וייס, רשת עתיד, נעמת, ארגון ההורים הארצי ורשת עמל.

הם מציעים למשרד החינוך פתרון לטווח קצר לבתי הספר במצב החמור ביותר: 214 בתי הספר העל-יסודיים לנוער בסיכון, שלומדים בהם 32 אלף תלמידים שנשרו ממסגרות אחרות. לפי המחקרים השונים, רובם אינם אוכלים בבית ולא מביאים אוכל לבית הספר.

הם מעריכים כי תוכנית שתיתן מענה לכ-20 אלף תלמידי בתי הספר לנוער בסיכון הזקוקים לכך, תעלה כ-39 מיליון שקל לשנה, לצד תקציב חד פעמי של 12 מיליון שקל למימון תשתיות נדרשות המבוססות על הצלת מזון.

לטענתם, לא רק שתוכנית כזו תציל את התלמידים והתלמידות האלה מנשירה ומההשלכות שהצביעו עליהן בדו"ח הכנסת, אלא גם תחסוך למדינה סכום דומה – כתוצאה מהפחתת שיבוצים במעונות לנוער, שלא לדבר על חיסכון לטווח רחוק בתחומי אכיפת החוק, הרווחה והבריאות.