לידיעת גדעון לוי: נתניהו היה גרוע מקודמיו, והנה העובדות

הבטיח "לחזק את ההתנחלויות", וקיים. בנימין נתניהו במהלך ביקור בהר חומה שבמזרח ירושלים, 2015 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

במספר מאמרים שפרסם העיתונאי גדעון לוי בעיתון 'הארץ' במהלך השנה האחרונה, הוא חזר בווריאציות שונות על הטיעון כי שנאת השמאל הציוני לבנימין נתניהו משמשת ככסות להסוואת ריק אידאולוגי המאפיין את המחנה הזה, ולשיתוף הפעולה שלו עם הפיכתה של ישראל למדינת אפרטהייד.

במאמרו מיום חמישי (11.11) – שנכתב לאחר שלוי חגג בחוג חברים מצומצם את יום הולדתה של שרה נתניהו בביתו של ידיד ותיק יותר של הזוג, בני ציפר – הוא  בחר לשזור במאמרו גם תיאור של סגולותיהם האישיות והחברתיות של ראש האופוזיציה ורעייתו: "אין כמעט דבר שנאמר עליהם מצד מבקריהם חדורי התיעוב, שלא התגלה באותו ערב כהיפוך התמונה שנגלתה לכמה שעות." שרה נתניהו בעיניו של לוי היתה "רכה, חמה, מעט חסרת בטחון ופגיעה". ובנימין נתניהו "חד, מלא אנרגיה שהקסים כמעט את כל בני שיחו".

אני לא מכיר את בני הזוג נתניהו ואין לי את היומרה, והאמת שאין לי גם עניין, לשפוט את יכולותיהם הבין אישיות. די אם אומר שהרושם שנוצר אצלי, כמו כנראה אצל רבים אחרים, הוא שונה בתכלית. כך או כך,  אפשר להסכים על שני עניינים: 1. בני אדם הם יצורים מורכבים ורבי סתירות, שפנים שונות של אישיותם באות לידי ביטוי במצבים שונים ואין סיבה לחשוב שבני הזוג נתניהו יוצאים מהכלל. 2. פוליטיקאים צריכים להישפט על פי מעשיהם ומחדליהם ולא על פי רוחב אופקיהם או נמרצותם בעשור השמיני לחייהם. לכן המאמר הזה יעסוק בנתניהו הפוליטיקאי ולא בנתניהו האורח בסלונו של ציפר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הטענה המרכזית במאמרו של לוי היא כי "בנושא הגורלי ביותר לישראל, הפיכתה למדינת אפרטהייד, לא היתה מדיניותו גרועה משל קודמיו, או משל יורשיו". כדי להתמודד עם הטענה, צריך לבחון את מדיניות של נתניהו בחמש תקופות הכהונה שלו המתפרשות על פני 25 שנים (לא ברציפות).

חשוב להקדים ולציין את הדברים שנתניהו לא המציא: כאשר הוא נבחר לראשונה לראשות הממשלה במאי 1996, השליטה הצבאית הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה היתה על סף יום הולדתה ה-29. נתניהו לא המציא את הרעיון שלאזרחים-מתנחלים ישראלים יש זכות להתגורר בשטחים, שישראל כבשה ביוני 1967 ונמנעה מטעמים ידועים מלספחם רשמית ולהעניק לתושביהם זכויות אזרח.

נתניהו לא המציא את השיטה המשפטית, המאפשרת לאזרחים ישראלים – שכיום מהווים כשישית מכלל אוכלוסיית השטחים – ליהנות מכל הזכויות השמורות לאזרחים של מדינה, בעוד ששאר האוכלוסייה, כלומר הפלסטינים, נאנקת תחת דיקטטורה צבאית. נתניהו לא המציא את התופעה של אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים, כפי שמלמד הדו"ח שכתבה עוד בשנת 1982 יהודית קרפ, מי שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

נתניהו גם לא המציא את מנגנוני ביזת הקרקעות הרשמיים שישראל עושה בהם שימוש, הכוללים הכרזות, תפיסות, הפקעות וסגירות של שטחים המסתכמים במיליוני דונם. נתניהו לא ייסד את מערכת המשפט הממושמעת והמאוד נכונה ליישר קו בכמעט בכל מהלך שהיה כרוך בהפעלת אלימות נגד האוכלוסייה הפלסטינית. הקרדיט לכל אין ספור הטריקים, ההתחכמויות, הסלטות והשפגטים המשפטיים, שאיפשרו את היווצרותה של מציאות זו ותחזוקתה, שמור לכל הממשלות שכיהנו בישראל עד 1996, כולל ממשלות "המערך" שכיהנו בין השנים 1967-1977.

קדנציה ראשונה: הכפלת הבנייה בשטחים ומאחזים לא חוקיים

נתניהו הופיע על הזירה הפוליטית הלאומית במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-90, בשלהי האינתיפאדה הראשונה ובצל הסכמי אוסלו. יש שכופרים בכך ונימוקיהם עימהם, אך אני סבור שלהסכמים אלו היה פוטנציאל ליצור סדר פוליטי שונה מהותית מזה ששרר בגדה המערבית וברצועת עזה עד אז.

עלה על גב ההסתה נגד הסכם אוסלו. נתניהו אחרי ניצחונו בבחירות ב-1996 (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

נתניהו היה בכיר השותפים בקמפיין ההסתה שהוביל לרצח יצחק רבין, אבל כותרת מצע הבחירות שלו (קשה להאמין, היו ימים שלליכוד  היה מצע) ב-1996 היתה "שלום ובטחון", ונכללו בו התחייבויות לקיים את ההסכמים הבינלאומיים שישראל חתמה עליהם, כולל העובדות המדיניות שנוצרו כתוצאה מהסכמי אוסלו. בד בבד, המצע כלל גם התחייבות "לחזק את ההתיישבות", לבטל את הקפאת הבנייה בהתנחלויות ולהתנגד מפורשת להקמת "מדינה פלסטינית עצמאית".

נתניהו נבחר, כזכור, על חודם של עשרות אלפי קולות בודדים, כשברקע עמדה סדרת פיגועים רצחניים של החמאס, שהחלה באפריל 1994 כנקמה על הטבח שערך ברוך גולדשטיין במערת המכפלה חודש וחצי קודם לכן. הוא הקים ממשלה "לאומית", שאכן מימשה את התחייבות הליכוד "לחזק את ההתיישבות" הן באמצעות בנייה בהתנחלויות הקיימות. על פי נתוני הלמ"ס, כ-9,000 יחידות דיור חדשות נבנו בהתנחלויות בשנים 1997-1999, לעומת כ-5,500 בשלוש השנים שקדמו להן.

במקביל נתניהו היה ראש הממשלה הראשון שבתקופת כהונתו הקמת מאחזים לא חוקיים הפכה לשיטה. בברכת הממשלה ובמימונה הישיר והעקיף, הוקמו בשנים אלו כ-50 מאחזים עם מתנחלים קיצונים ואלימים בשטחים שונים של הגדה, שעד אז היו פתוחים ונגישים לפלסטינים. המטרה המוצהרת היתה לסכל את האפשרות, ששטחים נוספים יועברו לשליטת הרשות הפלסטינית. זכורה קריאתו למתנחלים של אריאל שרון, שר החוץ בממשלתו של נתניהו, "לתפוס את הגבעות".

פריצת היציאה הצפונית של "מנהרת הכותל" – או "סלע קיומנו" כפי שכינה אותה נתניהו – בסוף ספטמבר 1996, חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד, היתה אבן דרך חשובה בתהליך דרדור מערכת יחסי האמון השבירה שהחלה להיבנות בין ישראל לפלסטינים. באירועים אלו, לראשונה מאז חתימת הסכמי אוסלו, חיילים ישראלים ושוטרים פלסטינים ירו אלו על אלו, ובסופם נמנו 100 הרוגים פלסטינים ו-17 הרוגים ישראלים.

חודשים ספורים לאחר מכן (ינואר 1997), חתם נתניהו על הסכם חברון, שבעקבותיו הצבא נסוג מרוב שטח העיר חברון (H-1). נתניהו העביר במסגרת הסכמי וואי מאוקטובר 1998 שטחים נוספים לשליטת הרשות הפלסטינית, אך "תרומתו" העיקרית של נתניהו במהלך הקדנציה הראשונה שלו היתה יצירת אקלים מדיני רעיל מול הפלסטינים במטרה לסרס את רוח הסכמי אוסלו.

מדיניות זו היא שגרמה לכך שמערכת היחסים בין פלסטינים וישראלים הלכה ונטענה באדי דלק שבסוף ספטמבר 2000 יצרו את הפיצוץ שנתן את האות לפריצת האינתיפאדה השנייה. אבל בנקודה זו של הזמן, "האזרח המודאג" נתניהו היה עסוק בלגבות עשרות אלפי דולר עבור הרצאות ובהסתופפות עם מיליארדרים. את העיסוק בניהול התוצאות ההרסניות של מדיניותו הוא השאיר לאלו שבאו אחריו.

יצר עם הימין. בצלאל סמוטריץ' בהתנחלות היהודית בהר הזיתים בירושלים (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חלף לו עשור, שבמהלכו נרשמו אינתיפאדה מדממת, "ההתנתקות" מעזה ומלחמה נוספת בלבנון, לפני שנתניהו הצליח, הודות להרבה מזל וגם לא מעט תושייה, לחזור ללשכת ראש הממשלה. כהונתו השנייה החלה עם "נאום בר אילן", שבו הביע תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית (כמובן, תוך הסתייגויות והגבלות שונות) ונמשכה בהכרזה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים.

חוזר לשלטון וחוזר לבנות

ה"הקפאה", שבפועל היתה פיקציה תקשורתית, הוכרזה בעקבות לחץ שהפעיל ממשל ברק אובמה. עם סיום "ההקפאה" לקראת סוף 2010, הבנייה בהתנחלויות, ובעיקר באלו המבודדות ממזרח לגדר, החלה לתפוס תאוצה. התחזיות של חלק מהפרשנים כאילו נתניהו "חצה את הרוביקון" שמאלה, התבדו. למזלו של נתניהו, בסוף 2010 פרצו אירועי "האביב הערבי", והעניין הבינלאומי בסכסוך הפלסטיני-ישראלי הלך ודעך. נתניהו ניצל את זה כדי להמשיך ולהעמיק את הנוכחות הישראלית בגדה.

בדו"ח מיוחד שפרסמה תנועת 'שלום עכשיו' בשנת 2019, במלאת עשור להקמת ממשלתו השנייה של נתניהו, נספרו יותר מ-19,000 יחידות דיור חדשות, ש-70% מהן נבנו בהתנחלויות מבודדות ממזרח לקו הגבול שהוצע ב"'יוזמת ג'נבה". כמחצית מיחידות הדיור האלה הוקמו בהתנחלויות שנמצאות גם ממזרח לתוואי המתוכנן של גדר ההפרדה, כלומר בלב ליבה של הגדה המערבית. בעוד שרון, ובעקבותיו גם אהוד אולמרט, שאפו לצמצם או אף לבטל כליל באופן חד צדדי את הנוכחות המתנחלית ממזרח לגדר, נתניהו עיבה באופן מסיבי את ההתנחלויות בעומק הגדה המערבית.

גם בכל הקשור למאחזים, נתניהו החדש התגלה ככפיל של נתניהו הישן. הפינויים הספורים שכפה עליו בג"ץ במגרון, גבעת האולפנה, עפרה, עמונה ודרך האבות, שימשו אותו להעמקת הברית הפוליטית עם הקיצונים מקרב המתנחלים. הנדוניה, שנתניהו הביא עימו לברית הזו, כללה חבילות "פיצויים" מפנקות בהיקף מצטבר של מאות מיליוני שקלים והאצת הכשרתם של מאחזים אחרים.

הברית הזו באה לידי ביטוי לא רק בהרחבת התנחלויות. ככל שהחקירות נגדו הלכו והתגבשו לכתבי אישום ואחר כך למשפט, הלך וגבר השימוש שעשה נתניהו בהסתה ופלגנות, שמטרתם היתה לגבש מאחוריו בייס פוליטי מוצק. "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" מ-1997 השתדרג ל"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" בבחירות 2015, והפך לברית פוליטית מוצקה שהכניסה ב-2019 את בצלאל סמוטריץ' ללשכת שר התחבורה והכניסה לכנסת את נציג הכהניזם המוצהר, איתמר בן גביר, ב-2021. נתניהו והימין הגיעו לברית הזו מתוך אינטרסים שונים, אבל בנושא אחד האינטרסים שלהם הצטלבו: המתקפה על בית המשפט העליון.

בחזרה לשטח: אחד הדברים שנתניהו הביא עימו לברית הפוליטית עם קיצוני המתנחלים היו אישורי תוכניות ותקציבים לשדרוג מערכת התשתיות האזרחיות בעומק הגדה המערבית בהיקפים שלא נראו כמוהם מאז מחצית שנות ה-90.

בדו"ח שפרסם ארגון "שוברים שתיקה" בדצמבר 2020 תוארה בפירוט התוכנית לשדרוג מערכת התנועה בגדה המערבית. לפי הדו"ח, כביש עוקף בית אומר, כביש עוקף חווארה, כביש הטבעת המזרחי של ירושלים – שנבנים כיום בהשקעה של מיליארדים – הם רק קצה קצהו של קרחון תשתיות התנועה שישראל מתכננת להקים בגדה המערבית.

קווי מים של מקורות, שמגיעים לסוסיא בדרום וליצהר ואלון מורה בצפון, אף הם חלק מהתשתיות שאמורות לאפשר ל"מתנחל המיליון" לעבור להתגורר ב"יהודה ושומרון". אחרי שאותו "מתנחל המיליון" יעבור לגדה המערבית, כך מבטיחים לנו עסקני המתנחלים, תרד אחת ולתמיד מסדר היום אופציית המדינה הפלסטינית.

אלימות מתנחלים כשיטה

בחוזה הפוליטי בין נתניהו והימין הקיצוני היו גם כמה סעיפים פחות רשמיים, אם כי לא פחות משמעותיים: בשנת 2012, בשלהי כהונתו השנייה של נתניהו כראש ממשלה, הקים אדם בשם יאיר בן דוד, שהיה מעורב בהשתלטויות אלימות על קרקעות חקלאיות של פלסטינים מאחורי בית הוריו בהתנחלות אלון שבות, מאחז חדש.

פעילי ימין באביתר משקיפים על העשן העולה מכיוון ביתא (צילום: אורן זיו)

המאחז, שנקרא "חוות קשואלה", הוקם בשוליים המערביים של אזור בית לחם, לא רחוק מההתנחלות גבעות. בן דוד, ששימש תקופה מסוימת כמנכ"ל ארגון "רגבים", גייס למיזם כמה קרובי משפחה, ביניהם גם את אחיו אריאל בן דוד, איש ימין קיצוני וחבר הגרעין התורני בלוד, שלימים ינהל ארגון בשם "השומר יו"ש".

במאחז של בן דוד התגוררו שתי משפחות ומטרתו היתה "לשמור על אדמות מדינה". קרי: למנוע מפלסטינים מלהיכנס לכמה אלפי דונם שנמצאים בין ההתנחלות גבעות והכפרים ג'בע וצוריף ממערב לה. או במילים קצת פחות מכובסות: לגרש מהם פלסטינים.

בן דוד לא המציא את הפטנט. הוא בסך הכל אימץ מודל של מאחזים, שהקימו בעבר מתנחלים, חלקם אלימים מאוד, אבל הוא עשה זאת בטיימנינג פוליטי שונה. בתשע השנים לאחר הקמת המאחז של בן דוד, הוקמו עוד קרוב ל-50 מאחזים דומים, שכולם מבוססים על הרעיון של מעט אוכלוסייה והרבה אלימות.

המאחזים הללו, כמו אלו שהוקמו בשני גלי המאחזים הקודמים, היו חלק ממערכת משומנת וממומנת בנדיבות על ידי המדינה. מאחורי המהלך של הקמת המאחזים הללו, ששותפים לו גופי ממשל שונים וכמה ארגוני ימין קיצוני המקבלים מדי שנה מיליוני שקלים מהמדינה, עומדים הרבה ידע וניסיון מצטברים.

אחד מאותם ארגונים, אגב, הוא ארגון "השומר יו"ש" שהזכרנו הרגע, המספק שירותי שמירה חמושה לתושבי מאחזים אלימים. "המערכה על שטחי C", קוראים לזה ב"משרד ההתיישבות" שנתניהו הקים במאי 2020 כחלק מהאתנן הפוליטי שהוא שילם לימין הקיצוני.

חבילת הפינוקים, שנתניהו הביא עימו ל"נישואי ההנאה" עם המתנחלים, כללה מרכיבים נוספים. "חוק ההסדרה", שמטרתו היתה לאפשר למתנחלים להמשיך ולבזוז באופן "חוקי" עשרות אלפי דונם בבעלות פלסטינים ונפסל מאוחר יותר על ידי בג"ץ, היה כלול בחבילה. זוכרים את הצטלבות האינטרסים בבג"ץ? שני הצדדים בחתונה הזו חייבים, כל אחד מטעמו, מערכת משפטית כנועה ומלטפת: המתנחלים על מנת להמשיך ולבזוז בלא מגבלות, ונתניהו על מנת למלט את עצמו מאימת הדין.

שיגשוגה של השיטה הזו הושג בשל הצטלבותם של שני גורמים: הראשון הוא הסתבכויותיו הפליליות של נתניהו שהפכו אותו לשבוי בידי הימין הקיצוני, והשני הוא השבעתו של אדם מופרע בשם דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב בראשית שנת 2017. טראמפ, כידוע, נבחר גם בזכות קולותיהם של מיליוני נוצרים אוונגליסטים, שעבורם מכות עם אלות, סקילות באבנים ושיסוי כלבי תקיפה בפלאחים פלסטינים שבאים למסוק את זיתיהם, היא לא יותר מהערת שוליים בדרכם, סליחה בדרכנו, לארמגדון.

מאחז אביתר, שהוקם ימים ספורים לפני תום כהונת נתניהו (ואחרי שטראמפ עזב את הבית הלבן), הוא עוד ביטוי לשיטה הזו.

הבטחות "החלת הריבונות" שלא מומשו, וההצהרות על פינוי ח'אן אל אחמר וח'רבת סוסיא ששוב ושוב נדחו בשל חששו של נתניהו מהמחירים המדיניים שישראל תשלם (אולי), בטלות בשישים למול מה שנתניהו כן סיפק למתנחלים החל מכהונתו הראשונה, וביתר שאת בשנותיו האחרונות בתפקיד: פירור מכוון ושיטתי של כל נורמה וקיבוע מציאות של הפקרות, שמאפשרת לראש הממשלה לקבל על פי החשד שלמונים מבעלי הון ואינטרס, ולפלנגות חמושות של מתנחלים לנגוש ולפרוע בשכניהם הפלסטינים בלא חשש.

נתניהו אם כן, בניגוד לדבריו של גדעון לוי, היה במובנים מסוימים בהחלט גרוע מקודמיו בכל הקשור למיסוד משטר האפרטהייד המקומי. ימים יגידו האם הוא גם ייזכר כגרוע מאלו שבאו ויבואו אחריו.