יותר שכר לעובדים חיוניים, קיצור שבוע העבודה. לקחים מהקורונה

מגפת הקורונה שפוקדת את העולם בימים אלו הביאה לגל אבטלה עצום, וחרדה גדולה עבור רבים ורבות: האם יוכלו להביא מזון לביתם? האם לא יאבדו את קורת הגג שלהם? אך כל משבר הוא גם הזדמנות, ומבט זה הוא גם חלק מחובתנו לתקווה.

משבר הקורונה חשף מיהם העובדים החיוניים באמת. עובד בסופרמרקט של רמי לוי (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

בכל הנוגע לעובדים, כבר עכשיו ניתן לראות כיצד הסגר הביא לתובנה ברורה לגבי מיהם העובדים החיוניים: אלו שגם אם מוותרים על צריכת המותרות – המשק לא יכול בלעדיהם. אלו עובדי החקלאות, אלו עובדות הסיעוד שנמצאות כעת בחזית הראשונה – מטפלות במבוגרים יותר. אלו המוכרות והמוכרים ברשתות המזון, עובדי הניקיון בבתי החולים, האחיות, הרופאים, והרשימה עוד ארוכה. רבים מהעובדים הללו אינם זוכים להערכה מספקת בימים שנחשבים ימים "כתיקונם" בין אם ברמת מעמדם בציבור ובין אם ברמת השכר שניתן להם, או בשני האופנים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ימים אלו יכולים לספק לנו את ההזדמנות לתקן את המעוות. בישראל, לשם הדוגמא, מקדם היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יוזמה לפיה ייפגע השכר של עובדי החקלאות, של מהגרי עבודה מתאילנד ושל עובדות הסיעוד. העובדות ברשתות המזון כדרך קבע עובדות במשמרות, עם הכנסה לא יציבה ולא קבועה, תלויות בכמות המגיעים לרכוש באותו יום. לפנינו הזדמנות לשנות זאת: לייצב את ההעסקה של כל מי שכל כך נדרש, לשפר את הכנסתו ולתגמל אותו כראוי. כי בלי העבודות שנחשבות "שחורות" או "צווארון כחול", קל לראות שהחברה שלנו לא הייתה שורדת.

הזדמנות נוספת שמספק המשבר הוא לשנות את עומס העבודה על עובדים. ניתן להדגים זאת דרך אחת החלופות שדווחו לחזרה הדרגתית לשגרה. החלופה המדוברת היא חזרה לעבודה במשמרות. כדי למנוע צפיפות, פחות עובדים יגיעו בכל משמרת. את הדוגמא הקטנה הזו ניתן להרחיב. שבוע העבודה בישראל עומד היום על 42 שעות, אחד הארוכים במדינות העולם המערבי. שכפי שאנו רואים, זה לא בהכרח תואם את הצורך.

אחד הפתרונות האפשריים הוא קיצור שבוע העבודה. פחות שעות עבודה ביום, יותר שעות פנאי לכל אדם עם משפחתו, ליצירה, לגדילה אישית. ויותר עבודה, נדרשת והכרחית, ליותר אנשים. במדינות אחרות בעולם ישנן מערכות חינוך שפועלות כך – לימודי בוקר ואחר צהריים – מה שמאפשר כיתות קטנות יותר, יום לימודים ארוך פחות. כפי שניתן לראות מזמן הפנאי שנכפה על כולנו, למבנה כזה יכולים להיות יתרונות רבים. קל יותר לכל אדם לעבוד בכל עבודה שהיא, כאשר היא אינה כל חייו ואינה מגדירה את כולו, אלא כאשר לצידה יש לו זמן לפתח את עצמו ואת חייו.

רבות דובר וידובר במרוויח העיקרי ממגפת הקורונה – האקלים. ההסגר שנכפה על ישראל ועל שאר מדינות העולם מחייב את כולם לבחון מושגים של כלכלה מקומית. אנו רואים זאת בכל הרמות: יותר בטוח לקנות עכשיו במכולת המשפחתית ולא ברשת הגדולה, ורבים כבר מצאו את עושי המשלוחים שלהם. בעשורים האחרונים תעשיות בסיסיות הועברו למדינות עולם שלישי כדי להגדיל רווח של גורם מסוים על חשבון פרנסתם של עובדים בישראל. מחשבה זו – כלכלה מקומית, ייצור המזון שלנו בעצמנו, סבסוד התעשיות המקומיות, בראש בראשונה אלו שהן בבסיס הצריכה שלנו, אך לאורך כל ציר הייצור – צריכה כעת להיות בראש סדרי העדיפויות של קובעי המדיניות, ובראש סדר העדיפויות שלנו, האזרחים שקובעי המדיניות אמורים לשרת.

אז אלה הם לקחי הקורונה: בואו נצמצם פערים ונעניק לעובדים החיוניים את השכר והכבוד המגיע להם; בואו נקצר את שבוע העבודה של כולנו, כי אנחנו צריכים זמן פנאי, כולנו, הילדים שלנו, יותר משאנחנו צריכים מוצרי מותרות; ובואו נסתמך על כלכלה מקומית. זה הבסיס, הוא בריא יותר, אקולוגי יותר, וסולידרי יותר, גם עבורנו וגם עבור העולם השלישי.

מיכל סימונט כורך, דוברת "קו לעובד"