newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חשש בשייח' ג'ראח: הדקירה תנוצל להגברת הלחץ על הפלסטינים

הדקירה של מתנחלת משייח' ג'ראח בידי נערה פלסטינית הזכירה שבשכונה הזו אין ממש שכנות בין יהודים וערבים. הפגנת הימין בשכונה והתנהגות המשטרה עלולים לסמן ששייח' ג'ראח שוב בדרך להיות חברון

מאת:
הפגנת ימין בשייח׳ ג׳ראח, לאחר שנערה פלסטינית דקרה מתנחלת (צליום: אורן זיו)

"לעשות נקמה בגויים". הפגנת ימין בשייח׳ ג׳ראח, לאחר שנערה פלסטינית דקרה מתנחלת (צילום: אורן זיו)

אתמול, שעות לאחר שנערה בת 14 משייח' ג'ראח דקרה מתנחלת שגרה מולה, עשרות פעילי ימין יצאו להפגין בשכונה. כמו במצעד הדגלים בלוד, רובם היו נערים. הם נשאו דגלי ישראל ושרו מגוון שירים וסיסמאות של נקמה,  ובראשם "נקם אחת משתי עיני", "לעשות נקמה בגויים" וסיסמה שחוברה במיוחד, "מחבלת ערבייה צריכה למות בירייה".

בניגוד לדיכוי של הפגנות השמאל או של פעילים פלסטינים בשכונה, השוטרים ליוו את מפגיני הימין, נתנו להם לצעוד כמעט בחופשיות, מלבד קטע קצר של כמה עשרות מטרים שבו עומדים הבתים המיועדים לפינוי מדייריהם הפלסטינים. לא השליכו עליהם רימוני הלם ולא ביצעו מעצרים. בשלב מסוים המפגינים רצו ללא הפרעה לחלק העליון של השכונה. כשמפגיני השמאל עשו את המסלול הזה, ח"כ עופר כסיף הוכה על ידי שוטרים.

כשתושבי השכונה יצאו מבתיהם לצלם את הצועדים, פעילי הימין קראו לעברם "מחבלים החוצה", והשוטרים דחפו לאחור את הפלסטינים לקול תרועות המפגינים. המשטרה חסמה את אנשי הימין מול הבתים המיועדים לפינוי, והם החלו לקרוא "ערבים גנבים, צאו מיד הבתים", חיקוי של סיסמאות מפגיני השמאל. כשהקריאות הגזעניות נמשכו מול המחסום המשטרתי, הודיע מפקד המשטרה במקום, סנ"צ רונן חזוט, שאם הקריאות יימשכו, הוא יפזר את ההפגנה בכוח. הקריאות פחתו, אך לא נעלמו, וההפגנה לא פוזרה.

בניגוד למה שקרה במאי השנה, המשטרה לא פיזרה בכוח את התושבים הפלסטינים שישבו  על המדרכה מחוץ לבתיהם. ההתנהגות הזו של המשטרה היתה אחת הסיבות להתפרצות המהומות לפני חצי שנה. עם זאת, בסביבות עשר בלילה, כוחות משטרה ועיריית ירושלים פירקו והחרימו את "סככת הסולידריות" מחוץ לבית משפחת אל-כורד, שנמצאת במקום שנים, ובה יושבים רבים מתושבי השכונה. הסככה לא הוקמה בעקבות הדקירה, ולא היו בה כל פוסטרים או שלטים.

בחלק מכלי תקשורת בישראל נכתב ש"מחבלת דקרה שכנה יהודייה". אבל מלבד הקירבה הפיזית, "שכנוּת" היא לא ההגדרה הנכונה ליחסים בין התושבים הפלסטינים למתנחלים, שהתיישבו בעשור האחרון בבתים בשכונה שתושביהם הפלסטינים פונו מהם. כלי תקשורת ישראליים התאספו אתמול מחוץ לביתה של מוריה כהן שנדקרה, בית שבו התגוררה משפחת ע׳אווי עד 2009, אז פונתה ונאלצה לעבור לגור בשכירות במחנה הפליטים שועפט.

מרחק עשרים מטר מהם, עמדו מחוץ לבית משפחת אל-כורד תושבים וכלי תקשורת פלסטיניים. אולם משפחת הדוקרת העדיפה לא לדבר עם התקשורת, ובאופן כללי היה נראה שהתושבים הפלסטינים בשכונה הלומים מהאירוע.

"לא מדברת עם השכנות". מוריה כהן עם משפחתה אחרי הדקירה (צילום: אורן זיו)

"לא מדברת עם השכנות". מוריה כהן עם משפחתה אחרי הדקירה (צילום: אורן זיו)

"אני מכירה אותה בַּפַּנים", סיפרה כהן לאחר שחזרה לביתה מבית החולים, "אני לא מהאנשים שמדברים עם השכנות הערביות בשעות הפנאי, זה לא השיח". ואכן, מלבד חילופי דברים לא חביבים או עימותים, אין כל קשר בין התושבים למתנחלים. השיחה בין מונא אל-כורד למתנחל שגר בחלק מהבית שלה – שבה הטיחה בו "אתה גונב את הבית שלי", והוא ענה "אם אני לא אגנוב אותו, מישהו אחר יגנוב", היתה למפורסמת.

משפחת הנערה שדקרה את כהן אתמול היא אחת מ-13 המשפחות הנמצאות בסכנת פינוי קרובה. סבה של הנערה סיפר בעבר בראיון ל"שיחה מקומית" על ההיסטוריה של המשפחה, שגורשה ב-1948 מחיפה, עברה לשטח ירדן, ומתגוררת מאז 1956 בשייח' ג'ראח, בשטח שלפחות בחלקו היה בבעלות יהודית לפני 1948. חלק מהבתים המקוריים של המשפחות המתגוררות היום בשייח' ג'ראח קיימים עדיין בחיפה וביפו, אבל חוק נכסי נפקדים מונע מהם לתבוע אותם חזרה. הזכות לקבל רכוש מלפני 1948 שמורה רק ליהודים.

לאירוע הדקירה, אך גם להפגנה שבאה אחריה, יש פוטנציאל להבעיר מחדש את השכונה. בחודש שעבר התושבים הפלסטינים המאוימים בפינוי דחו את הצעת בית המשפט העליון להכיר בבעלות היהודית על בתיהם, ובתמורה להמשיך לגור בהם עוד שני דורות כדיירים מוגנים. בית המשפט צפוי לפרסם בקרוב פסק דין, שספק אם ייתן צדק למשפחות הפלסטיניות.

גם לפני עשור וגם סביב אירועי מאי השנה, המשטרה והמתנחלים יצרו בפועל מעין "חברוניזציה" של הרחוב הקטן בשייח' ג'ראח, עם מחסומים, הגבלות תנועה, נוכחות משטרתית סביב השעון, ומתנחלים המגיעים להסתובב ברחובות. מיד לאחר הפיגוע אתמול, פעילי ימין הצביעו על קשר בין הפגנת השמאל השבועית בשכונה ובין הדקירה, שהתרחשה בנקודה שבה מתכנסים המפגינים. סביר שהמתנחלים ישתמשו בדקירה כדי לנסות לחזק את ההתנחלות היהודית בשכונה ולהגביר את הלחץ על המשפחות הפלסטיניות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf