מצעד הדגלים והניסיון של המתנחלים להפוך את לוד לירושלים

הנוכחות היתה דלה, אבל המסר מאיים. מצעד הדגלים בלוד (צילום: אורן זיו)

בעיני הפלסטינים, המושג "מצעד הדגלים" מקושר באופן אוטומטי לירושלים, למאבק על עיר הקודש, על באב אל עאמוד (שער שכם), ועל אל אקצא, ולהתגרות בפלסטינים בידי המוני יהודים, עטופים בדגלים, שכובשים את העיר בצהלות ובקריאות שנאה, מוודאים מחדש את העליונות יהודית על המרחב המשותף. הכל כמובן בשם אלוהים וההבטחות הנדל"נסטיות שלו לעם הנבחר.

אתמול מצעד הדגלים הגיע ללוד, עיר שבעיני מעולם לא היתה עיר הקודש. אולי עיר הגודש: גדושה בעוני ובאלימות, במתיחות ובמצוקה, מרקם מורכב מאוד של אוכלוסייה פלסטינית מקורית שגרה בעיר מאות שנים, פליטים פלסטינים שהגיעו אליה מהכפרים הסמוכים אחרי 1948, בדואים שעברו אליה מהדרום, עולים מברית המועצות, מארצות ערב ומאתיופיה, ובעשור האחרון – פעילי הגרעין התורני, ביניהם מפוני גוש קטיף, בוגרי התנחלויות מהשומרון ואחרים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

מאז אירועי מאי המדממים, לוד נכנסה לתודעה הציבורית בחברה הערבית כמקום המסוכן והנפיץ ביותר אחרי ירושלים. בלוד נרצח אזרח פלסטיני בתחילת האירועים בעשירי במאי, ונרצח בה גם אזרח יהודי חף מפשע, נעצרו בה כ-300 פעילים ערבים וחמישה יהודים. נגד היהודים נסגרו בינתיים תיקי החקירה. בלוד נשרף בית כנסת וירו על מסגדים, בתי ערבים ויהודים נחרבו ונזרקו עליהם בקבוקי תבערה, על העיר הוטל סגר, ונעצר אזרח במעצר מנהלי.

עד מאי האחרון, לוד לא היתה עיר שקטה, אבל למאבק על המרחב המשותף והשליטה בעיר לא היה אופי דתי. היו כמה ניסיונות של ראש העיר יאיר רביבו להתגרות במוסלמים בנוגע לעוצמת קולו של המואזין. פעם אחת הוא פלש בעצמו באמצע התפילה למסגד דהמש, ובפעם אחרת פורסמו הודעות מסיתות נגד טקס חג הקורבן ושחיטת הכבשים שגורמת ל"מפגע סביבתי". האירועים האלה העלו קצת את מפלס העוינות בין ערבים ליהודים בעיר, שאמורה להיות עיר משותפת, אבל נשארו בשוליים.

הופכים את לוד לעיר קדושה

כמו כל עיר פלסטינית, בלוד יש שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות בהיסטוריה, שכבות על שכבות של עמים וקבוצות שונות שחיו באזור. אם העיר הזו קדושה לדת כלשהי, זה בעיקר לנוצרים. מדי שנה ב-16 בנובמבר חוגגים הנוצרים את חג סנט ג'ורג', המכונה גם עיד ליד (عيد لد, חג לוד), או עיד אל ח׳דר בשמו העממי. אלפי מאמינים נוצרים – וגם מוסלמים, יש לציין – פוקדים את העיר עם מצעדי תופים, ממתקים ושמחה שרק לוד יכולה לספק.

מאז אירועי מאי, נראה שהגרעין התורני החליט שהיא קדושה ליהודים. סיורים רבים של תנועות נוער, של מכינות קדם צבאיות, של סטודנטים ופנסיונרים מסתובבים בעיר העתיקה וזוכים להדרכה מצד אנשי הגרעין התורני. יצא לי להיתקל בסיורים האלו בימי שישי בבוקר ושמעתי איך המדריך מתאר את השליחות של בני הגרעין להציל את העיר מהעוני, האלימות, והעליבות שהערבים המיטו עליה במשך שנים ארוכות.

בעיר הופץ, לא ברור על ידי מי, עלון הקורא למבקרים להצטרף ל"חודש הגבורה בלוד", מימי התנאים עד מלחמת העצמאות, ועד אירועי "אייר תשפ״א", כלומר מאי 2021. לפי הפרסום, הסיורים מותאמים לבני נוער ולבתי ספר. בקיצור, מי שהפיץ את העלון מגייס את "אלוהים הציוני" – שאמור להיות עסוק בירושלים, חברון, ובקברי צדיקים – למאבק על לוד.

שבעים שנה חיו יהודים וערבים בעיר קשת היום הזו, וכולם התמודדו עם אותן בעיות של עוני, פשיעה, מחסור ברווחה, חינוך תכנון ודיור. הערבים, המהווים 30 אחוז מהתושבים, סבלו אמנם מאפליה והזנחה יותר מהתושבים היהודים, אבל כולם חלקו את העיר, שרוב שכונותיה הוותיקות הפכו עם הזמן למעורבות דה פקטו: העיר העתיקה, רמת אשכול, בנית, לוד הצעירה, נווה נוף, נווה אילן.

בכל שכונות לוד תמצאו דיירים ערבים ויהודים. אפילו בשכונת גני אביב, שהיה בה רוב מוחלט של יוצאי ברית המועצות, התחילו זוגות ערבים לשכור דירות לאחרונה בגלל מצוקת הדיור בשכונות שלהם. השכונה היחידה שאין בה ערבים היא השכונה החדשה של הגרעין התורני, רמת אלישיב.

"חודש הגבורה" נחתם אתמול במצעד הדגלים. המצעד היה אמור לעבור גם בשכונת רמת אשכול המעורבת, שעמדה במרכז אירועי מאי האלימים, אבל המשטרה שינתה ברגע האחרון את מסלול הצעדה כדי למנוע חיכוכים בין ערבים ליהודים. אך חניכי המכינה הקדם צבאית מעוז, השוכנת בלב רמת אשכול, יצאו ממנה כשהם נושאים דגלי ישראל ועברו בגאווה וברעש גדול בשכונה. לתושבי השיכונים הצפופים נשאר רק לתעד את המצעד מהחלונות.

מביאים את השיטות מירושלים. ח"כ איתמר בן גביר במצעד הדגלים בלוד (אורן זיו)

"הם גילו שיש פה ערבים שלא נכנעים"

"כל המצעד הזה הוא המשך לתוכנית סדורה של הגרעין התורני להשתלט על העיר", אומרת סמר סמארה, יו״ר ועד הורים בלוד. היא מזכירה את המתקפה של אנשי הגרעין התורני על בית הספר אל ראזי, הסמוך למכינת מעוז, את המצלמות שהותקנו במקום, את קיר ההפרדה שהוצב במקום ואת ההצקות לתלמידים הערבים.

"זו הפגנת כוח של הימין שנלחם נגד דבר אחד בלבד, והוא הנוכחות הערבית בעיר", מוסיפה סמארה. "עצם הקיום שלנו כאן מפריע להם. מה שקרה במאי היה קריאת השכמה לכל התאים הרדומים האלו. הם (הימין, ס"ס) גילו שיש פה אזרחים ערבים, ולערבים יש כוח ונוכחות והם לא נכנעים, המצעד הזה לא קשור לחנוכה או לטקסים דתיים. הוא קשור למלחמת שליטה על העיר, כדי להזכיר לנו למה הם מסוגלים, להזכיר לאמהות את המעצרים, את האבנים שנזרקו, ואת האוטובוסים שהם יכולים לגייס כדי להילחם בנו. הטרור הפוטנציאלי הזה הוא כלי השליטה שלהם בנו".

ומה הערבים צריכים לעשות?

"יש לנו בעיית מנהיגות קשה. מצד אחד יש יותר מודעות בקרב אנשים, שעד מאי הם היו עסוקים בהישרדות ועכשיו הם התעוררו והבינו שהם על הכוונת. מצד שני, ההנהגה המקומית רוצה להשתיק, לזרום, לסתום את הפה כדי לקבל יחס יותר הוגן מהעירייה, למרות שההנהגה הזו יודעת שיש אפליה וגזענות ועכשיו גם ממש עוינות כלפינו.

"צריך להתארגן, לצאת עם מפגן תרבות, שפה, ושייכות לעיר שמחבקת את כולם, ולהעביר את המסר שלא נוותר על המקום והשורשים שלנו. בו זמנית אני, כאמא, לא רוצה מלחמה ברחובות או עימותים אלימים עם אנשי הגרעין. הדרך היא לדבוק במקום ולצאת מאזור הפחד הפנימי הזה, שהטראומה של מאי יצרה אצלנו".

סיכמתי עם סמר לארגן מצעד של אורות ותקווה לקראת ראש השנה האזרחית בסוף דצמבר, שיובילו אותו בעיקר נשים. אחלו לנו בהצלחה.

בדרך להפוך את לוד לשדה קרב

עו"ד תייסיר שעבאן הוא חבר בוועד העממי בלוד. שעבאן מצא את עצמו מככב בהודעת ווטסאפ קולית, ששלח ראש העיר רביבו ובה האשים את שעבאן ואת עו״ד ח'אלד זבארגה בהסתה ובהתססה של השטח לקראת המצעד.

"בהתנהלות חסרת האחריות שלו, ראש העיר הזה לא רק הוביל אותנו לאירועי מאי הטרגיים, הוא גם מחבק את התאים של הגרעין התורני שגדלו בחממות הטרור והשנאה בהתנחלויות ומזמין אותם לעיר שלו למצעד הפרובוקציה הזה, ועוד יש לו חוצפה להאשים אותנו בהסתה", אומר שעבאן. "הוא מתנהג כראש עיר של קבוצה מאוד מסוימת בלוד, משרת אותם ודואג לצרכים שלהם, כי הוא מריח את הבחירות באופק".

שעבאן מציע לרביבו "לשנות את טון האיום וההפחדה הישן הזה, כי הוא לא ישבור אותנו. 'מצעד ההסתה'", אומר שעבאן, פוגע ברגשות של האזרחים הערבים. "לא נתפשר על שום דרישה לגיטימית לצדק ושוויון מלא בעיר שאנחנו שייכים אליה ובה אנחנו חיים מאות שנים, עוד לפני שהגרעין הגיע וראש העיר נולד". העתקת המודל מירושלים, הוסיף שעבאן, "עלול להפוך את לוד לשדה קרב מתמיד".

עוד לפני שנודע שהמשטרה הסיטה את מסלול המצעד מהשכונות הערביות, הוועד העממי ופעילים בעיר קראו לתושבים להיות זהירים, לא להתעמת או להתגרות בקבוצות הצועדים. באותו הזמן, התארגנו קבוצות של צעירים שהחליטו לעשות את הלילה במסגדים כדי למנוע מתקפות מצד הצועדים, בעיקר סביב המסגד הגדול, הסמוך לכנסייה העתיקה ברחבת שכונת הגטו ( העיר העתיקה).  אתמול בלילה התכנסו ברחבה עשרות תושבים, ויחד איתם ח"כ סמי אבו שחאדה (בל"ד, הרשימה המשותפת).

ראש העיר מביא מיליציות של מתנחלים. עו"ד ח'אלד זבארגה בהפגנה בלוד (צילום: אורן זיו)

"ראש העיר הביא מיליציות טרור מההתנחלויות ללוד תחת החסות של העירייה בחודש מאי השנה", אמר עו"ד ח'אלד זבארגה, החבר גם הוא בוועד העממי. "בימים אלה ישנו ניסיון להפריט את ביטחון התושבים באמצעות הקמת מיליציות של יהודים בשם 'שומרים לוד' כדי להנדס ולמסד את התוקפנות כלפי הערבים בעיר. הוא (רביבו, ס"ס) נתן להם חדר פעולה, מטה, ומשרדים, והתיר להם לפרוש מצלמות ברחבי העיר.

"במקום להסית נגדנו, אנחנו שרוצים לשמור על העיר ועל השקט בשכונותיה, אנחנו ממליצים לו (לרביבו) שייקח אחריות למה שהוא עושה. מעולם לא קראנו לפגיעה באף אחד. הערבים בלוד תמיד שמרו על כבוד ושכנות טובה. המאבק שלנו היה מאבק צודק ובלתי אלים ובמסגרת החוק בלבד ולצורך ההגנה על עצמנו".

"עדיף לעשות ערמונים על האש"

המצעד עצמו היה בסופו של דבר צנוע מהמתוכנן, שלא לומר עלוב, והשתתפו בו כמה מאות אנשים בלבד, רובם צעירים שהגיעו מחוץ ללוד. בהודעת הסיכום שלו, טרח רביבו להפנות את האצבע המאשימה דווקא אל הערבים. "עבר בשלום," כתב רביבו והתנצל גם בפני אשתו על שלא יצאו לחופשה המתוכננת. "מצעד הדגלים שהסתיים כעת והתקיים במקביל לעצרת מחוץ למסגד הגדול יכלו בקלות להסתיים אחרת. מוכנות שיא של משטרת ישראל, והתגייסות של אנשי ציבור מקומיים, יהודים וערבים, הפיגו את החששות. מכאן פנינו קדימה להמשך פיתוח העיר, ולמאבק עיקש בתופעת הירי הלא חוקי".

מהא אלנקיב, לשעבר חברת המועצה ופעילה בחד"ש, רואה גם היא את המצעד כחלק ממהלך להפוך את חיי הערבים בעיר לבלתי נסבלים. "בתוך החברה ערבית עצמה, האלימות והפשיעה עולים מדרגה, כל משפחה נאבקת לשרוד ולהציל את עצמה ואת הילדים שלה", אומרת אלנקיב. "מצד שני האג׳נדה הפוליטית של 'ייהוד העיר, שפירושו למעשה טיהור העיר מהערבים, מתחזקת, ומובילה אותה קבוצה קטנה ומאורגנת ששולטת בתקציבים, במבני ציבור ובעמדות מפתח. למי יש כוח להתארגן עם אג’נדה לאומית ומודעות? אפילו המפלגות הפוליטיות נחלשות ונדחקות אחורה.

"המצעד הזה הוא עוד כלי לדיכוי, הפגנת כוח נגד אוכלוסייה מוחלשת ומוזנחת מלכתחילה. אנשי לוד יודעים מה קורה ולאן זה מוביל, אך לרובם אין כוח להתעמת. עם כל התשישות הזו, ולמרות המודעות שעלתה מאז מאי, לצד החזק והשולט יש עדיין יצר בלתי נשלט להילחם, לשפוך דם. הם מאוד כמהים לעוד מערכה ולתמונת ניצחון. רוב הערבים כאן בכלל לא שם".

הימין רוצה תמונת ניצחון. מהא אלנקיב ליד מצבה שחוללה בית הקברות בלוד באירועי מאי (צילום: אורן זיו)

שאלתי בקבוצת הנשים הפעילות בלוד איך עבר עליהן המצעד. קיבלתי שלל של תגובות. אחת כתבה לי: "לא יודעת מה הם חוגגים בדיוק, אבל לרקוד כך בגשם? היה עדיף להביא מטרייה מאשר דגל ישראל". אחרת כתבה: "אם זה מה שנותן להם הרגשה טובה, שיהיה! בינתיים אני מבשלת לי ערמונים מעל תנור חימום, ולוד היא כמו תנור חם, לנו הוא עושה נעים, התרגלנו. אם מטפסים עליו ומתעקשים לגעת בו ולרקוד עליו, נשרפים בסוף".

והמבוגרת בנשות הקבוצה, חכמה וחדה, שלחה הודעה קולית כי היא לא יודעת לכתוב: "אני לא יודעת אם הם מעודכנים, אבל אבא סיפר שהמלחמה כאן נגמרה ב-48'. לוד היא לא ירושלים ולא תהיה לעולם, ומי שרוקד כך כמו תרנגולת לקראת השחיטה לא עושה עלי רושם של מנצח".