newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כמו תל אביב, גם החוף שהוקם בפריז הוא שקר

תל אביב שהבאת לפריז היא זו שמאפשרת את השלטון של נתניהו. עיר החופש המתקדמת היא גם עיר רומסת, שמלבינה כל דבר שאינו דומה לה, ומטשטשת את הכיבוש והאפליה, שכונות העוני ויוקר המחיה. בפעם הבאה – הביאי את חופי יפו ועזה לגדות הסיין. מכתב פתוח לראשת העיר פריז

מאת:

כותב אורח: מאיר בר מימון

שלום ראשת העיר היקרה. לא הצבעתי בבחירות האחרונות בפריז אך אני מקווה עד מאוד שאוכל להצביע לך בבחירות הבאות – כלומר שאהיה עד אז אזרח הרפובליקה.

במסגרת הפרויקט רב השנים Paris Plage שעירך מקיימת, ונועד להנגיש את תרבות הפנאי לכל מי שידו אינה משגת לקחת חופשה, ושממומן כמעט כולו מכספי העירייה ונוחל הצלחה מסחררת ומועתק על ידי ערים רבות אחרות בעולם, החלטת לארח השנה את העיר תל אביב ולחגוג את הווייתה באופן פריזאי.

אני מניח שידעת שזה עלול לעורר תרעומת, הרי ישראל היא מילה רעילה, איך אפשר לתמוך במדינת ישראל ולנהל איתה יחסים תרבותיים למרות הדברים הנוראים שהיא עושה? ואכן, הביקורת לא איחרה לבוא, כה חריפה הייתה הביקורת עד שהחלטת לאבטח את האירוע באבטחת שיא ובכך באופן אירוני הנכחת את המציאות התל אביבית באופן הממשי ביותר שלה – שמחה של יהודים לבנים מוקפת באבטחה כבדה.

הגדלת לעשות ופרסמת מאמר בעיתון לה מונד, שם כתבת את הדברים הבאים:

מדוע תל אביב? ראשית, תל אביב היא עיר חוף שמעריכה את אנשי הלילה, אנשים אלה נתנו לה את שמה 'העיר שאינה ישנה לעולם'… גם בקונטקסט האלים של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, תל אביב נשארה עיר פתוחה לכל המיעוטים, בתוכם קהילת הלהטב"ים, במילה אחת, תל אביב היא עיר מתקדמת, ובשל כך שנואה ברחבי ישראל על ידי אלה שאינם סובלניים… זו הייתה תל אביב שאירחה את הפגנות הסולידריות המרשימות עם משפחת הילד הפלשתיני שנשרף בעודו חיים על ידי פנאטיים, וזו הייתה תל אביב אשר בה בן דודו של התינוק נאם בפני קהל רב שחלק איתו את הכאב…מדובר כאן בעיר הראשית שמהווה אופוזיציה בישראל, ולכן זה יהיה וולגרי או לא תועלתני להחרים אותה. אנו יכולים לגנות את הפוליטיקה של נתניהו מבלי להעניש את האוכלוסייה הישראלית ומבלי להעניש אותנו בכך שאנו מסרבים לכל דיאלוג שמאפשר לנו להבין יותר.

מילותייך יפות, ראשת עיר יקרה, ואני מבין את מקומך ואת הרצון לחזק את כוחות האור ואיני תומך נלהב כל כך בחרם, אך עליי לומר לך כמה דברים:

תל אביב אינה בועה, גם אם היינו רוצים מאוד לראותה ככך, נהפוכו, תל אביב היא מה שמאפשר את הפוליטיקה של נתניהו. אם תרצי, אוכל להראות לך את פעולות הפשיטה של סיירת השיטור התל אביבית וההטרדה האלימה של לובשי המדים של חולדאי את הפליטים שנאלצים לישון בגינות ציבוריות בדרום העיר.

> בג"ץ מצמץ ראשון: אישר את הגרסה השלישית לחוק ההסתננות

אירועי Paris Plage 2013 (צילום: ויקמדיה Peter Haas / CC-BY-SA-3.0)

אירועי Paris Plage 2013 (צילום: ויקמדיה Peter Haas / CC-BY-SA-3.0)

הבטחת במערכת הבחירות שלך לבנות דיור ציבורי ברחבי העיר ואת אכן עושה זאת – עשרת אלפים יחידות דיור נבנות מדי שנה – נתון מעורר קנאה. בתל אביב אוכל להראות לך את חורבות כפר שלם ואת המגדלים הגדולים שהורגים כל אפשרות לעיר דינאמית שמאפשרת מרחב מחייה לכולם.

תל אביב היא גדר ההפרדה

את בעצמך, גברת הידלגו, ראשת העיר האישה הראשונה, אך לא רק, את גם מהגרת, הסיכוי שלך לנצח את הבחירות בתל אביב עם נתוני הפתיחה האלה הוא אפסי. נכון, בתל אביב הליכוד לא הוביל, ולו תושבי תל אביב היו כלל האוכלוסייה הישראלית אזי הפוליטיקה הישראלית הייתה נראית אחרת, אך אין זה אומר שתל אביב לא עובדת ברוחו של נתניהו.

אני יכול לקחת אותך ליפו, לשכונות העוני, אני יכול להראות לך את יוקר המחיה, חוסר התחבורה הציבורית, אני יכול לומר לך שבתל אביב יש בסך הכול שני בתי קולנוע מסחריים ואין מרכז קולנוע כפי שהעירייה שלך הקימה ומממנת. אך אין טעם בכך, אני רוצה להסביר לך משהו אחר.

אנו מדברים רבות בתל אביב על פינק-וושינג, וכעת על וויגן-וושינג – הרצון שלנו לצבוע את עצמנו בגוונים אחרים של ורוד וירוק כדי שנוכל להראות לעולם שאנחנו סובלניים. אך המצב עמוק בהרבה יותר, אפשר כעת לומר תל אביב-וושינג – המותג תל אביב הפך להיות כלי שכנוע בעיקר של ישראלים את עצמם, אם אני תל אביבי אזי אני מתנגד לביבי, אולם בפועל כולנו סוכנים שלו.

> האבא חילץ חייל מעיסאוויה, הבן נעצר והוכה על ידי שוטרים

להט"ב מוחים נגד נציגי הממשלה שהגיעו לנאום בעצרת לציון שש שנים לרצח בברנוער ופיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים (קרן מנור/אקטיבסטילס)

להט"ב מוחים נגד נציגי הממשלה שהגיעו לנאום בעצרת לציון שש שנים לרצח בברנוער ופיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים (קרן מנור/אקטיבסטילס)

הטבעונים בישראל אומרים שלו קירות בתי המטבחיים היו שקופים אזי אנשים לא היו אוכלים יותר בשר, מתוך הנחה שייצר האדם טוב במהותו ואם הוא ייראה זוועות הרי הוא יתנגד. קירות בתי המטבחיים אינם רק הקירות עצמם, הם חוויית הקנייה בסופרמרקט, הם האריזה היפה של גופות של בעלי חיים, והשיווק אגרסיבי של מוצרי חלב כדבר טעים ובריא.

את מבינה גברת הידלגו היקרה? תל אביב היא הקיר של מדינת ישראל, היא בעצם גדר ההפרדה, כל עוד שתל אביב קיימת הרי הכיבוש לעולם לא יהיה שקוף.

נכון, בתל אביב אנשים נהדרים, בתל אביב יש אנשים שמקדישים את כל חייהם למען המיעוטים ולהפסקת הכיבוש, בתל אביב אף נרצח אדם שתמך בשלום. בתל אביב יהודי יכול לחיות בחופש מעורר השתאות, היא העניקה לי חירות בתקופה הקשה בחיי – כשהייתי ילד בן 17 שזהותו המינית ההומוסקסואלית החלה להתגבש ופחדתי מהצל של עצמי. תל אביב היא עיר יפה, קלילה, זורמת, היא עיר חופש מתמיד, אך היא גם פרויקט נאו-ליברלי וולגרי, היא דורסת, רומסת, מלבינה ומעלימה כל דבר שאינו יכול להיות דומה לה.

קל להפגין בתל אביב הפגנות הזדהות עם פלסטינים, זה חשוב עדיין למדינת ישראל להראות שהיא דמוקרטית בפני העולם ובפניה עצמה, זה חשוב לתל אביבים לחשוב שהם נאורים. אני אוכל לומר לך שבאותה כיכר ממש, כמה שבועות לפני, הפגינו יוצאי אתיופיה, יהודים שחורים, כנגד הגזענות המוסדית המושרשת נגדם, ואני יכול לומר לך שהסולידריות שאת כל כך אוהבת ומקדמת בפריז לא קיימת בתל אביב, כי בזמן שהם חטפו מכות ודם שחור ניגר על מרצפות כיכר הדמוקרטיה הישראלית, ישראלים אחרים ישבו בבתי הקפה, צפו והמשיכו לשתות קפה.

התל אביב שאת מקדמת אינה התל אביב שאת חושבת שאכן קיימת, היא השקר שראשיה, שאינם שונים מביבי, מוכרים לך.

> "ניסינו לעשות שלום עם האשכנזים ונכשלנו, עכשיו ננסה עם המזרחים"

עיד אל-פיטר בחוף הים של יפו. ישראל אישרה לעשרות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית, שבימים כתיקונם אינם יכולים להגיע לים, לבקר בחוף לכבוד החג (אורן זיו/אקטיבסטילס)

עיד אל-פיטר בחוף הים של יפו. ישראל אישרה לעשרות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית, שבימים כתיקונם אינם יכולים להגיע לים, לבקר בחוף לכבוד החג (אורן זיו/אקטיבסטילס)

לפרק את השקר הלבן

קשה לי לומר לך להחרים את תל אביב, קשה לי כי איני מאמין בחרמות באופן נחרץ וקשה לי כי אני עדיין אוהב את תל אביב, ולהחרים אותה משמע גם להחרים חלק ממני. אז אתן לך רעיון אחר לפעם הבאה – חוף יפו.

הנה יפו, העיר הערבית, אחת הערים העתיקות על חופי הים התיכון, עירוב של ערבים ויהודים, לא עיר לבנה. אם את מעוניינת לקדם ישראליות אחרת, קדמי ישראליות שרוצה בהכלה אמיתית, לא כזו שמכילה רק את מי שנראה כמוה. אולי אפילו חוף יפו – עזה, אם תרצי, תוכלי לארח את ילדי בית הספר הדמוקרטי ביפו, תוכלי לארח פרויקטים קהילתיים של דו קיום ותוכלי לארח זמרים ששרים בערבית ולומר – זו ישראל, זו ישראל שאני רוצה לראות, זו ישראל שאני יכולה לתמוך בה. תוכלי לשתף את עזה, גם היא עיר על הים התיכון, ובכך לומר שאת מסרבת להגדרה היהודית של פלסטינים של 67 מול אלה של 48.

ולא רק, תוכלי כך להביך את חולדאי וראשי העיר, תוכלי לפרק את השקר הלבן הזה, אל תדאגי, מי שמאמין בשלום בתל אביב יתמוך בך בשמחה, ומי שלא יתמוך בך, הריהו יחשוף את הפנים האמתיות שלו ויאלץ להודיע שהוא צבוע.

השאלה היא, מרת הידלגו, האם את אכן מאמינה בתל אביב שוויונית באמת או שמא השקר הנאו ליברלי של תל אביב מספק אותך? ואם את אכן מאמינה בתל אביב שוויונית, האם יש לך בכלל אנרגיה לרחוץ את ידייך בטינופת המזרח תיכונית הזו?

בברכה,
מאיר בר מימון, תל אביבי בעבר, פריזאי בהווה.

מאיר בר מימון הוא דוקטור לפילוסופיה ומרצה בפריז.

> חיילים הכו נהג במחסום בזמן שבאוטו תינוק גסס למוות: איש לא נשפט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf