newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השמאל לא יגדל בלי לפנות מקום ומשאבים לפריפריה

אם השמאל למד לקח מהבחירות, הוא צריך כבר היום להשקיע בקידום שמאל עממי. שמאל המקדם שלום, המבוסס גם על שיח מסורתי ודתי. שמאל שמכבד את כל מגוון התרבויות, שמשרת את הפריפריה ומוכן להחליף הנהגה אליטיסטית בהנהגה פריפריאלית מגוונת ומחוברת

מאת:

כותב אורח: אבי דבוש

בחודשים האחרונים הייתי עסוק בדבר אחד: בלשוחח עם כמה שיותר ישראליות וישראלים. לשכנע אותם להצביע למרצ, אבל בעיקר לשכנע שאנחנו חייבים לבנות שמאל עממי רחב.

בניגוד לרוב המועמדות והמועמדים, איתם נפגשתי בעיקר באירועים בבתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות, תנועות נוער ושאר זירות, עשיתי כל מאמץ להגיע לרחוב, שהוא רחוב היומיום שלי ממילא. הסתובבתי עם פעילי מרצ ושוחחתי עם תושבים בדרום, בשדרות, נתיבות, אשקלון, רהט, קרית גת, באר שבע ועוד ועוד. עמדנו שכם אל שכם עם עובדי כימיקלים לישראל, במאבקם כנגד פיטוריהם. הגענו גם לערד, לבית קמה וגם לירושלים ולשדרות רוטשילד. וגם לצפת.

למי שעשה את הדבר הפוליטי הבסיסי הזה, לשוחח עם אנשים מחוץ לתל אביב, תוצאות הבחירות לא היוו הפתעה. נתקלנו בתגובות אוהדות ומרגשות, אבל גם בניכור, שנאה וחוסר הבנה לרוב. ברור לי שגם כעת, כאשר השסעים הפוליטיים הידועים, אותם טרחו רבים מימין ומשמאל להעמיק, עלו על ראש שמחתנו, כל אחד מאיתנו צפוי לחזור לאזורי הנוחות שלו.

אזורי הנוחות שלי ושל רבים מחברותי ומחברי, הם בפריפריה הגאוגרפית והחברתית. בדרום, בשכונת התקווה, בירושלים, בצפון. אזורי הנוחות שלי הם בקהלים מסורתיים ומזרחיים. אזורי הנוחות שלי הם בקרב פועלות ופועלים. בקרב דוברי רוסית וערבים. לא פחות מאשר בתל אביב הנהדרת (בדרומה ובמרכזה).

והייעוד והמטרה שלי (והלוואי גם שלנו, כי מדובר במשימה כבירה ומשותפת) הם לבנות שמאל עממי רחב. של פועלות ולמען פועלות. של מזרחים ולמען מזרחים. של דוברי רוסית ולמענם. של בדואיות ולמענן. של מעמד נמוך ואליטה גם יחד. כל פעולה אחרת המגייסת תמיכה ללא שותפות, נדונה לכישלון. כל פעולה המגייסת פתקים ללא חלוקה של הכח, היא לא בכיוון.

> בלי זהות יהודית לשמאל אין מה להציע לבוחרים

הפגנת עובדי כיל, באר שבע (דני בלר)

הפגנת עובדי כיל, באר שבע (דני בלר)

מרצ הציגה במערכת הבחירות האחרונה מפלגת חלומות. הרקורד המשובח ביותר, עם המצע הרציני ביותר והמועמדים הטובים ביותר. היא חסרה דבר אחד "קטן": אלקטורט. התחושה דומה לסיפור סובייטי ידוע, המספר על זה שראה ברחוב שני עובדים. האחד חופר בור והשני מכסה. וכך הלאה. כשתהה באזניהם הם סיפרו שבדרך כלל יש עובד שלישי, השותל, שלא הגיע הפעם…

במידה ואמנם נלמד הלקח ישנו צורך בהשקעה אמיתית, מהיום בבוקר, בזירות רוויות ההצבעה הימנית. על מנת לבנות תשתיות, נרטיבים ומנהיגות שתביא לקידום שמאל עממי רחב, של הפריפריה החברתית והגאוגרפית ולמענה.

שמאל כזה הוא שמאל המתעקש על מהפך אמיתי בסדרי העדיפויות התקציביים של ישראל, ולא על "כלכלה עם חמלה". שמאל המקדם רפורמה אמיתית בחלוקת קרקעות והכנסות בין רשויות ולא כזה שמגן על בעלי הפריבילגיות (ולא משנה מאיזה צבע או זרם פוליטי הם). שמאל הנלחם עם אש בעיניים לצד עובדי קבלן ומפוטרי נגב טקסטיל, פרי גליל ומגבות ערד.

שמאל המקדם שלום, המבוסס גם על שיח מסורתי ודתי, גם על פסיקת הרב עובדיה יוסף בנדון. שמאל המקדם פתרונות פוליטיים אזרחיים לאוכלוסיות מגוונות (נשים, חרדים, להט"בים, ערבים, עניים, דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה), מתוך כבוד עמוק למארג התרבויות והמורשות בכלל ולתרבות היהודית בפרט. שמאל המתעקש על שותפות ערבית-יהודית ומעודד מרחבים משותפים ונאבק בגזענות בזקיפות קומה.

שמאל המשרת את הפריפריה ומכבד את ערכיה. מניח לנכסים הסימבוליים והחומריים שנצברו במהלך השנים, ומחליף הנהגה אליטיסטית בהנהגה פריפריאלית מגוונת ומחוברת לאינטרסים המעמדיים והזהותיים ה"אחרים". זו העסקה. אם לא נבנה אותה, בדיאלוג שווה, נדונים השמאל הקיים לניוון מתמשך והפריפריה להוסיף ולהיות שחקנית משנה בתאטרון הכלל ישראלי.

אבי דבוש הוא תושב הנגב ופעיל פוליטי. מספר 8 ברשימת מרצ בבחירות האחרונות.

> "יש למרצ נקודות עיוורון, אבל עכשיו מרצ זה גם אני"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf